פסוק א:בארץ חדרך. דרש רבי יהודה בר אלעאי זה משיח שהוא חד לעכו"ם ורך לישראל אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית יהודה בריבי עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש מקום ששמו חדרך ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלים להיות מגעת עד דמשק ואין מנוחתו אלא ירושלים שנאמר זאת מנוחתי עדי עד (תהלים קלב) א"ל ומה אני מקיים ונבנתה עיר על תלה אמר לו שאין עתידה לזוז ממקומה כך ברייתא שנויה בסיפרי:
פסוק א:כי לה' עין אדם. כי ביום ההוא ישעה האדם על עושיהו ועיניו אל הקב"ה תראינה כמו שאמר למעלה נלכה עמכם ונספחו הם ועריה' על ערי ישראל:
פסוק א:וכל שבטי ישראל חשובים לה' על כל האומות הקדמונים כיוצא בו (מלכים א י״א:א׳) ושלמ' אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה והלא בת פרעה בכלל היתה אלא שהיתה בת פרעה חביבה לו כנגד כולם אף כאן כל האומות יהיו להקב"ה וישראל כנגד כול':
פסוק ב:וגם חמת תגבל בה. תשיג גבול' בגבול ירושלי':
פסוק ב:צור וצידון. גם המה בנותיה אע"פ שחכמה מאד שנתחכמה מאד וסבור' להיות לעולם גבר' בחכמתה:
פסוק ג:ותבן צור מצור לה. ואומרת מי יורדיני לארץ:
פסוק ג:ותצבר כסף כעפר. ומתהללת בעושרה:
פסוק ג:וחרוץ. מין מראית זהב:
פסוק ד:הנה אד'. שהוא שליט על כל:
פסוק ד:יורישנה. לשון מוריש ומעשיר (שמואל א ב):
פסוק ד:והכה בים חילה. והבליע בתוך ימים ממונה, יעלה עליה את הים ויטבענה כמו שאמר יחזקאל:
פסוק ה:תרא אשקלון. את מפלת צור ותירא:
פסוק ה:ועקרון אף היא תירא:
פסוק ה:כי הוביש מבטה. שהית' נשענת על צור שהיתה ראש לבני עשו ועקרון אף היא לאדום כמו שאמרו רבותינו במסכת מגילה (דף ו ע"ש) ותחילה היתה משל פלשתים:
פסוק ו:וישב ממזר באשדוד. וישב עם נכרי באשדוד הם ישראל שהיו בה נכרים:
פסוק ז:והסירותי דמיו מפיו. של עשו אלו בית בימה שלהם שהיו זורקים שם דמי זבחיה' ויש פותרין שפיכת דמים שהיה שופך דמי ישראל:
פסוק ז:ונשאר גם הוא לאלהינו. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבגלות':
פסוק ז:והיה כאלוף ביהודה. אלו טרטיאות וקרקסיאות שלהם שעתידים שרי יהודה ללמד בהם תורה ברבים:
פסוק ז:והיה כאלוף. לשון אלוף ולמוד:
פסוק ז:ועקרון. תהיה לישראל:
פסוק ח:וחניתי לביתי מצבה. אחנה אצל ביתי להגין עליה מן המעמידים מבצר ומשחית שלא יציבו עליה ודוגמתו וכל צבי' ומצודת' (ישעיהו כ״ט:ז׳) ויש עוד לפתור מצבה כמו מצבא באל"ף:
פסוק ח:כי עתה ראיתי. צרתם בעיני אע"פ שעד הנה הסתרתי פני מהם:
פסוק ט:הנה מלכך יבוא לך. אי אפשר לפותרו אלא על מלך המשיח שנאמר בו ומשלו מים ועד ים ולא מצינו מושל לישראל כזה בימי בית שני:
פסוק ט:ורוכב על חמור. מדת ענוה היא:
פסוק ט:ועל עיר. כמו ועירים עשרה (ראשית לב):
פסוק י:והכרתי רכב. שלא יהיו צריכין לה:
פסוק י:מים ועד ים. מימא ועד מערבא לסוף העולם:
פסוק יא:גם את. תוושעי עמו כמו שהוא צדיק ונושע כי בדם בריתך הרי נבאתי לכם לעתיד וגם עתה מגלות בבל שאתם עכשיו בתוכה:
פסוק יא:בדם בריתיך. בזכות דם הברית שנזרק עליכם בסיני הנה דם הברית אשר כרת:
פסוק יא:שלחתי אסיריך. מן הגלות:
פסוק יב:שובו לבצרון. לכחכם ולכבודכם אע"פ שאתם עתה ברשות מלכי פרס אתם אסירי התקוה. אשר קויתם לי עד הנה למלאות דברי לקץ ע' שנה:
פסוק יב:גם היום מגיד משנה אשיב לך. עוד היום אני מגיד לך בשורה שנייה לבד זו של בנין ומה היא הגדה השנייה שאני שב לשנות לכם:
פסוק יג:כי דרכתי לי יהודה. סוף שאנטיוכס יטול המלוכה מיד מלכי פרס וירעו לכם ואני אדרוך יהודה להיות לי כקשת מלחמה וילחמו באנטיוכ' בימי חשמונאים:
פסוק יג:קשת מלאתי אפרים. מקרא קצר הוא כמו קשת מלאתי יד אפרים כמו (מ"ב ט) ויהוא מלא ידו בקשת אפרים יהיה לי כאשפה מלאה חצים:
פסוק יג:ועוררתי בניך ציון. על חיל אנטיוכס:
פסוק יד:וה' עליהם יראה. בספר יוסיפון מצינו בעת ההיא נראה מופת לאנשי ירושל':
פסוק יד:בשופ' יתקע. ירעם:
פסוק יד:בסערות תימן. לסער את אנשי תימן הם חיל אנטיוכס ויש מרבותי' שפתרוהו על אדום לע"ל:
פסוק טו:ואכלו. שלל אויביהם:
פסוק טו:וכבשו. תחתיה' אבני קלע, הם היונים שהם מלומדי קשת ולקלע באבן:
פסוק טו:והמו כמו יין. המיון בקול ששון ושמחה כמו שהומים שתויי יין:
פסוק טו:ומלאו. נפשותם כל טוב:
פסוק טו:כמזרק. שמלא דם לפני המזבח:
פסוק טו:כזויות מזבח. שמנסכין שם יין והיין צף עליו כמו ששנינו במסכת סוכה לשון שביעה ל' שכרות:
פסוק טז:כצאן עמו. כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם:
פסוק טז:כי אבני נזר. כי הכהנים בני חשמונאים המתפארים באבני נזר בטורי חושן ואפוד יהיו מתנוססים בניסים על אדמתן:
פסוק יז:כי מה. רב טובו. הצפון של אותו הדור:
פסוק יז:דגן בחורים. הנותן כח לבחורים:
פסוק יז:ותירוש. אשר ינובב בתולות בניב שיר ושמחה ויש פותרין אשר ינובב ויצמח בקרקע בתולה והוא יין משובח: