פסוק א:שִׁמְעוּ, בָנִים, למוּסַר אָב, וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה.
פסוק ב:כִּי לֶקַח, לימוד טוֹב נָתַתִּי לָכֶם – תּוֹרָתִי, שאותה אַל־תַּעֲזֹבוּ.
פסוק ג:כִּי־בֵן הָיִיתִי לְאָבִי, רַךְ, מפונק וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי. ובתור בן יחיד צעיר ניתנה לי מתנת אב:
פסוק ד:וַיֹּרֵנִי, אבי לימד אותי, וַיֹּאמֶר לִי: יִתְמָךְ, יחזיק את דְּבָרַי לִבֶּךָ, שְׁמֹר מִצְוֹתַי – ובכך חְיֵה. זה מה שיועיל לך בחיים.
פסוק ה:קְנֵה חָכְמָה ככל יכולתך, קְנֵה בִינָה, הבנה והתבוננות. ולאחר שהודרכת, אַל־תִּשְׁכַּח אותה וְאַל־תֵּט, תסור מֵאִמְרֵי־פִי.
פסוק ו:אַל־תַּעַזְבֶהָ – את החכמה, וְהיא תִשְׁמְרֶךָּ, אֱהָבֶהָ – וְתִצְּרֶךָּ. כאשר תאהב אותה, היא תשמור עליך.
פסוק ז:רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה. התחלת החכמה היא הרצון והתשוקה לרכוש חכמה עוד ועוד. וּבְכָל, ראשית לכל קִנְיָנְךָ, רכושך שאתה קונה לעצמך, קְנֵה בִינָה. משמעות נוספת: אם קנית חכמה בהתחלה, הרי לכל מה שתסגל לעצמך תתלווה תוספת בינה.
פסוק ח:סַלְסְלֶהָ, עסוק בתשומת לב, טַפֵּח ופאר את החכמה – ואז היא תְרוֹמְמֶךָּ; החכמה תְּכַבֵּדְךָ, תוסיף לך כבוד כִּי, כאשר אתה תְחַבְּקֶנָּה.
פסוק ט:היא תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת־חֵן, קישוט נאה. אדם שיש לו חכמה, מתלווה אליו חן כלשהו, גם אם איננו איש יפה. עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת, כתר, זר מפואר היא תְּמַגְּנֶךָּ, תמסור בידך; או: תעניק לך מגן.
פסוק י:שְׁמַע, בְּנִי, וְקַח אֲמָרָי, וכך יִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים.
פסוק יא:ללכת בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵיתִיךָ, לימדתי אותך, הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי, בדרכי יֹשֶׁר.
פסוק יב:אם תלך בדרך הזו, בְּלֶכְתְּךָ לֹא־יֵצַר צַעֲדֶךָ. לא תצטרך להקטין את צעדיך, כי מי שהולך בדרך ישרה וסלולה יכול לצעוד צעדים רחבים ובטוחים, וְאִם־תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל.
פסוק יג:הַחֲזֵק בַּמּוּסָר, אַל־תֶּרֶף, אל תרפה ממנו, נִצְּרֶהָ, שמור את דרך החכמה שלמדת כִּי־הִיא חַיֶּיךָ.
פסוק יד:בְּאֹרַח, דרך רְשָׁעִים אַל־תָּבֹא, תיכנס, וְאַל־תְּאַשֵּׁר, תדרוך, או: אל תחזיק, תיתן אישור בְּדֶרֶךְ רָעִים. אל תחשוב שדרכם היא הדרך הנכונה. כאמור, מדובר על אדם שאיננו רע לב אלא חסר ניסיון. נראה לו שההליכה דרך הטוב והישר משעממת, ושהנתיבים האחרים, אלו שאינם סלולים ומסומנים, יפים יותר וחופשיים יותר.
פסוק טו:פְּרָעֵהוּ, קלקל את דרך הרעים, או: התרחק מנתיבם, אַל־תַּעֲבָר־בּוֹ, שְׂטֵה, סטה מֵעָלָיו וַעֲבֹר.
פסוק טז:כִּי הרעים לֹא יִשְׁנוּ, יוכלו לישון אִם־לֹא יָרֵעוּ, וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם־לֹא יַכְשִׁילוּ אחרים. הדרך הזו המושכת את לבך איננה ניטרלית. ההולכים בה מוכרחים לגרום רע.
פסוק יז:כִּי לָחֲמוּ, הם אוכלים לֶחֶם שהושג ברֶשַׁע, וְיֵין חֲמָסִים, גזלות יִשְׁתּוּ.
פסוק יח:וְאילו אֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, זוהר וזורח שהוֹלֵךְ וָאוֹר. גם אם עכשיו אינך רואה זאת, דע שההולך בה צועד לכיוון השמש, וכך דרכו הולכת ומאירה יותר ויותר, עַד־נְכוֹן, יתחזק הַיּוֹם ויגיע לשיא תוקפו.
פסוק יט:ולעומת זאת דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה, הם לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ.
פסוק כ:בְּנִי, לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה, לַאֲמָרַי הַט, הפנה את אָזְנֶךָ,
פסוק כא:אַל־יַלִּיזוּ, יסורו הדברים הללו מֵעֵינֶיךָ, שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ.
פסוק כב:כִּי נותנים חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם, למי שמצא אותם, וּלְכָל־בְּשָׂרוֹ הם נותנים מַרְפֵּא. עצה אחרת, גדולה ומקיפה:
פסוק כג:מִכָּל־מִשְׁמָר נְצֹר, שמור את לִבֶּךָ, כִּי־מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת, יוצאים חַיִּים. לבו של אדם הוא מקור חיותו, ועל כן יש לשמרו היטב. הסטייה והסילוף בו הם מקור הפורענויות שבאות על האדם.
פסוק כד:הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת, עקמומיות, צביעות פֶּה; וּלְזוּת שְׂפָתַיִם, דיבורים נלוזים הַרְחֵק מִמֶּךָּ. ההולך בדרך עקומה אנשים מדברים עליו. אל תהיה מושא לשיחתם השלילית של אנשים ולחשָׁדם.
פסוק כה:עֵינֶיךָ לְנֹכַח, למולךָ, אל הדרך הישרה שלך, יַבִּיטוּ, וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ, יסתכלו ישר, במקום להסתכל לצדדים ולחפש פינה להסתתר בה או דרך קיצור.
פסוק כו:פַּלֵּס, ישֵר, אזן ומַצֵע את מַעְגַּל, דרך רַגְלֶךָ, וְאז כָל־דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ, יתקיימו.
פסוק כז:אַל־תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול מהדרך הנכונה, הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע.