כל הנותר מכל הגויים...לחוג את חג הסוכות
בפרקנו מתאר הנביא זכריה בהרחבה את מה שיקרה במלחמת גוג ומגוג. המלחמה מסתיימת במגפה מסתורית אשר פוגעת במחנה אויבי ישראל ומשמידה אותם ואת בהמתם [פירוש מודרני לתיאור המגיפה שמעתי בהשתלמות אב"כ. התיאור "המק בשרו והוא עומד על רגליו, ועיניו תמקנה בחוריהן, ולשונו תימק בפיהם" (זכריה יד יב) מתאים להתקפת גזים. סרט שצולם בתנאי מחתרת אחרי שהעירקים התקיפו בגז חרדל את מעוזי הכורדים בשנת תשמ"ז מאשר קביעה זו]. מכאן ועד לסוף הפרק מתאר הנביא את מה שיקרה אחרי המלחמה: "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות".
כפי שראינו במאמר הקודם ונראה אי"ה להלן, מלחמת גוג ומגוג היא "על ה' ועל משיחו"(תהילים ב ב). כך מגדירה גם הגמרא מלחמה זו, "על מה באתם? אומרים לו על ה' ועל משיחו"(עבודה זרה ג:). על כן מובן שהתוצאה של המלחמה היא שהגויים שנותרו לפליטה יבואו להשתחוות למלך ה', שכן כבר ניבא זכריה בפסוק קודם "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"(זכריה יד ט). מן הסתם "כל הנותר" הם חסידי אומות העולם אשר שרדו את המגפה שכילתה את הרשעים שבהם, עתה הם יהיו משוחררים לבטא את מה שאולי הרגישו גם לפני המלחמה: את הכרתם במלכות ה' בעולם. אבל מה להם ולחג הסוכות? ומדוע בחרו לקיים דווקא מצוה זו? "להשתחוות למלך ה' צבאות" - מובן מאוד! ו"לחוג את חג הסוכות" - זקוק להסבר!
הסבר נפלא ופשוט מביאים המלבי"ם ומצודת דוד: "כי מפלת גוג ומגוג תהיה בחג הסוכות ויעלו לחוג החג לזיכרון הנס שנעשה ביום ההוא"(מלבי"ם) "לפי שבחג הסוכות תהיה המגפה הזאת, לכן יבואו בו בכל שנה להיות לזיכרון"(מצודת דוד). בל נשכח שלמרות שהנס העיקרי במלחמה נעשה עִם עַם ישראל, הרי בה בשעה נעשה נס גדול גם לגויים שנותרו בחיים, בשעה שכל חבריהם נכחדו במגפה האיומה. יום השנה של הנס הוא חג הסוכות, מועד מלחמת גוג ומגוג, ועל כן הם עולים לירושלים בחג זה להודות לה'. הסיבה השנייה לבואם בחג הסוכות היא שבמעמד זה באו להכרה אמיתית במלכותו של הקב"ה בעולם, וכזיכרון לתקופה נפלאה זו של התגלות ממשלתו בעולם הם באים לציין את "חג הגאולה" של עם ישראל במיוחד, ואת גאולת כל האנושות כולה מיד כוחות החושך והכפירה.
ועוד, הגויים נמשכים לקיים ולחוג את חג הסוכות דווקא, משום שחג זה מסמל יותר מכל החגים האחרים את האוניברסליות של שלטון ה' בעולם ואת קשר הדאגה והאחריות של ישראל לאומות העולם. לפני שנעיין במיוחדות של חג הסוכות, שומה עלינו להבהיר את השקפת התורה בעניין היחס שבין ישראל לעמים, ולהזים תפיסה מוטעית אשר נדמה שקנתה שביתה אצל חלק מהלומדים.
נכון שהתורה מדגישה מאוד את ההבדל בין ישראל לעמים הן מבחינה עיונית סגולית כללית והן מבחינת מצוות הלכה למעשה. אמת בתורה נאמר לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"(בראשית יב א), והוא נקרא "אברם העברי"(שם יד יג), "שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד"(בראשית רבה מב יג). וגם על עמו נאמר "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב"(במדבר כג ט) וכהנה עוד עשרות ומאות פסוקים ומאמרי חז"ל. לדעות אלו ביטוי הלכתי מעשי במצוות, והלכות רבות, שתכליתן למנוע התקרבות בין יהודים לגויים. כל זה אמת.
אבל חייבים להדגיש שהקב"ה הוא בורא כל העולם וכל האנושות, א להי כל העמים כולם. מיד אחר הצו "לך לך" המראה ניתוק מכל העולם, מתבשר אברהם "ונברכו בך כל משפחות האדמה". זו המטרה והאידאל. נכון שבדרך למילואה של מטרה זו אנו חייבים להדגיש את ההבדל בינינו לבין הגויים. ההבדל והניתוק הם טקטיקה, בעוד שהאסטרטגיה מדברת על שותפות ואחדות. מטרת הבריאה היא "לתקן עולם במלכות שדי וכל בני בשר יקראו בשמך להפנות אליך כל רשעי ארץ. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון"(תפילת עלינו לשבח) וכך אנו מתפללים בתפילת ראש השנה "ובכן תן פחדך ה' א להינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת". הנביאים ניבאו כל אחד בסגנונו "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר י-הוה"(ישעיהו ב ג).
שותפות זו באה לידי ביטוי מעשי עכשווי במצוות חג הסוכות, שבו מקריב עם ישראל קרבנות מיוחדים עבור אומות העולם, עבור שלומם וטובתם: "הני שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות"(סוכה נה:), רש"י: "לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם לפי שנידונין בחג על המים". שבעת האושפיזין טולטלו לאומות העולם והביאו ברכה בכל מקום אשר היו שם (ראה ספר התודעה עמ' קצט-ר). וכן דרש ר' יהושע בן לוי: "אילו היו אומות העולם יודעים מה המקדש יפה להם, קסטריות [=משמרות] היו מקיפים אותו לשמרו שהיה יפה להם יותר משל ישראל"(במדבר רבה א ג). רבים מרעיונותיו של החג, ביטחון בה', אחדות, יציאה לטבע, הסתפקות במועט ועוד - יפים לכלל האנושות.
כיוון שזה החג שבו פתחנו דלת לאומות העולם, משתמשים הגויים בדלת זו על מנת להצטרף לחוג המאמינים בה', ואת אמונתם זו הם מביעים דרך שמירת חג הסוכות.