פסוק א:שער החצר הפנימית. הוא שער עזרת אנשים:
פסוק א:יהיה סגור וכו׳. לפי שלא יהיו רגילין לבוא לבה״מ בימות החול לא העם ולא הנשיא:
פסוק א:ימי המעשה. כן יקראו ימות החול שמותרים לעשות בהם מלאכה:
פסוק א:וביום השבת יפתח. כי אז יהיו רגילין לבוא להשתחות לה׳ ולכן יפתח שער המזרחי כי בבואם דרך שם ישתחוו מול פתח ההיכל ובית קה״ק:
פסוק א:וביום החודש. יאמר על יום הראשון מהחדש והוא ר״ח וכן מחר חודש (ש״א כ):
פסוק ב:ובא הנשיא. בפתחו השער ההוא יבוא הנשיא דרך אולם השער הפונה אל החוץ כמ״ש ואילמיו אל חצר החיצונה (לעיל מ) וכאומר שיפתחו השער עד לא יבוא אל חלל אולם השער ולא ימתינו לפתחו עד שיבוא אל פתח השער וזה בעבור כבוד הנשיא:
פסוק ב:ועמד. הנשיא יעמוד סמוך למזוזות השער ר״ל בפשפש הדרומי משער ההיכל כי שם מקומו כמ״ש את הנשיא נשיא הוא ישב בו (לעיל מד):
פסוק ב:ועשו. בהיותו עומד שם יעשו הכהנים את עולתו ואת שלמיו וזהו במשך ימי המלואים שקרבו העולות אף בשבת אולם שלמים לא נזכר בקרבנות המלואים ואמר שלמיו אם הביאם נדבה בר״ח:
פסוק ב:והשער. הוא השער המזרחי הנפתח:
פסוק ג:והשתחוו. בזה יתן טעם למה לא יסגר השער ואמר לפי שעם הארץ ישתחוו מול ההיכל דרך פתח השער ההוא בשבתות ובר״ח כי אז יהיו רגילין לבוא אל המקדש:
פסוק ד:ביום השבת. וזהו במשך זמן ימי המלואים:
פסוק ד:ששה וגו׳. זהו בשביל המלואים מלבד הקרבנות שצותה התורה הבאים חובה ליום:
פסוק ה:מתת ידו. כפי נתינת ידו ר״ל כפי הרחבת ידו ונדבת לבבו:
פסוק ז:ולכבשים וגו׳. ר״ל לכבשים יביא מנחה כפי השגת ידו ומרבית העושר שעמו:
פסוק ח:ובבא הנשיא. כאשר יבוא הנשיא לעמוד בשעת הקרבת קרבנותיו:
פסוק ח:דרך אולם השער יבוא. ר״ל לא יבוא דרך פתחי הלשכות התחתונות הפתוחות לחצר הפנימי שאין בהם אולם לפניהם כ״א יבוא בפומבי בשער הגדול דרך האולם הנמשך מהשער ולחוץ וכמ״ש למעלה כשיבוא לאכול לחם לפני ה׳:
פסוק ח:ובדרכו יצא. בדרך השער שבא יהיה חוזר ויוצא:
פסוק ט:במועדים. כי אז החוב על כל ישראל להיות נראה בעזרה כמ״ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וכו׳ (שמות כ״ג:י״ז):
פסוק ט:כי נכחו יצא. נגד המקום שבא יצא:
פסוק י:והנשיא. ר״ל אז במועדים גם הנשיא ילך בתוך העם ועמהם כי זהו הדרת כל מושל ללכת ברבת עם:
פסוק י:בבואם. בדרך בואם יבוא עמהם ובדרך צאתם יצא הוא עם העם לא כדרך בואו בשאר ימות השנה שיבוא בשער המזרחי וחוזר בדרך שבא:
פסוק יא:ובחגים ובמועדים. לתוספת ביאור כפל בשמות נרדפים וכן אדמת עפר (דניאל י״ב:ב׳) או יתכן שאמר זה על שבועות ור״ה ויוה״כ שיהיו במשך ימי המלואים שלא יוסיפו בהם קרבנות שהמה בשביל המלואים אבל צוה להוסיף בהם מנחות על הקרבנות הקצובות בתורה מלבד המנחות הראויות להם כפי משפטי התורה והם יהיו בשביל המלואים ולכן יהיה בהם משפט אחר:
פסוק יא:מתת ידו. כפי נתינת ידו ר״ל לפי הרחבת ידו ונדבת לבבו:
פסוק יב:וכי יעשה וגו׳. בששת ימי המעשה:
פסוק יב:ופתח לו וגו׳. לבוא דרך בו:
פסוק יב:ועשה וגו׳. הכהן העובד יעשה את עולתו ואת שלמיו בהיותו עומד שם:
פסוק יב:כאשר יעשה ביום השבת. שעושים הקרבנות בהיותו שם ואמר ביום השבת וה״ה ביום החדש ולקצר לא זכרו:
פסוק יב:ויצא. וכאשר יצא יסגור הסוגר את השער מיד אחרי צאתו כי בשבת ובחדש העם פנוים ממלאכה ודרכם לבוא להשתחוות לה׳ לכן יהיה פתוח כל היום אבל בששת ימי המעשה יהיו טרודים במלאכה ואין מי בא להשתחוות לכן יסגרו מיד אחרי צאתו:
פסוק יג:וכבש וגו׳. גם זה יאמר על משך זמן ימי המלואים שמלבד התמידין הקצובים יביא עוד כבש אחד בן שנה בכל בוקר בשביל המלואים:
פסוק יד:תעשה עליו. על הכבש הנוסף בשביל המלואים:
פסוק יד:לרוס את הסולת. לזלף ולהשקות בו את הסולת להיות רטוב ממנו:
פסוק יד:מנחה לה׳. ר״ל זה יהיה מנחה לה׳ מלבד מנחת התמיד הנזכר בתורה:
פסוק יד:חקות עולם תמיד. מחובר הוא למקרא שלאחריו לומר אל תחשבו שבעבור העולה והמנחה הזאת יחדלו מלהקריב התמיד והמנחה והשמן המוזכר בתורה כי חקות עולם תמיד יעשו את הכבש וכו׳:
פסוק טו:בבקר. בכל בקר יקריבו והיא עולת תמיד מבלי הפסק וכאומר הנה בשביל המלואים יוסיפו זה אבל לא יגרעו ממה שאמרה התורה:
פסוק טז:כי יתן וגו׳. אם יתן הנשיא בחייו מה מנחלתו לאחד מבניו:
פסוק טז:נחלתו היא. כאומר הנה המתנה קיימת כי הלא נחלתו היא ותהיה לבניו אחרי מותו כי אחוזתם היא בנחלה ר״ל כי הבנים יאחזו בנחלתו א״כ מה לי בחייו מה לי אחרי מותו:
פסוק יז:והיתה לו. אל העבד ההוא:
פסוק יז:ועד שנת הדרור. עד היובל יחזיק בה העבד וביובל תשוב אל הנשיא:
פסוק יז:אך נחלתו. נחלת הנשיא ראוי אך לבניו ולכן להם תהיה אחרי מות הנשיא כשלא תשאר ביד העבד:
פסוק יח:להונתם מאחוזתם. לעשוק מהם מה מאחוזת נחלתם להנחיל אותם לבניו ורק מאחוזתו ינחיל את בניו:
פסוק יט:ויביאני. המלאך הדובר בי הביאני בדרך ביאה שהיה בעבר שער הצפוני של חצר הפנימי בסוף הכותל כלפי המערב בדרך האמה הפרוצה כמ״ש ולפני הלשכות וכו׳ דרך אמה אחת (לעיל מב):
פסוק יט:אל הלשכות הקדש. בדרך המבוא ההוא הביאני אל צד מלשכות אל מקום הכהנים לא לצד המסיבה והצלעות אשר יקראו גם המה בשם לשכות:
פסוק יט:הפונות צפונה. אל הלשכות שבפאת צפון:
פסוק יט:והנה שם. ראיתי שם מקום מובדל וגדור בכל רוחב חלל אויר העשרים אמה שבין הלשכות בסוף החלל כלפי המערב:
פסוק כ:לבלתי הוציא וגו׳. אותו המקום יהיה מיוחד לזה כדי שלא יוציאם אחר הבשול אל החצר החיצונה ר״ל אל מקום דריסת רגלי ישראל שהוא חיצונה למקום דריסת רגלי הכהנים כי אם יבשלו בעזרה במקום דריסת רגלי הכהנים בקל ישכחו להוציאם למקום דריסת רגלי ישראל ולא כן כשיבשלו במקום ההוא כי בעבור שהוציאם משם היא בפירצה דחוקה יזכור בדבר עד שלא יוציא (אף שבע״כ יוציאם משם להביאם אל הלשכה העומדת מתחת וממעל לאכלם שמה אבל הואיל ותהיה דרך העברה אין לחוש כי בזה לא יחשבו שגם העם מקודשים לאכלם):
פסוק כ:לקדש את העם. ר״ל שאם יוציאם שמה יהיה נראה שגם העם מקודשים כמוהם לאכול עמהם בקדשי הקדשים:
פסוק כא:ויוציאני. בדרך האמה הפרוצה:
פסוק כא:והנה חצר במקצוע החצר. ראיתי שבכל ארבעת מקצעות החצר היה בנין חצר קטנה אחת בכל זוית:
פסוק כב:בארבעת. ר״ל החצרות שהיו בארבעת המקצעות היו חצרות קטורות ר״ל לא היו מקורות אבל היו פתוחות ממעל למען יצא קיטור העשן מתבערת האש כן אמרו רבותינו ז״ל:
פסוק כב:ארבעים אורך. ממזרח למערב:
פסוק כב:ושלשים רוחב. מצפון לדרום:
פסוק כב:לארבעתם מהקצעות. ר״ל כן היה לארבעת החצרות אשר היו במקצעות החצר החיצונה:
פסוק כג:וטור סביב בהם. שורה של אבנים רחבות בלטה מחומת הכותל מסביב סמוך אל הקרקע ובה נקבים נקבים ובהם יעמידו הקדרות לבשל בהם בשר קדשים:
פסוק כג:סביב לארבעתם. כן היה מסביב לארבעת החצרות:
פסוק כג:ומבשלות עשוי. ר״ל מקומות עשויות לבשל ולהבעיר האש היו מתחת השורות ההן בחלל שביניהן אל הקרקע והקדרות יעמדו ממעל בנקבי השורות וכן יהיה דרך הבשול:
פסוק כד:ויאמר אלי. המלאך הדובר בי אמר אלי החצרות האלה הם בית המבשלים ולתוספת ביאור אמר אשר יבשלו שם וכו׳:
פסוק כד:את זבח העם. ר״ל זבחי שלמים שיש לעם חלק בהם והכהנים משרתי הבית יהיו מבשלים באלה המקומות חלקם מן השלמים והוא החזה ושוק כי חצר החיצונה הוא מקום כשר לאכילת קדשים קלים:
