א וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃ ב וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃ ג וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃ ד וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃ ה וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם׃ ו וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת־הַנֹּגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת־שֹׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר׃ ז לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃ ח וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃ ט תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃ י וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃ יא אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃ יב וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃ יג וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן׃ יד וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם׃ טו וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃ טז תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ׃ יז וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהוָֽה׃ יח וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנּוּ׃ יט וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃ כ וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה׃ כא וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃ כב וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃ כג וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

לבוש האורה

ר' מרדכי יפה

פסוק טז:
רש"י וחטאת עמך אלו היה נקוד פת"ח הייתי אומר שהוא דבוק כו' פי' אלו היה נקוד כולו פת"ח תחת החי"ת והטי"ת הייתי אומר שהוא דבוק כמו שנ' חטאת הקהל הוא ה"נ היינו מפרשים חטאת עמך הוא כלומר ורק דבר זה מהעניין שאנו צועקים אליך על הנוגשים המכים אותנו ואנו באין עבור זה לצעוק עליהם כנגדך היא החטא שעושה עמך ולא חטא אחר הוא ואתה אדונינו המלך תדין בינינו אם בדין מכים אותנו אם לאו וכאלו הם באים לצעוק על הנוגשים שהם מכים אותם שלא כדין שלא בציווי וידיעת המלך והיה לפי זה מלת חטאת שם התאר לתאר חטאם נגד פרעה להקטין אותה ולומר שהיא חטא קטנה ואין להם מן הדין להכות אותם מכה גדולה כזו א"נ הכי הוא פירושו כאלו אמרו לו לגלות ולהודיע לו דבר זה הוא החטא שעמך חוטאים בו ואתה אדונינו המלך בין וראה ודן אם החטא הזאת היא ראויה שיכו אותנו בעבורה אבל מ"מ יהיה חטאת שם התאר אבל עכשו שהוא נקוד כולו קמ"ץ שם דבר הוא וכך פירושו ודבר זה מביא חטא על עמך כו' פי' אבל עכשיו שהוא נקוד כולו קמ"ץ פירושו הוא שלא באו לצעוק על הנוגשים איך הכו אותם שלא כדין כי וודאי ידעו השוטרים שבציווי וידיעת המלך הכו אותם אלא שבאו לצעוק לפני המלך להתנצל כנגדו על חטאתם ושיסיר מהן המות הרע הזה שלא לצוות להכות אותם וה"פ בלשון התנצלות כלומר דבר זה שאנו מציעים לפניך להתנצלות והוא תבן אין נתן לעבדך וגו' הוא גורם שעמך הם חוטאים בחטא זה ואתה אדונינו המלך תשקול במאזני שכלך כי הכבדת עולך עלינו מאד ולא נוכל עמוד כי הוא דבר שאי אפשר לנו לעשות ומוכרחים אנו לחטוא בחטא הזה ולכן אנו מבקשים ממך תקל מעלינו עולך כן נ"ל פי' דעת רש"י וגם הרא"ם הבינו כן ולכך כתב מה שכתב אלא שקצר מאד ואלו היה הרג"א מעמיק ויורד לסוף דעתו של הרא"ם ז"ל לא היה כותב עליו מה שכתב וז"ל הרא"ם פי' דבריו בדרך זר ולא יתכן כלל עכ"ל כי וודאי דברי הרא"ם נכונים הם והנה סיים הרג"א דבריו וז"ל אבל דבר זה פשוט הוא ע"כ וכוונתו על מה שכתב הוא שם ואיני יודע על מה סמך להפשיט דבריו כל כך כי בעיני הם רחוקים מאד וז"ל פי' שאם היו כולו פת"ח אפשר לפרש על מעשה הנזכר דהיינו מה שאומרים כלו מעשיכם הוא חטאת של עמך דכיון שהוא סמוך אפשר לפרש אותו שם התאר אבל עכשיו שהוא קמ"ץ אין לפרש אותו רק בלשון הזה ודבר זה מביא חטאת על עמך ושוב לא יתכן לפרש שם התאר שא"כ יהיה פירושו ודבר זה דהיינו מה שאומרים כלו וגו' מביא דבר שהוא חטאת לעמך וזה לא יתכן שאיך יאמר זה שדבר זה מביא דבר שהוא חטאת אבל כאשר נפרש שם דבר כמו חטא הוי שפיר כי דבר זה מביא חטא כי פי' חטא הוא חסרון כי על ידי זה שאומרים כלו מעשיכם יביא להם צער וחסרון וזה פשוט עכ"ל ועתה בין וראה כמה דחוקים דבריו מאד והוא חתם אותם בשני פעמים פשוט ואני פשיטות לא שמעתי כלומר ולא סבירא לי חדא כי הוא צריך לפרש מלת חטאת לשון חסרון ואם היה זה כוונת רש"י וודאי שהיה צריך לאומרו ולא להכחידו תחת לשונו אם היה צריך אותו לפירושו לפרש חטאת הוא לשון חסרון ועוד כי החליט דבריו לומר וז"ל וזה לא יתכן כי איך יאמר כי דבר זה מביא דבר שהוא חטאת כו' עכ"ל ואם חטא היא לשון חסרון גם חטאת בפת"ח יהיה מלשון זה ויהיה פירושו מחסר ומצער אותם כלומר ודבר זה מחסר עמך ומביא אותם לידי צער ולמה לא יתכן לומר לפי פירושו ודבר זה דהיינו מה שאומרים כלו כו' מביא דבר שהוא מחסר ומצער עמך ע"כ לומר שלא כיון רש"י זה מעולם רק מה שאמרתי הוא דבר הגון ומתיישב על הלשון:
פסוק יט:
רש"י ויראו שוטרי בני ישראל את חביריהם הנרדים על ידם פי' ויהיה כינוי אותם שב על בני ישראל הסמוך כאלו כתיב ויראו שוטרי בני ישראל את בני ישראל ברע אע"ג שגם הם היו בני ישראל מ"מ הם היו נקראים שוטרים ואמרו בני ישראל הם קהל ישראל זולתם:
פסוק יט:
סליק פרשת שמות. אתן לאל שבח עוז ותעצומות.