פסוק א:הנה יום וגו'. חביב להקב"ה:
פסוק א:וחולק שללך בקרבך. שלל שתשללי מאויבים יחלקו יושביך בקרבך וכן ת"י ויפלגון ב"י נכסי עממיא בגויך ירושלם:
פסוק ב:ויתר העם לא יכרת. לא יגלו כולם ולמה יניחם להגלות חצים ולשסות הבתים כדי שלא יהא להם פתחון פה לאמר לא למלחמה באנו כי אם להשתחוות באנו:
פסוק ג:כיום הלחמו ביום קרב. כיום אגחותיה קרב על ימא דסוף:
פסוק ד:מזרחה וימה. מן המזרח למערב כמו שמסיים והולך:
פסוק ד:ומש חצי ההר צפונה וגו'. חציו הצפוני ימוש ממקומו וימשך לצד צפון וכן מצינו חציו נגבה לצד דרום ויהיה הגיא ביניהם ראשו למזרח וסופו למערב:
פסוק ה:ונסתם גיא הרי. י"ת ויסתתים גיא הרי לפי שירושלים הרים סביב לה ויש גיא בין הר שבצפון ובין הר הזיתים וכן בדרום וכשימשך חצי ההר הזיתים אצל הר שבצפונו יסתתם הגיא שביניהם וכן בדרום:
פסוק ה:כי יגיע. גובה גיא שהיה בין ההרים:
פסוק ה:אל אצל. אל גובה ראשי ההרים שמכאן ומכאן וכן חברו מנחם (ישעיהו מ״א:ט׳) ומאציליה קראתיך ופירושו ל' גובה:
פסוק ה:ונסתם. בראותכם המופת הגדול הזה:
פסוק ה:כאשר נסתם מפני הרעש. (שם) ויניעו אמות הסיפים ביום שנתנגע עוזיה:
פסוק ה:כל קדושים. מלאכים:
פסוק ו:לא יהיה אור יקרות וקפאון. י"ת לא יהיה נהורא אלהין עדי וגליד יהי נהורא לא יהיה אור נוגה כי יקרות וקפאון יהי' יקרות ל' כיקר כרים (תהלים לז) הוא כמין אור הנראה שחרית על ההרים וכלה והולך:
פסוק ו:וקפאון. קפוי וחשוך ועב כקרח שנקפה ומגליד כמו וכגבינה תקפיאני (איוב י):
פסוק ז:והיה יום אחד. והיה הדבר הזה יום אחד מיומו של הקב"ה הוא היום ידוע שהוא להכנת ישעו של הקב"ה:
פסוק ז:לא יום ולא לילה. לא אור נוגה באור של עולם הבא שנא' (ישעיהו ל׳:כ״ו) ואור החמה יהיה שבעתים כאור וגומר:
פסוק ז:ולא לילה. ולא עת צרה כצרת שיעבוד גליות שמקודם שימי משיחנו יהיו ואין בהם שיעבוד:
פסוק ז:והיה לעת ערב. קודם שיגמרו אלף שנה יהיה אור הנוגה וכל הטוב האמור על ישראל וכן ת"י לא כנהור יומא ולא כקבל ליליא:
פסוק ח:והיה ביום ההוא. כשיבקע הר הזיתים מן המזרח למערב:
פסוק ח:יצאו מים חיים מירושלים. וילכו למזרח דרך אותה בקיעה עד הים הקדמוני שהוא למזרחו של עולם קדמה וחציו יפנה למערב אל ים המערבי הוא המעיין שניבא יואל (שם ד) ומעיין מבית ה' יצא הוא הנחל שניבא (יחזקאל מ״ז:ד׳) וימד אלף ויעבירני במים וגו':
פסוק ט:יהיה ה' אחד. שכל האומות יעזבו הבליהם ויודו לו שהוא אחד ואין עמו אל נכר:
פסוק ט:ושמו אחד. שיהא שמו נזכר בפי כולם:
פסוק י:יסוב כל הארץ. יהפך להיות כל הארץ כערבה, ישפלו ההרים ויהי כל העולם כולו מישור וירושלים הר כדי שתראה גבוה על הכל:
פסוק י:מגבע לרמון נגב ירושלים. שנינו בתוספתא דסוטה נגב ירושלים מישור הוא וגבע רמון טרשין וקרקשין וכן פתרונו מגבע לרמון שהוא מקום הרים משם יתחילו להיות נהפכין לערבה ולמישור ויהיו דומין לנגב ירושלים שהוא מישור:
פסוק י:וראמה. מתוך שכל סביבה מישור תראה היא גבוה:
פסוק י:וישבה תחתיה. במקומה:
פסוק י:עד שער הפנים ומגדל חננאל. גם הוא במקומו ומשם ימשך אורך העיר עד יקבי המלך ת"י שיחי דמלכא פושיי"ן בלע"ז וכמו (ב"ק נ:) שיחין ומערות וכן כל יקבים שבמקרא לשון שיחין הם בור שלפני הגת שהיין זב לתוכו ומדרש אגדה יקבי מלך ים אוקיינוס שתגיע ירושלים עד סוף כל העולם יקבים שחצבם מלך מלכי המלכים:
פסוק יא:וחרם לא יהיה. העיר עוד:
פסוק יב:המק בשרו והוא עומד. זה ניפול איברים:
פסוק יג:תהיה מהומת ה' רבה בהם. לערבב חכמתם להפכם לשגעון:
פסוק יג:והחזיקו איש יד רעהו. יאחז בו להרגו:
פסוק יג:ועלתה ידו. כל דאלים גבר:
פסוק יד:וגם יהודה. על כרחה תלחם על ישראל:
פסוק טו:כמגפה הזאת. המפורשת למעלה המק בשרו:
פסוק טז:את חג הסוכות. כמו שפירשו רז"ל במס' עכו"ם מצוה קלה יש לי וסוכה שמה כדאיתא בשמעתא ראשונה (דף ג'):
פסוק יז:הגשם. גשמים ממש להצמיח פירות ארצם ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים לפי שמצות החג על הגשמים הם ארבעת מינים שבלולב וניסוך המים לרצות על המים על שהחג זמן גשמי שנה הוא ואלו המפקפקין בחג הסוכות לא עליהם יהיה הגשם כך למדתי בתוספתא דסוכה:
פסוק יח:ואם משפחת מצרים לא תעלה. והן אין צריכים לגשמים שנילוס עולה ומשקה אותם:
פסוק יח:ולא עליהם. תהיה הגשם שלהם כלומר לא ישקה אותם נילוס וכן תרגום יונתן לא עליהון יסק נילוס:
פסוק יח:תהיה המגפה. של רעב:
פסוק יח:אשר יגוף ה'. זאת תהיה עונש מצרים ועונש כל העכו"ם כמו שאמר לא עליהם יהיה הגשם:
פסוק כ:מצילות הסוס. על הנקישות שתולין לסוס לנוי בין עיניו אף אותן יקדישו לעשות כלי שרת למזרקים לדם ולסירות לבשל בשר זבחים לרוב:
פסוק כ:והיה הסירות. שהם היו לדשן (את הדשן) אף הם יהיו של זהב ושל כסף כמזרקים אשר לפני המזבח:
פסוק כ:מצילות הסוס. טנטיני"ר בלע"ז:
פסוק כא:ולא יהיה כנעני. לא יצטרכו לסחור כמו (ישעיהו כ״ג:ח׳) כנעניה נכבדי ארץ, ד"א אין כאן עני: