פסוק א:הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך וגומר עד והיה ביום ההוא יצאו מים חיים: המפרשים פירשו הנבואה הזאת על מלחמת גוג ומגוג כמו אותה נבואה שניבא עליה יחזקאל וגם אני אודה להם בזה, אבל מה תהיה ענין אותה מלחמה בזה יתחלף דעתי מאד מדעתם כמו שהודעתיך פעמים רבות, כי הם חשבו שיבוא גוג ומגוג שהוא עם עצום ורב וחזק מאד אשר בצד הצפוני המזרח להלחם על ישראל אחר גאולתם כשישמע שיתקבצו הגליות, ושיעשה הש"י זה לצרף את השלישית שהם בני ישראל אשר ישארו בה, ואני כבר בארתי שאין הדבר בעיני כן אלא שהקדוש ברוך הוא באחרית הזעם וקץ הגלות יעיר את לבב בני אדום לעלות על ירושלם לכבשה ויעיר ג"כ את גוג ומגוג השוכנים בירכתי צפון וגם את שאר האומות השוכנות לצד מזרח לבוא על הנוצרים הערלים ההם בני אדום להחרימם ולהדיחם מן הארץ, ועל זה תהיה ביניהם מלחמה עצומה וזהו יום ה' המיועד בדברי הנביאים ואין תכליתו כי אם לתת נקמת ה' באדום בעצם וראשונה וגם בשאר האומות אשר החריבו את ארץ ישראל וגלו את השבטים במקום הרשע שמה יהיה המשפט. וראיתי בדבריהם ז"ל (מדרש תהלים (באבער) קיט, ב) שאמר שלשה פעמים בא גוג ומגוג על ירושלם ובשלישית הם באין ועולים לירושלם והם עולין ליהודה ומכתיבין מהם שהם גבורים שנאמר (לעיל י, יב) וגברתים בה' ומוסרין לכל אחד מבני יהודה שני גבורים וכו' וכמו שזכרו שם במאמר, ומי יתן ואדע מאין לקחו חז"ל ההקדמה הזאת ר"ל שג' פעמים יבא גוג על ירושלם כי יחזקאל לא ניבא כ"א על פעם אחת. אבל הם באמת חכמו השכילו הדעת הזה אשר הסכמתי עליו וגוג ומגוג הם הישמעאלים אשר בירכתי צפון ואותם כבר באו על ירושלם שתי פעמים הראשונה היא כשבאו על בני אדום חיל הרומיים שהיו מושלים בארץ ישראל מן העת אשר לכדה טיטוס עד אשר באו אותם הישמעאלים עליהם ולקחו את ארץ ישראל בחזקה והחריבו חיל הרומיים שהיו יושבים עליה, ופעם שנית באו גם כן בימי הצרפתים ושאר הנוצרים שעלו על ארץ ישראל וכבשוה וישבו עליה פ"ה שנה ושבו הישמעאלים ההם וילחמו עמהם ויגרשום מן הארץ ויקחו את ירושלם והחזיקו בה עד היום הזה, והפעם השלישית היא לעתיד לבא, הנה למדנו מזה שגוג ומגוג הם גויי הישמעאלים הדרים בפאות ההם ושאותם שבאו בשתי פעמים האחרים הם אשר יבאו לעתיד. ולמדנו עוד שכל הפעמים שבאו ויבואו גוג ומגוג להלחם על ירושלם היה ויהיה כנגד הנוצרים המחזיקים בה לא כנגד ישראל ושכן יהיה בעתיד וכמו שפירשתי בספר מעיני הישועה.
פסוק א:ולפי שביום המלחמה ההיא יתראו נפלאות הש"י וילחם בגוים ההם בחרב ובדבר ובאש וגפרית ורוח זלעפות מן השמים לכן אמר כאן הנה יום בא לה' כי אותו יום המלחמה יהיה יום ה' הגדול והנורא, ואומרו וחולק שללך בקרבך אין פירושו שיחלקו הגוים ביניהם את שלל ירושלם בקרבה כמו שפירש הראב"ע והרד"ק, אבל הוא ייעוד טוב לישראל שהשלל ששללו מהם אומות העולם בחרבנות ירושלם ובגלות יבא יום ה' שאז יזכו בני ישראל לקחת מאתם אותו שלל ששללו מהם ויחלקו זה ישראל ביניהם והוא אומרו וחולק שללך בקרבך שישראל שבקרבה יחלקו את שלל האויבים שראשונה שללו הם או אבותיהם מישראל, וכן כתב רש"י וחולק שללך בקרבך שלל שתשללי באויביך יחלקו יושביך בקרבך, וכן ת"י ויפלגון בית ישראל נכסי עממיא בגויך ירושלם.
פסוק ב:וביאר איך יהיה ואיך ימשך זה שאמר בדרך כלל בראש הפרשה באומרו ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה ולא אמר זה בלבד על גוג ומגוג כי אם ג"כ על בני אדום ועל האשורים בני ישמעאל ב' כתות המלחמה, שמפני שזכר הנביא למעלה בכלל ענין אותה מלחמה ולא זכר בה אם תלכד ירושלם אם לא ואיך יהיה ענינה באותה מלחמה לכן באה לו הנבואה הזאת לבאר בה בענין אותה מלחמה י' ענינים ומדעים שלא נזהרו עד הנה: הראשון מה שאמר ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה כלומר שישים בלבם לבוא שמה באופן שתתחדש ביניהם המלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים ר"ל שתלכד העיר ירושלם מהאויבים בני אדום ונשסו הבתים שהוא מלשון מי נתן למשסה יעקב (ישעיה מב, כד) והענין שיפילו לארץ הבתים, וגם הנשים תשגלנה כי כן עושים הנוצרים במלחמות, ויצא חצי העיר בגולה ר"ל שיגלו ויוציאו מירושלם חצי העם שבויי חרב, אבל יתר העם לא יכרת ולא יצא מן העיר ולא ילך בשביה, ולא ישארו אותו חצי העם האחרון בעיר מפני חזקם אלא שבהיות הנוצרים שוסים ובוזים ושבים כרצונם באנשי ירושלם שמועות בהלום כמו שנזכר בספר דניאל מאנשי המזרח והצפון הבאים עליהם ולכן יחדלו בני אדום מלשבות עוד ויצאו להלחם עם הישמעאלים הבאים עליהם שמה, (ג) ואז ויצא ה' כלומר יעיר רצונו להלחם בגוים ההם כי כאשר יצא חצי העם בגולה אז יצא ה' ממקומו מן השמים כי יקנא את עמו וינקום נקמתם כיום הלחמו ביום קרב והיא מלחמת ים סוף שאמר משה ה' ילחם לכם ואתם תחרישון (שמות יד, יד) כן בעת ההיא ילחם השם להם.
פסוק ד:הענין השני והוא אומרו ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזתים ר"ל שלפי שיקנא השם לירושלם עיר קדשו ולציון קנאה גדולה לכן יהיה חוזק המלחמה ההיא ועיקרה על פני ירושלם כי הר הזיתים על פני ירושלם וסמוך אליו לצד המזרח, ורגליו פירש הרב המורה שהם סבותיו כלומר שיקראו שם גבורותיו ונוראותיו וכן ת"י ויתגלי גבורתיך, והיה זה לפי ששם יהיה חוזק הנקמה והמלחמה. ואמנם אומרו ונבקע הר הזתים מחציו מזרחה ר"ל שיבקע ההר חציו לצד מזרח וחציו לצד מערב שהוא ימה באופן שישאר ויהיה בה גיא גדולה מאד בנתים וכן ימוש יסוד חצי ההר צפונה וחציו נגבה. והרד"ק כתב שעם הרעש שיהיה אז יבקע ההר ההוא לכאן ולכאן וישאר הגיא ביניהם. ואם היה שיובן זה כפשוטו יהיה ענין זה המאמר שיעשה הקדוש ברוך הוא פלא גדול בהעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו, והראב"ע כן פירשו כפי פשוטו וכתב שזה מורה בהכרח שהוא לעתיד לבא לפי שעד היום לא היה מכל זה כלום.
פסוק ד:אבל היותר נכון בעיני הוא שהדבור הזה כולו הוא המשליי, והנמשל בו שתהיה המלחמה בין הר הזתים שיהיו לצד אחד בני אדום ולצד אחר בני ישמעאל הלוחמים אלו על אלו, ועל התחלק' מערכה מול מערכה אמר שיבקע הר הזתים כלומר שיהיו מצד אחד ממנו הנוצרים ומצד האחר הישמעאלים, כבר ידעת שירושלם הרים סביב לה ובהיות המלחמה בגיא יהיו כת האויבים בקצה מההר מצד אחד והכת האחרת המנגדת בקצה מההר מצד אחר וזהו המכוון עם הר הזתים ושימוש חצי ההר לא שצור יעתק ממקומו כי לא יעשה ה' אלקים נס גדול כזה מבלי הכרח וצורך כלל אם היה כפי פשוטי הכתובים, אלא אם נאמר שהאומות ברוב המוניהם ימישו וישחיתו גובה ההרים ההם במלאכה כדי לעשות שם מישור לצורך המלחמה וכמו שיתבאר עוד אחר זה או שיעשהו הרעש כמו שזכר ה"ר דוד קמחי.
פסוק ה:ובעבור שתהיה המלחמה בגיא אמר ונסתם גיא הרי כי יגיע גיא הרים אל אצל רוצה לומר שאותם בני ישראל שיצאו מן העיר בגולה ביד הנוצרים כשיראו אותם מתעסקים במלחמתם ינוסו מידיהם, וגם בראותם מכת החרב וההרג והאבדן שבהם מה אשר בו תהיה המלחמה וההריגה ינוסו אל ההרים אשר סביב לה. והנה קראם הרי בכנוי לפי שהם סביבות ירושלם שהוא עיר ה' והם גם כן הררי אל. וביאר למה ינוסו מהגיא אל ההרים ואמר כי יגיע גיא הרים אל אצל והוא לדעתי מקרא מסורס כאילו יאמר כי יגיע הגיא אצל ההרים שלהיות הגיא קרוב ההרים ינוסו אליהם להשגב שם לגובהם, ויהיה אצל בקמץ ופתח כמו אצל בסגול וצרי שהכל הוא ענין האצילות והקריבה. והרד"ק פירש שינוסו מפני הרעש שיהיה כשיבקע ההר כי הגיא שיעשה בבקיעה ההיא יארך ויגיע אל אצל והוא שם מקום חוץ להרים שינוסו להנצל שם, ואמר שינוסו שם במרוצה ובחפזון כמו שנסו ר"ל אבותיהם מפני רעש הארץ שהיה בימי עוזיהו מלך יהודה שרעשה הארץ ויראו וינוסו פן תבלעם האדמה, וכנוי ונסתם חוזר לישראל זכר שינוסו מהרעש או מידי שוביהם מפני כובד המלחמה, ות"י ונסתם ויסתתם רוצה לומר שיסתם הגיא רוצה לומר שאחרי הבקיעה ישוב ההר להסתתם והוא פלא יותר גדול דומה לבקיעת הארץ שנעשתה לקרח ואחר כך ותכס עליהם הארץ. וכתב הראב"ע שכל אנשי מזרח קוראים ונסיתם כמו נעתם ארץ, ואינו נכון. וזכר שבהיותם באותה צרה וצוקה יפתח ה' להם את אוצרו הטוב להצילם והוא אומרו ובא ה' אלקי כל קדושים עמך רוצה לומר שיבא השם וכל קדושי עליון בעזרת ירושלם, כי עמך חוזר לירושלם או לישראל כי כן אמר וחולק שללך בקרבך, ואומרו כל קדושים הוא כמו וכל קדושים ויחסר וא"ו התוספת כמו ראובן שמעון לוי, והכוונה כולה שמשמים ילחמו באויבים ההם ושגם השרים העליונים לא יליצו ולא ישפיעו באותו זמן על אומותיהם לפי שיעמוד נגדם חרון אף ה' שיהרוג במשמניהם. וי"ת כל קדושים עמך כמו עמו חוזר אל השם יתברך והענין אחד. והראב"ע פירש ענין ובא ה' אלקי כל קדושים עמך שאז תבא השכינה והקדושים שהם המלאכים לשכון בירושלם וזה פירוש עמך ונכון הוא. אמנם הרב המורה פירש ובא ה' אלקי שיבא דברו ותתקיים הבטחתו שהבטיח את ישראל ע"י נביאיו שהם הקדושים המדברים לישראל. וכולם דרכים ישרים.
פסוק ה:ולפי שהיום ההוא יהיה יום צרה ותוכחה לאומות ההם ונקמה גדולה לישראל שיראו באויביהם ומתוך תוקף וצרת המלחמה לא יריגשו בשמחת הנקמה עד סופה, (ו) לכן אמר ממשל לזה והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון רוצה לומר שלא יהיה אור היום ההוא בהיר בשחקים שהוא אור יקרות כמו וירח יקר הולך (איוב לא, כו) וגם כן לא יהיה אור קפאון נקפה ועב כדמות החשך, והנמשל בזה שכמו שביום המעונן לא יבדל האור מן החשך כן ביום המלחמה ההיא מפני הצרה לא ירגישו בשמחת הנקמה מפחד האויבים.
פסוק ז:וכבר פירש זה באומרו עוד והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה כלומר שביום ה' ההוא יהיה כל אדם בכל כך מהבהלה והתמהון שיקדר עליהם היום ולא יראה אצלם יום גמור ולא לילה גמור לפי שיחשכו הרואות בארובות מרוב הצרה. והנכון בעיני שהייעוד הזה הוא כפשוטו שיהיה היום ההוא כל כך מעונן שלא יהיה בו אור יקרות בהיר ולכן יהיה אצלם כאילו הוא לא יום ולא לילה לפי שידרשהו אלוה ממעל בגשם שוטף ואש וגפרית ורוח זלעפות ומפני זה יהיה היום ההוא אפל ומעונן ולא תופע עליו נהרה, ומפני עננותו אמר שיהיה לא יום ולא לילה והותרה בזה השאלה הו'. ורש"י פירש לא יום ולא לילה לא אור נוגה כאור של העולם הבא שנאמר ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיה ל, כו) ולא לילה ולא עת של צרה כצרת שעבוד המלכיות מקדם כי ימות המשיח יהיו ואין בהם שעבוד עד כאן:
פסוק ז:ואמנם הענין וההודעה הג' שזכר הנביא אומרו והיה לעת ערב יהיה אור והוא להגיד שלעת ערב ביום ההוא יתחדש אור בהיר והוא בהפך המנהג הטבעי שלעת הערב תתחיל החשכה, כי הנה בהשלים הקב"ה לעשות מלחמתו בארץ יזרח עליה שמש צדקה ומרפא בכנפיה. והמפרשים פירשו הייעוד הזה שהוא המשליי, וכתב רש"י והיה לעת ערב יהיה אור קודם שיגמרו אלף שנה והיה הנוגה וכל הטוב האמור על ישראל. והנני מפרש אחר זה מה הם אלף שנים הללו שזכר הרב ומאין לקחו כי כל יקר ראתה עינו בלי ספק, והראב"ע כתב הפך זה ואמר בבוא יום השם לא ידעו בני אדם אם הוא יום אם לילה וסמוך לערב יתברר זה והמפרשים אותו דרך משל על הגלות והישועה איננו נכון רק הוא כמשמעו עד כאן ומי יתן והיה לבבו זה בכל הנבואות שלם וטוב לפרשם כפי פשוטם ואמתתם. ואם כפי ההמשל נפרשהו יהיה ענינו שלעת ערב שהוא רמז לתוקף הצרה אז יהיה אור ההצלה האלהית שיצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואמנם איך יהיה זה השכל יורה עליו שבני אדום ילכדו ירושלם ונשסו הבתים והנשים תשגלנה ויצא חצי העיר בגולה ויבאו בני ישמעאל עליהם יחרימום יתנום לטבח, ומן השמים ילחם השם יתברך בהם בדבר ואש גפרית ואז ימלטו בני ישראל מידיהם וילחמו בשולליהם וישארו בני חורין וזהו אור ה' אשר יזרח עליהם.
פסוק ז:ובפסיקתא רבתי אמרו והיה לעת ערב יהיה אור רבי אלעזר בן עזריה אומר אין משלן של ארבע מלכיות אלא יום אחד של הקדוש ברוך הוא מהיכן אתה למד דכתיב (בראשית טו, יא - יב) וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם ויהי השמש באה, אמר לו רבי אלעזר בן ערך כדבריך שנאמר (איכה א, יג) נתנני שוממה כל היום דוה חוץ משתי ידות שעה תדע לך שהוא כן בוא וראה כשהשמש נוטה לבוא במערב יצמח אורו של ישראל שנאמר והיה לעת ערב יהיה אור עד כאן. והמאמר הזה תמצאהו גם כן בפכ"ט (פי"ח פכ"ח) מפרקי רבי אליעזר. ונראה לי שמכאן לקח רש"י קודם שיגמר אלף שנה לפי שחשב שהיה היום ההוא יומו של הקדוש ברוך הוא שהוא אלף שנה, וחוץ ממעלת חכמתו ושלימות תורתו שלא היה דעת השלם ההוא כך כי הנה כבר עברו עתה מן ממשלת הארבע מלכיות אלף ותתק"מ שנה ואיך יאמר השלם רבי אלעזר בן עזריה על אלף שנה גם שרבי אלעזר בן ערך הודה לו בדבר והוכיחו ממאמר כל היום דוה והסיר משם שתי ידות שעה ולא היה לקדושים ההמה מדרך הסברא כי אם מפי קבלת הנביאים, ואני כבר פירשתי המאמר הזה בדרך האמת הברור בספר ישועות משיחו אשר עשיתי בחלק האחד ממנו בפירוש הפרק הנזכר מפרקי רבי אליעזר והוא מאמר רב הערך ונפלא הידיעה ובו נתנו זמן הקץ בלי ספק יעויין משם כי אינו ממה שיאות למקום הזה:
פסוק ח:והיה ביום ההוא יצאו מים חיים וגומר עד סוף הנבואה והספר: עתה יבאר הענין וההודעה הד', והיא שביום ההוא כשיבקע הר הזתים מן המזרח למערב יצאו מים חיים מירושלם וילכו למזרח דרך אותה בקעה עד הים הקדמוני שהוא למזרחו של עולם קדמה וחצים יפנו למערב אל המעין המערבי הוא המעין שניבא יואל (יואל ד, יח) ומעין מבית ה' יצא הוא הנחל שניבא יחזקאל (יחזקאל מז, ב) והנה מים מפכים וגומר ואמר והיו לנחל גדול, ובדברי זה הנביא עצמו למעלה ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושב ירושלם וגומר. ורש"י וגם הראב"ע פירשו הייעודים האלה כולם כפי משמעותם, וכתב הראב"ע שזה אות שהוא לעתיד. וכבר פירשתי שבהיות הייעוד הזה כפי פשוטו יהיה ענינו שכמו שמציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם כן בריאה יברא ה' שבקרב ירושלם שלא היו מים חיים מעולם בזמן הגאולה יצאו מים חיים בדרך נס ומעין מבית ה' יצא ויהיו המים התחתונים רמז למים העליונים שכולם יצאו מירושלם, ולכן אמר חצים אל הים הקדמוני וגומר שאותם המים ילכו לימים הגדולים אשר בקצוות היישוב כמו שהאמונה האלהית תצא משם לקצוות הארץ, ואמר בקיץ ובחורף יהיה לפי שהמימות יחסרו בימי הקיץ בסבת החום שמיבש אותם ובימי החורף מפני הקור שיקפאם אבל מימי ירושלם לא יחסרו בקיץ ובחורף. והראב"ע כתב שזכר קיץ וחורף לפי שהם תקופות יבשות כי ימי קיץ הם חמים ויבשים וימי החורף קרים ויבשים ובאלה הימים יחסרו הנהרות, והענין שוה עם מש"פ ואין ספק שמי שמפרש הייעוד הזה כפשוטו ראוי שיפרש ייעוד בקיעת ההרים ג"כ כפשוטו לפי שזה נמשך מזה וכמה פעמים במוט הרים ובקיעתם יתראו שם מקור מים חיים. אמנם יונתן כבר הודעתיך שפירש הייעוד הזה בדרך המשל על למוד התורה והאמונה שיצא בירושלם לכל באי עולם וכמ"ש (ישעיה ב, ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם כי תמיד הנביאים יכנו הדעות האמתיות במים חיים כמ"ש (שם נה, א) הוי כל צמא לכו למים:
פסוק ט:והענין החמישי שהודיע בזה הוא שהאומות הנשארות מאותה מלחמה יקבלו כולם אמונת השם יתברך כי בראותם מעשה ה' כי נורא הוא אשר יעשה עם עמו ועם חסידיו באותה מלחמה ובדברים הנמשכים אליה יכירו וידעו כי הוא האלקים והמולך על כל הארץ משגיח בתחתונים משנה הטבעים ועושה בהם כרצונו, ועל זה אמר והיה ה' למלך על כל הארץ רוצה לומר שלא תהיה מלכותו בלבד על ישראל אבל גם בכל הארץ ועל כל הגוים ימלוך, ולפי שהעמים כולם ישובו לעובדו שכם אחד לכן אמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד לפי ששם אלקים אחרים לא יזכרו ולא ישמע על פיהם, וכיון עוד בזה למה שאמר צפניה (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ככה אמר כאן ושמו אחד שהשם הנכבד שלמד משה רבינו לישראל הוא יהיה בפיהם גם כן כי כל בני אדם יקראוהו בשמו מבלי חלוף. והראב"ע פירש ושמו אחד על השם המפורש בן ד' אותיות הנודע על ידי משה רבינו עליו השלום וכן פירשו הרב המורה. וחז"ל בפרק אלו עוברין (פסחים נ, א) דרשו זה הכתוב בדרכים אחרים ואינם כפי פשוטו של מקרא:
פסוק ט:והענין הו' שביאר בזה הוא אומרו יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון וגומר, והייעוד הזה ענינו שעם היות ירושלם הרים סביב לה הנה אז יסוב ויהפוך הקב"ה את כל הארץ אשר סביבה מישור כערבה ונמסו ההרים, אולי שהאומות עצמם כפי רבוי המוניהם ישימו ההרים למישור לפי שיצטרכו אליו לענין המלחמה כדי שתהיה כמישור או שיעשה אותו הקב"ה דרך פלא כדי שתהיה ירושלם המקום היותר גבוה מכל הארץ, והוא אומרו וראמה וישבה תחתיה כי כאשר יהיו נמסים ונמחים ההרים אשר סביבות ירושלם תתראה ירושלם רמה וגבוהה מכל הארץ, ואולי שלזה כיון ישעיהו גם כן באומרו (ישעיה ב, ב) והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, והגביל כאן מקום המישור ההוא מגבע לרמון כי משם יתחיל המישור לצד דרום ונגב ירושלם ועם היות שתשב ירושלם תחתיה ובמקומה זכר שהנה תתרחב ותגדל מאד וע"ז אמר למשער בנימין וגומר עד יקבי המלך שהיקבים ההם היו חוץ לירושלם, וכבר ניבא ירמיהו על התרחבות ירושלם לעתיד לבוא ושם נזכר (ירמיה לא, לח) שער הפנה ומגדל חננאל כדברי זכריה פה כי כולם נתנו מרועה אחד. וממ"ש וישבה תחתיה יראה אמתת מה שאמרו המספרים הרומיים שטיטוס החריב ירושלם ונתץ חומותיה ושרף את בתיה ושאחרי כן אדריאנוס קיסר צוה לבנותה ושלא נבנית באותו מקום שהיתה בראשונה בדיוק אלא קרוב אליו, והאות על זה הוא שהנה ידוע שבארץ ישראל וכל שכן בירושלם הקדושה לא היו מקברים המתים כ"א מחוץ לעיר מפני הטומאה ולכן היה בהכרח קבר יש"ו מחוץ לעיר במקום שהיו קוברים הרוגי ב"ד, והנה עתה קבלה ביניהם שקברו אשר נקבר בו הוא בתוך ירושלם באמצע העיר ושם עושים היום הנוצרים בית קדושתם, והוא המוכיח שישוב ירושלם היום אינו באותו מקום עצמו שהיה קודם החרבן ושנתישבה העיר במקום שהיה בתחילה בית הקברות, (י) ולכן היה היעוד הזה וראמה וישבה תחתיה רוצה לומר שלעתיד לבא תתישב העיר במקומה האמתי הראשון. וחז"ל דרשו (תוספתא סוטה פי"א ה"ז) במקום הנזכר יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם והלא נגב ירושלם מישור היה וגבע רמון מקום טרשין וקשקשא היה, אלא שמגבע ורמון עתידים להעשות מישור נגב ירושלם כך כל הארצות עתידין להעשות מישור נגב ירושלם, רצו בזה שהיה זה המאמר המשליי ושההרים אשר סביב ירושלם הם שכיניה הרעים בבל ומצרים אשור ורומי עמון ומואב ושאר המלכיות ושלעתיד לבוא יתמו חטאים מן הארץ ונמסו ההרים הרעים ההם וראמה ירושלם וישבה תחתיה בשלוה והשקט מבלי צרים ואויבים ולא תפחד מאויבים, (יא) ועל זה אמר וישבו בה וחרם לא יהיה עוד וישבה ירושלם לבטח רוצה לומר שלא תבא עוד לחרבן ולגלות כראשונה אבל ישבו בה ישראל בטח. ודרשו במדרש אגדה (שהש"ר ז, ד; פדר"כ קמג, א) יקבי המלך מקוה ים אוקיינוס יקבים שחצבם ממ"ה הקדוש ברוך הוא מלמד שתגיע ירושלם עד סוף העולם, רצו ששמועת תשועתה ופרסום פלאיה תורתה ואמונותיה יגיעו לסוף העולם.
פסוק יב:והענין הז' הוא אומרו וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל העמים אשר צבאו על ירושלם כי אחרי שזכר תשועת ה' אשר יעשה לעמו במלחמה ההיא זכר הרעות אשר יעשה באויביהם רוצה לומר במצרים אשר יבואו לצבוא על ירושלם ושילכדו העיר ויוציאו חצי העיר בגולה ובשבי, וגם ביתר העמים העולם עליהם שבכולם תהיה מגפת השם באופן נפלא והוא המק בשרו רוצה לומר שיפלו איבריהם ויתכחשו ברזון נמרץ וזה בהיותם הולכים על רגליהם ולא שוכבים על מטותם מתוך חולי, וכן ימקו עיניהם בחוריהם ולשונו תמק בפיהם באופן שלא יוכלו לראות ולא יוכלו לאכול וגם לדבר לא יוכלו מפני נגעי הלשון והעינים.
פסוק יג:ומלבד זה תהיה מהומת ה' רבה בהם שלא יכיר האדם את אוהבו מאויבו ולכן כאשר יחזיק איש ביד רעהו לעזרו ולסעדו יחשבהו כאלו הוא אויבו וישלח ידו עליו להכותו כמו שיקרה לאדם כשהוא מבולבל שלא יכיר בין האוהב והאויב. וכבר ניבא ישעיהו על המכות האלה אשר יבאו באחרית הגלות על הגוים באומרו (ישעיה סו, יט) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגומר, ואין ספק שבענין המכות האלה יציל השם את עמו באופן שיכירו וידעו כל יושבי תבל כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם להם ולכן יקבלו כולם אמונתו. וכבר פירשו חז"ל בתנחומא (תזריע יא) מהו ענין המק בשרו ואמרו שהוא הצרעת שכן הקדוש ברוך הוא מלקה את כל הגוים שמתגרים עם ישראל בצרעת שנאמר (ירמיה מו, טו) מדוע נסחף אביריך וכתיב (ויקרא יד, נו) ולשאת ולספחת. ונראה שהוא החולי אשר נתחדש בזמן הזה שקודם לכך לא שערוהו ולא ראוהו חכמי הרופאים והוא הנקרא חולי צרפתיי שהוא כדמות הצרעת והוא מיוחד בגוים ולא נמצא בבני ישראל אולי שהוא מכלל האות והתחלתו.
פסוק יד:והענין הח' הוא אומרו וגם יהודה תלחם בירושלם ואין פירושו אצלי שיבאו בני יהודה עם הנוצרים להלחם על ירושלם כמו שפירשו המפרשים, אבל ענינו שגם בני יהודה הנשארים בירושלם שלא יצאו בגולה ילחמו כנגד הנוצרים כי בראותם בני ישמעאל מכים והורגים בהם יצאו הם גם כן מירושלם וילחמו בהם, או שתהיה בי"ת בירושלם כמו עם כאילו אמר וגם יהודה וירושלם עמו תלחם. ואומרו ואוסף חיל כל הגוים סביב ענינו שיאסף ויתקבץ לירושלם על ידי בני יהודה שזכר חיל כל הגוים הלוחמים אלה באלה זהב וכסף ובגדים לרוב מאד, וזהו מה שזכר בתחילת הפרשה וחולק שללך בקרבך ששם נאמר בדרך כלל ואחר כך ביאר ענין המלחמה איך תהיה ושיחרימו האומות אלו לאלו וישאר כל שללם כי רב הוא לישראל הנשאר בקרב הארץ.
פסוק טו:ומפני שזכר שישללו ויבוזו חיל כל הגוים ופרט בזה כסף וזהב ובגדים הוצרך לתת הסבה למה לא ישללו גם כן הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר תבוא במחנות האויבים, ואמר שתהיה בבהמות המגפה אשר תהיה בבעליהם ומפני היותם מושחתות לא יקחום בשלל ובבזה, ומפני זה תדע למה לא נסמך הפסוק הזה ממגפת הסוס והבהמות למגפת העמים שזכר למעלה שהוא לפי שנזכר כאן להבדילו מענין השלל והבזה:
פסוק טז:וענין הט' שביאר כאן הוא אומרו והיה כל הנותר מכל הגוים וגומר רוצה לומר שאותם הגוים אשר ישארו מהמלחמה ההיא ואולי שהיא השלישית שזכר למעלה שיותר בה ישובו אל ה' בכל לבבם כי מתוך הנפלאות שיראו יכירו וידעו שהמלוכה לו יאתה, ולכן יעלו מדי שנה בשנה על ירושלם מקום המשפט והנפלאות אשר ראו להשתחוות למלך ה' צבאות בחג הסוכות לפי שבאותו זמן תהיה אותה המלחמה. וכתב הראב"ע שבעבור שאמר למלך ה' צבאות בשב"א תחת הלמ"ד ולא בפת"ח נראה שלמלך הוא סמוך והטעם למלך שהמליך ה' צבאות והוא מלך המשיח כמו ואני נסכתי מלכי (תהלים ב, ו), וכתב על שלמה וישתחוו לו כל הגוים (תהלים עב, יא) כ"ש שישתחוו למלך המשיח כפי שלמותו ונפלאותיו אשר יעשה ונכון הוא.
פסוק יז:וזכר שהעם אשר לא יעלה לירושלם מכל משפחות הארץ להשתחוות יהיה ענשם שלא עליהם יהיה הגשם כלומר שלא ירד מטר בארצם בזמן הראוי להצמיח תבואותיהם. וכבר אמרו חז"ל ומה ראה לגזור עליהם עצירת גשמים לפי שמצות החג על הגשמים הם ארבע מינים שבלולב וניסוך המים כדאיתא בתוספתא דסוכה (פ"ג), גם שהמטר הוא אות חזק על ההשגחה ובזמן שהיתה שכינת השם בעמו היו הגשמים באים בהשגחתו על ארצו ולא עשה כן לכל גוי לפי שהיו גשמיהם כפי הסדר הטבעי, וכמו שאמר רומז לזה (איוב ה, י) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות שעל פני ארץ שהוא א"י הקדוש ברוך הוא נותן מטר כפי השגחתו ורצונו אמנם על פני חוצות שהם שאר העמים הוא שולח המטר רוצה לומר על ידי אמצעיים מסודרים, ולכן אמר ושולח מים ולא אמר נותן בחוצות שהם החצוניים מארץ ישראל, אמנם בזמן הגאולה שיהיו כל האומות עם ה' בקבלתם אמונתו יהיו גשמיהם כולם על דרך ההשגחה הפרטית ולכן צוה יתברך שיעלו לירושלם לחוג את חג הסוכות ושאז ישתחוו לשם הנכבד או למלך המשיח כאילו יודו שגשמיהם יהיו בהשגחה.
פסוק יח:ובעבור שהמצריים אינם צריכים לגשמים לפי שנילוס עולה ומשקה את הארץ לכן אמר ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה, ורש"י פירש על דרך יונתן שתרגם ולא עליהון יסק נילוס יאמר שלא עליהם תהיה הגשם שלהם כלומר שלא ישקה אותם נילוס תהיה המגפה אשר יגוף ה' מגפת רעב זאת תהיה עונש מצרים ועונש כל הגוים כמו שאמר למעלה ולא עליהם יהיה הגשם. והרב רבי אברהם בן עזרא והרב ר' דוד קמחי שנמשך אחריו פירשו אף על פי שעל מצרים לא עליהם יהיה הגשם שזכר לפי שאינם צריכים למטר הנה עם כל זה תהיה עליהם המגפה אשר יגוף ה' את הגוים שהיא המק בשרו וגומר והנה תהיה המגפה הזאת למצרים בעבור שלא יעלו לחוג את חג הסכות.
פסוק יט:ופירשו זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים על כל הכתוב למעלה שחטאת מצרים ועונשה תהיה המגפה וחטאת כל הגוים תהיה שלא ירד עליהם הגשם, וחטאת הוא כמו עונש כמו מחטאת סדום (איכה ד, ו) כי לא שלם עון האמורי עד הנה (בראשית טו, טז), ואינו נכון במלת הכתוב.
פסוק יט:והנכון אצלי שמפני שהקדוש ברוך הוא ילחם באויביו באותה מלחמה בשני אופנים האחד במגפה אשר יגוף אותם והשני בשימטיר עליהם מן השמים אש וגפרית ורוח זלעפות כמו שאמר ביחזקאל (יחזקאל לח, כב) על זה ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף, לכן גזרה חכמתו שכל הגוים אשר לא יעלו להשתחוות לפניו בירושלם מדי שנה בשנה באותו זמן מהשנה שהיתה בו המלחמה ההיא שהוא חג הסכות יענשו בשתי המכות ההן רוצה לומר במגפה לזכרון המגפה שהיתה ביום המלחמה ובהעדר הגשם לזכרון הגשם המזיק שירד בה עליהם, ולכן אמר שהמשפחה שלא יעלה לחוג שלא עליהם יהיה הגשם והתבונן שאמר בוא"ו ולא עליהם כאילו הוא מוסיף על הענין הראשון מהמגפה שזכר כאילו אמר ומלבד המגפה עוד לא יהיה עליהם הגשם אמנם אם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה עם היות שלא יחושו להעדר הגשם האם לא תשאר המכה האחרת שהיא המגפה לבוא עליהם, ויהיה אם כן אומרו ולא עליהם תהיה המגפה נאמר בתמיה כאומר וכי לא תהיה עליהם המגפה אשר יגוף ה' את כל הגוים שלא יעלו לחוג באמת תהיה עליהם לפי שזאת המגפה תהיה חטאת מצרים ועונשה וחטאת כל הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות ר"ל החטאת והעונש הכולל משותף לכולם זאת תהיה מלבד העצר המטר.
פסוק כ:והענין העשירי שביאר בזה הוא אומרו ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' וכתבו המפרשים שמצלות הוא מגזרת תצלנה וצלצלים והם הקשקשים והרמונים שתולים בצוארי הסוסים יהיו קדש לה' שיקדישו אותם העולם לחוג, ויעשו הכהנים מהם סירות לבשל בהם ויהיו רבים כמזרקים שעומדים לפני המזבח לזרוק את הדם. ויותר נכון לפרש שתהיה קדושת העמים והכנעתם כל כך לפני השם שלא לבד האנשים בפיהם יקראו בשם ה' בעלותם לירושלם אבל גם על מצלות הסוסים שהם המקשקשים שיתלו בצואריהם בעלותם שמה יכתבו ויחוקקו בהם קדש לה' כדי לפרסם שהם מהמחוגגים כי יהיה זה בעיניהם לכבוד ולתפארת, ויהיו העולים שמה כל כך רבים עד שיהיו הסירות בבית ה' רבות מאד כמזרקים לפני המזבח כי הנה להיות לאומים רבים באים לחוג את חג הסכות ירבו הזבחים והסירות בבית המקדש.
פסוק כא:ולפי שלא יספיקו להם הסירים אשר יבשלו בהם במקדש תהיה כל ירושלם להם למקדש ולכן כל סיר בירושלם וביהודה יהיה קדש לבשל בהם זבחי שלמים, וכאשר יבאו הגוים החוגגים יבשלו בהם ולא יהיה כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא שלא יהיה אדם בירושלם סוחר ומוכר בשר לאכול מהסירות כי כולו יהיה קדש, וכנעני הוא סוחר מלשון כנעניה נכבדי ארץ (ישעיה כג, ח). ורש"י הביא דבר אחר כנעני מלשון עני וחסר לחם מרוב הצדקה שיעשו שמה. והרב ר' דוד קמחי פירש בשם אביו על הגבעונים שלא יהיו עוד חוטבי עצים ושואבי מים בבית ה' לפי שמגדולי הגוים יתנדבו לעבוד את הכהנים, ושעליה אמר ישעיה גם כן (שם סו, כא) וגם מהם אקח לכהנים ללוים רוצה לומר שיקח מהם לעבוד את הכהנים ואת הלוים בבית המקדש: הנה התבארה הנבואה הזאת ועשרת הענינים שביאר בה: ועם זה נשלם פירוש ספר זכריה ומראותיו אשר עצמו ממני: והתהלה למהולל בתושבחות אמן:
