פסוק ב:כלח - ימי הזקנה והעניין שהיו בתחלה בצער, עד שנס לחם ולא יודע מתי יזקנו.
פסוק ג:בחסר ובכפן - תרגום רעב.
פסוק ג:גלמוד - מקום בלא יישוב.
פסוק ג:העורקים - הנסים אל צייה תרגום וינס וערק ובלילה הם במקום שואה.
פסוק ד:הקוטפים - מן וקטפת מלילות.
פסוק ד:עלי שיח - אפילו עלי השיח שהוא האילן וכמוהו: לשוח בשדה, ללכת בין שיחי השדה.
פסוק ה:מן גו - תרגום תוך ועניינו מתוך בני אדם יגורשו, בעבור חסרונם ויריעו בני אדם עלימו, כמו לגנב.
פסוק ו:בערוץ - במקום שיפחד אדם לרדת אליו.
פסוק ז:ינהקו - כמו הפראים.
פסוק ז:חרול - מן: כסו פניו חרולים והוא רוח.
פסוק ז:יסופחו - מן: ונספחו על בית יעקב, יתקבצו ויאספו.
פסוק ח:נכאו - יותר נכאים ושפלים מן הארץ, או מאנשי הארץ, כמו: וכל הארץ באו מצרימה.
פסוק יא:כי יתרי פתח - הפך קשתי בידי.
פסוק יא:ורסן מפני שלחו - בתחלה היה רסן להם, כמו לבהמות מפני פחדי ועתה שלחו רסן מפני. ויש אומרים: כי הסוס הזקן יסירו הרסן ממנו ויעזבוהו וישחקו בני אדם והנערים ממנו. וכן: ורסן מפני שלחו, והוא רחוק.
פסוק יב:פרחח - קטנים, כאשר הם פורחים.
פסוק יב:רגלי שלחו - הם נתנו חוחים בדרך.
פסוק יב:ויסולו - מן סלון ממאיר.
פסוק יד:כפרץ רחב יאתיו - התלאות והם ארחות אידם והתגלגלו עלי במקום שואה, והענין שאין עוזר לי.
פסוק טו:ההפך עלי - יש אומרים: כי בימים הקדמונים, אם באו עלי בלהות - תרדף נדיבתי פירש מזלי, ועניינו מזלי תרדפם כרוח הבלהות ותדחפם ותעבור ישועתי לבוא אלי, כעב במהירות.
פסוק טז:ועתה עלי תשתפך נפשי - והקרוב אלי: כי ההפך על כל בלהות וכל בלהות תרדף כרוח נדיבתי - והיא נפשי, כעניין: ורוח נדיבה תסמכני.
פסוק טז:וכעב שעברה – כך עברה ישועתי ועתה על כן תשתפך עלי נפשי, כי יאחזוני ימי עוני.
פסוק יז:לילה עצמי נקר - ישוב אל עוני.
פסוק יז:ועורקי - בלשון קדר גידי.
פסוק יח:ברב כח - העוני והכאב.
פסוק יח:יתחפש לבושי - כלומר שלא אזכירנו, בעבור שיצר עלי.
פסוק יט:הורני לחומר - השליכני ונמשלתי לעפר ואפר.
פסוק כב:תשאני אל רוח - במחשבות כל הלילה תרכיב בנפשי דברים והתושיה שהיא כעין החכמה, תמוגגני כמו הגבעות תתמוגגנה, ופ"א אתה נשאתני ברוח והרכבתני ואדע באמת, כי תמוגגני הפך תרכיבני:
פסוק כג:כי ידעתי מות תשיבני ובית מועד - בית מזומן.
פסוק כד:בעי - כמו מעי מפלה והוא הקבר, והעניין כי אין מי ישלח ידו לעזרו בקבר, ובשעת הפיד הוא השבר לא יועיל השוע לנפשות, והוא הנדיבות והעניין: הממון ובעל השוע יקרא שוע בחולם, כמו: לא נכר שוע.
פסוק כה:לקשה יום - מי שהיה יומו קשה עליו.
פסוק כה:עגמה - דאגה כפי העניין ואין לו חבר.
פסוק כה:אח הייתי לתנים - כענין אעשה מספד כתנים והם חיות, יש להם קול משומם.