והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו... המה יקרבו
הרב אהרן קוטלר (משנת רבי אהרן) כותב כי בני לוי זכו להיות משרתי ה' ולעבוד בבית המקדש משום שהתחזקו בשעת רפיון. המתחזק בשעת רפיון מביא לקיום העולם, כמאמר חז"ל "אם ראית דור שמתרפים בדברי תורה עמוד ותתחזק ואתה נוטל שכר כנגד כולם"(ירושלמי סוף ברכות בשינוי סגנון); כי תכלית הבריאה וקיומה תלוי בתורה, ומי שמתחזק בלימוד התורה וקיום מצוותיה, כאשר כולם אדישים, זוכה לקרבה גדולה מאת הקב"ה.
בני צדוק שומרים משמרת הקודש בתקופה קשה
דבר דומה מצאנו בפרקנו. הנביא יחזקאל אומר: "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם נאום ה' "(יחזקאל מד טו). החפץ חיים אומר כי "עבודת ה' ניכרת בעיקרה ביותר, בעת שרבו מפירי הדת העוקרים את דיני התורה. בני צדוק שמרו משמרת הקודש בעת (אשר) סרו בני ישראל מעל ה', ובשביל זה זכו לקרוב (=להתקרב) לה' לשרתו, ולהורות לעם ישראל בין קודש לחול ובין טמא לטהור"(פירוש החפץ חיים על התורה פר' אמור). בתקופה שפורקי העול מתרבים, מנסים להכתיב לאנשים התמימים כיצד לנהוג, ומשתדלים להסיט אותם מדרך התורה, חובה על כל אחד להיחלץ חושים להחדרת אמונה אמיתית והשקפה נכונה בקרב ההמונים וללמדם דעת ה' והשקפת היהדות בכל נושא ונושא.
החפץ חיים מבסס רעיון זה על הכתוב: "עת לעשות לה' הפרו תורתך"(תהלים קיט קכו). כאשר נמצאים אנשים שכל מטרתם לקעקע ולהפר את התורה, השטה היא לפעול ללא ליאות, ומבלי להתווכח עמהם, כדי למנוע מהם להפר תורה מישראל. זאת ועוד, המתאמץ בשעה שכולם מתרשלים הרי זקוק הוא לכוחות נפש גדולים יותר מאשר בזמנים רגילים כי כולם מסתערים על ציבור יראי ה' וחפצים להסיטם מדרך ה', לכן שכרו גדול לאין ערוך ומקבל גם את חלקו של המתרשל בעבודת ה'.
שכר דוד לבני ברזילי שלא שחו עם הזרם
תופעה דומה מצאנו אצל דוד. כאשר מצוה דוד את שלמה בנו ללכת בדרכי ה' ולהנהיג נשיאותו ברמה אומר לו אביו כיצד לנהוג עם בני ברזלי הגלעדי במלים הבאות: "ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שולחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך"(מלכים א ב ז). דוד אומר לשלמה: בוודאי תתפלא מדוע מצוה אני אותך לנהוג כבוד גדול עם בני ברזילי, מה שלא ציוויתיך לכבד בדרך זו שום אדם אחר, דע לך כי האוהב ניכר בעת הצורך; כאשר טוב לאדם, מצבו הכלכלי שפיר, מעמדו מבוסס והשפעתו מרובה - כולם חפצים להיות ידידיו ואוהביו כדי לקבל ממנו טובת הנאה. אולם בני ברזלי הגלעדי התקרבו לדוד וסייעו לו כאשר נאלץ לברוח מירושלים וחייו היו בסכנה, בני ברזילי לא הצטרפו לצדו של האדם החזק (במקרה זה אבשלום) ולא חששו לתמוך בדוד על אף הסכנה שרבצה לפתחם אם ינצח אבשלום וישמיד את תומכי דוד. הם ידעו כי דוד הנו משיח ה' ורק אתו צריך ללכת, לכן יש לקרבם יותר מאחרים ולתת להם את הפרס הגדול המגיע להם להיות באוכלי שולחנו של שלמה.
שכר מכופל ליהושע וכלב שהתאמצו יותר
דבר דומה מצאנו אצל יהושע וכלב שנאמר: "ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם"(במדבר יד לח). מסביר רש"י (על פי הגמרא בבא בתרא קיז:) שנטלו מלבד את חלקם בארץ, גם את חלק המרגלים, כפי שמצאנו בדברי חז"ל: "זכה, נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן"(חגיגה טו:). משה חשש מאד מתוצאת השליחות, ואף נאלץ להתפלל על יהושע שה' יצילו מעצת המרגלים (רש"י במדבר יג טז). לפיכך נטל יהושע את חלקו של חברו המתרפה במלאכתו, מלאכת שמים, כי בגללו צריך היה יהושע להשקיע יותר במטרתו לקדש שם שמים. הוא הדין המזדרז בעבודת ה', גורם נחת רוח לבוראו, וה' לא מקפח את שכרו ומרבה את שכרו בשלמות, התורה רוצה לספר לנו יסוד חשוב. כדי להגיע לדרגות נשגבות בעבודת ה׳ יש צורך להשקיע עמל.
בני לוי במדבר מסרו את נפשם
גם בני לוי גילו נאמנות גדולה לה'. מצד אחד לא נגררו אחרי העגל ולא השתתפו בשום שלב; לא ביצירתו, לא בעבודתו ואף לא בריקוד סביב העגל. מאידך היו גם מוסרי נפש להרוג קרובי משפחה שנכשלו בחטא על פי הוראת משה רבינו, הם האנשים אשר יוכלו להקריב קרבנות ולכפר על בני ישראל.
מספרים שהחפץ חיים אמר פעם לאחד שהיה אדיש בעבודת ה' שהוא (החפץ חיים) משמש היום ככהן אך ורק מפני שאביו של החפץ חיים היה זריז וחם לעבודת ה' במדבר יותר מאשר אביו של אותו אדם. הרמב"ם (משנה תורה פ"ב מהל' סנהדרין ה"כ) אומר שבכל הרכב סנהדרין צריכים להיות לכתחילה גם כהנים ולויים. והכל מכח הדבקות במשימה בזמן חטא העגל כדכתיב: "ויאספו אליו כל בני לוי". הם הקריבו את עצמם למען כלל ישראל ולכן הם יקריבו קרבנות לכפר על כלל ישראל לדורות עולם.
באדיבות הרב, מתוך ספרו 'אמרי חן – שמות, במדבר'