פסוק א:רש"י אעפ"י שמנאן בחייהן כו' כתב הרא"ם וז"ל בפרשת ויגש ואינו ר"ל שכותב התורה מנאן דאם כן מאי בחייהן והלא בזמן שכתב משה את התורה מתים היו כו' עכ"ל וכתב עליו הרג"א וז"ל ואינו נכון דהא לא משמע רק שמשה מנאן בעת שבאו למצרים ואומר אני אולי אשתמיטת' מיניה דהרג"א מאמרם ז"ל שמשה כתב את התורה כמעתיק מספר ישן שהיה כתוב לפניו ית' במרום דאל"כ בתחלת התורה היה לו להתחיל ולומר ויאמר ה' אל משה בראשית ברא אלקים וגו' אלא עכ"ל שמשה העתיק את התורה מספר ישן שהיה כך כתוב לפניו ואם כן לפי זה יבואו כל דברי הרא"ם ז"ל על נכון שודאי הש"י בעת ירידתן למצרים כתב ואלה שמות בני ישראל דבפרשת ויגש מהו מנאן בחייהן ובעת שמתו כתב ואלה שמות דהכא בפרשה זו וזהו חזר ומנאן במיתתן ובא משה אחרי כן והעתיק אותו הספר כהוייתו ויהיו דברי הרא"ם ז"ל כולם דברי אלקים חיים:
פסוק יא:רש"י שרי מסים לשון מס שרים שגובין מהם מס לא שרים ממונים על המס דאל"כ היה משמע ששם עליהם אותם שרים הממונים על מס המלך לשרים וזה לא יתכן שאם כן היה לדקדק מה נ"מ שמינה השרים הממונים על מס המלך לשרים על ישראל או שרים אחרים אלא ע"כ בא לומר ששם עליהם שרים לגבות מהן מס:
פסוק טז:רש"י ואם בת היא וחיה ותחיה: לשון הרג"א פי' וחיה הוא לשון זכר כמו מאשר יושיט לו המלך אתשרביט הזהב וחיה ולפיכך צריך לומר שהוא כמו ותחיה עכ"ל ואינו כן שאם כפירושו מה ק' לרש"י על מלת וחיה שבכאן שהוא כתוב כדינו שהה"א שבסופו מורה על לשון נקיבה על וחיה דמגילה היה לו לפרש שהוא לשון זכר ויחיה והה"א שם היא נוספת וטעם המלה יוכיח שבכאן הוא הטעם תחת החי"ת ושם הוא תחת היו"ד והוא כאלו אמר וחי בלא ה"א ושניהם הם לשון עתיד אלא שזה לשון זכר וזה לשון נקיבה לכך אני אומר שבא רש"י להודיענו שמלת וחיה הוא נשוא המאמר ואם בת היא הוא נושא המאמר כלומר אם בת היא מה תעשו עמה תחיון אותה כמו ואם בן הוא שפירושו מה תעשו עמו והמתן אותו לפי שהיינו יכולין לטעות כיון דגבי אם בן הוא שהוא נושא המאמר אמר אחריו נשוא המאמר שהוא והמתן אותו וכאן גבי ואם בת היא שהוא נושא המאמר גם כן לא אמר אחריו מה יעשו עמה שאם להחיות אותה היה לו לומר תחיון אותה כמו שאמר לקמן כל הבת תחיון ובמלת וחיה היינו יכולין לטעות ולומר שהכל הוא נושא המאמר וכאלו אמר ואם בת היא ושהיא חיה תעשו לה כך וכך וזה לא נאמר אחריו כלום מה יעשו לה והיה חסר הנשוא כמו לכן כל הורג קין שהוא לשון גערה ולא נאמר אחריו מה יעשה לו לכך הוצרך רש"י לפרש ותחיה כלומר כי לשון גערה אין שייך כאן אלא מלת וחיה הוא נשוא המאמר והוא כמו ותחיה והוי"ו שבראשו מהפכו לעתיד: