פרשנים על הפרק
📜
תרגוםרבותינו זכרונם לברכה29 פסוקים📜
רש"ירש״י35 פסוקים📜
אבן עזראאבן עזרא44 פסוקים📜
עמנואל הרומיעמנואל הרומי53 פסוקים📜
רלב"גרלב"ג28 פסוקים📜
מנחת שיידידיה שלמה רפאל נורצי13 פסוקים📜
רב פניניםאלשיך53 פסוקים📜
מצודת דודרבי דוד אלטשולר37 פסוקים📜
מצודת ציוןרבי דוד אלטשולר24 פסוקים📜
חומת אנךר' חיים יוסף דוד אזולאי6 פסוקים📜
מלבי"ם באור המילותמלבי"ם21 פסוקים📜
מלבי"םמלבי"ם39 פסוקים📜
ביאור שטיינזלץעדין שטיינזלץ29 פסוקיםמאמרים על הפרק
עמנואל הרומי
עמנואל הרומי
פסוק א:
אמר כי השם הטוב שיהיה לאדם והענין שיצא לו שם שהוא טוב וישר ונדיב ויתפרסם טבעו הטוב בעולם הוא יותר נבחר וטוב לו זה השם משיהיה לו תמורתו עושר רב. וזה שאם יהיה לו עושר רב ולא יהיה לו שם טוב לפעמים יאבד העושר ההוא בענין רע ומתוך שאין לו שם טוב לא יאמינוהו בני אדם על ממונם. אמנם האיש שיש לו שם טוב על טוב מדותיו אם לא יהיה לו ממון יאמינוהו בני אדם וסופו להעשיר.
פסוק א:
מכסף ומזהב חן טוב ר"ל וכן נבחר יותר מן הכסף והזהב שיהיה לאיש חן טוב כלומר שיהיה נושא חן בעיני כל רואיו. ומלת נבחר מושכת עצמה ואחרת עמה וכן מלת טוב תשרת גם בראשונה ויהיה ענין הפסוק כן נבחר שם טוב מעושר רב ומכסף ומזהב נבחר חן טוב. ויש מפרשים כי מלת טוב איננה תואר אל החן ויהיה ענין הפסוק כן נבחר שם מעושר רב ומכסף ומזהב הוא טוב החן שיהיה לאיש והוא כאילו אמר מכסף ומזהב טוב החן.
פסוק ב:
אמר כי העשיר והרש לפעמים הם נפגשים זה בזה וזה הולך בגאוה ובגודל לבב בעבור עשרו וזה דכא ושפל רוח בעבור עניותו ועושה כולם ה' כלומר מי שעשה זה עשיר ברוב עשרו וזה עני הוא ה' והוא סבב זה. ואפשר שרמז בזה כי אחרי שה' ית' הוא שסבב העושר לזה והעוני לזה הוא יכול לסבב העושר לעני והעוני לעשיר ולא יתגאה העשיר בעשרו ולא יתייאש העני בעבור עניו. או רצה באמרו עושה כולם ה' כלומר לא תחשוב שזה שהוא עשיר הוא סבב לעצמו העושר וזה שהוא עני סבב עניותו בעבור התרשלותו כי שניהם ר"ל עושר זה ועוני זה לכונה מאת ה' ית'. או ר"ל כי חלו עליהם העתים כפי מה שחלק ה' ית' לכל העמים אשר תחת כל השמים ומה שגזרה חכמתו ית' חל עליהם כי לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר וגו' כי עת ופגע יקרה את כולם.
פסוק ג:
זה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו שאמר שהעשיר והרש חלו עליהם גזירות ה' ית' כפי מה שחלק לכל העמים אשר תחת כל השמים והודיע החכם בפסוק זה כי גזירות ה' ית' ומה שחלק אל העמים לפי מערכות צבאות השמים יש מהן פרטיות מיוחדות לכל איש ואיש כפי מערכת כוכבי מולדתו. ויש גזירות כלליות על עיר או על אומה או מדינה או על אקלים. והודיע החכם בפסוק הזה כי כשתהיינה הגזירות כלליות על עיר או על מדינה או על אומה או על אקלים מי שהוא ערום כלומר שהוא חכם בחכמת משפטי הכוכבים וידע הגזירה טרם בואה הוא מסתתר ובורח מן המקום שידע שיחול עליו הדין האלוהי ואם ידע כי עיר פלונית תחרב יברח ממנה וינוס אל מקום אחר או ירוץ אל מגדל עוז שם ה' אשר בו ירוץ הצדיק ונשגב והוא ית' יסבב הצלתו.
פסוק ג:
אמנם הפתאים והם אותם שסכלו ידיעת אמתת משפטי הכוכבים והגיע מפתיותם שלא דבקו באלהים אשר כל הדבקים בו הם חיים עברו במקום שאין טוב לעבור בו וקבלו העונש. וזה העונש יחול אפילו על אותם שלא היה להם להענש לפי מערכת כוכבי מולדתם ויקרה להם זה מפני שהם פוגעים זה בזה ונמצאים שם בעת שתחול הגזרה הכוללת המחייבת להכרית הכלל היא נוצחת הכח הפרטי שיש לאדם שאינה מחייבת מערכת כוכבי מולדתו למות אז וימות בתוך שאר אנשי המדינה. אך אותם שדבקו באלהים יסבב ה' הצלתם וישלחם מתוך ההפיכה כאשר עשה ללוט והוא מה שאמר החכם הזה בספר קהלת כי עת ופגע יקרה את כולם כלומר הסבה אשר בעבורה לא יועיל לקלים המירוץ ולגבורים המלחמה הם ב' סבות והם העת והפגע. והעת הוא מה שיורו עליו מערכות אלהים חיים והם צבאות השמים. והפגע הוא כשלא יורו כוכבי מולדתו שימות ויפגע במקום שיורו צבאות השמים כי אותו המקום בכלל יחרב כי אעפ"י שלא היה מזיק לו העת המיוחד לו יזיקהו היות נפגע במקום שצבאות השמים יורו על איבודו כי הכלל ינצח הפרט ומתוך כך יאבד עמהם אם לא יהיה שם עזר אלוהי.
פסוק ג:
ואם אין לפסוק הזה חבור עם הפסוק שלפניו יאמר כי האדם שהוא ערום כשהוא רואה דבר שעמידתו בדבר ההוא תביא עליו רעה הוא מסתתר אם אינו יכול לברוח משם. אמנם הפתאים בראותם דבר שהוא גורם להם היזק לא יחושו עליו רק עוברים במקומות המסוכנים ומתוך כך יקבלו היזק. ולדמיון זה הערום כשהוא דורש בחכמות והיה יפגע בחכמה הגורמת רע ונזק לבעליה ולדורשיה הוא מסתתר ומונע עצמו ממנה אמנם הפתאים בכל תושיה יתגלעו ואפילו בחכמות הגורמות נזק ורע וידרכו איזה דרך שיזדמן ומתוך כך הם נענשים ואפילו בחכמות האמתיות החכם רואה ומרגיש הנזק שיגיע מן ההריסה ולעבור הגבול והוא מסתתר כי ירא מהביט אל האלהים על דרך ר' עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום והפתאים הם עוברים הגבול ומתוך כך הם נזוקים כמו בן זומא שהציץ ונפגע בן עזאי הציץ ומת ואחר קצץ בנטיעות.
פסוק ד:
אמר כי בשכר מדות הענוה שתהיה באדם יגיע שיהיה לו יראת ה' ית' ויהיה לו עושר וכבוד וחיים. וכבר בארנו כי מדת הענוה לא תגיע אל האדם אלא אחרי שיכיר ערך עצמו ושפלותו בערך אל הנמצאות העליונות ואחרי שיבחן האדם ערכו ושפלותו כנגדם יהיה עניו ושפל וירא מאלהיו בהכירו כי הוא בריה שפלה אין מן הראוי שתחשב לכלום לשפלותה לולי גודל רחמי ה' ית' עליה ומתוך שיגיע אל יראת ה' תהיה ברכת ה' בכל אשר יש לו בבית ובשדה ויעשיר ומתוך שיעשיר ויהיה ירא ה' ועניו יכובד אצל בני אדם כי מדרך בני אדם שיכבדו גדולי המעלה. גם ימשך אחריהם חיים כי לא יהיה מכת הנאמר עליהם אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם. רק יחיה החיים הטבעיים בשלוה ובהשקט.
פסוק ד:
ואפשר שקרא עושר הריבוי מן החכמה שיקנה בעבור מדת הענוה אשר בו כי מדרך המתגאים שלא יקנו מן החכמה דבר גדול כי לא ירצו להשפיל גאותם אל מלמדי החכמה ויבוזו לשכל מליהם לסכלותם ולפיכך אמר כי עם מדת הענוה תמשך יראת השם והעושר והוא הריבוי מן החכמה. והכבוד שיכובד בחייו בעבור מעלתו ונפשו תתכבד אחרי מותו עם נפשות החסידים. והחיים הם חיי העולם הזה וחיי הנפש המשכלת בעולם הנשמות והיותה צרורה בצרור החיים את ה'.
פסוק ד:
ואפשר שיהיה ענין הפסוק עקב ענוה יראת ה' ועקב יראת ה' יגיע האדם עושר וכבוד וחיים. כלומר עקב הענוה יגיע לעושר ולכבוד ועקב יראת ה' יגיע לחיים. וזה כי בעבור מדת הענוה שתהיה לאדם יכובד מאנשי החכמה המכירים מעלת מדת הענוה ויגיע אל העושר מצד שיהיה שמח בחלקו ולא יבקש המותרות. ומצד שלא יזיק אחר ולא יוזק בגופו או בממונו יגיע אל עושר שלא יגיע אליו מי שלא יגיע אל מדת הענוה. ובעבור יראת ה' שתהיה על פניו ולא יחטא יגיע אל חיי העולם הזה כי יראת ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצורנה. ויגיע אל חיי העולם הבא.
פסוק ה:
יאמר כי דרך האדם העקש הוא דרך מלא צנים והם הקוצים והפחים כי פח יקוש על כל דרכיו כלומר כי העקשות הוא דרך רע מלא מכשולות ופחים. גם אפשר שעקש הוא תאר אל הדרך לא אל האדם וכאילו אמר צנים פחים יש בדרך העקשות ולפיכך הרוצה לשמור עצמו מצרה ירחק מן העקשות ומתוך כך ירחק מהם כלומר מן הצנים ומן הפחים.
פסוק ה:
או יהיה עקש שם העקשות ובא על דרך הלא את הקטר. אם נשאת נשא לנו. תחלת דבר ה' בהושע.
פסוק ו:
אמר כמזרז ומזהיר בני אדם על הנערים לחנכם ואמר ראוי הוא לך שתחנוך את הנער בתחלת עניינו על פי הדרך הטוב והישר שתרצה שיהיה נמשך אחריו כל ימיו שמתוך שתחנוך אותו בתחלת עניינו על הדרך הטוב אף בעת שיזקין לא יסור מאותו הדרך. ואמר חנוך לנער ולא אמר חנוך לאיש לפי שהלימוד בימי הנערות הוא כפיתוח על האבן שכל מה שיחקקו בדמיונם יהיה קיים כדיו כתובה על נייר חדש. והלמוד בימי הזקנה הוא כפתוח על החול שהוא קרוב להפסד הרושם ההוא והוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק.
פסוק ו:
או יהיה אמרו חנוך לנער על פי דרכו בענין זה כלומר אם תניח הנער שיתנהג על פי עצת עצמו בתחלת עניינו כשיבא לעת זקנותו לא יוכל לסור מאותה ההנהגה כי יהיה הקניין ההוא שהרגיל בנפשו בנערותו קניין חזק ויקשה להפכו מענין לענין.
פסוק ו:
והסבה שיזכור האדם הרבה ממה שהרגיש בנערותו זכרון טוב הוא בעבור שבנערותו חזק החשק לצורות אשר יעבורו ומתוך שהוא חזק אליהם התאוה יאריך קיומו להם וייטיב העמדתם ויקשה הסרתם. והזכרון הטוב מן האנשים הוא מן המתאחר התנועה אשר יתקיים בנפשו מה שיעבור בו מן המוחשים והוא שמזג אחורי מוחו מחזיק בצורה המגעת וזהו אשר יגבר על מזג המקום ההוא ממנו היובש יותר מתגבורת הלחות כי היובש מדרכו שיקשה לקבל וכאשר קבל הצורה מדרכו שתתקיים בו ויחזיק בה זמן ארוך בחלוף הענין בלחות. ולכן היו אנשים אשר מזג מוחם המזג הזה זכרנים טובים. כי טוב הזכרנות. אמנם יהיה מהשארות רושם הצורה הנחתמת בכח המדמה. ואמנם מי שיגבר על המקום הזה מהם הלחות הנה הם לא יזכרו הדברים לקטנות קיום הצורות בלחות אבל הם ירשמו מהר לקלות קבל הלחות הצורה. ולכן יהיה מי שהוא רב היובש מעט ההבנה רב הזכרון. ויהיה רב הלחות מהיר הרשימה רב השכחה קשה לזכור. והממוצעים במזג הזה יתקבץ בהם טוב הרשימה וטוב הזכרנות. ולכן יהיה טוב הזכרנות מיוחס לזמן הבחרות בטבע ולכן יצוו החכמים שיהיה הלימוד בזמן הבחרות ואל זה כוון באמרו חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. וכוון באמרו גם כי יזקין לא יסור ממנה כלומר שאם יהיה הלימוד בזמן הנערות שאז הוא חזק החשק לצורות ואפי' אם יזקין שאז הלחות המקרי גובר על הזקן וגורם השכחה לא תסור ממנה הרשימה הנעשית בו בזמן הנערות כי ידוע כי השכחה תקרה לזקנים בעבור הלחות המקרי. ואמנם יהיו קצת הזקנים טובי הזכרנות כאשר לא יגבר על מזג זה הלחות המקרי. וזה כי המזג הטבעי לזקן אמנם הוא מזג היובש ולכן ימצא הזקן זכרן ולא ימצא שומר ומבין. ואולם הקטנים ימצאו מבינים יותר ממה שימצאו זכרנים בעבור תגבורת הלחות הטבעי בהם. ואולם הבחורים הם אשר ימצאו להם שני העניינים יחד ההבנה והזכירה ולכן אמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה.
פסוק ו:
ואפשר שזה הפסוק דבק עם הפסוק שלפניו ואמר אחרי שצנים פחים הם בדרך עקש והאיש שהוא רוצה לשמור נפשו יש לו להתרחק מהם אם כן חנוך לנער על פי דרכו כלומר על הדרך שתרצה שידרוך כדי שידע להתרחק מן הצנים פחים אשר בדרך העקש כדי שבעת שיזקין לא יסור מן הדרך ההיא.
פסוק ז:
אמר כי האדם שהוא עשיר מדרך העולם שהוא ימשול ברשים לפי שהרשים מקבלים תועלת ממנו. או יוכלו לקבל תועלת ממנו ולכן הם סרים למשמעת העשיר וימשול עליהם ונתן הסבה בזה ואמר ועבד לוה לאיש מלוה כלומר מדרך העולם שהלוה הוא עבד למלוה ואחר שהענין כן ראוי שהעשיר שהוא המלוה ימשול על הרשים שהם הלוים.
פסוק ז:
ואפשר שקרא עשיר מי שקנה מן החכמה קנין רב שבעבורה יקרא עשיר ואמר כי ראוי שמי שקנה מן החכמה קנין רב שימשול על המקצרים והם אשר לא השיגה יד שכלם להגאל מפתיותם ונתן הסבה ואמר ועבד לוה לאיש מלוה וקרא החונן החכמה לזולתו ומאצילה אליהם מלוה וקרא המקבלים החכמה ממנו לוים ואמר כי כפי רבוי החכמה שתהיה באיש תהיה ריבוי מעלתו אצל בני אדם אשר לא עלו אל מעלתו ועבדים הם אותם הרוצים לקבל החכמה מהם.
פסוק ח:
אמר כי האדם שהוא זורע עולה והוא משל למי שהוא חורש און ופועל רע הוא יקצור לבסוף פרי מעשה הרע שעשה והענין שישולם לו גמולו וישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד. ואמר על דרך הרחבת הלשון זורע עולה יקצור און כי העולה לא תזרע והאון לא יקצר.
פסוק ח:
ושבט עברתו יכלה אמר כי ה' ית' יכלה שבט עברתו עליו על דרך חצי אכלה בם כלו' שה' ית' ישלים עליו שבט עברתו והענין שישלח עליו כל עברתו. או יהיה הכנוי במלת עברתו שב אל הזורע כלומר שבט עברתו של זה האיש שהוא זורע עולה הוא יסוף ויכלה לבסוף כי אחריתו עדי אובד.
פסוק ט:
אמר כי האדם שעינו טובה בשל אחרים והוא חונן ומטיב לא תחשוב שחנינתו הדלים תביאהו לידי מחסור רק יהיה מקורו ברוך כי ה' ית' יצו אתו את הברכה באסמיו ובכל משלח ידיו בעבור שנתן מלחמו לדל.
פסוק ט:
ואפשר שקרא טוב עין מי שחננו השפע האלהי מן החכמה מה שהוא עודף אל השלמתו שיעור להשלים זולתו ואמר כי האדם השלם שהוא על זה התואר לא תחסר חכמתו בהאצילו ממנה לזולתו רק יבורך כלומר תרבה ידיעתו ותוסיף על דרך ומתלמידי יותר מכולם. וקרא דל מי שהוא חסר מן החכמה ומקבל אותה ממנו ואמר כי חכמתו תרבה בעבור שהוא נותן לאותם שהם רשים ודלים ממנה.
פסוק י:
אמר גרש האדם הלץ ממושב האנשים ומיד בצאתו יצא עמו המדון והוא הריב לפי שהוא סבת המדון ובסור הסבה יסור המסובב וגם אם תגרשהו ישבות הדין והקלון לפי שהלץ הוא סבה אל המדון ואל הדין ואל הקלון והטעם כי הלץ יחרחר ריב ומתוך כך צריך לשופט להחזיק דין בין האנשים ואם לא יהיה הלץ נמצא אין צורך אל הדין. או יהיה פי' דין טענות ואפשר שיהיה מדון שם תואר לאדם שהוא בעל מדינים ואמר החכם הזה גרש הלץ ותעשה שיצא האיש המדון מביניכם ומתוך כך ישבות הטענות והקלון שהם מסבבים אותם.
פסוק יא:
אמר כי האיש שהוא אוהב את הבריות ולא ישנאם והוא טהור לב שהאהבה שהוא מראה לאנשים בפיו לבו טהור גם כן שתוכו כברו והוצק חן על שפתותיו שדבריו גם כן הם רצויים נאמרים בערבות כמבחר המאמרים. מי שהוא על זה התואר הוא ראוי למלוך והוא אומר רעהו מלך כלומר רעהו והוא האדם שהוא חבירו במדות האלו הוא מלך ולא מלך רק בעבור המדות האלו ולפיכך האיש שנמצאו בו גם כן אלו המדות ראוי הוא שימלוך לנועם המדות האלו וחשיבותם.
פסוק יא:
או יאמר אוהב טהור לב כלומר שהוא אוהב האנשים שהם טהורי לב ויש חן בשפתותיו רעהו מלך וכן הוא ראוי שימלוך. או יאמר רעהו מלך כלומר האיש שהוא על זה התואר ראוי הוא שיתחבר אל המלכים כי המלכים לא יאהבו רק דובר אמת ומי שהוא טהור לב הוא ראוי לחברת המלכים כי המלכים יבטחו בו לטהרת לבו ובעבור החן שיש לו על שפתיו מן הדבור הערב הוא ראוי לעשות שליחות המלכים ולדבר במקומם.
פסוק יב:
אמר כי עיני ה' והוא משל לעיני השגחתו ית' הם שומרים האיש בעל הידיעה האמיתית לבל יכשל ומדריכים אותו בדרך החיים וכמו שהם מדריכים האדם היודע הרע והטוב כן לפעמים יגיע מרשעת האיש החוטא שתגזור חכמתו העליונה לסלף ולעוות דרכו ולמנוע ממנו דרכי התשובה פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו.
פסוק יב:
או יאמר כי עיני ה' נצרו דברי איש דעת שה' ית' ישים דבר בפיו כי ממנו ית' מענה לשון ויהיה עם פיו ויורנו את אשר ידבר. וכן הוא מעוות דברי האיש הבוגד שיכריחנו לדבר הפך ממה שיכוין על הדרך שאמר הכתוב ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה וגו'.
פסוק יג:
אמר כי העצל בעבור עצלותו הוא מראה אמתלאות כי קצורו בחכמה והתרשלותו מלומדה איננו רישול ועצלות ממנו אכן סבה עצמית יש אשר בעבורה יתרשל מהתעסק בה והניח לימודה והוא אמרו אמר עצל ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח. כלומר הוא נוהג בזה הענין מנהג העצל בעת יוכיחוהו על עצלותו ויאמרו לו איך לא תלך אל השדה לעבוד אדמתך והוא אומר פגעתי שם הארי או פגעתי שונא בדרך ואם אלך חוץ מביתי לא די שיהרגוני אם ימצאו אותי חוץ לעיר אלא אפי' בתוך רחובה של עיר ארצח.
פסוק יג:
וכן הענין בעצמו במי שהתעצל לקנות חכמה שהוא ירצה להראות כי הנחתו החכמה היא לסבה ויאמר לשואליו אני הנחתי החכמה מפני הסכנה שיש בלמודה כי מצאתי כתוב בה דבר פלוני או שמעתי שהחכמות הטבעיות והאלהיות כתוב בהם דבר פלוני והם כנגד דברי תורתינו ודברי חכמינו ונביאנו ויביא ראיות רעועות יראה בהם כי הקיצור בלמודם ושיהיה האדם ריק מהם היא מעלה מפני שלפי דעתם יש בהם דבר מזיק וממית והוא אשר כנה לארי.
פסוק יג:
וכן בתוך רחובות ארצח כלומר בהתהלכי ברחובות החכמה ושוטטי בחוצותיה אצא למינות ויביאו ראיות מאנשים חלושי העיון רצו לעלות במעלות החכמה ונכשלו ויאמר פלוני התעסק בחכמה פלוני' ויצא לתרבות רעה וזה אמת כי החכמה האמתית תזיק לחלושי העיון והסכלים כמו שיזיק הלחם הנקי והבשר הטוב והיין הישן לבעלי החלאים החדים כי אין ספק כי המזונות האלו עם היותם טובים ונאותים לבריאים הם בלא ספק ימיתו בעלי הקדחות החדות לא מפני היותם מזונות רעים רק בעבור חולשת המקבלים וחליים הדבק בהם ואין ראוי שירחק האדם הבריא מן הלחם והבשר והיין בעבור שראה שהמיתו אדם חולה.
פסוק יג:
וכן אין ראוי לחכם להניח החכמה בראותינו אויל בכל תושיה יתגלע יבא לראות הקדש כבלע ויקיא חיל בלע כי זה יקרה לחולשת שכלו והוא לסכלותו עבר הגבול או למד החכמה בלתי הצעותיה והקדמותיה ומונחיה וכאשר יחשוב ללכת אל החכמה נחוץ עדיין בן זומא מבחוץ. ולפיכך קרא האדם המראה אמתלאות שהניח החכמה בעבור שמצא בה דבר פלוני או ששמע שאירע כך וכך למי שהתעסק בה עצל כלומר רישול ועצלות הוא ממנו וכל מה שמביא אמתלאות להראות הפך זה הם טענות רעועות אין בהם ממש.
פסוק יד:
אמר כי פי הנשים הזרות הם שוחה עמוקה כלומר חלקות שפתותיהם הוא מביא אל המות ודמה פיהם לקבר עמוק אשר היורד בו לא יעלה.
פסוק יד:
זעום ה' יפול שם ר"ל מי שיתפתה אחרי דברי פיהן ויכשל הוא גבר אשר זעם ה' ית' עליו ובעבור שקרא דברי פי האשה הזרה שוחה עמוקה קרא הניסת אחריה נופל באותה השוחה.
פסוק יד:
ואפשר שקרא זרות הנפש הצומחת והנפש הבהמית שהם זרות לאדם והענין שהן חוץ מעצמותו כי האדם לא נתעצם בהם רק בחלק השכלי כי הוא לבדו עצמות האדם וקרא אותם שוחה עמוקה כי הנסת אחריהם הוא נופל בבאר שחת והוא זעום ה'.
פסוק יד:
גם אפשר שקרא זרות החכמות החיצוניות והאמונות הנפסדות והדיעות הכוזבות המושכות האדם למינות יאמר כי מי שיכשל באותם הדברים שהם זרים וישים כל עסקו ועיונו בהם הוא זעום ה'. גם אפשר שקרא מי שיעמיק מחשבתו וישים כל עיונו בחכמות הלמודיות ויפסיד כל זמנו בהם זעום ה'. וקרא חכמת הלימודים הכוללת החכמות הידועות והם החשבון והתשבורת וחכמת הדבר ודומיהם זרות. ואמר שוחה עמוקה פי זרות כלומר שוחות עמוקות יש ועניינים עמוקים ודקים כפי החכמות הלמודיות ובחכמה אחת מהם והיא חכמת המספר או חכמת התשבורת יוכל האדם להפסיד כל זמנו ואפילו יחיה מאה שנים ומי שיכלה כל זמנו להעמיק באותם העניינים הנקראים שוחות עמוקות הוא זעום ה' כי הראוי הוא שיקח האדם מאלו החכמות מה שיספיק לו לעשות מהם מופתים והתחלות לעלות מהם אל הטבעיות והאלהיות ומי שיכלה כל זמנו בהם בחושך בא ובחושך ילך. וקראם זרות כי החכמות המכוונות הם הטבעיות והאלהיות. וקרא מי שיפסיד כל זמנו בחקירת כל המסתעף מהם ובחקירת אותותיהם זעום ה' כי יפסיד בהם כל זמנו וישאר חסר מן החכמות האמיתיות.
פסוק יד:
גם אפשר שזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו והם דברי העצל שאומ' ארי בחוץ בתוך רחובות ארצח כלומר דבר מסוכן יש בתוך ספרי החכמות ואם אלמוד אותם ימיתו נפשי ותוך רחובות החכמות ההם ארצח והטעם שיפסידו עלי אמונתי והוא אומר גם כן לגנות ספרי החכמות ההם שוחה עמוקה פי זרות כלומר ספרי החכמות ההם ודבריהם הם שוחות עמוקות והם זרות כלומ' נכריות מאמונתינו ומי שיתעסק בהם ונופל באותם השוחות והמכשלות הכתובים באותם הספרים הוא זעום ה' ואין לתמוה אם יתרשלו האנשים מקנות החכמה וימצאו אמתלאות להתנצל בהם כי אולת קשורה בלב כל נער בטבע ושבט מוסר ירחיקנה ממנו.
פסוק טו:
אמר כי האדם בתחלת עניינו נמשל כבהמות נדמה ועיר פרא אדם יולד וכאלו אולת קשורה בלב כל אחד מהנערים ואין דבר שירחיק אותה האולת מלב הנער רק שבט מוסר שהוא יסיר אותה האולת מלבו.
פסוק טז:
אמר כי מי שעושק וגוזל מן הדל המעט שנשאר לו כדי להרבות ממון לעצמו הוא ילך הלוך וחסור. או קרא מי שמונע החסד מן הדל עושק דל ואמר מי שמונע החסד מן הדל כדי שירבה ממונו הדבר הזה הוא נותן לזה העשיר שהוא עושק הדל דבר רע שיהיה עניינו אך למחסור כלומר שילך הלוך וחסור. והענין שהוא חושב שבמנעו החסד מן הדל ירבה ממונו והדבר ההוא שעושה נותן לו למי שהוא עשיר החסרון שילך הלוך וחסור הפך כוונתו שהיא להרבות לו.
פסוק טז:
ואפשר שקרא דל החלק השכלי ואמר כי מי שחומס הכח השכלי ומעבידו ומה שהיה ראוי ליתן אל הדל הוא נותן אל הכח הבהמי והוא שקרא עשיר הוא ילך הלוך וחסור כי המכוון מן האדם הוא שיעביד כחותיו כולם לשכלו וזה שהוא עושק הכח השכלי מן הכח והגדולה הראויה לו ונותן הגדולה לכח הבהמי ומעביד אליו כחותיו כולם ימצא לבסוף שהוא לא נטר כרמו המיוחד לו וטרח בעבור דבר שהוא נכרי מעצמותו ושגה בזרה והניח אילת אהביו ויהיה חסר מן החכמה שהוא החסרון שאין למעלה הימנו.
פסוק יז:
אמר הט אזנך ושמע דברי חכמים והם שאר החכמים שדברו בחכמות ולבך תשית גם כן למה שאני מדבר לך מן החכמה.
פסוק יח:
כי נעים כי תשמרם בבטנך כלו' נאה ומתקבל הוא שתשמור דברי שאר החכמים ודברי גם כן. בבטנך כלומר לא תספיק לך מן החכמות שמיעת האזן בלבד רק שתשמור אותם בלבבך ואמר בטנך במקום הלב. יכונו יחדיו על שפתיך כלומר אף על פי שהכוונה היא שיהיו הדברים שמורים בלבבך מכל מקום מעלה היא שיהיו הדברים החקוקים בלבך שגורים בפיך להגות בם ולהועיל בהם זולתך והוא אמרו יכונו יחדיו על שפתיך כלומר שיהיו הדברים שתלמוד מן החכמה נכונים ומזומנים על שפתיך לא כמי שישאלו אותו על דבר ויצטרך לראות תשובת הדבר ההוא בספר.
פסוק יט:
להיות בה' מבטחך הודעתיך היום אף אתה כלומר אני הודעתיך היום שיהיה בטחונך באלהים יתברך ולא תבטח על בינתך והוא אמרו בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען וכיוצא בו. אף אתה עשה מה שצויתיך ותבטח בו.
פסוק כ:
הלא כתבתי לך שלישים כלומר אני כתבתי לך זה פעמים רבות ופי' שלישים שלשה פעמים והוא רמז אל הרבוי או קרא הדברים הנכבדים הנאמרים על השלימות שלישים ואף אני כתבתי לך דברים נכבדים מדוברים במועצות ודעת כדי להודיעך קושט אמרי אמת.
פסוק כא:
להודיעך כלומר להודיעך אמיתות אמרי אמת וכדי שתדע להשיב אמרים אמת לשולחיך והם השואלים אותך או השולחים אותך להתבונן על הענין. או יהיה לשולחך השולחים אותך ממש ואמר כשישלחוהו על דבר מן הדברים יהיה ציר נאמן לשולחיו וישיב אליהם דברי אמת. ואמר הלא כתבתי לך כמה פעמים שתהיה ציר נאמן לשולחך ותתרחק מן השקר וזה אמת כי הזהיר על זה פעמים רבות.
פסוק כב:
אמר אין ראוי לך שתגזול את הדל כי הוא דל ודי לו דלותו ולא יתחברו אליו הדלות והגזילה שתגזלהו. ואל תדכא העני העומד בשער ביתך לבקש ממך לא בדבור ולא במעשה כי ה' ית' יריב ריבם של דל ושל עני וקבע את קובעיהם כלומר יגזול גוזליהם גזילת נפש והענין שיקח נפשם. או יהיה את במקום הזה תמורת מן ויהיה עניינו וגזל מן גוזליהם נפשם.
פסוק כב:
ואפשר שקרא הכח השכלי דל ואמר שלא יגזול ממנו לחם חוקו והוא השגת המושכלות וכן קראו בשם עני ואומר כי ה' ית' יגזול ממי שיגזול מן החלק השכלי לחם חקו נפשו.
פסוק כב:
ואחרי שהזכיר אל תגזול דל כי דל הוא סמך לו אל תתרע את בעל אף כלומר אם תרצה להתרחק מן הגזל ומכל דבר מגונה אל תתחבר עם איש בעל אף ועם איש חמות אל תבא פן תאלף ארחותיו ואם תלמוד אותם תקח מוקש לנפשך כן לא תהיה בתוקעי כף בעורבים משאות כי אם לא יהיה לך מה לשלם יקחו משכבך מתחתיך.
פסוק כד:
אמר לא תהיה ריע ולא תתחבר עם האיש שהוא בעל כעס ולא תהיה לך רגילות עם איש בעל חימות פן תלמוד מדת הכעס והחימה ממנו ובאמצעותם תקח מוקש לנפשך כי המדות המגונות הם מומים בנפש האדם והם לה למוקש.
פסוק כד:
ואפשר שקרא הנפש המתאוה והמרגשת בעל אף ואיש חימות ואמר כי אין טוב שתתחברנה שתי הנפשות והם המתאוה והמרגשת כי בהתחבר אלו תחלש הנשמה ואין לה כח לעמוד לפניהם מפני שכל החכות עוזרים אליהם. ולפי' אמר אם לא תזהרי מזה תקח מוקש לנפשך כלומ' אל הנפש המשכלת.
פסוק כו:
אמר כי אין ראוי לך שתהיה מאותם הרגילים לתקוע כפם לעשות ערבות בהלוואת אחרים כי יכול להיות שתצטרך לפרוע הערבות שתעשה ואם לא יהיה לך ממה לשלם הערבות שתעשה סופו שיקח מה שימצא בביתך ואפי' לא ימצא כי אם המצעות שלמטתך יקחם ולפיכך אמר לא תעשה הערבות לכל מי שיזדמן ואם יעלה על לבך לעשותו למה שתרצה שיקח הלוקח משכבך מתחתיך.
פסוק כח:
אמר שאין ראוי לו לאדם שישיג אחורנית וישנה הגבול הקדמון אשר גבלו קדמונים. וכן אין ראוי לו לאדם לפרוץ הגדרים ולשנות המנהגות והתורות שתקנו הראשונים לעשות סייג לתורה וכן בלמדו החכמות ילמד אותם על הסדר ועל הדרך אשר סדרו גדולי המעלה ולא יהרוס לחכמת האלהית מבלתי הקדימו הצעותיה על הסדר כי בענין זה יהיה בטוח מן המכשול וההריסה.
פסוק כח:
ואפשר שזה הפסוק יש לו דבקות עם הפסוק שלפניו ולאחריו והוא שאמר אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות כי אם אין לך לשלם יקחו משכבך ואם ירדת מממונך בעבור שתקעת לזר כפך וערבת לרעיך לא תסיג גבול קדמון שבינך ובין רעך להוסיף על ממונך רק השתדל לקנות הון בחריצותך כי החריצות יקנה מן ההון והוא שאמר חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב. ואחרי שהזכיר לפני מלכים יתיצב אמר אם תתיצב לפני מלכים בעבור היותך מהיר במלאכתך ותשב לאכל לחם לפניו בין תבין אשר לפניך. ואמר אחר זה אל תיגע להעשיר כי הממון יאבד לשעתו וסמך אל זה אל תלחם את לחם רע עין כלומ' כמו שהזהרתיך מאכול לפני המושל רק דרך מוסר כן אזהירך שלא תאכל כלל כל עיקר לחם רע עין.
פסוק כט:
אמר אם ראית אדם שהוא חרוץ ומהיר לעשות מלאכתו ולא יתרשל בה האיש שהוא על זה התואר ראוי לעמוד לפני המלכים כלומר לעבוד עבודת המלכים ואינו ראוי להפסיד חכמתו וזריזותו לעמוד עם אנשים סכלים ההולכים בחשך.
פסוק כט:
ואפשר שכוון החכם הזה לומר כי האדם הפקח והזריז והמהיר בדרישת החכמה הוא לא יפסיד זמנו בדרישת החכמות הלימודיות אשר אין נוגה להם להיותם הצעות והתחלות אל החכמות האחרות רק דרישתו העקרית תהיה בדרישת החכמה האמתית שהיא החכמה האלהית החוקרת על מציאות האלוה ית' שמו ומלאכיו הקדושים והוא שרמז באמרו לפני מלכים יתיצב ולא יתייצב לפני חשוכים כלומר ולא יפסיד עיונו להעמיק בלמודיות שאין להם סוף.