תנ"ך על הפרק - זכריה ט - וד' אלקים בשופר יתקע / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

זכריה ט

559 / 929
היום

הפרק

מַשָּׂ֤א דְבַר־יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חַדְרָ֔ךְ וְדַמֶּ֖שֶׂק מְנֻחָת֑וֹ כִּ֤י לַֽיהוָה֙ עֵ֣ין אָדָ֔ם וְכֹ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃וְגַם־חֲמָ֖ת תִּגְבָּל־בָּ֑הּ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן כִּ֥י חָֽכְמָ֖ה מְאֹֽד׃וַתִּ֥בֶן צֹ֛ר מָצ֖וֹר לָ֑הּ וַתִּצְבָּר־כֶּ֙סֶף֙ כֶּֽעָפָ֔ר וְחָר֖וּץ כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃הִנֵּ֤ה אֲדֹנָי֙ יֽוֹרִשֶׁ֔נָּה וְהִכָּ֥ה בַיָּ֖ם חֵילָ֑הּ וְהִ֖יא בָּאֵ֥שׁ תֵּאָכֵֽל׃תֵּרֶ֨א אַשְׁקְל֜וֹן וְתִירָ֗א וְעַזָּה֙ וְתָחִ֣יל מְאֹ֔ד וְעֶקְר֖וֹן כִּֽי־הֹבִ֣ישׁ מֶבָּטָ֑הּ וְאָ֤בַד מֶ֙לֶךְ֙ מֵֽעַזָּ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לֹ֥א תֵשֵֽׁב׃וְיָשַׁ֥ב מַמְזֵ֖ר בְּאַשְׁדּ֑וֹד וְהִכְרַתִּ֖י גְּא֥וֹן פְּלִשְׁתִּֽים׃וַהֲסִרֹתִ֨י דָמָ֜יו מִפִּ֗יו וְשִׁקֻּצָיו֙ מִבֵּ֣ין שִׁנָּ֔יו וְנִשְׁאַ֥ר גַּם־ה֖וּא לֵֽאלֹהֵ֑ינוּ וְהָיָה֙ כְּאַלֻּ֣ף בִּֽיהוּדָ֔ה וְעֶקְר֖וֹן כִּיבוּסִֽי׃וְחָנִ֨יתִי לְבֵיתִ֤י מִצָּבָה֙ מֵעֹבֵ֣ר וּמִשָּׁ֔ב וְלֹֽא־יַעֲבֹ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹד נֹגֵ֑שׂ כִּ֥י עַתָּ֖ה רָאִ֥יתִי בְעֵינָֽי׃גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת׃וְהִכְרַתִּי־רֶ֣כֶב מֵאֶפְרַ֗יִם וְסוּס֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנִכְרְתָה֙ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֔ה וְדִבֶּ֥ר שָׁל֖וֹם לַגּוֹיִ֑ם וּמָשְׁלוֹ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִנָּהָ֖ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃גַּם־אַ֣תְּ בְּדַם־בְּרִיתֵ֗ךְ שִׁלַּ֤חְתִּי אֲסִירַ֙יִךְ֙ מִבּ֔וֹר אֵ֥ין מַ֖יִם בּֽוֹ׃שׁ֚וּבוּ לְבִצָּר֔וֹן אֲסִירֵ֖י הַתִּקְוָ֑ה גַּם־הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶ֖ה אָשִׁ֥יב לָֽךְ׃כִּֽי־דָרַ֨כְתִּי לִ֜י יְהוּדָ֗ה קֶ֚שֶׁת מִלֵּ֣אתִי אֶפְרַ֔יִם וְעוֹרַרְתִּ֤י בָנַ֙יִךְ֙ צִיּ֔וֹן עַל־בָּנַ֖יִךְ יָוָ֑ן וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּחֶ֥רֶב גִּבּֽוֹר׃וַֽיהוָה֙ עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֤י יְהֹוִה֙ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַעֲר֥וֹת תֵּימָֽן׃יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ׃וְֽהוֹשִׁיעָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּצֹ֣אן עַמּ֑וֹ כִּ֚י אַבְנֵי־נֵ֔זֶר מִֽתְנוֹסְס֖וֹת עַל־אַדְמָתֽוֹ׃כִּ֥י מַה־טּוּב֖וֹ וּמַה־יָפְי֑וֹ דָּגָן֙ בַּֽחוּרִ֔ים וְתִיר֖וֹשׁ יְנוֹבֵ֥ב בְּתֻלֽוֹת׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

וד' אלקים בשופר יתקע

הקדמה: פסוקי השופרות המובאים מהנביאים

בכל אחת מברכות "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות", הנאמרות בתפילת מוסף של ראש השנה, מובאים פסוקים מהתורה, מהנביאים, ומהכתובים.

בפסוקי השופרות המובאים מהנביאים נאמר:

כל יֹשבי תבל ושֹכני ארץ, כִּנְשֹא נס הרים תראו וכִתְקֹעַ שופר תִּשְמָעוּ.
(ישעיהו יח, ג)
והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האֹבְדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לד' בהר הקֹדש בירושלים.
(ישעיהו כז, יג)
וד' עליהם יראה, ויצא כברק חצו, וד' אלקים בשופר יתקע, והלך בסערות תימן.
(זכריה ט, יד)

א. במה עוסק כל פסוק?

שני הפסוקים הראשונים מדברים בקיבוץ גלויות.

הפסוק השלישי מדבר על פורענות על הגויים, שרש"י וראב"ע ורד"ק פירשוהו על יון.

אבל כתב האברבנאל:

וכבר פירשו בספרי (בהעלותך עז) זה הפסוק על הגאולה העתידה. אמרו: לפי שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול" (ישעיהו כז, יג המובא לעיל), אבל איני יודע מי יתקע. תלמוד לומר: "וד' אלקים בשופר יתקע".

מדברי האברבנאל נראה שלפי הספרי כוונת הפסוק היא לקיבוץ גלויות, בדומה לשני הפסוקים הראשונים שהובאו מדברי הנביאים.

המלבי"ם פירש שחלקו הראשון של הפסוק: "וד' עליהם יראה, ויצא כברק חצו", מדבר על מלחמת המכבים ביונים, אך סוף הפסוק: "וד' אלקים בשופר יתקע, והלך בסערות תימן", מדבר על מלחמת גוג ומגוג:

במלחמה האחרונה של גוג ומגוג ד' אלקים בשופר יתקע, לקבץ הנדחים מארבע כנפות הארץ, כמו שנאמר: "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האֹבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים".

לפי זה שלושת הפסוקים מדברי הנביאים מדברים על קיבוץ גלויות ישראל לארץ ישראל!

ב. האם יש קשר מהותי בין קיבוץ הגלויות לראש השנה?

יש לשאול: האם פסוקים אלו הובאו בברכת "שופרות" רק מפני שנזכר בהם השופר, או שמא יש קשר מהותי בין קיבוץ הגלויות לראש השנה?

נראה שודאי יש קשר מהותי בין קיבוץ הגלויות לראש השנה, שכן, ראש השנה הוא יום המלכת ד' על העולם, ועל ידי קיבוץ הגלויות מתגלה מלכות ד' בעולם!

כך אומרים אנו בתפילת מוסף:

אבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה, והופע והִנָשֵׂא עלינו לעיני כל חי, וקרב פזורינו מבין הגויים, ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ.

מה הקשר בין קיבוץ גלוית למלכות ד'?

מלכות ד' על העולם מתגלה דרך עם ישראל, שנמצא בארץ ישראל, ומקיים את רצון ד', ועל ידי כך מלמד את העולם כולו שד' שולט בעולם.

כאשר גלינו מארצנו היה בכך חילול שם ד', כמו שנאמר בספר יחזקאל (לו, כ):

ויחללו את שם קדשי, באמֹר להם: עם ד' אלה, ומארצו יצאו.

ופירש רש"י:

ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו.

כאשר עם ישראל חוזר לארצו - יש בכך קידוש שם ד', וגילוי מלכות ד', כמפורש שם בספר יחזקאל בהמשך הנבואה.

כך נאמר שם:

כא. ואחמֹל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה.
כב. לכן אֱמֹר לבית ישראל: כה אמר ד' אלקים: לא למענכם אני עֹשֶׂה בית ישראל, כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגוים אשר באתם שם.
כג. וקדשתי את שמי הגדול המחֻלָל בגוים אשר חִללתם בתוכם, וידעו הגוים כי אני ד', נְאֻם ד' אלקים, בְּהִקָּדְשי בכם לעיניהם.
כד. ולקחתי אתכם מן הגוים, וקִבצתי אתכם מכל הארצות, והבאתי אתכם אל אדמתכם.

יש לציין שגם בתפילת הקרבנות, הנאמרת בכל יום, אנו אומרים: "קבץ נפוצות קויך מארבע כנפות הארץ, יכירו וידעו כל באי עולם כי אתה הוא האלקים לבדך, עליון לכל ממלכות הארץ".

וכן נאמר בתפילת "והוא רחום", הנאמרת בימים שני וחמישי: "אבינו, אב הרחמן, הראנו אות לטובה, וקבץ נפוצותינו מארבע כנפות הארץ, יכירו וידעו כל הגויים כי אתה ד' אלקינו".

יהי רצון שנזכה בקרוב לקיבוץ כל גלויותינו, ולהתגלות שם ד' עלינו ועל כל העולם כולו.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך