א נִבְחָ֣ר שֵׁ֭ם מֵעֹ֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֝מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב׃ ב עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵׂ֖ה כֻלָּ֣ם יְהוָֽה׃ ג עָר֤וּם ׀ רָאָ֣ה רָעָ֣ה ויסתר (וְנִסְתָּ֑ר) וּ֝פְתָיִ֗ים עָבְר֥וּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ׃ ד עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה עֹ֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים׃ ה צִנִּ֣ים פַּ֭חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם׃ ו חֲנֹ֣ךְ לַ֭נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֝זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃ ז עָ֭שִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד לֹ֝וֶ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה׃ ח זוֹרֵ֣עַ עַ֭וְלָה יקצור־(יִקְצָר־)אָ֑וֶן וְשֵׁ֖בֶט עֶבְרָת֣וֹ יִכְלֶֽה׃ ט טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל׃ י גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֭ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן וְ֝יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן׃ יא אֹהֵ֥ב טהור־(טְהָר־)לֵ֑ב חֵ֥ן שְׂ֝פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ׃ יב עֵינֵ֣י יְ֭הוָה נָ֣צְרוּ דָ֑עַת וַ֝יְסַלֵּ֗ף דִּבְרֵ֥י בֹגֵֽד׃ יג אָמַ֣ר עָ֭צֵל אֲרִ֣י בַח֑וּץ בְּת֥וֹךְ רְ֝חֹב֗וֹת אֵֽרָצֵֽחַ׃ יד שׁוּחָ֣ה עֲ֭מֻקָּה פִּ֣י זָר֑וֹת זְע֥וּם יְ֝הוָ֗ה יפול־(יִפָּל־)שָֽׁם׃ טו אִ֭וֶּלֶת קְשׁוּרָ֣ה בְלֶב־נָ֑עַר שֵׁ֥בֶט מ֝וּסָ֗ר יַרְחִיקֶ֥נָּה מִמֶּֽנּוּ׃ טז עֹ֣שֵֽׁק דָּ֭ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֝עָשִׁ֗יר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר׃ יז הַ֥ט אָזְנְךָ֗ וּ֭שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים וְ֝לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי׃ יח כִּֽי־נָ֭עִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵ֣ם בְּבִטְנֶ֑ךָ יִכֹּ֥נוּ יַ֝חְדָּ֗ו עַל־שְׂפָתֶֽיךָ׃ יט לִהְי֣וֹת בַּ֭יהוָה מִבְטַחֶ֑ךָ הוֹדַעְתִּ֖יךָ הַיּ֣וֹם אַף־אָֽתָּה׃ כ הֲלֹ֤א כָתַ֣בְתִּי לְ֭ךָ שלשום (שָׁלִישִׁ֑ים) בְּמ֖וֹעֵצֹ֣ת וָדָֽעַת׃ כא לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ קֹ֭שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֝מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ׃ כב אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֭ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר׃ כג כִּֽי־יְ֭הוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ׃ כד אַל־תִּ֭תְרַע אֶת־בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת־אִ֥ישׁ חֵ֝מוֹת לֹ֣א תָבֽוֹא׃ כה פֶּן־תֶּאֱלַ֥ף ארחתו (אֹֽרְחֹתָ֑יו) וְלָקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ׃ כו אַל־תְּהִ֥י בְתֹֽקְעֵי־כָ֑ף בַּ֝עֹרְבִ֗ים מַשָּׁאֽוֹת׃ כז אִם־אֵֽין־לְךָ֥ לְשַׁלֵּ֑ם לָ֥מָּה יִקַּ֥ח מִ֝שְׁכָּבְךָ֗ מִתַּחְתֶּֽיךָ׃ כח אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃ כט חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ ׀ מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵֽי־מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל־יִ֝תְיַצֵּב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
נִבְחָר, רצוי ומועדף השֵׁם הטוב יותר מֵעֹשֶׁר רָב. לשם טוב אין מחיר, הוא נשמר יותר מעושר, ואינו מדאיג ומכביד כמותה. וכיוצא בזה, יותר מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב נבחר החֵן הטוֹב. היכולת להבין את המציאות ולהתנהג בתוכה בחן ובטקט, ערכה גדול מערכם של כסף וזהב.
פסוק ב:
עָשִׁיר וָרָשׁ, אף שהם ניצבים בשני הקטבים של הרצף החברתי, במצבים מסוימים הם נִפְגָּשׁוּ, כי בסופו של דבר עֹשֵׂה כֻלָּם ה'. ה' עושה הן את העשירים והן את העניים, ולכן יש ביניהם צדדים רבים של דמיון המאפשרים להם להיפגש, להתקשר, ולפעמים גם להצטרך זה לזה ולסייע זה לזה.
פסוק ג:
העָרוּם, הנבון רָאָה רָעָה, מבחין ברעה המתקרבת אליו, וְנִסְתָּר מפניה, וּפְתָיִים עָבְרוּ לידה וְנֶעֱנָשׁוּ, נפגעו מכיוון שלא נזהרו.
פסוק ד:
עֵקֶב, בעקבות עֲנָוָה באות יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים.
פסוק ה:
צִנִּים ופַחִים, מיני מכשולים ופגעים – בין אם מדובר על קור וחום, בין אם על קוצים ומלכודות – פרושׂים בְּדֶרֶךְ העִקֵּשׁ, מי שאיננו ישר, והשׁוֹמֵר את נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם. אדם זהיר נמנע מלהתקרב אל המכשולים הנתונים בדרכו של אדם באופן טבעי, ואילו האיש הנפתל נשאב אליהם ומסתבך בהם.
פסוק ו:
חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל־פִּי דַרְכּוֹ, באופן המתאים לו והנוח לו לקלוט. אם תעשה זאת כהוגן ולא תלחץ אותו לכיוונים שאינם מתאימים, גַּם כִּי־יַזְקִיןלֹא־יָסוּר מִמֶּנָּה. הצלחת החינוך אינה תלויה בשיטה החינוכית התיאורטית בלבד. רק דרך ההולמת את אישיותו של החניך, תטביע בו את חותמה. אם מנסים לחנך מישהו שלא לפי דרכו, סביר שכשיגדל הוא ימצא לעצמו דרך טבעית יותר.
פסוק ז:
עָשִׁיר בְּרָשִׁים, בעניים יִמְשׁוֹל, וְלעֶבֶד נעשה הלוֶֹה לְאִישׁ מַלְוֶה.
פסוק ח:
הזוֹרֵעַ עַוְלָה, עוול יִקְצָר־אָוֶן, רֶשע. סופו של המרע לאחרים שאף הוא עצמו ייפגע מרוע, וְשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ יִכְלֶה, כוחו שלו יישבר לבסוף. תוצאות הרשע יהרסו את מחולליו עצמם.
פסוק ט:
טוֹב־עַיִן, מי שמסתכל על אחרים בעין טובה ומנסה למלא את חסרונם, הוּא עצמו יְבֹרָךְ, כִּי־נָתַן מִלַּחְמוֹ לַדָּל.
פסוק י:
גָּרֵשׁ מביתך או מחברתך את הלֵץ, איש קל-דעת וחסר אחריות, ובכך יֵצֵא מָדוֹן, ריב, וְיִשְׁבֹּת, יופסק דִּין, התדיינות וְקָלוֹן, בושה. הלץ אינו מתקוטט עם כל סובביו בהכרח, אך הוא מסבך את חייהם ומעורר קטטות וצרות. עם הסתלקותו נהיה שקט.
פסוק יא:
מי שהוא אדם אֹהֵב וגם טְהָר־לֵב – יש חֵן בשְׂפָתָיו, ורֵעֵהוּ – זה שטהור הלב אוהבו, הוא כמֶלֶךְ.
פסוק יב:
עֵינֵי ה' נָצְרוּ, שומרים דברי דָעַת, או: אנשי דעת ואמת. וכיוון שה' מפקח על הכול, הוא יְסַלֵּף, יסבך, יכשיל דִּבְרֵי בֹגֵד. ה' ידאג להפר את רצונו של הבוגד בדבריו.
פסוק יג:
אָמַר העָצֵל, שאינו אוהב לצאת מהבית: "אֲרִי מסתובב בַחוּץ. בְּתוֹךְ רְחֹבוֹת אֵרָצֵחַ, ירצחו אותי ברחובות". אריות אינם שכיחים בחוצות העיר, ולא סביר שהוא יירצח, אבל העצל מוצא לו מיני תירוצים כדי להימנע מפעילות.
פסוק יד:
שׁוּחָה, בור, עֲמֻקָּה, הוא פִּי זָרוֹת, פה רע, עקום ומנאץ; או: פי נשים זרות ומפתות. זְעוּם ה', מי שה' כועס עליו הוא זה שיִפָּל־שָׁם – בפה זה, שהוא בעצם מלכודת חפורה.
פסוק טו:
אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב־נָעַר, לפעמים נכנס בלבו של נער רעיון שהנער אינו מודע לטיפשותו, והעצה לכך – שֵׁבֶט מוּסָר, ענישה יַרְחִיקֶנָּה מִמֶּנּוּ. ההלקאה תסיר ממנו את האיוולת.
פסוק טז:
העֹשֵׁק דָּל כדי לְהַרְבּוֹת לוֹ – לעצמו, ולעומתו הנֹתֵן לְעָשִׁיר – אין יתרון בלקיחה ונתינה כאלה, הן אַךְ־לְמַחְסוֹר. אין הן אלא עלבון בצד האחד וכאב בצד השני.
פסוק יז:
הַט, הטה את אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים, וְלִבְּךָ תָּשִׁית, תשים לְדַעְתִּי, לחכמתי.
פסוק יח:
כִּי־נָעִים יהיה לך כִּי, כאשר תִשְׁמְרֵם בְּבִטְנֶךָ, תפנים את הדברים ותזכרם, וכי יִכֹּנוּ, יעמדו יַחְדָּו עַל־שְׂפָתֶיךָ כמשנה סדורה וברורה.
פסוק יט:
אז תזכה לִהְיוֹת בַּה' מִבְטַחֶךָ. והוא חוזר ומדגיש: ראה, הוֹדַעְתִּיךָ הַיּוֹם אַף־אָתָּה, לךָ-עצמך.
פסוק כ:
הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִישִׁים, חזרתי על אותם הדברים שלוש פעמים ויותר, בְּמֹעֵצוֹת, עצות, פקחוּת וָדָעַת.
פסוק כא:
לְהוֹדִיעֲךָ קֹשְׁטְ, אמת אִמְרֵי אֱמֶת. זכוֹר שהודעתי לך בנאמנות ובדיוק דברי אמת. או: דברי אמת שאמִתתם ברורה לכול. ולא רק להודיעך בשביל עצמך, אלא גם כדי לְהָשִׁיב אֲמָרִים של אֱמֶת לְשֹׁלְחֶיךָ, להוריך ששלחו אותך ללמוד, או: לשואליך.
פסוק כב:
ועתה אזהרות ועצות פרטיות: אַל־תִּגְזָל־דָּל, עני, כִּי דַל, ירוד וחלש הוּא ואין מי שיסייע לו, וְאַל־תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר, במשפט, או: בעסקיך בעיר, שם מזדמנים עשירים ועניים יחד.
פסוק כג:
כִּי־ה' יָרִיב את רִיבָם של המסכנים, וְקָבַע, יקפח אֶת־קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ, את היורדים לחייהם של הדלים. גם כאשר צריך להוכיח או להעניש את המסכנים, יש לעשות זאת ברחמים גדולים ובכבוד.
פסוק כד:
הדרכות הקשורות לסביבתו האנושית של האדם. אַל־תִּתְרַע, תתרועע, תתיידד אֶת, עם אדם בַּעַל אָף, כעסן, וְאֶת־אִישׁ חֵמוֹת, רתחן לֹא תָבוֹא בחברתו, לא משום שהוא יכעס עליך בהכרח, שהרי אתה חברו,
פסוק כה:
אלא פֶּן־תֶּאֱלַף, תלמד מאֹרְחֹתָו, דרכיו, תתרגל לעשות כמוהו, וְלָקַחְתָּ מוֹקֵשׁ, מכשול לְנַפְשֶׁךָ. טוב שלא להתחבר עם אדם המשמש דוגמא שלילית.
פסוק כו:
אַל־תְּהִי בְתֹקְעֵי־כָף, בין מבטיחי הבטחות ובַעֹרְבִים, בין אלו הנעשים ערבים על מַשָּׁאוֹת, הלוואות. גם אם אתה מוקף באנשים שחותמים ומתחייבים, כדי להתפאר או מסיבה אחרת, אל תיכנע ללחץ החברתי. שים לב לאפשרויותיך, וזכור שאינך חייב להתחייב.
פסוק כז:
אִם יתברר לבסוף שאֵין־לְךָ מה לְשַׁלֵּם, לָמָּה יִקַּח, ייקחו ממך את כל רכושך, ואפילו את מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ?!
פסוק כח:
אַל־תַּסֵּג, תזיז אחורנית גְּבוּל שהוצב מעוֹלָם, בעבר, אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבוֹתֶיךָ, הדורות הראשונים.
פסוק כט:
אם חָזִיתָ, ראית אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ, אדם זריז, יעיל וחרוץ, דע לך שהוא יגיע רחוק – לִפְנֵי־מְלָכִים יִתְיַצָּב, יעמוד. הוא יתקדם ויגדל, בַּל, לא יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, במקומות נסתרים וחשוכים, או בין אנשים שפלים. לפיכך ראוי ללמוד ממנו ולעשות כמעשיו.