א דִּבְרֵ֤י ׀ אָג֥וּר בִּן־יָקֶ֗ה הַמַּ֫שָּׂ֥א נְאֻ֣ם הַ֭גֶּבֶר לְאִֽיתִיאֵ֑ל לְאִ֖יתִיאֵ֣ל וְאֻכָֽל׃ ב כִּ֤י בַ֣עַר אָנֹכִ֣י מֵאִ֑ישׁ וְלֹֽא־בִינַ֖ת אָדָ֣ם לִֽי׃ ג וְלֹֽא־לָמַ֥דְתִּי חָכְמָ֑ה וְדַ֖עַת קְדֹשִׁ֣ים אֵדָֽע׃ ד מִ֤י עָלָֽה־שָׁמַ֨יִם ׀ וַיֵּרַ֡ד מִ֤י אָֽסַף־ר֨וּחַ ׀ בְּחָפְנָ֡יו מִ֤י צָֽרַר־מַ֨יִם ׀ בַּשִּׂמְלָ֗ה מִ֭י הֵקִ֣ים כָּל־אַפְסֵי־אָ֑רֶץ מַה־שְּׁמ֥וֹ וּמַֽה־שֶּׁם־בְּ֝נ֗וֹ כִּ֣י תֵדָֽע׃ ה כָּל־אִמְרַ֣ת אֱל֣וֹהַּ צְרוּפָ֑ה מָגֵ֥ן ה֝֗וּא לַֽחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ ו אַל־תּ֥וֹסְףְּ עַל־דְּבָרָ֑יו פֶּן־יוֹכִ֖יחַ בְּךָ֣ וְנִכְזָֽבְתָּ׃ ז שְׁ֭תַּיִם שָׁאַ֣לְתִּי מֵאִתָּ֑ךְ אַל־תִּמְנַ֥ע מִ֝מֶּ֗נִּי בְּטֶ֣רֶם אָמֽוּת׃ ח שָׁ֤וְא ׀ וּֽדְבַר־כָּזָ֡ב הַרְחֵ֬ק מִמֶּ֗נִּי רֵ֣אשׁ וָ֭עֹשֶׁר אַל־תִּֽתֶּן־לִ֑י הַ֝טְרִיפֵ֗נִי לֶ֣חֶם חֻקִּֽי׃ ט פֶּ֥ן אֶשְׂבַּ֨ע ׀ וְכִחַשְׁתִּי֮ וְאָמַ֗רְתִּי מִ֥י יְה֫וָ֥ה וּפֶֽן־אִוָּרֵ֥שׁ וְגָנַ֑בְתִּי וְ֝תָפַ֗שְׂתִּי שֵׁ֣ם אֱלֹהָֽי׃ י אַל־תַּלְשֵׁ֣ן עֶ֭בֶד אֶל־אדנו (אֲדֹנָ֑יו) פֶּֽן־יְקַלֶּלְךָ֥ וְאָשָֽׁמְתָּ׃ יא דּ֭וֹר אָבִ֣יו יְקַלֵּ֑ל וְאֶת־אִ֝מּ֗וֹ לֹ֣א יְבָרֵֽךְ׃ יב דּ֭וֹר טָה֣וֹר בְּעֵינָ֑יו וּ֝מִצֹּאָת֗וֹ לֹ֣א רֻחָֽץ׃ יג דּ֭וֹר מָה־רָמ֣וּ עֵינָ֑יו וְ֝עַפְעַפָּ֗יו יִנָּשֵֽׂאוּ׃ יד דּ֤וֹר ׀ חֲרָב֣וֹת שִׁנָּיו֮ וּֽמַאֲכָל֪וֹת מְֽתַלְּעֹ֫תָ֥יו לֶאֱכֹ֣ל עֲנִיִּ֣ים מֵאֶ֑רֶץ וְ֝אֶבְיוֹנִ֗ים מֵאָדָֽם׃ טו לַֽעֲלוּקָ֨ה ׀ שְׁתֵּ֥י בָנוֹת֮ הַ֤ב ׀ הַ֥ב שָׁל֣וֹשׁ הֵ֭נָּה לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־אָ֥מְרוּ הֽוֹן׃ טז שְׁאוֹל֮ וְעֹ֪צֶ֫ר רָ֥חַם אֶ֭רֶץ לֹא־שָׂ֣בְעָה מַּ֑יִם וְ֝אֵ֗שׁ לֹא־אָ֥מְרָה הֽוֹן׃ יז עַ֤יִן ׀ תִּֽלְעַ֣ג לְאָב֮ וְתָב֪וּז לִֽיקֲּהַ֫ת־אֵ֥ם יִקְּר֥וּהָ עֹרְבֵי־נַ֑חַל וְֽיֹאכְל֥וּהָ בְנֵי־נָֽשֶׁר׃ יח שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה נִפְלְא֣וּ מִמֶּ֑נִּי וארבע (וְ֝אַרְבָּעָ֗ה) לֹ֣א יְדַעְתִּֽים׃ יט דֶּ֤רֶךְ הַנֶּ֨שֶׁר ׀ בַּשָּׁמַיִם֮ דֶּ֥רֶךְ נָחָ֗שׁ עֲלֵ֫י צ֥וּר דֶּֽרֶךְ־אֳנִיָּ֥ה בְלֶב־יָ֑ם וְדֶ֖רֶךְ גֶּ֣בֶר בְּעַלְמָֽה׃ כ כֵּ֤ן ׀ דֶּ֥רֶךְ אִשָּׁ֗ה מְנָ֫אָ֥פֶת אָ֭כְלָה וּמָ֣חֲתָה פִ֑יהָ וְ֝אָמְרָ֗ה לֹֽא־פָעַ֥לְתִּי אָֽוֶן׃ כא תַּ֣חַת שָׁ֭לוֹשׁ רָ֣גְזָה אֶ֑רֶץ וְתַ֥חַת אַ֝רְבַּ֗ע לֹא־תוּכַ֥ל שְׂאֵֽת׃ כב תַּֽחַת־עֶ֭בֶד כִּ֣י יִמְל֑וֹךְ וְ֝נָבָ֗ל כִּ֣י יִֽשְׂבַּֽע־לָֽחֶם׃ כג תַּ֣חַת שְׂ֭נוּאָה כִּ֣י תִבָּעֵ֑ל וְ֝שִׁפְחָ֗ה כִּֽי־תִירַ֥שׁ גְּבִרְתָּֽהּ׃ כד אַרְבָּ֣עָה הֵ֭ם קְטַנֵּי־אָ֑רֶץ וְ֝הֵ֗מָּה חֲכָמִ֥ים מְחֻכָּמִֽים׃ כה הַ֭נְּמָלִים עַ֣ם לֹא־עָ֑ז וַיָּכִ֖ינוּ בַקַּ֣יִץ לַחְמָֽם׃ כו שְׁ֭פַנִּים עַ֣ם לֹא־עָצ֑וּם וַיָּשִׂ֖ימוּ בַסֶּ֣לַע בֵּיתָֽם׃ כז מֶ֭לֶךְ אֵ֣ין לָאַרְבֶּ֑ה וַיֵּצֵ֖א חֹצֵ֣ץ כֻּלּֽוֹ׃ כח שְׂ֭מָמִית בְּיָדַ֣יִם תְּתַפֵּ֑שׂ וְ֝הִ֗יא בְּהֵ֣יכְלֵי מֶֽלֶךְ׃ כט שְׁלֹשָׁ֣ה הֵ֭מָּה מֵיטִ֣יבֵי צָ֑עַד וְ֝אַרְבָּעָ֗ה מֵיטִ֥בֵי לָֽכֶת׃ ל לַ֭יִשׁ גִּבּ֣וֹר בַּבְּהֵמָ֑ה וְלֹא־יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי־כֹֽל׃ לא זַרְזִ֣יר מָתְנַ֣יִם אוֹ־תָ֑יִשׁ וּ֝מֶ֗לֶךְ אַלְק֥וּם עִמּֽוֹ׃ לב אִם־נָבַ֥לְתָּ בְהִתְנַשֵּׂ֑א וְאִם־זַ֝מּ֗וֹתָ יָ֣ד לְפֶֽה׃ לג כִּ֤י מִ֪יץ חָלָ֡ב י֘וֹצִ֤יא חֶמְאָ֗ה וּֽמִיץ־אַ֭ף י֣וֹצִיא דָ֑ם וּמִ֥יץ אַ֝פַּ֗יִם י֣וֹצִיא רִֽיב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ראשון לציון

חיים בן עטר

פסוק א:
דברי אגור בן יקה כו' ירצה דידוע הוא כי שהע"ה קנה כל הקניינים המעולי' שבעולם כמ"ש בס' קהלת ועכשיו בא לומר שראה כל מה שנמשך ממנו ואליו וקרא עצמו על שם המאורע אגור שאגר כל דבר יקר בן הוא ל' בינה שהיה מקור הבינה נפתח בלבו יקא הוא ל' קיא שיחזור ויקיא הכל שארז"ל שגם החכמה לא נשארה לו ואמר (הוא) המשא לתרץ מהיכן ידע שיקיא הכל לז"א המשא ל' נבואה ע"ד משא דבר ה' וברה"ק קרא לעצמו יקא וע"ז אמ' לאיתיאל ר"ל איתי אל ששרתה עליו רה"ק וידוע כי כל השורה עליו רה"ק הוא כמעט מתיש כל גופו ומעש' שאול יוכיח לז"א ואוכל פי' שיכולתי לסבול ואו' כי בער כו' לומר כי אני בער מצד היותי איש מום קבוע בערך העליונים ושמ"ת הרי כבר קדמוך נביאים אחרים לז"א ולא בינת אדם לי שאני קטן מהקדומי' ותמה עוד אחר שלא למדתי חכמה מהיכא תיתי שדעת קדושים אדע. או יא' דה"ק אדם שיש בו ב' דברי' החכמה והנבואה ואיני יודע במה יבחור וז"א אגור בן יקה המשא ת"י [דקבל נביותא] פי' העיקר היה הנבואה וש"ת והכי ארז"ל חכם עדיף מנביא לז"א לאיתיאל כו' ר"ל מצד שה' מדבר עמי משא"כ בחכם ואמר פעם ב' לאיתיאל לומר שגם החכם ה' עמו ע"ד בכל המקום אשר אזכיר כו' לז"א ב"פ לאיתיאל לומ' שיש לו מעלת החכם שה' עמו ועוד נוסף שמדבר עמו א"נ אף שהנבואה לפעמים תבא אל הנביא ולפעמים לא מה שאין כן החכמה אמ' כי לא שייך דבר זה אלא לאיתיאל ואוכל ר"ל שאני יכול להשרות השכינה עלי בכל עת ואוכל ואו' כי בער כו' לו' כי מצד החכמ' עדין נשאר אני בגריעו' כי איש אני ועוד שאיני יכול להשיג מה שיש בלב אדם וז"א ולא בינת אדם לי אבל בנבואה היא מעולה דאפי' לא אתחכם וז"א ולא למדתי חכמ' אפ"ה דעת קדושי' אדע חדא שהם לפני כיוצא בי ועוד הרי הם אומרים דבר דאפשר להבין אלא שלא השגתי אלא אפי' דעת קדושים פי' דעת דבר שהוא בנעלם ובעליו נעלמים ע"י הנבואה אני יודע כאשר יתגלה עליו רוח אלקים קדישין והפליא לומר שיכול להשיג לדעת דבר שלא שזפתו עין וז"א מי עלה שמים וירד להודיע מה יש שם כאשר מגידים מנביאים וכן מי אסף רוחו כו' דהיינו כל מעשה הנביאים שלא היו יכולין להשיג ע"י חכמה אלא ע"י נבואה:
פסוק ה:
כל אמרת אלוה צרופה כו' הנה ארז"ל שמצוה לשמוע דברי חכמים אפילו שיאמרו דבר שאינו מיושב לדעת השומע ולהיפך מאדם שאינו הגון הגם שהפי' מיושב אסור לשומעו כמ"ש בפ"ק דע"ז כשנתפס ר"א למינות כו' א"ל ר' שמא דבר מינות בא לידך והנאך כו' א"ל עקיבא הזכרתני כו' לא תבא אתנן זונה וכו' יע"ש ולפי שתאמר איך נאמין לחכם כאשר יאמ' לו דבר שהוא מיושב ושמא הוא שקר ראייה לזה שנענש ר"א על ששמע דבר שהיה מיושב בפ' לז"א כל אמרת כו' ר"ל אין לך דבר שיצא מפי ה' שאינו מצורף בלא סיגים שמא תא' במה נדע כי לא נכשל בפי' שהוא שקר ויבא גם הוא מצורף לז"א מגן הוא לחוסי' בו פי' שלא יטעום פי' זר ויבא מיושב אלא שיא' דברים אמיתיים ולזה תמצא שארז"ל על פ' כי מלאך ה' צבאות הוא וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות אז ותורה יבקשו מפיהו פירוש בודאי שתהיה תורתו אמיתית וזה כאשר יהיה המפרש חוסה בו כי ה' יתן חכמה. ואו' אל תוסף על דבריו וכו' דע כי האדם יש בו רמ"ח איברים ושס"ה גידים כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מצות לא תעשה לזה אם יבא האדם ויוסיף מצוה אחת יוכיח בעצמו ויראה כי חשבון האיברים והגידין חסרין וימצא שקרן לזה אל תוסף אין לך אלא מה שמנו חז"ל תרי"ג מצות או יא' או' כל אמרת אלוה כו' פי' כל מה שאמר ה' כאשר יהיה הכל בכללות אז היא צרופה שהיא תורה שאין בה סיגים אבל אם תחסר אחת מהנה אין כאן תורה ולזה תמצא שמי שרוצה להתגייר זולת מצוה אחת אין מקבלין אותו והטעם כי תורתו סיגים ואינה צרופה ואם תאמר א"כ מה יעשה מי שאינו יכול לקיים כל התורה לז"א מגן הוא כו' פי' מי שאינו מקיים מצד כי לא מצאה ידו אז ה' מגן לו כאלו קיים כל אמרת ה' ותמצא שארז"ל כי כל מצוה כלולה מכל התורה כלה וכאשר זה אינו מקיים קצת מהמצות כאלו לא קיים שום מצוה ומי שלא מצאה ידו לקיים אז מגן ה' הוא לו ויעזרהו לקייים:
פסוק ה:
תושלב"ע