פסוק א:מוסר אב - שיסרהו אביו, כי ידע שיקבל המוסר בהיותו חכם.
פסוק א:ובן לץ - לא ישמע גערת אביו, כי איננו רוצה ליסרו בגלל ליצנותו וידע כי לא יקבלהו, או לא יאבה לשמוע לאשר ייסרהו.
פסוק ב:מפרי, יאכל - עומד במקום שנים וכן הוא מפרי פיהו יאכל איש טוב, שישולם לו שכר טוב.
פסוק ב:ונפש בוגדים יאכל חמס - מיד חומס, או החמס שיעשו.
פסוק ג:נוצר פיו - מדבר רעות, אז ישמור נפשו מצרה.
פסוק ג:פושק - פותח מן: ותפשקי רגליך. פירוש: פותח שפתיו לדבר אשר לא נכון - מחתה תבא לו.
פסוק ד:ואין נפשו - של עצל ואין לו מאומה.
פסוק ד:ונפש חרוצים - המתנודדים.
פסוק ה:דבר שקר - דבר עדות שקר.
פסוק ה:יבאיש - ישנא הצדיק כדבר באוש וכמוהו להבאישני, כלומר יכלים הצדיק.
פסוק ו:תצור תם - איש תם דרך.
פסוק ו:ורשעה תסלף חטאת - איש חטאת ותעותהו.
פסוק ז:יש, כופר - שנים דבקים.
פסוק ז:מתעשר - שיעלה בעושר ולא היה לו כל מאומה.
פסוק ז:ומתרושש - שישוב רש והיה לו ממון רב ואין לזה מעלה על זה, כי העשיר אם יתפש בעבור ממונו - יתן עושר כופר נפשו, אבל רש לא ישמע גערת שוטר ונוגש.
פסוק ט:אור, ישמח - דרך משל, כי כשזורח ידמה כאילו הוא שמח כמו ישיש כגבור ואור צדיקים כאור העולם הבא, או אור תשועה, כענין: אור נגה עליהם והיתה אורה. פרוש אחר: יתכן להיות האור והנר רמז לנשמתם האצולה מאור השם, ודימה נפש הצדיק לאור השמש הזורח ונפש הרשע לנר, שאין לו העמדה ויכלה. ואמר: ישמח כענין תגל נפשי.
פסוק ט:ונר רשעים ידעך - שתמות נפשם בלא עתם והוא נכון, כענין נר אלהים נשמת אדם.
פסוק י:רק בזדון - בעבור זדון שיזיד איש על רעהו, יתן המזיד מצה ומריבה, כלומר הזדון גורר המצה.
פסוק י:נועצים - שיעצו שלא יעשו בזדון עמהם חכמה ואת כמו ועם.
פסוק יא:מהבל ימעט - בגזלה ובגנבה לא יצלח.
פסוק יא:וקובץ על יד - בעבור טורח יד, הוא ירבה הונו. וכן: ויברך ה' אותך לרגלי, בעבור טורח רגלי.
פסוק יב:מחלה - מפעלת פירוש מי שתוחלתו נמשכה שהשם ימשכנה ולא יוכל להשיג התוחלת, תתן חולי ללב המוחיל.
פסוק יב:ועץ חיים - וכעץ מרפא כן תאות המתאוה כשתבאהו. ויתכן שהוא הקובץ על יד.
פסוק יג:בז לדבר - המוסר יחבל וישחית לעצתו.
פסוק יג:וירא מצוה - כי הירא מן השם - הוא ירא ממצותו.
פסוק יג:ישולם - ישב בשלום.
פסוק יד:תורת - שהיא מורה לסור ממוקשי מות והפשעים הם המוקשים.
פסוק טו:שכל - שישכיל לעשות טוב השכל יתן חנו בעיני השם ורואיו.
פסוק טו:ודרך בוגדים איתן - וחזק דרכם שהמשכיל לא יוכל להשיבם, מדרך הבגידה בשכלו.
פסוק טז:כל ערום - שהערמה בלבו יעשה מעשהו בדעת.
פסוק טז:וכסיל יפרוש אולתו - לפני אחרים. פירוש אחר: יעשה בעבור דעת, כלומר יעשה ערמה ללמד דעת.
פסוק יז:מלאך רשע - אם הוא רשע - הוא יפול ברע.
פסוק יז:ואמונים - שם דבר, כלומר ציר אמונות מרפא לשולחים אותו.
פסוק יח:ריש וקלון - שיקלוהו אחרים שניהם יבאו לאיש שיפרע מוסר מלשון מפרע.
פסוק יח:ושומר תוכחת - שיוכיחוהו.
פסוק יח:יכובד - שיכבדהו השם, כענין: כי מכבדי אכבד.
פסוק יט:תאוה נהיה - דבק בעליון. וכן הוא מי שהתאוה לשמור התוכחת ונהיתה, כאשר התאוה תערב לנפשו ותנעם לו.
פסוק יט:ותועבת כסילים - מי שהוא סור מעשות רע, סור פעול:
פסוק כ:ורועה - מלשון רעך.
פסוק כא:תרדף - פועל יוצא, כלומר הרעה שיעשו החטאים, היא מסבבת שירדפו אחריהם.
פסוק כא:ואת צדיקים - שיעשו הצדק, השם ישלם להם שכר טוב.
פסוק כב:טוב - איש טוב יעזוב נחלה לבני בניו.
פסוק כב:וצפון - השם יצפון לצדיק ממון החוטא, כענין: רשע יכין וצדיק ילבש.
פסוק כג:ניר ראשים - יתכן להיותו שם פועל מן: נירו לכם ניר כמו: רב אוכל יהי לראשים, בעת שיזרעו ויעבדו את האדמה, כענין: עובד אדמתו ישבע לחם.
פסוק כג:ויש איש נספה - בעבור שאינו יודע משפט, נירה וזריעה, כמו: ויסרו למשפט, שהוא מדבר על ענין הזריעה.
פסוק כד:שחרו - ייסרהו בכל שחר.
פסוק כה:צדיק אוכל - עד שתהיה שבעה.
פסוק כה:תחסר - מאכל שלא תהיה שבעה.