א וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ ב אָ֭מְנָם יָדַ֣עְתִּי כִי־כֵ֑ן וּמַה־יִּצְדַּ֖ק אֱנ֣וֹשׁ עִם־אֵֽל׃ ג אִם־יַ֭חְפֹּץ לָרִ֣יב עִמּ֑וֹ לֹֽא־יַ֝עֲנֶ֗נּוּ אַחַ֥ת מִנִּי־אָֽלֶף׃ ד חֲכַ֣ם לֵ֭בָב וְאַמִּ֣יץ כֹּ֑חַ מִֽי־הִקְשָׁ֥ה אֵ֝לָ֗יו וַיִּשְׁלָֽם׃ ה הַמַּעְתִּ֣יק הָ֭רִים וְלֹ֣א יָדָ֑עוּ אֲשֶׁ֖ר הֲפָכָ֣ם בְּאַפּֽוֹ׃ ו הַמַּרְגִּ֣יז אֶ֭רֶץ מִמְּקוֹמָ֑הּ וְ֝עַמּוּדֶ֗יהָ יִתְפַלָּצֽוּן׃ ז הָאֹמֵ֣ר לַ֭חֶרֶס וְלֹ֣א יִזְרָ֑ח וּבְעַ֖ד כּוֹכָבִ֣ים יַחְתֹּֽם׃ ח נֹטֶ֣ה שָׁמַ֣יִם לְבַדּ֑וֹ וְ֝דוֹרֵ֗ךְ עַל־בָּ֥מֳתֵי יָֽם׃ ט עֹֽשֶׂה־עָ֭שׁ כְּסִ֥יל וְכִימָ֗ה וְחַדְרֵ֥י תֵמָֽן׃ י עֹשֶׂ֣ה גְ֭דֹלוֹת עַד־אֵ֣ין חֵ֑קֶר וְנִפְלָא֗וֹת עַד־אֵ֥ין מִסְפָּֽר׃ יא הֵ֤ן יַעֲבֹ֣ר עָ֭לַי וְלֹ֣א אֶרְאֶ֑ה וְ֝יַחֲלֹ֗ף וְֽלֹא־אָבִ֥ין לֽוֹ׃ יב הֵ֣ן יַ֭חְתֹּף מִ֣י יְשִׁיבֶ֑נּוּ מִֽי־יֹאמַ֥ר אֵ֝לָ֗יו מַֽה־תַּעֲשֶֽׂה׃ יג אֱ֭לוֹהַּ לֹא־יָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ תחתו (תַּחְתָּ֥יו) שָׁ֝חֲח֗וּ עֹ֣זְרֵי רָֽהַב׃ יד אַ֭ף כִּֽי־אָנֹכִ֣י אֶֽעֱנֶ֑נּוּ אֶבְחֲרָ֖ה דְבָרַ֣י עִמּֽוֹ׃ טו אֲשֶׁ֣ר אִם־צָ֭דַקְתִּי לֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה לִ֝מְשֹׁפְטִ֗י אֶתְחַנָּֽן׃ טז אִם־קָרָ֥אתִי וַֽיַּעֲנֵ֑נִי לֹֽא־אַ֝אֲמִ֗ין כִּֽי־יַאֲזִ֥ין קוֹלִֽי׃ יז אֲשֶׁר־בִּשְׂעָרָ֥ה יְשׁוּפֵ֑נִי וְהִרְבָּ֖ה פְצָעַ֣י חִנָּֽם׃ יח לֹֽא־יִ֭תְּנֵנִי הָשֵׁ֣ב רוּחִ֑י כִּ֥י יַ֝שְׂבִּעַ֗נִי מַמְּרֹרִֽים׃ יט אִם־לְכֹ֣חַ אַמִּ֣יץ הִנֵּ֑ה וְאִם־לְ֝מִשְׁפָּ֗ט מִ֣י יוֹעִידֵֽנִי׃ כ אִם־אֶ֭צְדָּק פִּ֣י יַרְשִׁיעֵ֑נִי תָּֽם־אָ֝֗נִי וַֽיַּעְקְשֵֽׁנִי׃ כא תָּֽם־אָ֭נִי לֹֽא־אֵדַ֥ע נַפְשִׁ֗י אֶמְאַ֥ס חַיָּֽי׃ כב אַחַ֗ת הִ֥יא עַל־כֵּ֥ן אָמַ֑רְתִּי תָּ֥ם וְ֝רָשָׁ֗ע ה֣וּא מְכַלֶּֽה׃ כג אִם־שׁ֭וֹט יָמִ֣ית פִּתְאֹ֑ם לְמַסַּ֖ת נְקִיִּ֣ם יִלְעָֽג׃ כד אֶ֤רֶץ ׀ נִתְּנָ֬ה בְֽיַד־רָשָׁ֗ע פְּנֵֽי־שֹׁפְטֶ֥יהָ יְכַסֶּ֑ה אִם־לֹ֖א אֵפ֣וֹא מִי־הֽוּא׃ כה וְיָמַ֣י קַ֭לּוּ מִנִּי־רָ֑ץ בָּֽ֝רְח֗וּ לֹא־רָא֥וּ טוֹבָֽה׃ כו חָ֭לְפוּ עִם־אֳנִיּ֣וֹת אֵבֶ֑ה כְּ֝נֶ֗שֶׁר יָט֥וּשׂ עֲלֵי־אֹֽכֶל׃ כז אִם־אָ֭מְרִי אֶשְׁכְּחָ֣ה שִׂיחִ֑י אֶעֶזְבָ֖ה פָנַ֣י וְאַבְלִֽיגָה׃ כח יָגֹ֥רְתִּי כָל־עַצְּבֹתָ֑י יָ֝דַ֗עְתִּי כִּי־לֹ֥א תְנַקֵּֽנִי׃ כט אָנֹכִ֥י אֶרְשָׁ֑ע לָמָּה־זֶּ֝֗ה הֶ֣בֶל אִיגָֽע׃ ל אִם־הִתְרָחַ֥צְתִּי במו־(בְמֵי־)שָׁ֑לֶג וַ֝הֲזִכּ֗וֹתִי בְּבֹ֣ר כַּפָּֽי׃ לא אָ֭ז בַּשַּׁ֣חַת תִּטְבְּלֵ֑נִי וְ֝תִֽעֲב֗וּנִי שַׂלְמוֹתָֽי׃ לב כִּי־לֹא־אִ֣ישׁ כָּמֹ֣נִי אֶֽעֱנֶ֑נּוּ נָב֥וֹא יַ֝חְדָּ֗ו בַּמִּשְׁפָּֽט׃ לג לֹ֣א יֵשׁ־בֵּינֵ֣ינוּ מוֹכִ֑יחַ יָשֵׁ֖ת יָד֣וֹ עַל־שְׁנֵֽינוּ׃ לד יָסֵ֣ר מֵעָלַ֣י שִׁבְט֑וֹ וְ֝אֵמָת֗וֹ אַֽל־תְּבַעֲתַֽנִּי׃ לה אַֽ֭דַבְּרָה וְלֹ֣א אִירָאֶ֑נּוּ כִּ֥י לֹא־כֵ֥ן אָ֝נֹכִ֗י עִמָּדִֽי׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק ג:
(מענה איוב):לריב עמו. להתווכח עמו:
פסוק ד:
חכם לבב. הוא לריב:
פסוק ד:
ואמיץ כח. להיפרע:
פסוק ד:
מי הקשה. לבו והלך שלם פרעה הקשה ונחסר וכן כל המקשים:
פסוק ה:
המעתיק הרים. המסלקם כהופכו סדום:
פסוק ה:
ולא ידעו. עד שנהפכו:
פסוק ו:
המרגיז ארץ. בהביטו אליה ותרעד:
פסוק ז:
האומר לחרס. לשמש דום והוא שמר אמרת מלך ולא יזרח:
פסוק ז:
ובעד. וכנגד הכוכבים יסגור מחיצה ולא יאירו:
פסוק ח:
נוטה שמים לבדו. ומלאכים נבראו ביום שני שלא תאמר מיכאל מתח בצפון וגבריאל בדרום:
פסוק ח:
על במתי ים. על גובהי ים ועל מעשה בראשית נאמר שגבהו המים התחתונים לרום למעלה ודרכם:
פסוק ט:
כסיל וכימה. מזלות הם:
פסוק ט:
וחדרי תימן. להכניס שם סופה כמו שאמר מן החדר תבוא סופה (לקמן לז):
פסוק יא:
הן יעבור וגו'. ידעתי כי כל אשר יחפוץ יעשה:
פסוק יא:
יעבור עלי. לפני ולא אראנו:
פסוק יב:
יחתוף. יכה פתאום כמו (משלי כ״ג:כ״ח) היא כחתף תארוב לשון פתאום הוא:
פסוק יג:
לא ישיב אפו. מפני יראת (וצדקת ס"א) איש:
פסוק יג:
תחתיו שחחו. צבא מרום שבאו לעזור את מצרים, מצרים נקרא רהב שנאמר לכן קראתי לזאת רהב הם שבת (ישעיהו ל׳:ז׳) על שם גאותם אשר אמרו מי ה' וגו' (שמות ג):
פסוק יד:
אף. כ"ש:
פסוק טו:
לא אענה. אירא להרים קול לפניו:
פסוק טו:
למשופטי. כמו לשופטי:
פסוק טז:
לא אאמין. לא אוכל להאמין מיראתי אותו כי איך לא איראנו:
פסוק יז:
אשר בשערה. נתחלפה צורתי (ס"א שורתי) לפניו:
פסוק יז:
ישופני. יכתתני ואכות אותו טחון (דברים ט׳:כ״א) מתרגמינן ושפית יתיה:
פסוק יז:
פצעי. מכה המוציאה דם וליחה:
פסוק יח:
לא יתנני. אינו מניחני להשיב רוחי אלי:
פסוק יט:
אם לכח. איך אריב עמו אם לכח הוא בא אמיץ הנה הוא:
פסוק יט:
ואם למשפט. מי יוכל להועידני לפניו ולהחזיק דבר משפטי:
פסוק כ:
הלא אם אצדק פי ירשיעני. כי יסתמו דברי מיראה ויעקשני פי:
פסוק כא:
תם אני. יודע אני בעצמי שאני תם ואעפ"כ לא אדע נפשי במה אמצא נופש:
פסוק כב:
אחת היא. בעולם ועליה אמרתי שתם ורשע הוא מכלה בעבורה, ומה היא:
פסוק כג:
אם שוט. ל' של שטן ימית פתאום את הצדיק:
פסוק כג:
למסת נקיים. שהמית ילעג:
פסוק כד:
ביד רשע. כלפי שטן:
פסוק כד:
פני שופטיה יכסה. מהבחין בדבר אמת:
פסוק כד:
ואם לא איפוא. דבר אמת דבר זה מי הוא המכלה את התמימים:
פסוק כה:
וימי. עם כליון שאר התמימי' קלו מני רץ:
פסוק כו:
אבה. שם נהר שוטף:
פסוק כו:
יטוש. יפרח:
פסוק כז:
שיחי. דברי צערי:
פסוק כז:
פני. חמתי:
פסוק כז:
ואבליגה. אתחזק כמו המבליג שוד על עז (עמוס ה׳:ט׳):
פסוק כח:
יגורתי כל עצבותי. שלא יניחוני מלצעוק:
פסוק כח:
ידעתי כי לא תנקני. מעוני מלהפרע ממנו:
פסוק כט:
למה זה הבל איגע. לבא במשפט:
פסוק ל:
בבור. נקיון:
פסוק לא:
בשחת תטבלני. להיות צחון ומגואל כלומר אז תמצא לי עון רב:
פסוק לב:
במשפט. בדברי תוכחות משפט משמש ג' לשונו' תחלתו הוכחת דברים, אמצעיתו פסק דין וסופו משטר יסורין וגיבוי חוב ופעמים שהמקרא כותבו ע"ש תחלתו ופעמים ע"ש אמצעיתו ופעמים ע"ש אחריתו:
פסוק לג:
מוכיח. דרשני"ר בלע"ז מרא' לכל א' חובתו וזכותו:
פסוק לג:
ישת ידו. משטר אימתו וניגושו:
פסוק לג:
על שנינו. שלא יחזק החזק את הרפה:
פסוק לה:
כי לא כן אנכי. על כן שאנכי ירא אני מוחזק בי שלא אתחייב בדין: