פסוק א:משא דבר ה' בארץ חדרך. נבואה זו היא בארץ חדרך ודמשק ששם תהיה מנוחתו או פירוש נבואת ה' תהיה עדיין בארץ חדרך כמו בארץ ישראל כי מארץ ישראל תהיה וכן דמשק תהיה מנוחתו כלמר שכינת כבודו ונבואתו מצאנו בדברי רז"ל חדרך רבי בניה אומר זה משיח שהוא חד לעכו"ם ורך לישראל אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך אמר לו ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלם שתהיה מגעת עד דמשק שנאמר מנוחתו ואין מנוחה אלא ירושלם וכן הוא אומר זאת מנוחתי עדי עד אמר לו ומה אני מקיים ונבנתה העיר על תלה אמר לו שאינה עתידה לזוז ממקומה אמר לו ומה אני מקיים ורחבה ונסבה למעלה שעתידה ירושלם שתהא מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שצרה למטה ורחבה מלמעלה ושערי ירושלם עתידים להיות מגיעין עד דמשק וכן הוא אומר אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק וגליות באות וחונות בתוכה שנאמר ודמשק מנוחתו:
פסוק א:כי לה' עין אדם. כי באותן הימים יהיה עין כל אדם לה' לא לאלילים ולא לעצבים לפי' תהיה ארץ חדרך ודמשק ושאר המקומות הקרובות לארץ ישראל כמו צר וצידון וחמת וערי פלשתים נכללות בערי יהודה ויהיו באמונת ישראל:
פסוק א:וכל שבטי ישראל. כל שכן שבטי ישראל שיהיה עינם ולבם לה' או פי' וכל שבטי ישראל כלומר עין אדם יהיה לה' ולכל שבטי ישראל ללכת בדרכיהם כמו שאמר למעלה נלכה עמכם:
פסוק ב:וגם חמת. אמר וגם חמת שהיא עיר גדולה כמו שאמר חמת רבה והיא חוץ לגבול ארץ ישראל כי היא אחד מגבולי ארץ ישראל ואמר כי באותו הזמן תהיה חמת בתוך גבולה הוא שאמר תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד וכן צר וצידון שהם קרובים לה יהיו בתוך גבולה וטעם:
פסוק ב:כי חכמה מאד. על צור כמו שנזכר בפרשת צור בספר יחזקאל ופירש כי חכמה בעיניה בימים קדמונים ולא הועילה לה חכמתה אבל בזמן המשיח לא תבטח בחכמתה ותכנע לפני ישראל:
פסוק ג:ותבן. כי כשנבנתה מצור לה בימים הקדמונים ותצבור כסף כעפר וחרוץ כטיט חוצות ולא הועיל לה כל זה:
פסוק ד:הנה ה' יורישנה. כלומר הורישה מכל גדולתה:
פסוק ד:והכה בים חילה. כמו שמפורש ביחזקאל וכשתזכור כל אלה תכנע בימות המשיח ואף על פי שהיו יושבים בה באותו הזמן אינם היושבים בה בימים הקדמונים נודע דבר צור לכל כי נכתב בנביאים וכתוב אצל היושבים בה היום והיו שם באותו הזמן:
פסוק ה:תרא. מלרע הטעם ברי"ש אמר כשתראה אשקלון שנכנעה צור תכנע גם היא ויתכן לפרש כי צור וצידון טעמו למטה עם הפסוק הבא אחריו:
פסוק ה:ותבן צור. אמר חמת תגבל בה אבל צור וצידון תחשב לעמוד כנגד ישראל לפי שחכמה מאד בעיניה כמו שכתוב בספר יחזקאל וצידון היתה סמוכה לה ונמשכת אחריה לפיכך סמוכה אל צור ותבן תחשב להמלט בבנין שתבנה ובכסף וזהב שתאסף וכל זה לא יועיל לה כי הנה השם יורישנה:
פסוק ה:מצור. מגדל חזק וכן ויבן ערי מצורות וכן תרגם יונתן ובנא צור תוקפא לה וחרוץ כמו וזהב וכן בירקרק חרוץ וכן תרגם יונתן ודהבא:
פסוק ה:הנה ה' יורישנה. ענין גרוש ושלוח כמו מוריש אותם מפניך והדומים לו וכן תרגם יונתן מתרך לה:
פסוק ה:והכה בים חילה. כל העושר והממון שבה שהיתה בוטחת בו יבא הים וישטף אותו:
פסוק ה:והיא באש תאכל. והיא רוצה לומר העיר ובניניה ומגדליה הבצורות שהיתה בוטחת בהן תצא אש מתוכה שתשרוף אותם:
פסוק ה:תרא. וכשתראה אשקלון כי צור נחרבה ביד האל תירא ותכנע לפני ישראל וכן עזה וכן עקרון:
פסוק ה:כי הוביש מבטה. והיא צור שהיו מביטים אליה וחושבים להנצל עמה בעבור חזקה מבטה המ"ם בסגול והוביש ענין בושת ופירוש עם צור שהיו מביטים אליו יבושו כשיורישנו האל יתברך וי"ת פי' הוביש על עקרון ופי' הוביש עקרון ממבטה ותרגם ארי בהיתת מבית רוחצניה:
פסוק ה:ואבד מלך מעזה. מלכה שהיה בה באותו הזמן יאבד הוא והמלכות שלו כי לישראל תהיה:
פסוק ה:לא תשב. באנשים, שיהיו שם באותו הזמן כי ישראל יהיו מיישבין אותה:
פסוק ו:וישב ממזר באשדוד. יש מפרשים שם אומה וי"מ ממזר מעריות ישראל שישבו לבדם בערי פלשתים ויבדלו מהקהל והנה ארז"ל כי אליהו יטהר הממזרים ויושיבם בקהל ה' ויש לפרשו בחסרון כף הדמיון וממזר כמו זר וכן לא יבא ממזר ושני הממי"ן נוספות כמו שני הממי"ן אשר במלת נהרסו ממגורות ופי' היושב באשדוד מפלשתים ישב בה כמו איש זר ונכרי כי תחת יד ישראל יהיו וזהו מה שאמר אחריו והכרתי גאון פלשתים:
פסוק ז:והסרותי דמיו מפיו. דרך משל כלומר מה שאכל ישראל וכלהו הוא דמיו ושקוציו ר"ל אבער רשעי לב שביניהם ונשאר גם הוא לאלהיו ומה שישארו מהם שיהיה לבם נכון לה' אשאיר אותו ויהיה כאלוף ביהודה ופי' גם הוא כמו שאר בני הנכר הנלוים אל ה' שנאמר עליהם והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפילתי הנה הם כאלוף וכגדול שביהודה:
פסוק ז:ועקרון כיבוסי. תהיה עקרון כמו היבוסי יושב ירושלים שהיה יושב בתוך בני ישראל והיה למס עובד להן כן יהיה בימות המשיח וזכר יהודה לפי ששם הר הקדש ובית התפילה ואדוני אבי ז"ל פי' דמיו ושקוציו נבול הפה שרגילין בו העכו"ם:
פסוק ח:וחניתי לביתי מצבה. אהיה כמו מחנה לבית ישראל שהוא ביתי יהיה שמי להם כמו אם היה עמהם מחנה גדול שלא יפחדו עוד מצבא שיחנה עליהם ולא מעובר ושב שירע להם מצבה כתוב בה' במקום אל"ף:
פסוק ח:כי עתה ראיתי בעיני. עתה בזה הזמן שתהיה כל זאת ההבטחה ראיתי בעיני ענים וטלטולם בגלות בין האומות ואושיעם ואביא עליהם כל זאת הטובה ראיתי כמו וירא אלהים את בני ישראל והחכם רבי אברהם א"ע ז"ל פי' כי הם דברי הנביא אמר עתה ראיתי בעיני במראות הלילה בנבואה כל זה:
פסוק ט:גילי מאד בת ציון. גילי מלרע זכר ציון וירושלם כי היא ראש המלכות:
פסוק ט:צדיק ונושע הוא. צדיק יהיה ובצדקתו יהיה נושע מחרב גוג ומגוג נושע פתח שהוא עבר מוסב לעתיד מפני הוי"ו:
פסוק ט:עני. כמו ענין וכן ת"י ענותן וכן אמר בנבואת ישעיה לא יצעק ולא ישא קנה רצוץ לא ישבור וגו':
פסוק ט:ורוכב על חמור. לא מחסרון שהרי כל העולם יהיה ברשותו אלא מענוה ירכב על חמור ועוד להורות כי לא יצטרכו ישראל לסוסים ולרכב לפיכך אמר אחריו והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלים:
פסוק ט:ועל עיר בן אתונות. כפל הענין במילות שונות ועוד זכר עיר שהוא קטן בשנים כי הוא הנבחר לרכוב וכן אמר על בני אבצן רוכבים על שלשים עירים:
פסוק ט:בן אתונות. ר"ל בן אחת האתונות וכן ויקבר בערי גלעד באחת מערי גלעד:
פסוק י:והכרתי. וכן אמר בנבואת מיכה והכרתי סוסיך מקרבך והאבדתי מרכבותיך וזכר מאפרים ומירושלם לפי שהיתה נחלקת המלכות בימים הראשונים אבל בימי המשיח יהיו אחדים:
פסוק י:ודבר שלום לגוים. ישלים בין גוי לגוי אם יהיה ביניהם מלחמה כי כל הגוים יהיו נשמעים אליו:
פסוק י:ומשלו מים ועד ים. פי' החכם רבי אברהם א"ע ז"ל מהים הדרומי הנקרא ים האדום עד הים הצפוני שהוא ים אוקינוס:
פסוק י:ומנהר עד אפסי ארץ. מנהר היוצא מעדן שהוא בתחלת המזרח עד אפסי ארץ שהוא סוף המערב והנה ימשול בכל העולם:
פסוק יא:גם את. אמר כנגד כנסת ישראל כמו שאמר על המלך המשיח שיהיה נושע בצדקתו אמר גם את תהי נושעת בדם בריתך והוא דם המילה שהחזיקו בו ישראל בגלות יותר מכל המצות:
פסוק יא:מבור אין מים בו. זהו הגלות וי"מ בדם בריתך דם הברית אשר כרת ה' עם ישראל בסיני. ואדוני אבי ז"ל פירש מים נבואה בדרך משל שנסתמה הנבואה בגלות ולא היה נביא אחר חגי זכריה מלאכי וכן מצאנו אומר בענין הנבואה הוי כל צמא לכו למים:
פסוק יב:שובו לבצרון. המפרשים פירשו ענין פרשה זו בבית שני ואדוני אבי ז"ל פירש הפרשה ג"כ בבית שני אלא שחצי פסוק זה פי' בעתידה הכתובה למעלה ופי' שובו לבצרון שובו לאל יתברך שהוא מבצר ומגדל עוז:
פסוק יב:אסירי התקוה. בעבור שהיו בגלות והיו אסורים ומקוים לגאולה זה כמה שנים גם היום מגיד משנה אשיב לך אמר האל יתברך בבשורה אחרת קרובה יבשר לך הנביא המגיד שניה לראשונה שהגיד שהיתה עתידה והוא מה שהושיע האל יתברך לישראל מידי יון בבית שני ע"י מתתיה בן יוחנן כהן גדול ובניו ולפי דעתי כי כל הפרש' עתידה ואפרש אותה תחלה על דעת המפרשים בבית שני:
פסוק יג:כי דרכתי. שבט יהודה יהיה קשתי ואדריך אותו על יון כלומר ביהודה אלחם עם יון:
פסוק יג:מלאתי אפרים. כמו מלא ידו בקשת והוא מתיחת הקשת בכל כחו לירות החץ וזכר אפרים אע"פ שבבית שני לא היה שבט אפרים ולא שאר השבטים הנה נשארו בארץ אחר גלות השבטים בימי הושע בן אלה מועטים כאשר מצאנו בדברי יאשיהו מיד מנשה ואפרים ומכל שארית ישראל והם גלו עם שבט יהודה ובנימן לבבל ושבו עמהם בשובם:
פסוק יג:ועוררתי בניך ציון על בניך יון. אעורר אותם עליהם ואתן בהם כח וגבורה וזהו שאמר ושמתיך כחרב גבור:
פסוק יד:וה' עליהם יראה. כלומר ה' ילחם להם:
פסוק יד:בשופר יתקע. כאלו בשופר יתקע כדרך הנלחמים:
פסוק יד:והלך בסערות תימן. ילך על בני יון כמו רוח סערה כמו שכתוב ה' בסופה ובסערה דרכו וזכר תימן שהיא פאת דרום כי משם תבא רוח סערה כמו שכתוב מן החדר תבא סופה והוא רוח דרום כמו שכתוב וחדרי תימן וכן תרגם יונתן וידבר בעלעול רוח מדרומא:
פסוק טו:וה' צבאות יגן עליהם. על יהודה ואפרים שזכר:
פסוק טו:ואכלו וכבשו אבני קלע. ולא די שיגן עליהם שלא יכבשו אויביהם אלא הם יאכלו אויביהם ויכבשו אותם הנותרים לעבדים ולשפחות וכנה בני יון אבני קלע שהם אבני חצות שקולעים בהם הקלעים לפי שכנה בני יהודה בהפכה אבני נזר שהם אבנים טובות ומרגליות שמשימין אותם בעטרה:
פסוק טו:ושתו והמו כמו יין. ר"ל ושתו דמי האויבים ויהמו עליהם כמו אם ישתו יין ובא על דרך וכעסיס דמם ישכרון וההמיה על היין כמו שאמר שכרו ולא יין המו ולא שכר:
פסוק טו:ומלאו כמזרק כזויות מזבח. יהיו מלאים מדם האויבים כמזרק שמקבלים בו דם הקרבנות או כמו זויות המזבח שזורקין בהם הדם:
פסוק טז:והושיעם. כצאן עמו כמו שמושיע אדם צאנו בכל כחו כן יושיע עמו כי הוא צאנו וי"מ כמו שהושיעם ע"י משה שהיה רועה אותם כצאן כמו שנא' נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן:
פסוק טז:כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. כי יהיו יהודה ואפרים כמו אבני נזר מתנוססות ומתרוממות על אדמתו שהיא אדמת הקדש מתנוססות מתרוממות וכן נתתי ליראיך נס להתנוסס וכן נס ענין גבהות ורוממות כי נושא הנס מגביה ומרומם אותו על ראש העם:
פסוק יז:כי מה טובו ומה יפיו. אמר מה טוב יהיה פרי ארצכם מה טובו של הדגן והתירוש המגדל והמנובב בחורים יפים ובתולות יפות כאלו שיהיו בזמן ההוא: