פסוק א:נבחר, עשיר - שנים דבקים. טוב עומד במקום שנים וכן הוא שם טוב וחן טוב נבחר מעושר רב, כי עשיר ורש נפגשו ור"ל שהסבות יורדות מן השמים על הארץ ובני אדם המקבלים נפגשו בהם, כלומר שפגש בזה העושר ובזה הרשות.
פסוק א:וזה עושה כלם ה' - שהוא יתן העושר והרשות והוא עושה העשיר והדל, אבל שם טוב איננו פגע, כי האדם קונהו לעצמו במעשיו הטובים, וחן שיתן חנו בעיני כל רואיו על מעשה הטוב, על כן נבחרו מעושר רב.
פסוק ג:ערום - שלמד ערמה הוא רואה רעה הבאה ונסתר ונחבא עד שיעבור זעם, ורשעים עברו ברעה ונענשו קבלו עונש.
פסוק ד:עקב, צנים - שנים דבקים.
פסוק ד:עקב - סוף ענוה מסבבת יראת השם, כענין: מצוה גוררת מצוה ומסבבת לעניו עושר וכבוד ממון, או שיכבדוהו אחרים.
פסוק ד:וחיים - שיאריכו ימיו.
פסוק ה:צנים - שרשו צנן מן ולצנינים וענינו סלונים.
פסוק ה:בדרך עקש - שיהיה נלכד בהם והעניו ששומר נפשו ואינו עושה רע, רחוק מהצנים.
פסוק ו:חנוך - למד, כמו: חניכיו כלומר מלומדי כלי מלחמה שלו.
פסוק ו:גם - לרבות הזקנה על הנערות.
פסוק ז:עשיר, זורע, טוב - [ז-ט] ג' דבקים. ברשים שאין להם מאומה, ימשול בהם בכח ולווה ממנו יכריחנו שיהי' עבדו.
פסוק ח:זורע - שיעשה עולה העשיר למשול ברשים, יקצור און יקבל שכרו כראוי לו.
פסוק ח:ושבט - כי העברה מדומה לשבט, כענין: הוי אשור שבט אפי. והטעם שיתעבר ברשים יכלה השבט ולא יעבור בהם עוד, כי השם יכלהו.
פסוק ט:ואיש טוב עין - שיתן לדלים מלחמו, הוא יבורך מלא ברכת ה'.
פסוק י:גרש - הסירהו מפניך כי אז יצא המדון מקרבך.
פסוק י:וישבות דין - שלא יביאך למשפט וישבות קלון שלא יקלך.
פסוק יא:אוהב - עומד במקום שנים טהר לב, שהוא טהור מרעות, שהם כנגד הסיגים ואוהב חן שפתיו, כלומר איש חן בעבור שיש לו שפתי דעת. גם יתכן להיות חן שם התאר ומי שיאהב שניהם תגדל מעלתו, עד שיהיה המלך רעהו כחושי הארכי אוהב הטהורים, שהיה רעה דוד.
פסוק יב:עיני - דברה תורה כלשון בני אדם, עיניו חפצו ורצונו או שכלו נצרו אנשי דעת מכל רע.
פסוק יב:ויסלף - יעות השם דברי בוגד החושב רע על אנשי דעת ויבטלם.
פסוק יג:ארי בחוץ - עלה כדי שלא יצא לבקש מחייתו.
פסוק יג:ארצח - שהארי ירצחהו.
פסוק יד:שוחה, אולת - שנים דבקים.
פסוק יד:שוחה - על משקל גולה. והטעם: כשוחה שהיא עמוקה כן פי נשים זרות לזעומים, מי שהשם זעם אותו וחפץ במיתתו יפול שם, אבל הנער, אע"פ שהאולת קשורה בלבו ראוי להכותו בשבט מוסר, כי הוא ירחיק האולת ממנו.
פסוק טז:עושק, אך - למעט מה שיחשוב להרבות לו, כלומר עושק דל להרבות לנפשו או לתתו לעשיר, אך בעבור מחסור שיבואהו עשקו.
פסוק יז:הט, כי, להיות, הלא, להודיעך - [יז-כא] ה' דבקים.
פסוק יז:לדעתי - ללמוד דעת, כי נעים דעתי, או כי תהיה נעים כשתשמרם בבטן רמז ללב.
פסוק יח:יכונו הדברים על שפתיך - להיות זכרון.
פסוק כ:שלישים - דברים שלישים כתוב בוי"ו. והטעם: אתמול שלשום כתבתי להודיעך אמרי אמת בספר מועצות ודעת.
פסוק כא:קשט - ע"ד הפועלים, כמו: ישט.
פסוק כא:אמרים אמת - הנכון אמרי אמת, וכן טורים אבן סיגים כסף אילים צמר וכן רבים ע"ד קצרה.
פסוק כא:וטעם להשיב - כענין וישב משה את דברי העם אל ה', כלומר כשאודיעך קשט דברי אמת כמו כן אשיב לו אמרים כענין נעשה ונשמע.
פסוק כא:לשולחיך - לשם ששלחני אליך ליסרך, כי השכל שליח השם לשולחיך בלשון רבים, כמו: אלוה עושי.
פסוק כב:אל, כי דל הוא - וישא צער בדלותו, על כן אל תגזלהו.
פסוק כב:בשער - ששם עזרך, כענין: כי אראה בשער עזרתי.
פסוק כג:וקבע - יחבל או יגזול, כמו: היקבע אדם אלהים.
פסוק כד:אל, פן - שנים דבקים.
פסוק כד:לנפשך - בעבור נפשך שתלכד במוקש ותמות בעונך.
פסוק כד:משכבך - בשכבך עליו אם אין לך זולתו.
פסוק כח:אל, חזית - שנים דבקים.
פסוק כח:עשו - תקנו הגבול אבותיך, אבל התעסק במלאכה מי שהוא מהיר במלאכתו - תגדל מעלתו עד שיעמוד לפני מלך.
פסוק כט:חשוכים - עניים, ותרגום: דלות חשיכן מן העם הדלים, עמא חשוכא: