פסוק א:וישב אותי דרך שער המקדש וגומר עד והכהנים הלוים בני צדוק, סיפר שהאיש הנראה אליו השיבו דרך שער המקדש החיצון שהוא ההיכל הפונה קדים רוצה לומר לשער המזרחי והוא סגור רוצה לומר שמצאו סגור עם היות שכבר היה פתוח כשבא כבוד ה' אל הבית כמו שאמר למעלה, (ב) ולכן אמר ה' רוצה לומר שלא אמר לו זה האיש הנראה אליו אלא שהשם הנכבד אמר לו השער הזה יהיה סגור כלומר אל תתמה יחזקאל ממה שמצאת עתה השער הזה סגור כי לא לחנם הוא אלא לפי שהשער הזה סגור יהיה תמיד לא יפתח עוד ושום איש לא יבוא בו, והיה זה לפי שה' אלהי ישראל בא בו, וענין זה אצלי כך הוא שבזמן בית ראשון ובזמן בית שני השער המזרחי פתוח היה כאילו היה מורה ומתרה שבאותו דרך יצא כבוד השכינה וישב אל מקומו ויעלה מעל ישראל, אמנם בבית עולמים לפי שבא הכבוד לשכון בתוך ישראל עדי עד לנצח כמו שאמר ושכנתי בתוכם לעולם (לעיל מג, ט) לכן לרמוז אל ההבטחה הנפלאה הזאת הראהו השם השער פתוח וכבוד השכינה בא בו והראהו מיד הפתח סגור להגיד שהשכינה והכבוד לא יצא משם עוד לעולם וזהו אומרו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור כלומר לשלא יצא עוד משם.
פסוק ג:ואמנם הנשיא שהוא מלך המשיח אותו נשיא הוא ישב בו לאכול לחם לפני ה' ואין הכוונה בזה שיפתחו הפתח לבוא בו הנשיא אלא שהוא ישב בזה השער מחוץ באסקופתו החיצונה לאכול לחם כי כשיאכל זבחי שלמיו לפני ה' יאכלם בזה המקום סמוך לשער מבחוץ, ומדרך אולם השער בו יבא שם ומדרכו יצא רוצה לומר שבאותו דרך שנכנס בו יצא, וחכמים זכרונם לברכה אמרו במסכת מדות (פ"ד מ"ב) שני פשפשין רוצה לומר פתחים קטנים היו לו לשער הגדול האחד לצפון והאחד לדרום שבדרום לא נכנס בו אדם מעולם ועליו מפורש על ידי יחזקאל שנאמר ויאמר אלי השער הזה סגור יהיה לא יפתח, והיה דעתם שזה מה שראה פה הנביא היה ממה שנעשה בבית שני, ואין דעתי סובל זה כי הנה בבית שני לא בא הכבוד דרך השער הקדים ואם זה לא נתקיים שם אז איך יאמר שנתקיים השער הזה סגור יהיה כי ה' אלהי ישראל בא בו מחוייב הוא שנאמר שסגירת השער היה אחר בוא הכבוד לבית, ולפי ששאר העם היו אוכלים השלמים בלשכות עם הכהנים ולא היו יוצאין בשער אשר יכנסו זכר שהנשיא לחשיבותו לא יהיה כן כי יאכל בתוך חללו וכשהוא נכנס לחצר הפנימית בו בדרך ישוב כשיצא, (ד) ואמנם אומרו ויביאני דרך השער הצפון אל פני הבית הוא להגיד שכאשר מצא הנביא את השער סגור חשש אולי שאין שם כבוד ה' כלל ושחלף הלך לו ולכן סוגר השער הזה להודיע שלא ישוב עוד לביתו, וכדי להסיר מלבו הספק הזה הביאהו דרך הצפוני אל פני הבית ומשם ראה והנה מלא כבוד ה' את בית ה' ואז נפל על פניו כמשתחוה על החסד והטוב אשר עשה עם עמו לשכון בתוכם והותרו בזה השאלה הרביעי' והחמישי'.
פסוק ה:ויאמר אלי ה' בן אדם רוצה לומר אחרי שדיבר לי מה שדיבר בענין השער הסגור שאיש לא יבוא בו אמר לי השם לשום לבבי למה שהיה מדבר אלי והוא כל חקות הבית וכל תורותיו ר"ל מהחיל והעזרות וחלקי המקדש, והיתה תכלית זאת ההזהרה שאשים לבבי למבוא הבית בכל מוצאי המקדש רוצה לומר בכל השערים שהם מבוא הבית ומוצאיו שאף על פי שהם פתוחים ואינם סגורים לא יכנס בהם אדם אלא הראוי בכל מקום ומקום כמו שהם המקומות שהם מקודשים אחד יותר מחברו, (ו) ולכן צוהו שיאמר אל בית ישראל שהיא בית המרי רב לכם מכל תועבותיכם רוצה לומר די היה לכם מכל התועבות שעשיתם, (ז) עד שהייתם מביאים בני נכר ערלי לב וערלי בשר לשרת במקדשי כדי שיחללו את ביתי ואמר זה כנגד בני הגולה שבהיותם בארץ היו מכניסים למקדש לכהנים בני נכר מאוהביהם והם הערלי לב שהם עובדי ע"ז וכן ערלי בשר מי שמת אחיו מחמת מילה ולא נימול כי אע"פ שהוא אנוס בזה הנה הערלה מאוסה היא לפני השם ית' ולא יכול לשרת לפני ושניהם אסורים לעבודת בית המקדש ערלי לב וערלי בשר, וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (זבחים כב, ב) דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו מתורת יחזקאל בן בוזי למדנו וגמרא גמירי להו ואתא יחזקאל ואסמכום אקרא דלחללו את ביתי, והם ב' סימני הפעול לחללו את ביתי כמו ותראהו את הילד (שמות ב, ו), ואמר בהקריבכם את לחמי חלב ודם ויפרו את בריתי להגיד שבהיותם מביאים אל בית ה' הכהנים שאינם ראויים לעבודה היה כאילו הם עצמם שהיו זרים היו מקריבים את לחם השם וקרבנותיו החלב והדם על גבי המזבח, לפי שאותם הכהנים הפסולים הפרו את בריתי אל כל תועבותיכם רוצה לומר שהיו כהנים לכם בע"ז שהייתם עובדים וי"ת בני נכר בני עממיא וגם נכון הוא.
פסוק ח:ולא שמרתם משמרת קדשי שהיה לכם ראוי שלא להכניס במקדש כי אם אנשים הגונים וקדושים ואתם לא עשיתם כן ותשימום לשומרי משמרתי במקדשי לכם רוצה לומר שמתם שומרי משמרתי במקדשי אותם שהיו שומרים לכם בע"ז, (ט) ולכן כה אמר ה' שלעתיד לבא כל בן נכר וערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי ואיני אומר זה על הגוים כי אין צורך לאומרו אלא כל בן נכר אשר בתוך בני ישראל והם שעבדו ע"ז, ואומרו כ"א הלוים אשר רחקו מעלי רוצה לומר כי אם יבאו הלוים אשר רחקו מעלי אל מקדשי לא יבאו לכל דבר שרות וקדושה כיון שתעו מעלי אחרי גלוליהם ולכן ישאו את עונם שלא יעבדו עבודת קרבן.
פסוק יא:אבל מה שיעשו אותם הלוים אשר התעו את ישראל ושבו בתשובה עכשיו הוא שיהיו במקדשי משרתים פקודות אל שערי הבית רוצה לומר שיהיו שוערים ומשרתי הבית ושוחטין בה שהשחיטה כשירה בזר אבל לא יקריבו קרבן, והרב דוד קמחי פירש כי אם הלוים הוא לשון שבועה כמו אם לדוד אכזב (תהלים פט, לו), והלוים שזכר על הכהנים הוא אומר כי כל כהן משבט לוי הוא אבל לא רצה לקראם כהנים מפני פיסולם ואמר שיהיה זה להם שלא יקריבו קרבן, (יב) יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם רוצה לומר תחת שהיו משרתים את ישראל לפני גלוליהם שהיו עובדים והיו לישראל למכשול עון, (יג) לכן לא יגשו אלי לכהן לי ולגשת על כל קדשי אבל ישאו כלימתם מתועבותם אשר עשו, (יד) ויהיו שומרי משמרת הבית לשאר העבודות שהם כשירות לזרים, והתבאר מזה שהכהנים אשר תעו בחייהם יקומו בתחיית המתים וישאו עונם בזה הדבר ונשאו כלמתם.
פסוק טו:והכהנים הלוים בני צדוק וכו' עד ובהפילכם את הארץ בנחלה, יאמר הנה אותם הכהנים שתעו מאחרי לא ישובו לעבוד העבודה האלהית בבית המקדש לעתיד לבוא, אמנם הכהנים הלוים בני צדוק שלא תעו אבל שמרו את משמרת מקדשי בזמן שתעו ישראל מעלי לא יהיו מורגשים אלא מהעבודה אבל בהיפך שהם יקרבו אלי לשרתני בעבודת המקדש כי אינם בני הנכר לא ערלי לב ולא ערלי בשר לשלא יבאו אל מקדש השם, (טז) אבל המה יבאו אל מקדשי לא בדרך שוערים אלא שהם יקרבו על שלחני שהוא המזבח לשרתני ושמרו את משמרתי מבלי חטא, (יז) והיה בבואם אל שערי החצר הפנימית שהיא עזרת הכהנים והמזבח ומשם לשער האולם בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר, וזהו חידוש לעתיד כי הנה בבגדי כהונה שהיו משמשים צמר היה בהם כי התכלת הוא צמר צבוע אבל לעתיד אמר שלא יהיה כן אלא שילבשו בגדי פשתים בשעת עבודה, ואפשר לפרש המאמר הזה על עבודת כהן גדול ביום הכפורים לפני לפנים שהיה עובד בבגדי פשתים, אבל יקשה איך יקרא את הדביר חצר והוא בית ואיך אמר בבואם ילבשו בלשון רבים כי אותה עבודה לא היתה אלא בכהן גדול והוא לבדו היה נכנס שם וביום הכפורים בלבד, ולזה אין ראוי לפרשו אלא על הכהנים כולם שבשעת עבודה לא ילבשו אלא בגדי פשתים והוא חידוש לעתיד.
פסוק יח:ופארי פשתים הם המגבעות ולפי שהיו על הראש לפאר קראם פארי פשתים וכן אמר ומגבעות תעשה להם לכבוד ולתפארת (שמות כח, מ), ואמר ומכנסי פשתים יהיו על מתניהם להגיד שיהיו המכנסים רחבים כמו שאמרה תורה ממתנים ועד ירכים יהיו (שם מב), ואומרו לא יחגרו ביזע פירשו חז"ל (זבחים יח, ב) לא יחגרו במקום שמזיעים כדתניא כשהן חוגרין אינן חוגרין לא ממטה ממתניהם ולא למעלה מאציליהם אלא כנגד אצילי הידים, ויונתן תרגם ולא יזרזון על חרציהון אלהין על לבבהון יסרון.
פסוק יט:ובצאתם אל החצר החיצונה רוצה לומר ואחר כך כשיצאו הכהנים אל החצר החיצונה אל העם והוא עזרת ישראל אשר העם שמה יפשיטו את בגדיהם אשר המה משרתים בם והניחו אותם בלשכות הקודש ולבשו בגדים אחרים לפי שלא יגעו בבגדי הזרים בבגדים המקודשים ששרתו בהם וכמו שאמר למעלה ושמה יניחו בגדיהם, והוא אומרו ולא יקדשו את העם בבגדיהם כי אם יגעו הכהנים את העם בבגדי כהונה שעליהם שהם קודש יראה שהעם קדושים כמוהם, וכן ת"י ולא יתערבון עם עמא בלבושיהון, וכבר כתבתי שזה שזכר הנביא לעתיד לבוא היה דבר חדש שמפני היות הקדושה רבה בזמן ההוא הוסיף בקדושת הכהנים ובפרישותם.
פסוק כ:ואמר וראשם לא יגלחו שלא יגלחו כל שער הראש ופרע לא ישלחו שלא יגדלו השער מל' יום ואילך כסום יכסמו את ראשיהם שישוו את הגילוח שלא יגלחו מכל וכל ולא ישלחו פרע אלא בענין השוה אחד לשלשים יום, ורבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין כב, ב) פירשו כסום יכסמו כתספורת של בן אלעשא ראשו של זה בצד עיקרו של זה וי"ת ספרא יספרון ית שער ראשיהון.
פסוק כא:עוד צוה בכהנים ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית רוצה לומר שלא ישתו יין בהכנסם בעזרת הכהנים מן המזבח ולפנים.
פסוק כב:עוד צוה בכהנים ואלמנה וגרושה לא יקחו להם לנשים ויש מפרשים זה על הכהן גדול כמו שאמר בתורה והיותר נכון הוא שהוא משפט כולל לכל הכהנים לעתיד לבוא שיתוסף קדושתם כל כך שלא יקחו להם לנשים אלמנה וגרושה אלא בתולות מזרע בית ישראל, האמנם האלמנה שתהיה אלמנה מכהן יוכלו הכהנים לקחתה לאשה ולהיותן אלמנות כהן תהיינה בקדושתן שמורות וטהורות.
פסוק כג:עוד אמר שהכהנים יהיו מורי התורה ומישירים לכל אדם לעבודת האל וזהו ואת עמי יורו וגומר, (כד) ושגם כן ישבו הכהנים בתוך הסנהדרין ועל זה אמר ועל ריב המה יעמדו למשפט לפי שבמשפטי ישפטוהו והם ידעו משפטי התורה וחקותיה וישתדלו לקיימה.
פסוק כה:עוד הזהיר לכהנים הטהרה והנקיות באומרו ואל מת אדם לא יבא לטמאה וגומר וזה מבואר שבכהן הדיוט מדבר והוא המוכיח שכל הפרשה בכל הכהנים תדבר, (כו) ומה שאמר ואחרי טהרתו שבעת ימים יספרו לו זה גם כן חידוש לעתיד לבוא שמפני תוספת הקדושה שיהיה אז בהם אחרי שיטהר הכהן לסוף שבעה עוד יספרו לו שבעת ימים אחרים אלא שחכמים ז"ל פירשוהו בלא חידוש ואומרו אחרי טהרתו אחר פרישתו מן המת.
פסוק כז:ואומרו וביום בואו אל הקדש רוצה לומר שאחרי שיטהר ויכנס לקדש אל החצר הפנימית לשרת בקדש שלא נכנס גם בטומאתו עתה אחרי שיטהר יקריב קרבן חטאת בעבור טומאתו וגם זהו חידוש לעתיד לבא ומפני תוספת קדושתם, אבל חכמים ז"ל פירשוהו בלא חידוש ומקצתם פירשו יקריב חטאתו עשירית האיפה שהיה כהן גדול מקריב בכל יום שמפני שלא הקריב אותה בימי טומאתו אמר שיקריבנה אחרי טהרתו ומקצתם אמרו יקריב חטאתו בא ללמד שלא יוכל לשלוח קרבנותיו בימי טומאתו שנאמר וביום בואו וגומר יקריב בזמן שראוי לביאה ראוי להקרבה ובזמן שאין ראוי לביאה אין ראוי להקרבה, והדעות האלה אינן מתיישבין על הלב כי הנה עשירית האיפה כהן גדול היה מקריב אותה משלו בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב וכהן הדיוט לא היה מקריב אותה אלא בשעת חינוך עבודה כלומר ביום שמתחיל לעבוד וכהן גדול לא היה מטמא לקרובים ואם כן מהו שאמר וביום בואו אל הקודש גם הדעת האחר שלא יוכל לשלוח קרבנותיו בימי טומאתו ממקום אחר למדנו שאין הטמא שולח קרבנותיו, ולכן היותר מתישב הוא פשט הכתוב כמו שביארתי, ומה שאמר יספרו לו ולא אמר יספור לו רוצה לומר יספרו לו אחיו הכהנים שאם שכחו לא יניחוהו הם ליכנס בקדש עד שיעברו לו שבע ימים ויטהר.
פסוק כח:ואומרו והיתה להם לנחלה פירושו והיתה הכהונה הנזכרת להם לנחלה שלא תהיה להם אחוזה וחלק בתוך בני ישראל, (כט) ולכן המנחה והחטאת והאשם המה יאכלום וכל חרם בישראל להם יהיה, (ל) וכן ראשית כל בכורי כל והם הבכורים שיביאו בני ישראל לבית השם וכן תרומת כל לכהנים יהיה וכמו שאמר בתורה כל תרומות הקדשים (במדבר יח, יט) וגומר, וכן ראשית עריסותיכם והיא תרומה גדולה תתנו לכהן, ואל ירע בעיניך כל המתנות האלה כי בזכותם יניח השם ברכה אל ביתך, (לא) ואומרו כל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים, אף על פי שאינה מצוה מיוחדת לכהן כי גם בני ישראל נזהרים עליה הנה הזהיר עליה לכהנים בפרט מפני טומאה לפי שהם תמיד במקדש ולפיכך היו יותר מוזהרין על הטומאה יותר מישראל וחכמים זכרונם לברכה אמרו לפי שהותרה להם מליקת חטאת העוף שהיא נבלה וטרפה הוצרך להזהירם על שאר נבלות וטרפות: