פסוק ג:(מענה איוב):לריב עמו. להתווכח עמו:
פסוק ד:חכם לבב. הוא לריב:
פסוק ד:מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:
פסוק ה:המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום:
פסוק ה:ולא ידעו. עד שנהפכו:
פסוק ו:המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד:
פסוק ז:האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:
פסוק ז:ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:
פסוק ח:נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:
פסוק ח:על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:
פסוק ט:כסיל וכימה. מזלות הם:
פסוק ט:וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):
פסוק יא:הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:
פסוק יא:יעבור עלי. לפני ולא אראנו:
פסוק יב:יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:
פסוק יג:לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:
פסוק יג:תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):
פסוק טו:לא אענה. אירא להרים קול לפניו:
פסוק טו:למשופטי. כמו לשופטי:
פסוק טז:לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:
פסוק יז:אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:
פסוק יז:ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:
פסוק יז:פצעי. מכה המוציאה דם וליחה:
פסוק יח:לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי:
פסוק יט:אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:
פסוק יט:ואם למשפט. מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:
פסוק כ:הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:
פסוק כא:תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:
פסוק כב:אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:
פסוק כג:אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:
פסוק כג:למסת נקיים. שהמית ילעג:
פסוק כד:ביד רשע. כלפי שטן:
פסוק כד:פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת:
פסוק כד:ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:
פסוק כה:וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:
פסוק כו:אבה. שם נהר שוטף:
פסוק כז:ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):
פסוק כח:יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק:
פסוק כח:ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו:
פסוק כט:למה זה הבל איגע. לבא במשפט:
פסוק לא:בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:
פסוק לב:במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:
פסוק לג:מוכיח. דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:
פסוק לג:ישת ידו. משטר אימתו וניגושו:
פסוק לג:על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה:
פסוק לה:כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין: