בחגים או במועדים?
וּבַחַגִּ֣ים וּבַמּוֹעֲדִ֗ים תִּהְיֶ֤ה הַמִּנְחָה֙ אֵיפָ֤ה לַפָּר֙ וְאֵיפָ֣ה לָאַ֔יִל וְלַכְּבָשִׂ֖ים מַתַּ֣ת יָד֑וֹ וְשֶׁ֖מֶן הִ֥ין לָאֵיפָֽה׃
(יחזקאל מו יא)
שלושה שמות עיקריים יש לחגים: חגים, מועדים ורגלים. כאשר שלושת השמות כוללים הן את היום טוב והן את חול המועד. וכאשר רוצים לדייק מחלקים בין יום טוב לחול המועד. ובמשנה קוראים לחול המועד בקיצור 'מועד', אבל בפוסקים לפעמים קוראים גם ליום טוב מועד.
משמעות שם 'חג' על שם קרבן, וכן מבואר בגמרא (חגיגה י:), שכוונת "וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר" (שמות ה א) – להקריב קרבנות. וכן כתבו רש"י (ויקרא כג לט); אבן עזרא (שמות כג יד). עוד מורה השם 'חג' על שמחת ריקודים ומחולות (העמק דבר דברים טז טו; פרי צדיק סוכות יז).
משמעות מועד התוועדות והתאספות (מצודת ציון יחזקאל מה יז). ויש למועד משמעות של זמן (מצודת ציון הושע ט ה; רד"ק יחזקאל מו יא). והוא מועד להתוועדות.
המלבי"ם (יאיר אור), מבאר שהימים שבהם הביאו שלמי חגיגה נקראים חגים, וראש השנה ויום הכיפורים נקראים מועדים.
וזו לשון ר' יעקב צבי מֶקְלֶנְבּוּרג:
הנה השמות השונות הנמצאים בתורה לימים טובים של ישראל: חגים, מועדים, מקראי קדש, רגלים, ועצרת, כל אחד מהם יורה על ענין פרטי.
חג - על שם תנועת השמחה בנסיעתם למעון קדשו יתברך, כמו שנאמר בראה (דברים טז טו).
מועד - על דבר התאספם יחד כולם כאיש אחד חברים.
מקראי קודש - על שם ההכנה והזמנה הנפשית על דרכי קודש, כמו שנאמר באמור (ויקרא כג ב).
רגל - אל המכוון מנסיעה ואסיפה זו, והיא להוליכם אל אושר האמתי.
ויום אחרון של כל יו"ט נקרא עצרת - שגם אחר עבור המועד ונשוב בימי חול ומעשה לא נרף מלהחזיק בידינו ומלעכב בנפשותינו הלמודים היקרים שהתרגלנו בהם בימי המועד, כמו שנאמר פנחס (במדבר כט לה).
(הכתב והקבלה שמות כג יד)
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'פניני הלכה – הרחבות מועדים'