פסוק א:בן. בחירי"ק, כמו בן בסגו"ל.
פסוק א:המשא, שהיה ממונה על השיר, כמו (דה"א ט"ו) שר הלוים במשא:
פסוק ב:(ב-ג) בער. איש בהמי והוא הפך הדעת, ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך. והגדרים בין חכמה בינה ודעת למעלה (א' ב') ובכ"מ.
פסוק ב:ודעת קדושים, ידיעות המיוחדות לקדושים, ונקרא ג"כ דעת אלהים, ור"ל ואיך דעת קדושים אדע:
פסוק ח:שוא. דבר שאין בו ממש.
פסוק ח:וכזב, הוא דבר שלא יתקיים, וזה הבדלו מן שקר:
פסוק יג:עיניו עפעפיו. עי' הבדלם (תהלות י"ב למעלה ד' כ"ה):
פסוק יד:שניו, מתלעתיו. בהשנים תאחז החיה את הטרף, ובהמלתעות תאכלהו:
פסוק טו:לעלוקה. תולעת הגדלה בנהרות המוצצת דם:
פסוק טז:עצר רחם. ממשלת הרחם, כמו יורש עצר (שופטים י״ח:ז׳), וקורא הזונה בשם רחם, כמ"ש ישכחהו רחם (איוב כ"ד):
פסוק יז:ליקהת. שרשו יקה. ומשפטו ליקהת, ופי' למשמעת אם, כמו ולו יקהת עמים:
פסוק יט:בעלמה. היא בעולה (כמ"ש ישעיה ט'), כי בבתולה נעשה רושם בבתולים:
פסוק לא:זרזיר. יש מפרשים כלב הצד ציד, או חיה זריזה במתניה לרוץ:
פסוק לא:אלקום, לפירוש השני מורכב משתי מלות, אין קם כנגדו: