לפרק ט'

וישב ממזר באשדוד

כביטוי להשפלת מעלתה של אשדוד מנבא זכריה בתחילת בית שני:

וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד וְהִכְרַתִּי גְּאוֹן פְּלִשְׁתִּים.
(זכריה ט ו)

אפשר כי נבואת זכריה באה כתגובה לניסיונותיהם של בני אשדוד להפריע לבניין ירושלים:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע סַנְבַלַּט וְטוֹבִיָּה וְהָעַרְבִים וְהָעַמֹּנִים וְהָאַשְׁדּוֹדִים כִּי עָלְתָה אֲרוּכָה לְחֹמוֹת יְרוּשָׁלִַם כִּי הֵחֵלּוּ הַפְּרֻצִים לְהִסָּתֵם וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד.

וַיִּקְשְׁרוּ כֻלָּם יַחְדָּו לָבוֹא לְהִלָּחֵם בִּירוּשָׁלִָם וְלַעֲשׂוֹת לוֹ תּוֹעָה.
(עזרא נ ד א-ב)

ועקרון כיבוסי

הנביא זכריה נאמר:

וַהֲסִרֹתִי דָמָיו מִפִּיו וְשִׁקֻּצָיו מִבֵּין שִׁנָּיו וְנִשְׁאַר גַּם הוּא לֵא-לֹהֵינוּ וְהָיָה כְּאַלֻּף בִּיהוּדָה וְעֶקְרוֹן כִּיבוּסִי.
(זכריה ט ז)

יבוס היא ירושלים. ירושלים מציינת את עבודת ה' בטהרתה, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". זכריה מנבא לנו כי גם שִפלות הטומאה של בעל זבוב תבוא לתיקונה ותתרומם לעבודת ה' הטהורה בירושלים. האדם יתרומם מעל השעבוד לעבודה והריצה אחרי הממון, וְיִצְמָא לתכנים א-להיים עליונים טהורים. 

בשם עקרון יש משמעות של עקרות. שכן העוסק בחומר ללא רוח מאבד את העיקר שבאדם, את נשמתו, והופך לעקר. עקרות זו תיהפך ליראת ה' טהורה ולשלמות חיים, הרמוזים בשם ירושלים, ירושלים מורכבת משתי מילים: יראה ושלם. יראת אלוהים טהורה מובילה לשלמות. " 'והיה כאלוף ביהודה ועקרון כיבוסי' - אלו תאטריות וקרקסיות שבאדום שעתידין שרי יהודה ללמד בהן תורה ברבים"(מגילה ו.).