א מַשָּׂ֤א דְבַר־יְהוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ חַדְרָ֔ךְ וְדַמֶּ֖שֶׂק מְנֻחָת֑וֹ כִּ֤י לַֽיהוָה֙ עֵ֣ין אָדָ֔ם וְכֹ֖ל שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וְגַם־חֲמָ֖ת תִּגְבָּל־בָּ֑הּ צֹ֣ר וְצִיד֔וֹן כִּ֥י חָֽכְמָ֖ה מְאֹֽד׃ ג וַתִּ֥בֶן צֹ֛ר מָצ֖וֹר לָ֑הּ וַתִּצְבָּר־כֶּ֙סֶף֙ כֶּֽעָפָ֔ר וְחָר֖וּץ כְּטִ֥יט חוּצֽוֹת׃ ד הִנֵּ֤ה אֲדֹנָי֙ יֽוֹרִשֶׁ֔נָּה וְהִכָּ֥ה בַיָּ֖ם חֵילָ֑הּ וְהִ֖יא בָּאֵ֥שׁ תֵּאָכֵֽל׃ ה תֵּרֶ֨א אַשְׁקְל֜וֹן וְתִירָ֗א וְעַזָּה֙ וְתָחִ֣יל מְאֹ֔ד וְעֶקְר֖וֹן כִּֽי־הֹבִ֣ישׁ מֶבָּטָ֑הּ וְאָ֤בַד מֶ֙לֶךְ֙ מֵֽעַזָּ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לֹ֥א תֵשֵֽׁב׃ ו וְיָשַׁ֥ב מַמְזֵ֖ר בְּאַשְׁדּ֑וֹד וְהִכְרַתִּ֖י גְּא֥וֹן פְּלִשְׁתִּֽים׃ ז וַהֲסִרֹתִ֨י דָמָ֜יו מִפִּ֗יו וְשִׁקֻּצָיו֙ מִבֵּ֣ין שִׁנָּ֔יו וְנִשְׁאַ֥ר גַּם־ה֖וּא לֵֽאלֹהֵ֑ינוּ וְהָיָה֙ כְּאַלֻּ֣ף בִּֽיהוּדָ֔ה וְעֶקְר֖וֹן כִּיבוּסִֽי׃ ח וְחָנִ֨יתִי לְבֵיתִ֤י מִצָּבָה֙ מֵעֹבֵ֣ר וּמִשָּׁ֔ב וְלֹֽא־יַעֲבֹ֧ר עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹד נֹגֵ֑שׂ כִּ֥י עַתָּ֖ה רָאִ֥יתִי בְעֵינָֽי׃ ט גִּילִ֨י מְאֹ֜ד בַּת־צִיּ֗וֹן הָרִ֙יעִי֙ בַּ֣ת יְרוּשָׁלִַ֔ם הִנֵּ֤ה מַלְכֵּךְ֙ יָ֣בוֹא לָ֔ךְ צַדִּ֥יק וְנוֹשָׁ֖ע ה֑וּא עָנִי֙ וְרֹכֵ֣ב עַל־חֲמ֔וֹר וְעַל־עַ֖יִר בֶּן־אֲתֹנֽוֹת׃ י וְהִכְרַתִּי־רֶ֣כֶב מֵאֶפְרַ֗יִם וְסוּס֙ מִיר֣וּשָׁלִַ֔ם וְנִכְרְתָה֙ קֶ֣שֶׁת מִלְחָמָ֔ה וְדִבֶּ֥ר שָׁל֖וֹם לַגּוֹיִ֑ם וּמָשְׁלוֹ֙ מִיָּ֣ם עַד־יָ֔ם וּמִנָּהָ֖ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ יא גַּם־אַ֣תְּ בְּדַם־בְּרִיתֵ֗ךְ שִׁלַּ֤חְתִּי אֲסִירַ֙יִךְ֙ מִבּ֔וֹר אֵ֥ין מַ֖יִם בּֽוֹ׃ יב שׁ֚וּבוּ לְבִצָּר֔וֹן אֲסִירֵ֖י הַתִּקְוָ֑ה גַּם־הַיּ֕וֹם מַגִּ֥יד מִשְׁנֶ֖ה אָשִׁ֥יב לָֽךְ׃ יג כִּֽי־דָרַ֨כְתִּי לִ֜י יְהוּדָ֗ה קֶ֚שֶׁת מִלֵּ֣אתִי אֶפְרַ֔יִם וְעוֹרַרְתִּ֤י בָנַ֙יִךְ֙ צִיּ֔וֹן עַל־בָּנַ֖יִךְ יָוָ֑ן וְשַׂמְתִּ֖יךְ כְּחֶ֥רֶב גִּבּֽוֹר׃ יד וַֽיהוָה֙ עֲלֵיהֶ֣ם יֵֽרָאֶ֔ה וְיָצָ֥א כַבָּרָ֖ק חִצּ֑וֹ וַֽאדֹנָ֤י יְהֹוִה֙ בַּשּׁוֹפָ֣ר יִתְקָ֔ע וְהָלַ֖ךְ בְּסַעֲר֥וֹת תֵּימָֽן׃ טו יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֮ יָגֵ֣ן עֲלֵיהֶם֒ וְאָכְל֗וּ וְכָֽבְשׁוּ֙ אַבְנֵי־קֶ֔לַע וְשָׁת֥וּ הָמ֖וּ כְּמוֹ־יָ֑יִן וּמָֽלְאוּ֙ כַּמִּזְרָ֔ק כְּזָוִיּ֖וֹת מִזְבֵּֽחַ׃ טז וְֽהוֹשִׁיעָ֞ם יְהוָ֧ה אֱלֹהֵיהֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא כְּצֹ֣אן עַמּ֑וֹ כִּ֚י אַבְנֵי־נֵ֔זֶר מִֽתְנוֹסְס֖וֹת עַל־אַדְמָתֽוֹ׃ יז כִּ֥י מַה־טּוּב֖וֹ וּמַה־יָפְי֑וֹ דָּגָן֙ בַּֽחוּרִ֔ים וְתִיר֖וֹשׁ יְנוֹבֵ֥ב בְּתֻלֽוֹת׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אברבנאל

אברבנאל

פסוק א:
וכנגד הטענה הששית אשר עשו בני בבל ממיעוט העולים בפקידה השיב השם לנביא שאמרו הוא ר"ל לא רבים עתה עם הארץ אבל אם ייטיבו מעשיהם כבר יזכו בקבוץ אחיהם ובהתרבותם לשיהיה רבוים כל כך עצום ורב עד שיתרחב ארץ מושבותם לרוב העם שיהיו בתוכה מבני ישראל באופן שגם מארצות הגוים יעשו גבולים ומגרשים לארץ ישראל להתישב שם, וזה שאמר משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק והיא שגם שם תהיה לשם יתברך מנוחתו והענין שבארץ ההיא תתקיים זאת הנבואה, או שתהיה משא דבר ה' ונבואתו בארץ חדרך כאשר היא בירושלם כי מארץ ישראל תהיה, וכבר אמרו בספרי (דברים פ"א) שר' יהודה ברבי אלעאי דרש חדרך על מלך המשיח והשיבו רבי יוסי בן דורמסקית עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים מעיד אני עלי שמים וארץ שאני מדמשק ויש מקום ששמו חדרך ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו שעתידה ירושלם להיותה מגעת עד דמשק, רצה בזה שתהיה ירושלם מושלת בדמשק ומשפטה ושופטיה יצוו בה כמו בירושלם, ולפי שתהיה דמשק מארץ ישראל בזמן גאולתה לכן אמר ודמשק מנוחתו כי גם שם תהיה מנוחת השם ושכינתו. וכן אמרו חכמים זכרונם לברכה (ספרי שם) שעתידין שערי ירושלם להיות מגיעים עד דמשק שנאמר (שיר השירים ז, ה) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק וגליות באות וחנות בתוכה אשר כוונתם בזה גם כן שתהיה דמשק מגבולי ירושלם כי עם היות שנאמר במשיח (תהלים עב, ח) וירד מים עד ים הנה לא תקרא ארץ ישראל ולא יהיה יישוב לשבטים כי אם בארץ הקדושה והקיני והקניזי והקדמוני שלא ירשו עד הנה ובכללם הם אלו הארצות שנזכרו כאן בפרשה, ואמרו כי לה' עין אדם וכל שבטי ישראל מחשבותיהם ומעשיהם פונים לעבודת השם הנכבד ליראה ממנו ולאהבה אותו.
פסוק ב:
כי בזמן ההוא ישעה האדם אל עושהו לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד וגם חמת תגבל בה כלומר שגם חמת שהיא עיר גדולה לאלקים כמ"ש חמת רבה (עמוס א, יד) והיא חוץ לגבולי ארץ ישראל תכנס בגבולה של ירושלם, וכן צור וצידון יהיו בתוך גבולי ארץ ישראל עם היות שצור היא חכמה מאד בעיניה וחשבה להיות גברת ממלכות בחכמתה, (ג) ותבן צור מצור לה ר"ל שעשתה צור מצור פעמים רבות על אויביה או שבלבה חשבה שמצור וחוזק לה למשול על כל העמים וכן תרגם יונתן ובנת צור תוקפא לה, ותצבור להוצאת המלחמות כסף כעפר לרוב מאד וחרוץ שהוא הזהב אספה כטיט חוצות, (ד) אבל עם כל זה השם יורישנה ר"ל יגרשנה ומפני שהיא מושלת בים מאד אמר והכה בים חילה ואמנם החיל אשר תעשה עוד ביבשה כאש תאכל, ורש"י פירש שיעלה הים עליה ויטבענה. והייעוד הזה מחוייב הוא שיתקיים כי לא איש ויכזב ומה נעשה והנה צור שהיתה סמוכה לארץ ישראל כבר נחרבה זה ימים רבים והיתה חרבנה שתי פעמים אחת ע"י נבוכדנצר ושנית ע"י אלכסנדרוס מוקדון וכסה אותה הים ועוד היום נראו יסודותיה, אבל כבר הודעתיך פעמים רבות שעיר ויניציא"ה ההוללה נבנית מזרע אנשי צור שאחרי שנחרבה צור הלכו מדחי אל דחי שנים רבות חיילות מהם ונתישבו רבים מהם בארץ ויניציא"ה ומקומה לצוד דגים שמה ובנו בתים ועשו עיר גדולה ואחר כך שנים רבות בא מלך צרפת עליהם דרך הים ואנשי העיר בפחדם ממנו ברחו משם לאותו מקום שנקרא ריאלטו שלא היתה אניה יכולה להכנס שמה ואז בנו שם העיר ההוללה הזאת ויניציא"ה כמו שנזכר כל זה בספר דברי הימים אשר להם, ולכן תראה שאמר כאן וגם חמת תגבל בה וצור וצידון ואמנם בענין המצור והעושר לא זכר כי אם צור בלבד ולכן אחשוב אני שעל ויניציא"ה המדינה נאמר זה ובו יתקיים שאתה תראה כל התוארים והענינים שזכרו ישעיהו ויחזקאל בצור כולם הם בויניציא"ה, לא שהיא היתה נקראת בימים ההם צור כי עדיין לא היתה ויניציא"ה נבנית בימי הנביאים האלה אלא שנעשתה ונבנית כדמותה וכצלמה ומאנשיה ועמה אחרי שנחרבה צור.
פסוק ה:
וזכר הנביא עוד ותרא אשקלון ותירא ר"ל שאשקלון ועזה ועקרון ערי פלשתים הסמוכים לארץ ישראל יראו מפלת צור ויפחדו וייראו לפי שהוביש מבטה שהיא צור שלמעלתה היתה מבט העמים כולם, לכן אשקלון לא תשב עוד ואבד המלך מאותם הארצות לפי שיהיו כולם נכנעים לישראל. ורש"י כתב שעקרון עם היותו בראשונה מארץ פלשתים אף היא תחשב לאדום כמו שאמרו חז"ל (מגילה ו, א) ועקרון תעקר (צפניה ב, ד) זו קיסרי בת אדום.
פסוק ו:
ואומרו וישב ממזר באשדוד המפרשים פירשו ממזר מלשון זר והממין נוספות כמו שתי הממין אשר בפסוק נאספו ממגורות (יואל א, יז), ופירשו ממזר על ישראל כאילו אמר וישב עם נכרי וזר שהיה עד עתה זר בגלותם ישב וימשול בזמן ההוא באשדוד לפי שיכרת גאון פלשתים ישראל וימשלו בארצם וכן תרגם יונתן, וכבר כתבו המדקדקים שממזר הוא מלשון זרות וכמוהו וממזרים קרה (איוב לז, ט) ר"ל מהזרות וההפלגה בו תהיה הקרה, אמנם באבות דרבי נתן (עיי"ש בפי"ב מ"ח ובירושלמי קידושין פ"ג הט"ו) דרש רבי מאיר אין ממזרין טהורין לעתיד לבוא שנאמר וישב ממזר באשדוד מוליכין טינא אצל טינא כלומר שלא יתישבו בירושלם העיר הקדושה בזמן התשועה הממזרים מבני ישראל בתוך הטהורים אבל ישבו באשדוד כי אז יתישבו לבדם משום לא יבא ממזר בקהל ה' (דברים כג, ג) וכן פירשו הראב"ע, ויש מחז"ל שלא קבלו זה אבל יאמרו שאליהו יטהר את הממזרים ויביאם בקהל ה'.
פסוק ז:
ובעבור שהיו הפלשתים מרחיבים פה על ישראל מהדמים אשר עשו בהם והקלונות והבזיונות שעשו בירושלם אמר שאז בחרבן הפלשתים יסור דמיו מפיו ר"ל הדמים שהיו משתבחים שעשו בישראל ושקוציו מבין שיניו שהיו מיחסים הצלחותיהם לשקוצי אלקיהם שלא יעלו אותם על לשונם עוד, ונשאר גם הוא לאלקינו ר"ל אותו העם ישאר כשאר בני הגרים הנלוים אל ה' ויהיה כאלוף ביהודה ר"ל שלא יהיה עוד מלך בעם פלשתים אבל יהיה כאלוף או שר מתחת בני יהודה, ורש"י פירשו מלשון ואאלפך חכמה (איוב לג, לג) שילמוד תורה בישראל, ועקרון כיבוסי שיהיו חסידים כאנשי יבוס שהוא ירושלם וכן ת"י. וכבר דרשו בדרך הזה כל הפרשה בפ"ק דמגלה (ו, א). והראב"ע פירש שלא ישאר מפלשתים כ"א שיעבוד את השם בפרהסיה כאלוף יהודה כמובחר שביהודה לעבודת השם, וכן עקרון תתן מס כיבוסי שהיה יושב בירושלם בימי דוד ואחריו שהיו נותנין מס לבני יהודה. ואפשר לפרש והיה כאלוף ביהודה שהוא מלשון אלופינו מסובלים (תהלים קמד, יד) שיהיו הפלשתים בתוך יהודה כשוורים נושאים סבל על שכמיהם ואמנם יגורשו מן הארץ כיבוסי שהורישו בני יהודה מקרב ירושלם.
פסוק ח:
ואומרו וחניתי לביתי מצבה פירש רש"י מלשון מצב כלומר אחנה אצל ביתי שהוא ישראל להגין עליה מן המעמידים מצב ומשחית שלא יצורו עליה. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש מצבה עם היותה בה"א כאלו היא באל"ף מצבא כי נחי הלמ"ד אל"ף וה"א מתחלפים, יאמר שיחנה השם יתברך תמיד סביב לביתו שהיא ירושלם מסבת צבא הגוים מהעובר ומהשב שלא יזיקו בה באופן שלהיות השם יתברך חונה סביב ליראיו לחלצם לא יעבור עליהם עוד נוגש כמו שהיה בימים הראשונים, ואמר כי עתה ראיתי בעיני אם שראה עניים ולחצם בגלותם ולכן יחכה לחננם כדברי רש"י, או שהם דברי הנביא כמו שפירש הרב רבי אברהם בן עזרא והוא היותר נכון, כאילו אמר כי עתה ראיתי בעיני המשא הזה עם היותה לזמן רחוק. והפלא מהרב רבי אברהם בן עזרא איך העיז פניו לבאר גם הפרשה הזאת והייעודים האלה על זמן בית שני וידוע שלא נתקיים ענין דמשק ולא שאר יעודי הערים אשר זכר ולא דבר מהם שם וזו היא טענה הכרחית מבלי דחייה שיש אתנו ייעודים שלא נתקיימו והם עתידים להתקיים:
פסוק ט:
גילי מאד בת ציון וכו' עד על הרועים חרה אפי: עתה השיב השם לנביא על הטענה השביעית שהיו עושים בני בבל כנגד בני הפקידה והיא מאשר לא היה מולך עליהם מלך מבית דוד, והשיבו כי אם יהיו בזמן פקידתם מטיבים מעשיהם ומתקרבים לבוראם כמו שהם יזכו לקבוץ אחיהם הפזורים כאשר ייעד כן יזכו למלוך עליהם מלך מבית דוד, ובעבור שהיה ציון עיר דוד וירושלם עיר ממלכתו לכן אמר על זה גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושלם כלומר שלא תהיה עוד שומרון צרתך כי אתה ירושלם תהיי ראש המלכות כולו ולכן ראוי שתריעי בבשורה הזאת תרועת שמחה וגילה. ואמר הנה מלכך יבא לך ר"ל המלך האמיתי שלך שהוא חוטר מגזע ישי הוא יבא לך לא כהן מזרע אהרן ולא ממשפחה אחרת כ"א מלכך האמיתי. וכבר חשב הראב"ע כפי כוונתו המושחתת לפרש גם הפרשה הזאת על בית שני ופירש מלכך יבא לך על דעת ר' משה הכהן בנחמיה התרשתא שנאמר בעזרא עליו מלך ביהודה, ולא קבלו הרב רבי אברהם בן עזרא כי פחת היה ובימיו לא משלו יונים אבל קבל שנאמר על יהודה בן חשמונאי שהיה גבור ובתחילת ענינו היה עני ורוכב על חמור ובישראל לא היה סוס ורכב בהיותם תחת יון. ותמהתי מהכוונה הרעה שעורה את שכלו כי הנה לא נקרא יהודה בן חשמונאי מלך כל ימיו כל שכן מלך מכונה לציון שהוא דוד שלכד את ציון, ואם על החשמונאים ניבא מה לו לאפרים כי מלכות אפרים לא היה בבית שני, גם שיהודה חשמונאי לא דבר שלום לכל הגוים ולא משל מים עד ים ולא נתקיים בימיו קשת מלאתי אפרים כי מלכות עשרת השבטים שנקרא מלכות אפרים לא שב עד הנה, ושאר דברי הפרשה כולם מכחישים דעתו תכלית ההכחשה, ולכן הטיבו אשר דברו שהיה יעוד הנה מלכך יבא לך לעתיד לבא והוא דעת רש"י והרב רבי דוד קמחי.
פסוק ט:
וכפי דרכי ראוי שיפורשו הפסוקים כמו שאומר שזכר מתואריו של אותו מלך שיהיה צדיק ונושע ר"ל צדיק במעשיו ונושע ומצליח במלחמותיו, אבל לא תהיה תשועתו בגבורת הסוס ולא בשוקי האיש כי הוא יהיה בתחילתו עני ורוכב על חמור, וגם אפשר לפרש עני מלשון ענוה כאלו אמר ענו, וזכר שיהיה השלום כ"כ מתפשט בכל האומה עד שלא יהיה ביניהם סוס ורכב (י) וזהו והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם ונכרתה קשת מלחמה לפי שלא יהיה צורך בישראל לא לרכב ולא לסוס וגם לא לאיש דורך בקשת, גם שדרך העולם הוא שכל האנשים יקחו במנהגיהם משל ודוגמא ממנהגי מלכיהם ומפני זה בראות כל ישראל את מלך המשיח עני ורוכב על חמור לא יהיה אדם עוד באפרים שהוא רמז למלכות ישראל י' השבטים ולא בירושלם במלכות יהודה שירצה לרכוב על סוס ורכב ועז"א והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם. ונתן סיבה בזה באומרו ונכרתה קשת מלחמה ודובר שלום לכל הגוים כלומר שלא ירכב מלך המשיח על חמור לדלותו שלא יהיה לו סוס כי הוא ימלוך על כל כלי חמדה אלא מפני ענוותנותו, ולהורות שלא תהיה עוד מלחמה בארץ כי המלך הבוטח בה' בדברי פיו ישפות שלום בכל הגוים לפי שהוא ימשול מים עד ים וכן נאמר בספר תהלים (תהלים עב, ח) וירד מים עד ים ר"ל מן הים הדרומי הנקרא ים אדום עד ים צפוני שהוא ים אוקינוס, וכן ומנהר עד אפסי ארץ יפורש מהנהר היוצא מעדן שהוא הנהר הידוע ראש לכל הנהרות והוא בקצה המזרח עד אפסי ארץ שהוא בסוף המערב לפי שהוא ימשול בכל העולם.
פסוק יא:
ואחר שאמר כל זה על מלך המשיח אמר כנגד כנסת ישראל גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור רוצה לומר כמו שמלך המשיח יהיה נושע בצדקו גם את ישראל תהיה נושעת בדם בריתך שהוא דם מילה ברית אלקים אשר החזקת בו בגלותך תמיד, או אמר דם בריתך על שמירת התורה שעליה כרת האל עמהם בסיני דם הברית שהנה בעבור זה שלחתי ואשלח אסיריך מבור הגלות שהוא בור קשה ומר כבור שאין מים בו שירבו שם הנחשים והעקרבים, (יב) ולכן שובו לבצרון אסירי התקוה שובו לכוחכם ולכבודכם כי הנה אף על פי שאתם עתה אסורים ברשות מלכי פרס הנה אתם אסירי התקוה שיש תקוה לאחריתכם שלא תהיו נכנעים לשום אומה ולשון בלתי לה' לבדו. והרב רבי דוד קמחי פירש בשם אביו בצרון על הקדוש ברוך הוא שהוא עיר מבצר ומגדל עוז לבוטחים בו ויאמר שובו לבצרון שובו לאלהיכם האדיר והחזק אתם שהייתם אסירי התקוה. והרב רבי אברהם בן עזרא פירש שובו לבצרון שובו לירושלם שהוא בצרון. האמנם אומרו עוד גם היום מגיד משנה אשיב לך ושאר הפסוקים המפרשים כולם גם רש"י אשר אמרנו בצלו נחיה בפרושים פרשם על עניני בית שני שיקומו בני יון ויחריבו את הפרסיים ואחר כך היונים ירעו לישראל.
פסוק יג:
ואני אדרוך ליהודה להיות לי בקשת מלחמה עם בני החשמונאים על היונים. ופרש"י ה' עליהם יראה כפי מה שכתב יוסף בן גוריון שבימים הם נראה מופת לאנשי ירושלם וה' עליהם בשופר יתקע ירעם עליהם והלך בסערות תימן לסער את אנשי תימן שהם היונים, וכן פירש רש"י הפרשה כולה עליהם ואמר בסופה ויש מרבותינו שפירשוה על אדום לעתיד לבוא. ותמהתי מהרב השלם הזה איך נפל בדעת הזר הזה מפני שמצא בכתוב שם יהודה ושם יונים והנה הוא עצמו בתחילת הפרשה כתב הנה מלכך יבא לך אי אפשר לפתרו כי אם על מלך המשיח כיון שנאמר כאן ומשלו מים עד ים ולא מצינו לישראל מושל כזה בימי בית שני ואיך אם כן יפרש קצת הפסוקים וגם הראשונים לעתיד לבוא והפסוקים שאחריהם הנדבקים בהם יפרש על בית שני, ואם מצא הרב לפרש דרכתי לי יהודה על יהודה בן חשמונאי איך יפרש קשת מלאתי אפרים עליו שלא היה מלכות אפרים בבית שני, ולא יתכן לומר שאמר אפרים על אנשים שנשארו ממלכות אפרים בתוך בני יהודה כי הם מספר מועט היו, ויותר קשה מזה מה שאמר אחר זה וגברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיעה וגברתי את בית יהודה במלחמת היונים ואת בית יוסף אושיעה במקום שגלו שם לחלח וחבור בימי סנחריב ופירש ומאשור אקבצם לעת קץ לעתיד. סוף דבר שדעת הרב גם הוא בפירוש הפרשה הזאת לא יתכן ולא יתישב כפי פשט הפסוקים. ואמנם הרב רבי אברהם בן עזרא כבר הודעתיך שהפרשה כולה וגם כל הנבואות יפרש על בית שני כאילו לא יאמין לתשועת ה' וגאולתו העתידה אבל הרד"ק כתב שהמפרשים כולם יפרשוה על בית שני וגם אביו ושלדעתו כולה נאמרה לעתיד לבא וכאשר בא לפרש הכתובים אחד אל אחד פירש אותם על דרך המפרשים לבית שני ולא על דעתו לעתיד לבא.
פסוק יג:
ולכן הנני מודיעך פה מה שירא' לי בפירוש' מתחילת' ועד סופ' מסכים ונאות. ואומר שהנבואות האל' כולם א"א מבלי שניתן בהם קשור וטעם סמיכות לענין א' ולא שיהיו דברים מפוזרי' שאין יחס וערך לזה עם זה וכ"ש הנבוא' הא', כי הנה צריכין אנחנו בהכרח לפרש' כול' על ענין א' אם מספור מה שהי' בבית ראשון או ממה שיהי' בבית שני או ממה שיהי' לעת"ל.
פסוק יג:
והנה הפרשיו' שלמעל' מזה הם כולם לעת"ל כמו שביארתי בענינ' ולכן נאמר בהכרח שהפרש' הזאת שבאה סמוכה ודבוק' אליהם תהי' ג"כ מענינם שהוא מהמלכת מלך מבית דוד בגאולת ה' ולכן אמר הנה מלכך יבא לך וא"א לפרש זה על נחמי' ולא על בני חשמונאי כיון שא' מהם לא נקרא בימיו מלך כ"א פחת או נגיד או משוח מלחמה וכמו שתרא' בדברי יוסיפון ואיך יאמר עליו הנה מלכך שהכנוי הוא המלך המיוחס לציון שהי' עיר דוד, גם אומרו יבא לך הוא לפי שתהי' ביאתו פתאומית וכמ"ש מלאכי (מלאכי ג, א) ופתאום יבא על היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ואמר שיהי' צדיק ונושע ר"ל שבמעשיו יהי' איש צדיק ובמלחמותיו יהי' נושע האמנם לא תהי' תשועתו ברוב חילו בסוסיו ובפרשיו כי הוא יהי' קודם המלכתו עני ודל עד שלא יהי' לו סוס לרכוב עליו וירכב על חמור, וכן עמו ואומתו יהיו בעת המלכתו עם עני ודל, וזהו אומרו והכרתי רכב מאפרים וסוס מירושלם שלא ימצא בהם לדלותם רכב וסוס, וגם הקשת שימצא באנשים הרגליים לא יהי' בהם וזהו ונכרתה קשת מלחמה כי לא יהי' בהם דורך קשת מגן אם יראה ורומח בארבעים אלף שעלו בפקיד' מבבל לירושלם עד שלהכנעתם ושפלותם ידברו שלום לכל הגוים.
פסוק יג:
ואחרי שזכר שפלות המלך ושפלות העם זכר תשועתם ומעלתם והוא אומרו כנגד המלך ומשלו מים עד ים רוצה לומר שאותו שהיה עני ורוכב על חמור ימשול בכל פאות היישוב ואולי שעליו יאמר ג"כ ודבר שלום לגוים וירד מים עד ים כלומר שלא יגבה לבבו עם ממשלתו ומעלתו המתחדשת עליו כי הוא עם היותו רד ומשול מים עד ים ידבר שלום לכל הגוים ויצוה להם שאיש על מקומו יבא בשלום, וגם זה המאמר רוצה לומר ומשלו מים עד ים אי אפשר לפרשו על שרי בית שני. וכנגד העם אמר גם את בדם בריתך רוצה לומר גם אתה ישראל בהיותך בבבל היית עני ודל ומפני דם בריתך אשר כרתי אתך על התורה שלחתי אסיריך מאותו בור שהיה רע וקשה כבור שאין בו מים ששם מפני העדר המים ימצאו תמיד שקצים ורמשים מזיקים כך היה בבל אליכם, או אמר מבור אין מים בו על בבל לפי שלא היתה שם ביניהם נבואה שתכונה במים כמו שאמר ישעיהו (ישעיה נה, א) הוי כל צמא לכו למים, ולכן אתם שובו לבצרון רוצה לומר שובו נא בני יהודה לבצרון והחוזק שהיה לכם בימים הקדמונים כי בצרון הוא מלשון חוזק ותוקף וכן ת"י תובו למהוי כרכין תקיפין כלומר אע"פ שעד עתה לא היה לכם סוס ורכב ולא לומדי קשת שובו עתה להתחזק או שובו לאלהיכם שהוא החוזק הבלתי בעל תכלית והבצרון, כי אתם אסירי התקוה שיש תקוה רבה לאחריתכם ולכן שובו להתישר במעשיכם בחזקה רבה, כי גם היום בזמן הזה מגיד משנה רוצה לומר דוד שני והנה נקרא דוד משנה לפי שדוד היה נעים זמירות ישראל ואותו המלך שיבא במקומו ילמד דעת את העם כמוהו, וזהו אומרו ג"כ כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ר"ל עם היות שאתם עתה דלים מהעושר ומהגבור' מהסוסים והרכב הנה כשתטיבו דרכיכם ויקבץ ה' נדחיכם לא תהיו כן כי אני אדרוך יהודא כלומר בני יהודה וירושלם שגלו אשימם דורכי קשת, גם אביא עשרת השבטים ואז קשת מלאתי אפרים שאמלא את בני אפרים קשת וכל כלי מלחמה, ואז בהתקבצם יחד אעיר את בני ציון על בני יון ולא אמר זה על מלחמות החשמונאים עם היונים אלא שביום נקמת ה' יתעוררו בני ציון להלחם ולהנקם מהנוצרים שיעלו שמה על כל אשר הרעו להם ואז ישימם השם כחרב גבור לעשות בהם מלחמה, וכבר ידעת שכן דרך הנביא ליעד בעתיד בלשון עבר כאלו היה הדבר ההוא כבר נגד עיניהם לכן אמר דרכתי מלאתי והעד שאמר ועוררתי. וזכר כאן היונים בפרט להודיע שאז ינקמו מהם יותר משאר האומות וכמו שאמר יואל (יואל ד, ו) ובני יהודה ובני ירושלם מכרתם לבני היונים.
פסוק יד:
ועל אותה נקמה שיעשה השם באומות באחרית הגלות אמר וה' עליהם יראה וגומר וה' אלקים בשופר יתקע וגומר שהיא היא מלחמת השם אשר זכר יחזקאל בגוג ומגוג, ומה טוב אומרו בסערות תימן שענינו שילך הקדוש ברוך הוא באותה מלחמה בסבת ובעבור סערות תימן שהם הרעות והגזרות העצומות שעשו בני עשו שראשם תימן לישראל בחרבנם ובגלותם, וכבר פירשו בספרי (בהעלותך פע"ז) זה הפסוק על הגאולה העתידה אמרו לפי שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול (ישעיה כז, יג) אבל איני יודע מי יתקע תלמוד לומר וה' אלקים בשופר יתקע.
פסוק טו:
וזכר עוד שאף על פי שיהיו ישראל במלחמה ההיא מעטים וחלשים ושפלים ה' צבאות יגן עליהם שלא יהרגום אויביהם וגם שהם יאכלו ויכבשו אותה והוא אומרו ואכלו וכבשו אבני קלע שהוא רמז לעוצם האויבים, ושתו והמו כמו יין רוצה לומר ושתו דמי אויביהם שימלאו מדם האויבים כמזרק שמקבלים בו דם הקרבנות או כזויות המזבח שזורקים בהם הדם, (טז) לפי שיושיעם ה' אלקיהם ביום ההוא כצאן עמו ר"ל כצאן שאינם נושעים מעצמם כי אם מהרועה אותם ובעל הצאן מושיע אותם בכל כוחו כן יושיע את עמו ואת ארצו, לפי שכל ארץ ישראל תהיה כל כך מעלתה בזמן ההוא כאלו אבני נזר שהם האבנים הטובות והמרגליות שמניחין בעטרות המלכים הם מתנוססות על אדמת השם, ואפשר לפרש עוד כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו שימותו כל כך מהמלכים והשרים באותה מלחמה על ארץ ה' שיהיו אבני עטרותיהם מתנוססות על האדמה והיא דבור על דרך ההפלגה לרוב השלל ורוב המלכים והשרים שימותו בה.
פסוק יז:
ולפי שהיה זה דבור המשליי כפי הפירוש הראשון ביאר הנמשל בו באומרו כי מה טובו ומה יפיו ר"ל שיהיה פרי ארצם מה טובו ומה יופיו כדגן ותירוש אשר תעשה הארץ בברכות שהפירות ההם יגדלו וינובבו בחורים יפים ובתולות נאות כי זה היה הנמשל באבני הנזר שזכר: