תנ"ך על הפרק - שמות ה - תורה תמימה

תנ"ך על הפרק

שמות ה

55 / 929
היום

הפרק

משה ואהרן אצל פרעה, הכבדת השעבוד

וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּאמְר֖וּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת־עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר׃וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֙עְתִּי֙ אֶת־יְהוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ׃וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵ֣לֲכָה נָּ֡א דֶּרֶךְ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן־יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב׃וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת־הָעָ֖ם מִמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹתֵיכֶֽם׃וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן־רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם׃וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת־הַנֹּגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת־שֹׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר׃לֹ֣א תֹאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֹשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן׃וְאֶת־מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי־נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל־כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵאלֹהֵֽינוּ׃תִּכְבַּ֧ד הָעֲבֹדָ֛ה עַל־הָאֲנָשִׁ֖ים וְיַעֲשׂוּ־בָ֑הּ וְאַל־יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי־שָֽׁקֶר׃וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּאמְר֥וּ אֶל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן׃אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵעֲבֹדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר׃וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקֹשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן׃וְהַנֹּגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן׃וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם־תְּמ֖וֹל גַּם־הַיּֽוֹם׃וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל־פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַעֲשֶׂ֦ה כֹ֖ה לַעֲבָדֶֽיךָ׃תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ׃וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל־כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לַֽיהוָֽה׃וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹא־יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנּוּ׃וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹא־תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ׃וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת־אַהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה׃וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת־רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת־חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ׃וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל־יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֙תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי׃וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל־פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹא־הִצַּ֖לְתָּ אֶת־עַמֶּֽךָ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

מאת: ,
ויחנו לי במדבר. אמר ליה רב פפא לאביי, ממאי דהאי ויחגו לי זביחה היא, ודלמא חוגו חגא היא אמלשון יחוגו וינועו (תהלים ק"ז) ומענין מחולות. וע"ע באות הסמוך מזה. , אמר ליה, אתיא מדבר ממדבר, כתיב הכא ויחגו לי במדבר וכתיב התם (עמוס ה') הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר, מה להלן זבחים אף כאן זבחים בר"ל מהתם ילפינן דבמדבר קרבו זבחים, וקאי זה על הזמן שיצאו ישראל ממצרים, וא"כ דין הוא לפרש דהאי ויחגו לי הוא מענין זביחה. ויש לעיין למה צריך להביא ראיה על הוראת ויחגו שענינו זביחה ממרחק מדברי קבלה בעוד שכאן בפרשה מבואר פי' זה, דכשחזר משה את דברי ה' אמר ונזבחה לה' אלהינו (פסוק ג ), וצ"ע.
אמנם בכלל הדבר צריך באור מהיכי תיתי היינו מפרשים ויחגו מלשון חוגו חגא ומענין מחולות ורקודין, ומה טעם בדבר. ונראה ע"פ המבואר בסוכה נ"א א' דבשמחת בית השואבה חסידים הראשונים היו מרקדים ואומרים שירות ותשבחות לה', ובכתובות י"ז א' בענין המצוה לשמח חתן וכלה כיצד מרקדין, ר' יהודה ב"ר אלעאי היה מרקד אתלת, ובסוטה י"ב א' ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ובדוד המלך מצינו שהיה מפזז ומכרכר לפני ה' (ש"ב ו'), והבאור הוא, דפעולה זו מורה על חבוב והתפעלות העבודה ואהבת ה', וזהו הענין משירת הלוים בשעת הקרבת קרבנות כדי לעורר השמחה, ולכן אמר קהלת עת ספוד ועת רקוד, ולכאורה היה צ"ל ועת לשמוח שהוא היפך ההספד, אלא שתפס שתי הקצוות היותר מנגדות זל"ז, וכמו ההספד המדרגה היותר גבוהה בעצבות כך הריקוד הוא הסימן המורה על השמחה והתפעלות היותר גבוהה, וא"כ היה אפשר לפרש שרצה משה להביע ענין העבודה בשמחה מופלגה שיעבדו בה ישראל לה' במדבר רמז אותו בלשון ויחגו מענין ריקוד, כמבואר, ודו"ק. .
(חגיגה י׳ ב׳) ויאמר פרעה. תני משמיה דר' יהושע בן קרחה, פרעה שחרף בעצמו כדכתיב ויאמר פרעה מי ה' נפרע ממנו הקב"ה בעצמו, דכתיב (פ׳ בשלח) וינער ה' את מצרים בתוך הים גולא כמו סנחריב שחרף ע"י שליח כדכתיב (מ"ב י"ט) ביד מלאכיך חרפת נפרע ממנו הקב"ה ע"י שליח כדכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, ועונש הבא מהקב"ה בעצמו הוא חמור מעונש הבא ע"י שליח, וע' מש"כ בפ' וירא בפסוק וה' המטיר על סדום. .
(סנהדרין צ"ד ב׳) מי ה'. אמר הקב"ה לישראל, חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם לפני דכמו אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר, משה ואהרן אמרו ונחנו מה, ודוד אמר ואנכי תולעת ולא איש. , אבל אומות העולם אינם כן, נתתי גדולה לפרעה – אמר מי ה' הוכן מצינו בנמרוד שאמרו עמו הבה נבנה לנו עיר, (וע' ספורנו שם), וסנחריב אמר מי בכל אלהי הארצות אשר הצילו את ארצם מידי (מ"ב י"ח), ונבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון (ישעיה י"ד), וחירם מלך צור אמר מושב אלהים ישבתי (יחזקאל כ"ח), ועיין מש"כ בפ' ואתחנן בפסוק לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם וגו' השייך לאגדה זו. .
(חולין פ"ט א׳) נצבים לקראתם. א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי, כל מקום שנאמר נצים נצבים אינם אלא דתן ואבירם ודרשה זו נתבארה לפנינו לעיל בפרשה זו בפסוק שני עברים נצים ובפסוק כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך, עיי"ש וצרף לכאן. .
(נדרים ס"ד ב׳)

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך