פסוק א:מַשָּׂא, דיבור נבואי, שעלול להיות כרוך בתחושת כובד. המשא הוא דְבַר־ה': בְּאֶרֶץ חַדְרָךְ, מחוז שאינו רחוק מדמשק וְדַמֶּשֶׂק תהיה מְנֻחָתוֹ, נחלתו של ה', מקום משכנו. נחלת ה' תתפשט לצפון, כִּי לַה' תייחל עֵין אָדָם ובמיוחד עינם של כֹל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שהם הקרובים אליו.
פסוק ב:וְגַם־חֲמָת, עיר בסוריה תִּגְבָּל־בָּהּ, תיכלל בגבולה של נחלת ה', וגם צֹר וְצִידוֹן, שהיו מרכזי מסחר, אמנות ויצירה גדולים, כִּי, אף שצור – ואולי צידון – חָכְמָה מְאֹד.
פסוק ג:וַתִּבֶן צֹר, שהייתה במקורה אי, והדבר הקל על הגנתה מפני תוקפים, מָצוֹר לָהּ, וַתִּצְבָּר־כֶּסֶף כּאילו היה עָפָר, וְצברה חָרוּץ, זהב כְּטִיט חוּצוֹת, שברחובות. צור הקדימה באלפיים שנה ויותר את מדינות המסחר הגדולות באירופה, ונעשתה המדינה העשירה ביותר באזור.
פסוק ד:הִנֵּה אֲדֹנָי יוֹרִשֶׁנָּה, ירושש, או: ישמיד אותה, וְהִכָּה בַיָּם חֵילָהּ, שהרי הגנתה התבססה על הים ועל הצי הצבאי שלה, וְהִיא עצמה בָּאֵשׁ תֵּאָכֵל.
פסוק ה:תֵּרֶא אַשְׁקְלוֹן את גורלה של צור וְתִירָא, וְעַזָּה תראה וְתָחִיל, תרעד מְאֹד. ערי הפלשתים האלו התבססו גם הן במידה רבה על מסחר ועל יחסי חוץ, אם כי לא באותו סדר גודל כמו צור וצידון, וְהעיר עֶקְרוֹן כִּי־הוֹבִישׁ מֶבָּטָהּ, תקוותה נכזבה. אין לה לאן להביט, כי כאשר רואים כיצד אבדה צור, הם מבינים שכיבושם ואובדנם שלהם יבואו מהר מאוד, וְאָבַד מֶלֶךְ מֵעַזָּה וְאַשְׁקְלוֹן לֹא תֵשֵׁב אלא תהפוך לשממה.
פסוק ו:וְיָשַׁב מַמְזֵר, בני תערובות שונים בְּאַשְׁדּוֹד, ובאופן כללי – וְהִכְרַתִּי את גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים.
פסוק ז:וַהֲסִרֹתִי דָמָיו של העם הפלשתי מִפִּיו. מכל התחום הפלשתי יצאו הדמים שהוא שפך, וְשִׁקֻּצָיו, אליליו יצאו מִבֵּין שִׁנָּיו, וְנִשְׁאַר גַּם־הוּא – כל אזור ערי החוף לֵאלֹהֵינוּ. הוא יעבור לשליטת ישראל, וְהָיָה כְּאַלֻּף, מנהיג בִּיהוּדָה. מקום מושבם של הפלשתים יהפוך להיות מחוז חשוב למנהיגי יהודה, וְעֶקְרוֹן הפלשתית תהיה כִּיבוּסִי, כינוי לירושלים, כלומר היא תהפוך לעיר יהודית.
פסוק ח:וְחָנִיתִי לְבֵיתִי, על בית ישראל מִצָּבָה, משמר, מוצב מבוצר ומוגן מֵעֹבֵר וּמִשָּׁב, וְלֹא־יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם עוֹד נֹגֵשׂ. כִּי עַתָּה את חורבן ערי החוף הפלשתיות ואת כיבושן על ידי ישראל רָאִיתִי בְעֵינָי, עוד נזכה לראות בעינינו.
פסוק ט:גִּילִי מְאֹד, בַּת־צִיּוֹן, הָרִיעִי, בַּת יְרוּשָׁלִַם, כי הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע, נחלץ מצרה הוּא. המלך יופיע כעָנִי וְרֹכֵב עַל־חֲמוֹר וְעַל־עַיִר בֶּן־אֲתֹנוֹת. הוא לא ירכב על סוס כדרך מלכים אלא על חמור קטן, כמו הגואל הראשון – משה רבנו – בבואו למצרים לגאול את ישראל.
פסוק י:וְהִכְרַתִּי־רֶכֶב קרב מֵאֶפְרַיִם, וְסוּס, ששימש ככלי מלחמה, אכרית מִירוּשָׁלִַם, וְנִכְרְתָה קֶשֶׁת מִלְחָמָה. וְדִבֶּר אותו המלך שָׁלוֹם לַגּוֹיִם, וּמָשְׁלוֹ, שלטונו יהיה מִיָּם עַד־יָם, וּמִנָּהָר – נהר פרת, עַד־אַפְסֵי, קצות האָרֶץ.
פסוק יא:גַּם־אַתְּ, בת ציון, בּזכות דַם־בְּרִיתֵךְ, דם הברית שבו נקשרו ישראל עם הקדוש ברוך הוא, שִׁלַּחְתִּי, שחררתי את אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר שאֵין מַיִם בּוֹ.
פסוק יב:שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן, להיות מבוצרים ומוגנים, אתם אֲסִירֵי הַתִּקְוָה, אלו שלא נותרה להם אלא תקוותם, גַּם־הַיּוֹם מַגִּיד מִשְׁנֶה, כפל טובה אָשִׁיב לָךְ. אשלח אלייך מלך מושיע שיבשר לך כפליים ממה שהיה.
פסוק יג:כִּי־דָרַכְתִּי לִי את יְהוּדָה כקֶשֶׁת, מִלֵּאתִי את אֶפְרַיִם, ישראל בכוח, וְעוֹרַרְתִּי, אגרֶה, אקומם את בָנַיִךְ, צִיּוֹן, עַל־בָּנַיִךְ, יָוָן. וְשַׂמְתִּיךְ, בת ציון, כְּחֶרֶב של גִּבּוֹר.
פסוק יד:וַה' עֲלֵיהֶם – על בני ישראל יֵרָאֶה, וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ, חציו יופיעו כמכת ברק וישמידו את האויבים, וַה' אֱלוֹהִים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע כפי שתוקעים במלחמה, וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת עד תֵּימָן, לקצה הדרום.
פסוק טו:ה' צְבָאוֹת יָגֵן עֲלֵיהֶם במלחמתם, וְאָכְלוּ וְכָבְשׁוּ את אויביהם כמו אַבְנֵי־קֶלַע. וְשָׁתוּ והָמוּ, יגעשו כְּמוֹ־יָיִן תוסס, או: כמו שותה יין שהוא נסער ורועש. וּמָלְאוּ בדם המלחמה והניצחון כַּמִּזְרָק, כלי שבו מקבלים דם, או כְּזָוִיֹּת מִזְבֵּחַ, שעליהן מזים דם.
פסוק טז:וְהוֹשִׁיעָם ה' אֱלֹהֵיהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כּראוי לצֹאן עַמּוֹ, כִּי הם כאַבְנֵי־נֵזֶר, אבנים יקרות הנקבעות בנזר המלך, מִתְנוֹסְסוֹת, נישאות ומתנוצצות עַל־אַדְמָתוֹ,
פסוק יז:כִּי מַה רב טּוּבוֹ, וּמַה רב יָּפְיוֹ של המלך המתגלה; של היום ההוא; העם; או פרי הארץ – דָּגָן יאכלו הבַּחוּרִים, וְתִירוֹשׁ, היין בראשיתו כשטרם תסס או כשתסס מעט, יְנוֹבֵב, ידובב, או: ירומם ויפריח את לב הבְּתֻלוֹת.
