חטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחג את חג הסוכות
פסוק ט"ז תיאר את יחסם החיובי לה' של הגויים הנותרים ממלחמת גוג ומגוג. למרות שמכלל הן אתה שומע לאו (=אפשר לדמיין לבד מה גורלם של הגויים מהסוג השני), מאריך זכריה בשלושה פסוקים על אותם הגויים שלא ייכנעו לה': "והיה אשר לא יעלה מאת משפחות הארץ אל ירושלים להשתחוות למלך ה' צבאות, ולא עליהם יהיה הגשם. ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם, תהיה המגפה אשר יגוף ה' את הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות. זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגויים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות"(זכריה יד יז-יט). נבחן ונפרש תחילה את הפסוקים אחד לאחד, ולאחר מכן נתייחס לשאלה, מדוע נענשים הגויים שלא ישמרו את חג הסוכות, כלום מצווים הם בכך? מצוות חג הסוכות אינן כלולות בשבע מצוות בני נח, ולמה היא משמשת סיבה לענישה?
אמנם חג הסוכות אינו מוזכר בפסוק י"ז, אבל כדי להבין את הפסוק חייבים לקרוא אותו ברצף עם פסוק ט"ז המדבר על הגויים העולים לחוג את חג הסוכות. אחרי מלחמת גוג ומגוג תתפשט ידיעת ה' וההכרה בו, ורבים מבאי עולם, גם הגויים, יעלו להשתחוות לה' ולהודות לו על חסדיו. הראשון בהם הוא הענקת החיים המסומלת בגשם. "גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה...מתחיית המתים...כיום שנבראו בו שמים וארץ"(תענית ז.-ז:). מי שלא יעלה להודות בחג הסוכות שהוא חג המים והחיים, ראוי לו שלא יתברך בברכת הגשם.
כך כתב רש"י בשם התוספתא: "ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים? לפי שמצוות החג על הגשמים הם. ארבעת מינים שבלולב, וניסוך המים לרצות על המים. על שהחג זמן גשמי שנה הוא, ואילו המפקפקין בחג הסוכות לא עליהם יהיה הגשם". לפי המלבי"ם אין בבצורת משום עונש, אלא מניעת הברכה ממי שלא התפלל עליה: "כי השפעת הגשם יהיה מירושלים שבחג נידונים על המים ומנסכים נסוך המים, ואומה שלא תמצא שם, לא יזכרו אותה לטובה בגשמי ברכה".
פסוק י"ח מדבר על ארצות שאינן צריכות לכאורה את ברכת הגשם, ובראשן מצרים, "שנילוס עולה ומשקה אותה" (רש"י). עובדה זו של מים זמינים הביאה את מצרים ומלכיה לידי התפארות בכוחם ולידי הכחשת מציאות ה' (ועיין דברים יא י-יב). "...הנני עליך פרעה מלך מצרים...אשר אמר לי יאורי ואני עשיתיני"(יחזקאל כט ג). אם משפחת מצרים לא תעלה ולא תבוא - לא יבוא גם עליהם המטר. בהסבר הסיפא של הפסוק "תהיה המגפה אשר יגוף י-הוה" נחלקו המפרשים, חלקם מסבירים שהמגפה היא הרעב שיבוא בשל עצירת הגשמים: "'ולא עליהם' - תהיה הגשם שלהם - כלומר לא ישקה אותם הנילוס. 'תהיה המגפה' - של רעב 'אשר יגוף' - זאת יהיה עונש מצרים ועונש כל הגויים כמו שאמר 'לא עליהם יהיה הגשם' "(רש"י).
אבל מכת "מגפה" שימשה בפרקנו לתאר את עונש ה' לרשעים בזמן מלחמת גוג ומגוג: "וזאת תהיה המגפה...המק בשרו...וכן תהיה מגיפת הסוס"(זכריה יד יב,טו); ואם הנביא משתמש בפסוקנו בה"א הידיעה, כלומר במגיפה הידועה, כנראה שהוא מתכוון למגיפה שדיבר בה לעיל. לכן כתב אבן עזרא שמלבד עונש עצירת הגשמים המפורש ברישא של הפסוק "ולא עליהם יהיה הגשם", בעונש נוסף, "'תהיה המגיפה' - המק בשרו" (והמילה 'עליהם' משמשת את שני חלקי הפסוק). וכן כתב במצודת דוד "'המגיפה' - והיא המקת הבשר".
פסוק י"ט מציין ש"זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגויים" - כאן "חטאת" משמעה עונש. התרגום כתב "דא (=זו) תהא (=תהיה) פורענות מצרים", וכן באבן עזרא, " 'חטאת' - עונש כמו 'מחטאת סדום'(איכה ד ו) ", כי החטא הוא העונש עצמו. והרד"ק כתב שזה פירוש הפסוק "כי לא שלם עוון האמורי, רצונו לומר עונש העוון".
בראש מסכת עבודה זרה מספרת הגמרא על וויכוח מעניין שיערך לעתיד לבוא בין הקב"ה ובין אומות העולם. "לעתיד לבוא מביא הקב"ה ספר תורה ומניחה בחיקו, ואומר למי שעסק בה יבוא ויטול שכרו. מיד מתקבצין ובאין אומות העולם..."(עבודה זרה ב.). הגמרא מתארת את הדין והדברים שבין הקב"ה לאומות העולם, ורק אחרי שהקב"ה מוכיח להם שרק עם ישראל שמר את התורה, הם מחליטים לחזור בתשובה: "אמרו לפניו, ריבונו של עולם תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להם שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת [רש"י: בעולם הזה] יאכל בשבת. מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה... ואמאי קרו ליה מצוה קלה, משום דלית ביה חסרון כיס. מיד כל אחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו. והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעיט בסוכתו ויוצא שנאמר 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו'...מיד הקב"ה יושב ומשחק עליהם"(עבודה זרה ג.).
מבין ההסברים הרבים שנאמרו בשאלה מדוע נבחרה דווקא מצוות סוכה לנסות את הגויים, נביא בקצרה את הסברו של המהר"ל. "אבל טעם שבחר במצוה זו הוא דבר מופלג". המהר"ל מסביר שמצוות סוכה מציינת את היציאה מעולם הטבע, הבית הרגיל של האדם, לעולם הבלתי טבעי העומד תחת השגחתו וחסותו הישירה של הקב"ה. מי שמתיימר לעסוק בתורה ראוי לו שיתנתק מעולם הטבע וייעשה על טבעי, ולכן הניסיון הוא במצוות הסוכה. "אבל האומות כל הנהגתם טבעית ותחת זה הם יושבים. וכאשר בא להם דבר שהוא כנגדם שהוא בלתי טבעי הם מבעטים מצד שיצאו ממחיצתם הטבעית...אבל ישראל מיוחדים בזה שיצאו מן הטבע...ואף על גב שהם גם כן טבעיים קצת, שאין האדם מלאך, והם פטורים מן הסוכה לפעמים כאשר המצוה היא כנגד הטבע, ולכן מצטער פטור מן הסוכה, מכל מקום אין מבעטים מפני שהם חפצים ואוהבים לצאת מן הטבע" (חידושי אגדות שם).
אשר על כן חג הסוכות יבדיל בין קודש לחול, בין ישראל לעמים, בין המשתחווים למלך ה' צבאות לבין משפחות אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות.