ויען איוב (לבלדד)

אז ענה איוב: אָ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי־כֵ֑ן, איך תחשדוני היותי ניצב לריב עם א-להי וצורי, וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל?

ומבאר שם שבחים נפלאים לבוראנו יתברך, אשר גם מזה ראיה ברורה שהאמין איוב בהשגחה שעושה בעולמו כרצונו, כאומרו: הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים... הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֭רֶץ... הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס... נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ... עֹֽשֶׂה־עָ֭שׁ כְּסִ֥יל... עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר...

הודיע בזה יתברך שהעולם העובר הלזה איננו תכלית השלמות, על כן השאיר בו פגמים ונזקים וחסרונות, כי אחרי שהוא עושה נפלאות עד אין חקר, הלא היה בידו לברוא העולם מבלי היות בו רעידות אדמה או הרי געש או העתקת הרים, וכן לבל יהיה ליקוי חמה וכוכבים.

אך מזה ידעו ויבינו חכמי דעת על ידי מחשך תאריהם בזמן ידוע בהיות רעהו למפגע לו, כנודע, כי החסיד הבורא יתברך שלמות לברואיו הגדולים האלו ללמד לאדם דעת ורבים יחכמו, כי כל תכלית הבריאה עבור האדם הוא רק להשלימו לעולם קיים ולחננו בינה והשכל בזה העולם.

הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ׃
(איוב ט יא)

מלוא כל הארץ כבודו ובכל מקום יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי ואני לא אראנו וְ֝יַחֲלֹ֗ף לפני אם גם לֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ בהרגשה, הנה עיני השכל ידעו כי תמיד חלוף ועבר עלינו, ואם לא אבין מהותו, הנה אדע מציאותו.

ואחרי אשר הודיע תמים דעים כראוי מוצק בלבו אמר כי בצעקתו לא לריב יצא רק להרבות בתפילה ותחינה. ועל זה אמר תחילה –

אֱ֭לוֹהַּ לֹא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תחתו (תַּחְתָּ֥יו) שָׁ֝חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב׃
(איוב ט יג)

לפניו יתברך שָׁ֝חוּ כל רגלי גאוה, אף הגדולים שבנבראים, והמה צבאי מרום, אשר המה כעוזרים ברהב גאותם. אבל וְ֭רׇהְבָּם עָמָ֣ל וָאָ֑וֶן, אפס ואין, כי תַּחְתָּ֥יו שָׁ֝חֲח֗וּ ולא ישנו את תפקידו של היוצר. וכל משרתי עליון כמו השמש ודומהו המאירים ונותנים כח בפירות לא מכחם יעזרו.

אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ׃
(איוב ט יד)

ואחרי שהגדולים לאפס נחשבו אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ, כל שכן שאנכי לא יעלה כסילות ברוחי לענות על ריב איתו.

אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן׃
(איוב ט טו)

אף אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לצעוק בריב לפניו. רק זעקתי היא תפילה לא-ל חיי; אשפוך תחינה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י, אולי ירצני להראות משפטו על פני תבל.

ואמר: מי פתי ישור הנה לשפוט עם יוצרו? כי –

אִם־קָרָ֥אתִי וַֽיַּעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי־יַאֲזִ֥ין קוֹלִֽי׃
אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם׃
לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃
אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יוֹעִידֵֽנִי׃
(איוב ט טז-יט)

אִם יַּעֲנֵנִי פעם אחת לֹֽא־אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי־יַאֲזִ֥ין לשמוע קוֹלִֽי להשיב נגדו, שהרי אימתו תבעתני מלדבר נגדו. ואם גם אאמיץ רוחי לדבר נגדו, הלא בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי, ידריכני בסערה לבלבל דעתי וְהִרְבָּ֖ה לי פצע וחבורה עד כי לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים וסך דעתי ורעיוני מבלתי הפג מזימות להשיבו. ובלא כל זה אף,ְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יוֹעִידֵֽנִי, אִם יניחני לטעון כל טענותי מי יהיה נועד לשום משפט ולחתוך הדין?

ואחר שביאר כי לא נבער מדעת הוא, לבל יהיה רב עם יוצרו, אמר:

אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃
אִם־שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃
(איוב ט כב-כג)

פירוש, אחרי ההתנצחות שהתלונה הייתה רק לתפילה ולא לריב, על כן אני עומד בדברי תלונתי, שעליה תפילתי, על אשר תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה על ידי הסתרת פנים ומשפט מעוקל בעולם הזה. כי הרשע לא ישוב מדרכיו בראותו השעה מוצלחת לו תמיד, והתם לא יוכל לסבול העוני והעושק, ובא לידי עוון מסיבתו, ויאחוז גם התם בדרך הרשע. אם כן לשניהם הוא מכלה. וזו כוונת חז"ל באמרם "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע", ולמה ייתן כח ליצר על ידי רוע ההנהגה?

אִם־שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃
(איוב ט כג)

הן ידעתי גם אני אשר אמרתם כי פתאום אֵין רָשָׁ֑ע וְהִתְבּוֹנַ֖נְתָּ עַל־מְקוֹמ֣וֹ וְאֵינֶֽנּוּ. אך עם כל זה למסה (=ניסיון) אשר ינוסה הנקי ילעג הרשע, שהרי הוא יאריך ימים ברשעו ברב שמחה ועונג, וכל ימי עני זה רעים, ומה בכך שימות פתאום?

על כן אם תרצו ליישר מעשה א-להים, לא בזה העולם תוכלו ליישרהו, רק בעולם הנצחי יגיע משפט ישר.

אֶ֤רֶץ ׀ נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא׃
(איוב ט כד)

התבל הזאת מסורה ביד ממשלת הרשע, ואם לפעמים ישפוט לעשוקים, הנה יכסה משפטו במעטה המקרה בהסתר פנים, ויאמר הרשע מקרה הוא, ולא ישוב מדרכו הרעה. זהו שאמר "פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ", של תבל, אשר ישלח משפט יְכַסֶּ֑ה בהסתר. אם כן, אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא הגורם את רשעת הארץ אם לא הסתרת המשפט והנהגת הרשע.

וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טוֹבָֽה׃
(איוב ט כה)

מי שהוא פרא אדם לא יזכור ימי חייו הבל ואפס, אבל החכם הרואה את הנולד כאילו המוות עומד לפניו וכאילו כבר בָּֽ֝רְח֗וּ ימיו ממנו, אם כן לֹא־רָאה טוֹבָֽה בעולם, כי מה ישמח בטוב אשר ההפסד עמו לנגד עיניו, כאילו כבר כלה והלך.

אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה׃
יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃
(איוב ט כז-כח)

אִם אומר אחזק כעסי ואחשה ואדום מלדבר מאומה, הנה יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי, גם בשתיקה יבוא בי המגור והפחד והעצב, כי גם בזה לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי, למה החשיתי מטוב? וכדרך שאמר דוד "הֶחֱשֵׁ֣יתִי מִטּ֑וֹב וּכְאֵבִ֥י נֶעְכָּֽר׃"(תהילים לט ג) כי למה לא אדבר מה שיש בידי להיטיב באמרי, שילמדו אחרים מוסרי ויקחו ממני משל להשפיל חיי הבליהם ולייחד מעשיהם רק לתכלית הנצחית?

אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע׃
(איוב ט כט)

בין שאדבר בין שאדום אני מרשיע. לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע לעצור את רוחי ולהבליג על יגוני?

אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃
(איוב ט לה)

ואחרי שאני יודע שממקור לב טוב נובעים דברי שאגתי, על כן אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ, לא אירא מעוון, כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי, לֹא כמו שאתם חושבים עלי אני עִמָּדִֽי, רק לבבי יחרוש טוב.