א וְעַתָּ֤ה ׀ שָֽׂחֲק֣וּ עָלַי֮ צְעִירִ֥ים מִמֶּ֗נִּי לְיָ֫מִ֥ים אֲשֶׁר־מָאַ֥סְתִּי אֲבוֹתָ֑ם לָ֝שִׁ֗ית עִם־כַּלְבֵ֥י צֹאנִֽי׃ ב גַּם־כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח׃ ג בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הַֽעֹרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֝֗מֶשׁ שׁוֹאָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה׃ ד הַקֹּטְפִ֣ים מַלּ֣וּחַ עֲלֵי־שִׂ֑יחַ וְשֹׁ֖רֶשׁ רְתָמִ֣ים לַחְמָֽם׃ ה מִן־גֵּ֥ו יְגֹרָ֑שׁוּ יָרִ֥יעוּ עָ֝לֵ֗ימוֹ כַּגַּנָּֽב׃ ו בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים׃ ז בֵּין־שִׂיחִ֥ים יִנְהָ֑קוּ תַּ֖חַת חָר֣וּל יְסֻפָּֽחוּ׃ ח בְּֽנֵי־נָ֭בָל גַּם־בְּנֵ֣י בְלִי־שֵׁ֑ם נִ֝כְּא֗וּ מִן־הָאָֽרֶץ׃ ט וְ֭עַתָּה נְגִינָתָ֣ם הָיִ֑יתִי וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמִלָּֽה׃ י תִּֽ֭עֲבוּנִי רָ֣חֲקוּ מֶ֑נִּי וּ֝מִפָּנַ֗י לֹא־חָ֥שְׂכוּ רֹֽק׃ יא כִּֽי־יתרו (יִתְרִ֣י) פִ֭תַּח וַיְעַנֵּ֑נִי וְ֝רֶ֗סֶן מִפָּנַ֥י שִׁלֵּֽחוּ׃ יב עַל־יָמִין֮ פִּרְחַ֪ח יָ֫ק֥וּמוּ רַגְלַ֥י שִׁלֵּ֑חוּ וַיָּסֹ֥לּוּ עָ֝לַ֗י אָרְח֥וֹת אֵידָֽם׃ יג נָתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִ֥י יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמוֹ׃ יד כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת שֹׁ֝אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ׃ טו הָהְפַּ֥ךְ עָלַ֗י בַּלָּ֫ה֥וֹת תִּרְדֹּ֣ף כָּ֭רוּחַ נְדִבָתִ֑י וּ֝כְעָ֗ב עָבְרָ֥ה יְשֻׁעָתִֽי׃ טז וְעַתָּ֗ה עָ֭לַי תִּשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשִׁ֑י יֹ֭אחֲז֣וּנִי יְמֵי־עֹֽנִי׃ יז לַ֗יְלָה עֲ֭צָמַי נִקַּ֣ר מֵעָלָ֑י וְ֝עֹרְקַ֗י לֹ֣א יִשְׁכָּבֽוּן׃ יח בְּרָב־כֹּ֭חַ יִתְחַפֵּ֣שׂ לְבוּשִׁ֑י כְּפִ֖י כֻתָּנְתִּ֣י יַֽאַזְרֵֽנִי׃ יט הֹרָ֥נִי לַחֹ֑מֶר וָ֝אֶתְמַשֵּׁ֗ל כֶּעָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃ כ אֲשַׁוַּ֣ע אֵ֭לֶיךָ וְלֹ֣א תַעֲנֵ֑נִי עָ֝מַ֗דְתִּי וַתִּתְבֹּ֥נֶן בִּֽי׃ כא תֵּהָפֵ֣ךְ לְאַכְזָ֣ר לִ֑י בְּעֹ֖צֶם יָדְךָ֣ תִשְׂטְמֵֽנִי׃ כב תִּשָּׂאֵ֣נִי אֶל־ר֭וּחַ תַּרְכִּיבֵ֑נִי וּ֝תְמֹגְגֵ֗נִי תשוה (תּוּשִׁיָּֽה׃) כג כִּֽי־יָ֭דַעְתִּי מָ֣וֶת תְּשִׁיבֵ֑נִי וּבֵ֖ית מוֹעֵ֣ד לְכָל־חָֽי׃ כד אַ֣ךְ לֹא־בְ֭עִי יִשְׁלַח־יָ֑ד אִם־בְּ֝פִיד֗וֹ לָהֶ֥ן שֽׁוּעַ׃ כה אִם־לֹ֣א בָ֭כִיתִי לִקְשֵׁה־י֑וֹם עָֽגְמָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י לָאֶבְיֽוֹן׃ כו כִּ֤י ט֣וֹב קִ֭וִּיתִי וַיָּ֣בֹא רָ֑ע וַֽאֲיַחֲלָ֥ה לְ֝א֗וֹר וַיָּ֥בֹא אֹֽפֶל׃ כז מֵעַ֖י רֻתְּח֥וּ וְלֹא־דָ֗מּוּ קִדְּמֻ֥נִי יְמֵי־עֹֽנִי׃ כח קֹדֵ֣ר הִ֭לַּכְתִּי בְּלֹ֣א חַמָּ֑ה קַ֖מְתִּי בַקָּהָ֣ל אֲשַׁוֵּֽעַ׃ כט אָ֭ח הָיִ֣יתִי לְתַנִּ֑ים וְ֝רֵ֗עַ לִבְנ֥וֹת יַעֲנָֽה׃ ל ע֭וֹרִי שָׁחַ֣ר מֵעָלָ֑י וְעַצְמִי־חָ֝֗רָה מִנִּי־חֹֽרֶב׃ לא וַיְהִ֣י לְ֭אֵבֶל כִּנֹּרִ֑י וְ֝עֻגָבִ֗י לְק֣וֹל בֹּכִֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רלב"ג

רלב"ג

פסוק ב:
כלח. זמן:
פסוק ג:
בחסר ובכפן גלמוד. בסבת חסרונ' והרעב אשר הם יהיו יחידי' בלי חברה:
פסוק ג:
העורקים ציה אמש ומשואה. הרודפים ארץ ציה ובאים אליה ורודפים מקום החשך והוא שקראו אמש ורודפי' המקומות השוממים ר"ל מקום המדבר והם שקראם שואה ומשואה:
פסוק ד:
הקוטפים מלוח עלי שיח. מרוב חסרונם הם כורתים עשב נקרא שמו מלוח על האילן לאכול העשב ההוא אע"פ שאין העשב ההוא נאות לאכילה:
פסוק ד:
ושורש רתמים לחמם. הוא מזונם ולחמם להעדר המזון שם מה מהם והנה הרתמים הו' עשב נקרא כך או יהיה לחמם מקור ותהיה הלמד משמשת ויהיה עניינו לחמם עצמם כי יצטרך להם מה שיחממם בעבור עמד' במקומות הקרי' באין מחסה:
פסוק ה:
מן גו יגורשו. מתוך העיר יגורשו:
פסוק ו:
בערוץ נחלים. הוא הנקיק שעושה הנחל סביבותיו:
פסוק ו:
חורי עפר וכיפים. מחילות עפר ונקרות הסלעים:
פסוק ז:
בין שיחים ינהקו. בין האילנות יצעקו:
פסוק ז:
תחת חרול יסופחו. תחת הקוצים יתנגעו ויתנגפו להכנס הקוצים בבשר' ויהיה יסופחו מענין ספחת או יהיה ביאור יסופח יתאספו ויתחברו מגזירת ספחני נא:
פסוק ח:
נכאו. הוא מעניין נכה רוח ומבנין נפעל והרצון שהם שפלים ונכנעים יותר מהארץ:
פסוק ט:
נגינתם הייתי. ללעג הייתי להם כמו אני מנגינתם:
פסוק ט:
למלה. שלא ידברו כי אם בי:
פסוק י:
לא חשכו רוק. לא נמנעו לרוק כשראו אותי מרוב בזותם אותי:
פסוק יא:
כי יתרי. מענין מתריה':
פסוק יא:
פתח. התיר:
פסוק יא:
ורסן מפני שלחו. רסן היראה אשר היה להם ממני קודם שקראוני אלה הצרות שלחו והסירו מפני:
פסוק יב:
על ימין פרחח יקומו. על ימיני יקומו הילדים והנה נקראו הילדים כן להמצא הפרח בתחלת הווית הפרי וכזה אמרו חז"ל פרחי כהונה:
פסוק יב:
שלחו. דחו:
פסוק יב:
ויסלו. וידריכו:
פסוק יג:
ולהוותי יועילו. לשברי יעזרו:
פסוק יד:
כפרץ רחב יאתיו. כפרץ רחב שיבאו בו המי' בשטף יבאו עלי:
פסוק טו:
נדיבתי. נפשי וכן ישועתי וקרא הנפש נדיבה כי יגיע מנדיבות' עד שתגיע חקו כל א' מהאברים וקראה ג"כ ישועה לפי שהיא מושיע' הגוף ושומר' אותו מדת ימיו כמו שהתבאר בטבעיות:
פסוק טז:
תשתפך נפשי. ישתפכו חיי:
פסוק יז:
נקר. נקב:
פסוק יז:
ועורקי לא ישכבון. ועורקי הדופקי' לא ינוחו ר"ל שלא תשקוט תנועתם כלל עם השינה לחוזק המכאוב ורוב החום הנכרי אשר בי:
פסוק יח:
יתחפש. ישתנה:
פסוק יח:
כפי כתנתי יאזרני. כמו שיסוב פי הכתונ' את הצואר כן יסובבני חליי:
פסוק יט:
הורני לחומר. תשליכני אל הטיט ואל העפר:
פסוק כ:
עמדתי. שתקתי:
פסוק כ:
ותתבונן בי. ולא תתבונן בי:
פסוק כא:
בעוצם ידך תשטמני. בתוקף כחך תשנאני:
פסוק כב:
ותמוגגני תושיה. אתה תמוג ותסיר ממני התושי' והנימוס אשר הייתי מתנהג בו:
פסוק כג:
ובית מועד לכל חי. הבית אשר הוא נועד לכל חי והוא הקבר:
פסוק כד:
בעי. שרשו בעה ובא בשקל מרי ועניינו תפלה או תהיה הבית משמשת ועניינו בשממון:
פסוק כד:
בפידו. באידו:
פסוק כד:
שוע. צעקה תפלה או יהיה מענין נדיבות:
פסוק כה:
עגמה. דאגה:
פסוק כז:
רתחו. מענין רתיחה:
פסוק כז:
ולא דמו. ולא נחו מהרתיחה:
פסוק כח:
בלא חמה. בלא שמש והרצון שאין היותי קודר מפני ששזפתני השמש:
פסוק כט:
לתנים. שקולם קול נהי וכן קול בנות יענה:
פסוק כט:
שחר. מענין שחרות:
פסוק ל:
חרה. נתיבשה: