פסוק א:הִנֵּה יוֹם־בָּא, יום הדין לַה', וְחֻלַּק שְׁלָלֵךְ בְּקִרְבֵּךְ. ירושלים תיכבש ויחלקו בה את שללה.
פסוק ב:וְאָסַפְתִּי אֶת־כָּל־הַגּוֹיִם אֶל־יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה. המלחמה תהיה כבדה מאוד, וְנִלְכְּדָה הָעִיר ביד האויבים, וְנָשַׁסּוּ, יישדדו הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה על ידי חיילי האויב שייכנסו לבתים. וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְאולם יֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן־הָעִיר. האויבים לא יספיקו להגלות את כולם.
פסוק ג:וְיָצָא, יתגלה ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב, כמו שהתגלה כשנחלץ לעזרת עמו בעבר.
פסוק ד:וְעָמְדוּ רַגְלָיו, נפלאות ה' ייראו בַּיּוֹם־הַהוּא עַל־הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם, הוא הרכס שנמצא ממזרח להר המוריה. וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ, רעידת אדמה תחצה את ההר מִזְרָחָה וָיָמָּה. ההר ייבקע ממזרח למערב, וביניהם תיווצר גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד. הפער שבין שני חלקי ההר ילך ויגדל עם הזמן, וּמָשׁ, יזוז חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ יפנה נֶגְּבָּה, לדרום. העיר ירושלים עתידה להיבקע לשניים.
פסוק ה:וְנַסְתֶּם, תברחו אל גֵּיא־הָרַי, מקום מחוץ לירושלים, כִּי־יַגִּיעַ גֵּי־הָרִים אֶל המקום הנקרא אָצַל. וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, רעידת האדמה הגדולה שאירעה בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ־יְהוּדָה, שעדיין הייתה זכורה שנים רבות לאחר מכן. לעתיד לבוא יהיה עוד זעזוע כזה, וּבָא ה' אֱלֹהַי. ההתגלות תהיה מוחשית ויורגש שה' מופיע, וכָל־קְדשִׁים, המלאכים והשרפים שבמחנה שכינה עִמָּךְ, בתוכך, ישראל או ירושלים.
פסוק ו:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא־יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת, בהיר ונעים לעיני הבריות, וְלא קִפָּאוֹן, אור שאינו נעים, או: קור וחשכה. האור שיתגלה אז אינו מוכר כעת.
פסוק ז:וְהָיָה יוֹם־אֶחָד, יום הגאולה, הוּא יום שיִוָּדַע לַה' לבדו, רק ה' יודע אותו. או: לאחר שיגיע ייוודע לכול שהוא יום ה'. והוא לא יהיה לֹא־יוֹם וְלֹא־לָיְלָה, אלא מעורב משניהם או שלא ייכנס כלל בקטגוריות הללו. וְהָיָה לְעֵת־עֶרֶב יִהְיֶה־אוֹר. החלוקה הניכרת עכשיו בין יום ולילה לא תתקיים אז.
פסוק ח:העיר שתיבקע לשניים לא תיהרס מכך אלא להיפך, היא תקבל תבנית חדשה – וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם־חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, מתוך הבקע. ירושלים תהיה קו פרשת המים – חֶצְיָם יזרמו אֶל־הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, המזרחי, ים המלח, וְחֶצְיָם האחר אֶל־הַיָּם הָאַחֲרוֹן, המערבי, לכיוון הים התיכון. בַּקַּיִץ וּבַחֹרֶף יִהְיֶה כנחל איתן או נהר השופע כל השנה.
פסוק ט:וְהָיָה אז ה' לְמֶלֶךְ עַל־כָּל־הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. גם כעת ישנם אנשים שבמובנים מסוימים מאמינים בקדוש ברוך הוא, אבל אין הם יודעים באיזה שם לקרוא לו, ולכן מרובים שמותיו, הדעות חלוקות והדתות שונות. לעתיד לבוא, כשם שהוא אחד כך יהיה לו שם אחד בפי כול.
פסוק י:הנהר הזה, שלפי המתואר במקום אחר יצא מתוך המקדש עצמו, יִסּוֹב, יקיף את כָּל־הָאָרֶץ כָּעֲרָבָה, במישור מִגֶּבַע לְרִמּוֹן, נֶגֶב יְרוּשָׁלִָם. וְרָאֲמָה, העיר תצטרך להינשא ולגבוה, או שהיא תרום במעלה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ, במקומה באופן מתמיד ויציב לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן עַד־מְקוֹם שַׁעַר הָרִאשׁוֹן, עַד־שַׁעַר הַפִּנִּים, וּמִגְדַּל חֲנַנְאֵל עַד יִקְבֵי הַמֶּלֶךְ. חלק מן המקומות הללו שבירושלים מוכרים גם מספרי ירמיה ונחמיה.
פסוק יא:וְיָשְׁבוּ בָהּ – בירושלים בשלווה, וְחֵרֶם, הרג לֹא יִהְיֶה־עוֹד, וְיָשְׁבָה יְרוּשָׁלַם לָבֶטַח.
פסוק יב:מכיוון שה' יעמוד כאיש מלחמות להגן על ירושלים, האויבים ימותו במגפה משונה. וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת־כָּל־הָעַמִּים אֲשֶׁר צָבְאוּ, התאספו למלחמה, צרו עַל־יְרוּשָׁלָם: הָמֵק, נרקב בְּשָׂרוֹ של אדם, וְהוּא, בעוד הוא עֹמֵד עַל־רַגְלָיו. לפעמים נוצר מעין ריקבון מחמת חוסר תנועה, בעת שהאדם הפצוע אינו יכול לקום ממקומו, אבל כאן הבשר נימוק בעוד הוא עומד. וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. אדם במצב כזה מצפה למוות שישחרר אותו מייסוריו.
פסוק יג:וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא – בבוא המגפה הזו, תִּהְיֶה מְהוּמַת־ה' רַבָּה בָּהֶם, וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ את יַד רֵעֵהוּ, כדי להיחלץ ולברוח מהמקום המסוכן, וְעָלְתָה יָדוֹ עַל־יַד רֵעֵהוּ, וירימו יד זה על זה.
פסוק יד:וְגַם־יְהוּדָה תִּלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם. יהודה וירושלים יהיו תחת שלטונות שונים, והן יילחמו זו בזו. וְאֻסַּף חֵיל, רכוש כָּל־הַגּוֹיִם שמסָבִיב, כי חפציהם של אלה שמתו במלחמה יעברו לישראל, זָהָב וָכֶסֶף וּבְגָדִים לָרֹב מְאֹד.
פסוק טו:לא רק בני אדם ימותו במחנה האויבים – וְכֵן תִּהְיֶה מַגֵּפַת הַסּוּס, הַפֶּרֶד, הַגָּמָל וְהַחֲמוֹר וְכָל־הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יִהְיֶה, תהיה, בַּמַּחֲנוֹת הָהֵמָּה, ההם, כַּמַּגֵּפָה הַזֹּאת.
פסוק טז:וְהָיָה כָּל־הַנּוֹתָר מִכָּל־הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל־יְרוּשָׁלָם, לאחר שחלקם ימותו בקרב, וחלקם – ממחלות, וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג, לחגוג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת. כל העמים שינסו להילחם על ירושלים יכירו בשם ה' ויעלו לרגל פעם בשנה להר ה'. הם לא יעשו זאת רק מתוך רצון טוב, אלא בשל סנקציות:
פסוק יז:וְהָיָה כל אֲשֶׁר לֹא־יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל־יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת כי הדרך ארוכה מדי, ההוצאות מרובות או מכל סיבה אחרת – וְלֹא עֲלֵיהֶם – על ארצם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם.
פסוק יח:וְאִם־מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא־תַעֲלֶה לירושלים וְלֹא בָאָה – וְלֹא עֲלֵיהֶם יורד גשם בכל מקרה, שהרי מצרים מגדלת את פֵּרותיה בהשקיית הנילוס ללא גשם, ולכן מניעתו היא חסרת משמעות בעבורה – לפיכך עליהם תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת הַגּוֹיִם – בצוֹרת או נמק הבשר, אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.
פסוק יט:זֹאת תִּהְיֶה חַטַּאת, עונש מִצְרָיִם וְחַטַּאת כָּל־הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יַעֲלוּ לָחֹג אֶת־חַג הַסֻּכּוֹת.
פסוק כ:בַּיּוֹם הַהוּא, כאשר אנשים מכל העולם יבואו לירושלים לחוג את החג, הם יביאו קישוטים, תכשיטים ומתנות לבית ה', עד שיִהְיֶה אפילו עַל־מְצִלּוֹת, פעמוני הַסּוּס כתובות הקדשה: "קֹדֶשׁ לַה'". המקדש לא יוכל להכיל את כל המתנות, ויימצאו להן שימושים שונים. וְהָיָה הַסִּירוֹת, הסירים שנמצאים בְּבֵית ה' ישמשו כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ. אפילו אם רק חלק מכל המון המבקרים יביאו קרבנות, לא יספיקו המזרקים להכיל את הדם, ויצטרכו לשם כך להשתמש גם בסירים.
פסוק כא:סירי המקדש ישמשו לדם הקרבנות, ועל כן אי אפשר יהיה לבשל בהם, מפני שהם כלי שרת. וְהָיָה כָּל־סִיר בִּירוּשָׁלִַם וּבִיהוּדָה קֹדֶשׁ לַה' צְבָאוֹת. בגלל ריבוי הקרבנות יֵדעו הכול שבשר שנאכל בירושלים הוא מן הסתם בשר קודש, ולכן גם כל הסירים הם כלי קודש. וּבָאוּ כָּל־הַזֹּבְחִים, וְלָקְחוּ מֵהֶם וּבִשְּׁלוּ בָהֶם ללא חשש. לא יהיה צורך לטהר את הכלים הללו כמו שמטהרים כלים אחרים, כי בכל בית יימצאו רק סירי קודש. וְלֹא־יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית־ה' צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא. בבית הראשון ובבית השני היו משרידי הכנענים שתפקדו כמשרתי המקדש, אך לעתיד לבוא הם כבר לא יקבלו את הזכות הזו. עם ישראל יהפוך לעם של כהנים, עם של הנהגה דתית לעולם כולו, ושאר האומות יכירו באלוקיו ובמעמדו המיוחד.
