פסוק א:הנה - בבא היום שיתקבצו אל ירושלם כל הגוים, אחרי מות הנדקר הנזכר.
פסוק א:וחלק - עם ירושלים ידבר והאומה כי שלל האויב יחולק, אם כן למה אחריו ויצא חצי העיר בגולה ועוד ונשסו הבתים מפעלי הכפל, כמו: ונמקו כל צבא השמים, כמו נסבו מן סבב:
פסוק ב:תשכבנה - דרך כבוד, כי תשגלנה כנוי המעשה וככה שגל המוכנת למטה.
פסוק ג:ויצא - כאשר יצא חצי העיר בגולה, אז יצא השם ממקומו מהשמים דרך משל, כי יקנא לעמו.
פסוק ג:ביום קרב - שבאו המצרים אחרי ישראל להרגם בים, ושם כתוב: כי ה' נלחם להם במצרים.
פסוק ד:ועמדו - הנה אות ומופת יעשה השם ביום ההוא ועד היום לא היה מכל זה כלום.
פסוק ד:הר הזיתים - מזרח לירושלם. ונקבע ההר מזרחו ומערבו ותהיה ביניהם גיא כמו: ונשב בגיא.
פסוק ה:ונסתם, אל אצל - שם מקום. ויונתן בן עזיאל תירגם: ונסתם גיא הרי - ויסתתים וכל אנשי מזרח קוראים ונסתם כמו נסתם ארץ והנה רעש גדול יהיה.
פסוק ה:וטעם ובא – אז תבא השכינה הקדושים שהם המלאכים ותשכן בירושלם וזהו פירוש עמך עם ירושלם, כי עמה ודבר תחלת הפרשה.
פסוק ו:והיה לא יהיה - ישרת בעבור אחרת.
פסוק ו:ומלת יקרות – תואר והמתואר הם עבות וככה לא יהיה אור ולא יהיה עבות יקרות.
פסוק ו:וקפאון - דבר עב, כדרך לא יום ולא לילה.
פסוק ז:והיה - לא ידעו בני האדם בבואו יום השם, אם יום הוא או לילה וסמוך לערב יתברר זה. והמפרשים אותו דרך משל על הגלות הישועה, איננו נכון רק הוא כמשמעו.
פסוק ח:והיה - זה אות לעתיד ובעבור זה נבקע ההר שמחציו יצאו מים חיים דרך הגיא ולא יעכבם מעתה ההר כי יבקע.
פסוק ט:והיה, למלך - ישרת בעבור המלה האחרת וככה הוא ביום ההוא יהיה ה' למלך אחד.
פסוק ט:ושמו אחד - הוא השם הנכבד הנודע על יד משה עבדו, ויקרא בפי כל ככתבו.
פסוק י:יסוב - הישוב אל"ף וראמה נוסף ומצאנו אל"ף נוספה באמצע המלה והאזניחו נהרות, או היא תחת אות הכפל, כמו: אשר בזאו נהרים.
פסוק יא:וישבו בה - לבטח עם השכינה, אז בא משיח בן דוד כאשר יפרש.
פסוק יב:וזאת - שב לפרש מה היא המלחמה שילחם השם עם הגוים שהוציאו חצי העיר בגולה.
פסוק יב:המק - שם הפועל מהבניין הכבד בניין כבד כל מלות הבאות בלשון הפעיל, והבאות בלשון דבר שבר יקראו בנין הדגוש.
פסוק יב:תמקנה - מבנין נפעל ושניהם מפעלי הכפל והעד ימקו בעונם, כמו: וימסו אסוריו.
פסוק יג:והיה. ועלתה - כמשמעו, או כמו ונכרתה וככה יצועי עלה הכרת ופסק:
פסוק יד:וגם יהודה - הם יתר העם שנשארו תעשה מלחמה בירושלם עם האויב להכרית זכרו, אז ימצאו אנשי ירושלם זהב וכסף ובגדים מאוספים, וזהו טעם ואספתי את כל הגוים בירושלם.
פסוק טו:וכן תהיה מגפת הסוס - המק בשרו ועיניו.
פסוק טז:והיה כל הנותר - זהו השלישית שהזכיר בעבור שאמר למלך בשוא תחת הלמ"ד ולא נפתח הלמ"ד, נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח כדרך ואני נסכתי מלכי וכתיב וישתחוו לו כל הגוים על שלמה או על המשיח בנו.
פסוק יז:והיה - וי"ו ולא עליהם יהיה הגשם כפ"ה רפה בלשון ישמעאל וכמוהו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ויעזוב את עבדיו, והאבן הזאת ואין יכולת באדם לפרש זאת בלשון אחרת, כי לא ימצא זה הלשון כי אם בלשון ישמעאל ובלשון הקודש.
פסוק יז:וטעם הגשם בסוכות – כאשר העתיקו חכמים להזכיר גבורות גשמים ולבקש רחמים עליהם.
פסוק יח:ואם - הזכיר משפחת מצרים, בעבור שלא ירד שם גשם לעולם כי היאור ישקה אדמתם ולא יחושו אם לא עליהם יהיה הגשם, אף על פי שלא יחושו לעצירת הגשם, מפני האור תבוא עליהם מגפת כל העמים.
פסוק יח:ולא עליהם - יהיה הגשם פורענות תבוא לאשר לא יעלה.
פסוק יח:ומלת עליהם תשרת בעבור אחרת, עליהם תהיה המגפה המק בשרו:
פסוק יט:זאת, חטאת - עונש כמו מחטאת סדום.
פסוק יט:וחטאת כל הגוים - שיהיה להם נהרות שישקו אדמתם לא ינצלו מן המגפה, גם אני ראיתי ארצות ככה.
פסוק כ:ביום, מצלות - מגזרת תצלינה. צלצלים תלוים בצואר הסוסים העולים לחוג יעשו הכהנים מהם סירות לבשל בהם ויהיו רבים כמזרקים לפני המזבח לזרוק הדם.
פסוק כא:והיה - כנעני סוחר, וטעם שלא ימכר אחד מן הסירות. והמפרש כנעני ממש, אין לו טעם כי זאת המשפחה איננה ידועה היום והנה כל אלה הפרשיות שהם בסוף זה הספר הן לעתיד. והאומר כי כבר עבר, יראנו המים החיים היוצאים מירושלים בקיץ ובחורף.
