פסוק ח:במתי ים. במקרא גדולה נכתב בגליון בספר מוגה במתי עב ע"כ. וסר מוטעה הוא זה:
פסוק ט:למשפטי. בכל ספרים שלפני חסר וא"ו אחר שי"ן ותמיהני שבמהלך שבילי הדעת בבנין פועל הכבד מהשלמים כתוב שהוא בוא"ו:
פסוק י:עשה גדלות וגו'. ב' פסוקים מטעין בהון בסיפרא עיין לעיל סימן ה':
פסוק יב:ולא אבין. הוא"ו בגעיא:
פסוק יג:תחתו. תחתיו קרי והוא חד מן ד' כמ"ש בשמואל ב' ב':
פסוק כ:תם אני ויעקשני. נשתתף עם הקמץ מאריך וכן תם אני שבסמוך ועיין מ"ש בפרשת בראשית אצל כי שת לי:
פסוק כג:למסת נקיים. במקצת מדוייקים בשני יודי"ן וכן נכון על פי המסורה שנמסר ב' נקים חסר יו"ד ואין זה מהם:
פסוק כג:ביד רשע. הבי"ת בגעיא:
פסוק כד:אפוא מי הוא. בספרים מדוייקים כתיב אל"ף פ"א וא"ו אל"ף אבל בשרש אף נמנו ד' אפו כתוב בוא"ו על פי המסורת והקבלה וכולם באיוב והראשון שבהם אם לא אפו ונראה שהוא זה כי הוא הראשון גם לפי סדר הכתובים וגם במסרה קטנה מסור עליו ד' כ"כ וכן במכלל יופי כתוב על זה נכתב בוא"ו על פי המסורת והקבלה ובעזרת העוזר מצאתי בירורו של דבר כי שיבוש נפל בספרי השרשים שהשמיטו וא"ו מן מלת אם. והמכלל יופי ואחרים טעו מפני שראו אם לא אפו בראשונה בשרשים וחשבו כי הוא זה ואין הדבר כן שהוא פסוק ואם לא אפו מי יכזיבני בסוף סימן כ"ד וכן בשרשים כ"י ישן כתיב ואם בוא"ו ואל יבא שום אדם להכזיבני בזה כי המסרה מפורשת בפרשת וישב כמו שכתבתי וכן מצאתי במסרה כ"י לשון קצר אפו ד' חסרים אל"ף ואינון בסיפרא וסימנהון ואיה אפו: (יז)דעו אפו. מי יתן אפו (י"ט) יכזיבני בסימן כ"ד:
פסוק כה:וימי קלו. בעל פתח דברי מנאו עם אותם שהם מלעיל בדף פ"ו ועיין מה שכתבתי לעיל סימן ז' על ימי קלו:
פסוק כט:למה זה. מאריך בלמ"ד:
פסוק ל:והזכותי בבור. במקצת ספרים שתי המלות מלאים וא"ו וחילופים אחרים יש:
פסוק לא:שבטו. במקצת ספרים לית טי"ת רבתי וי"א טי"ת דטוב שם משמן וי"א טי"ת דותרא אתו כי טוב:
פסוק לא:אל תבעתני. בא פתח גדול תחת קמץ קטן והנו"ן דגושה לתפארת ההפסק והראוי תבעתני מכלול דף מ"ג ולוית חן פ"ה שער ו' בהגהה:
פסוק לא:אדברה ולא איראנו. האל"ף בגעיא בס"ס: