לפרק ד'

שִׁמְע֣וּ בָ֭נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה׃
(משלי ד א)

שִׁמְע֣וּ בָ֭נִים. הלא כולכם בני החכמה העליונה הנכם. כולכם שִׁמְע֣וּ מ֣וּסַר חכמה אָבי כל. וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ כל התבוננות המוסר בהקשבה נכונה. עד אשר תמצאו כולכם בנפשכם הרגש דַעַת בהתבוננות בִּינָֽה׃

כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ׃
(משלי ד ב)

כִּ֤י כל המוסר אשר ערכתי בשם החכמה, גם כי יחדה החכמה דבריה ביחוד אל הבן האחד המיוחד לה, בכל זאת כולכם תוכלו לשמוע. כי בדברי אשר כלכלתי בשם החכמה, לכל איש ואיש כפי כחו לקחת כפי שעור השגתו. לכולכם יחד נָתַ֣תִּי לֶ֣קַח ט֭וֹב, מה שיוכל כל אחד כפי לקחו. גם תורת תבונתי אשר אני בא מעתה להורות אַֽל יקל בעיניכם לעזוב אותה.

כִּי־בֵ֭ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֝יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי׃
(משלי ד ג)

אַֽל יקל בעיניכם לעזוב תורת מוסרי, כי לא מלב ריק אני בא ללמד אתכם, זולת מלב חכמה ובינה. כִּי כאשר שאלתי החכמה ונתנה לי, היה לי החכמה לְאָב ואני הָיִ֣יתִי לבֵן. רַ֥ךְ השכל וְ֝יָחִ֗יד השכל הייתי לִפְנֵ֥י הבינה אשר היא אם כל חי.

וַיֹּרֵ֗נִי וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י יִֽתְמָךְ־דְּבָרַ֥י לִבֶּ֑ךָ שְׁמֹ֖ר מִצְוֺתַ֣י וֶֽחְיֵֽה׃
(משלי ד ד)

וַיֹּרֵ֗נִי הוראה כללית בחוק החכמה וַיֹּ֥אמֶר לִ֗י גם בהתבוננות הביאור בחוק הבינה, ויורני בחוק חכמה בכלל, כל תמיכת לִבֶּ֑ךָ יהי בדברי תורת חכמתי. ובחוק הבינה אמר לי דבר זה בהתבוננות הביאור. כל שמירת החיים אל יהי בשמירת החיים הטבעיים לבד. זולתי בשמירת מִצְוֺתַ֣י לעשותם. ולא באשר תעשה אותם כמצוות אנשים מלומדה, אבל שמור לעשותם בלב מרגיש החיים בעשייתם, בהרגש החיים השכליים בם. בזה יהיה כל תמיכת חיי לִבֶּ֑ךָ בהרגש דברי תורתי ומצוותה.

קְנֵ֣ה חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה בִינָ֑ה אַל־תִּשְׁכַּ֥ח וְאַל־תֵּ֝֗ט מֵֽאִמְרֵי־פִֽי׃
(משלי ד ה)

קְנֵ֣ה כל קנייני חָ֭כְמָה בהקשבת תורתי התמימה המקובלת לך. קְנֵ֣ה כל קנייני בִינָ֑ה בהתבוננות הביאור שיש בה. אַל־תִּשְׁכַּ֥ח חכמת תורתי אשר הקשבת. וְאַל־תֵּ֝֗ט בדרכי התבונה מֵֽאִמְרֵי־פִֽי לבלתי לכת בנטיות תבונות ריקות אשר לא מאמרי פי המה מבוארות.

אַל־תַּעַזְבֶ֥הָ וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ אֱהָבֶ֥הָ וְתִצְּרֶֽךָּ׃
(משלי ד ו)

אַל תעזוב את החכמה מחשוב ומהגות בה תמיד. וְתִשְׁמְרֶ֑ךָּ גם היא לבל תשכח ממך. אֱהָב את הבינה בהתבוננך בה בהתחבקות השכל היטב באהבת התבונה וְתִצְּרֶֽךָּ לבטח גם היא לבל תט מדרכיה. כי כל השגיות והטעויות אשר יפלו לך בדרכי התבונה לא יבואו רק בפשיעתך באהבתה.

רֵאשִׁ֣ית חָ֭כְמָה קְנֵ֣ה חָכְמָ֑ה וּבְכָל־קִ֝נְיָנְךָ֗ קְנֵ֣ה בִינָֽה׃
(משלי ד ז)

רֵאשִׁ֣ית לקחך החכמה – אסוף כל קנייני החכמה. בקבלת הלימוד הלקוח מפה לאוזן, מבלעדי התבוננך בטעמיה ובאוריה בראשית לקחך החכמה. ואחרי אשר אספת כל קנייני חכמה והיו לך לקניין בנפש, חשוב עליהם להתבונן בם, להבדיל דבר מדבר, ולהבין דבר מדבר, עד אשר מכל קנייני החכמה תקנה בהתבוננות קנייני בִינָֽה, באופן אשר קנייני הבינה יהיו מוסכמים מכל חוקי החכמה, ולא שיהיה דבר מתחדש בבינה סותר דבר מחוקי החכמה.

סַלְסְלֶ֥הָ וּֽתְרוֹמְמֶ֑ךָּ תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ כִּ֣י תְחַבְּקֶֽנָּה׃
(משלי ד ח)

סַלְסל את החכמה אשר למדת לשנותה בחזרה פעמים רבות. וּֽבכן תְרוֹמְמֶךָּ החכמה אל מרום מעלתה שתקרא אז חכם. ולא כאשר ירימך לבבך להקרא חכם בהקשבתך לקחי חכמה פעם אחת בלבד. כן הבינה, אך בזאת תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ להקרא נבון, אם תְחַבְּקֶֽנָּה היטב בכח תבונתך, להתבונן בה בחיבוק השכל בטוב ההתבוננות. רב עמלך בתבונה איננו בוז וחרפה בחוקה, אבל בזאת תְּ֝כַבֵּ֗דְךָ. ולא כאשר תתכבד אתה בדמיונך כי תוכל מהר להבין דבר בהשקפה ראשונה בנקל מבלי עמל ההתבוננות.