פסוק א:וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר׃
פסוק ב:אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי־כֵן, כדבריכם, שה' גדול ואי-אפשר לדון אתו, וּמַה־יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם־אֵל?! אני יודע שאדם שיבוא להידיין עמו, לא יצא מנצח בדין.
פסוק ג:אִם־יַחְפֹּץ אדם לָרִיב עִמּוֹ, לֹא־יַעֲנֶנּוּ אלוקים אפילו על טענה אַחַת מִנִּי־אָלֶף.
פסוק ד:כי אלוקים חֲכַם לֵבָב וְאַמִּיץ כֹּחַ. מִי־הִקְשָׁה, דיבר קשות אֵלָיו וַיִּשְׁלָם, ויצא שלם מן העימות אתו?!
פסוק ה:הַמַּעְתִּיק, מֵזיז הָרִים וְלֹא יָדָעוּ, אֲשֶׁר הֲפָכָם בְּאַפּוֹ, בכעסו.
פסוק ו:הַמַּרְגִּיז, מרעיד אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ, וְעַמּוּדֶיהָ של הארץ יִתְפַּלָּצוּן, יתנועעו, יחרדו.
פסוק ז:הָאֹמֵר לַחֶרֶס, שמש, שלא לזרוח – וְלֹא יִזְרָח. וּבְעַד אור הכּוֹכָבִים יַחְתֹּם,יעלים.
פסוק ח:הנֹטֶה שָׁמַיִם לְבַדּוֹ, וְדוֹרֵךְ עַל־בָּמֳתֵי גובהי יָם.
פסוק ט:עֹשֶׂה־עָשׁ, כְּסִיל וְכִימָה, קבוצות כוכבים. וְחַדְרֵי תֵמָן, שאולי הם כוכבים דרומיים יותר.
פסוק י:עֹשֶׂה גְדֹלוֹת עַד־אֵין חֵקֶר, שאי-אפשר לחקור אותן, וְנִפְלָאוֹת עַד־אֵין מִסְפָּר.
פסוק יא:הֵן גם אם הוא כביכול יַעֲבֹר עָלַי על פני – וְלֹא אֶרְאֶה אותו, וְיַחֲלֹף – וְלֹא־אָבִין לוֹ, את דרכיו.
פסוק יב:הֵן אם הוא יַחְתֹּף, יחטוף – מִי יְשִׁיבֶנּוּ – את הדבר החטוף מידו?! ומִי־יֹאמַר אֵלָיו: "מַה־תַּעֲשֶׂה"?! מדוע אתה עושה כך?!
פסוק יג:אֱלוֹהַּ לֹא־יָשִׁיב, יבלום את אַפּוֹ, תַּחְתָּו שָׁחֲחוּ, נכנעים עֹזְרֵי רָהַב, יצור או כוח המתקומם נגד השלטון האלוהי בעולם.
פסוק יד:כיוון שכך, אַף כִּי־אָנֹכִי אֶעֱנֶנּוּ?! אֶבְחֲרָה דְבָרַי עִמּוֹ?! קל וחומר שאני, בן אדם, לא אוכל לבוא לדין ודברים אתו.
פסוק טו:אֲשֶׁר על כן, גם אִם־צָדַקְתִּי לֹא אֶעֱנֶה, לא אבוא לדין אתו, אלא לִמְשֹׁפְטִי, לשופטי, אלוקים אֶתְחַנָּן.
פסוק טז:ובכל זאת אינני אופטימי, שכן גם אִם־קָרָאתִי וַיַּעֲנֵנִי, לֹא־אַאֲמִין כִּי־יַאֲזִין קוֹלִי ויתייחס לתחנוני.
פסוק יז:אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָה, ברוח סערה יְשׁוּפֵנִי, הוא כותש אותי, וְהִרְבָּה פְצָעַי חִנָּם.
פסוק יח:לֹא־יִתְּנֵנִי, יניח לי להָשֵׁב את רוּחִי ולהירגע, כִּי יַשְׂבִּעַנִי עוד ועוד מַמְּרֹרִים, מרורים.
פסוק יט:אני חסר אונים. אִם־לְכֹחַ אם מדובר במלחמה – הרי אַמִּיץ, חזק הִנֵּה הוא. וְאִם עלי ללכת לְמִשְׁפָּט אלך – מִי יוֹעִידֵנִי?! מי יזמן אותי או יקבע אתי את מועד הדין?!
פסוק כ:הלוא גם אִם־אֶצְדָּק – פִּי יַרְשִׁיעֵנִי מחמת היראה. גם אם תָּם־אָנִי – וַיַּעְקְשֵׁנִי, אלוקים יעקם את הדברים כנגדי.
פסוק כא:אמנם לא אוכל להוכיח זאת במשפט אך אני יודע: תָּם־אָנִי. לֹא־אֵדַע נַפְשִׁי?! אֶמְאַס חַיָּי.
פסוק כב:אַחַת הִיא מסקנתי, עַל־כֵּן אָמַרְתִּי: "תָּם וְרָשָׁע הוּא מְכַלֶּה". אינני רואה את משפט הצדק בעולם, שכן גורלו של השלם זהה לגורלו של החוטא.
פסוק כג:אִם־שׁוֹט יכה ויָמִית פִּתְאֹם, אם פורענות תרד לארץ – לְמַסַּת, התמוססות, צרת נְקִיִּם, חפים מפשע יִלְעָג.
פסוק כד:אֶרֶץ נִתְּנָה, אלוקים אִפשר שהארץ תתנהל בְיַד־רָשָׁע, שאת פְּנֵי־שֹׁפְטֶיהָ יְכַסֶּה, כך שלא יראו את האמת. במציאות מעוותת זו עלי לשאול: אִם־לֹא נכונים דברי שגורלם של התם והרשע ניתן ביד רשע, אֵפוֹא, אם כן מִי־הוּא האחראי לסדרי הארץ הללו, לדיניה ומנהגיה?!
פסוק כה:וְיָמַי הטובים קַלּוּ התפוגגו בקלילות יותר מִנִּי־רָץ, משליח מהיר. חיי בָּרְחוּ ממני, וכאילולֹא־רָאוּ טוֹבָה.
פסוק כו:הם חָלְפוּ עִם־אֳנִיּוֹת אֵבֶה, קנים או גומא בנהר או כְּנֶשֶׁר יָטוּשׂ, הטס עֲלֵי־אֹכֶל. הנשר עשוי לצלול ולעוט אל מזונו במהירות רבה מאוד. אלו הם שני דימויים למהירות שבה התפוגגה ונשכחה כל טובתו של איוב.
פסוק כז:אִם־אָמְרִי, אומַר: אֶשְׁכְּחָה את שִׂיחִי, צערי, אֶעֶזְבָה את פָנַי, טענותי, או: זעמי וְאַבְלִיגָה,
פסוק כח:כאשר יָגֹרְתִּי, פחדתי מפני כָל־עַצְּבֹתָי, צערי, כאבי, ורציתי להדחיקם – יָדַעְתִּי כִּי אתה לֹא תְנַקֵּנִי, תזכה ותפטור אותי אלא תמשיך לפגוע בי.
פסוק כט:על כן אָנֹכִי אֶרְשָׁע. לָמָּה־זֶּה הֶבֶל אִיגָע, אתייגע לשווא?!
פסוק ל:הרי גם אִם־הִתְרָחַצְתִּי בְמֵי־שָׁלֶג, וגם אם הֲזִכּוֹתִי, אזכך, אנקה בְּבֹר, סבון את כַּפָּי, כפות ידי –
פסוק לא:אָז תוציא אותי מהמים המנקים ובמקומם בַּשַּׁחַת, בבור, בשאול תִּטְבְּלֵנִי, וְתִעֲבוּנִי אפילו שַׂלְמוֹתָי, בגדי. אפילו בגדי יסלדו מגופי. לא אצליח להיטהר בעיניך.
פסוק לב:כִּי אלוקים לֹא־אִישׁ כָּמוֹנִי אֶעֱנֶנּוּ, שאוכל לענות לו ושנָבוֹא יַחְדָּו בַּמִּשְׁפָּט.
פסוק לג:לֹא יֵשׁ־בֵּינֵינוּ מוֹכִיחַ. לא ייתכן שבדין בינינו יהיה מי שיוכיח את צדקת אחד מהצדדים, מי שיָשֵׁת יָדוֹ עַל־שְׁנֵינוּ, ששנינו נהיה כפופים לסמכותו.
פסוק לד:אם יָסֵר מֵעָלַי את שִׁבְטוֹ, שלטונו, וֹ, וְאֵמָתוֹ אַל, לא תְּבַעֲתַנִּי, תפחיד אותי –
פסוק לה:אז אֲדַבְּרָה וְלֹא אִירָאֶנּוּ, בלי להתיירא מפניו. אולם בפועל – כִּי, הרי לֹא־כֵן. אין מי שיוכל לסייע לי. רק אָנֹכִי עִמָּדִי.