פסוק א:הנבואה התשעה עשר תחילתה בעשרים וחמש שנה לגלותינו בראש השנה וגומר, ואף על פי שהיא מדובקת עד סוף הספר ראיתי אני להגבילה עד פרשת אתה בן אדם הגד את בני ישראל את הבית ששם נשלם ספור בנין הבית ומשם והלאה תהיינה נבואות אחרות נבדלות זו מזו כפי הנושאים אשר תדברו בהם ויש בנבואה הזאת פרשה אחת בלבד והיא בעשרים וחמש שנה לגלותינו, ויש לשאול בעניניה ג"כ ו' שאלות.
פסוק א:השאלה הראשונה באומרו בראש השנה בעשור לחדש כי הם מאמרים סותרים זה את זה יען ראש השנה שהוא יום תרועה הוא בראשון לחדש לא בעשרה ימים בו.
פסוק א:השאלה השנית למה זכר בשערים שער מזרחי ושער צפוני ושער דרומי ולא זכר שער מערבי והיה ראוי שבהיות הר הבית מרובע לארבע רוחות יהיה לו ארבע שערים אחת לכל רוח ולמה לא ראה אם כן השער המערבי.
פסוק א:השאלה השלישית במה שזכר שראה לכרובים שהיו מצויירים בבית המקדש פני אדם שהיו פונים אל התמרה מפה ופני כפיר שהיו פונים אל התמרה מפה, ויקשה למה לא ראה בהם גם כן פני שור ופני נשר כמו שראה אותם במראות הראשונות.
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו המזבח עץ ג' אמות גבוה ואורכו שתים אמות, וקשה כי הנה אחר זה יאמר ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב והמדות ההמה אינם מסכימות עם המדות האלה.
פסוק א:השאלה החמישית למה ראה ענין המזבח ומדותיו ולא ראה דבר משולחן לחם הפנים ולא מהמנורה ולא ממזבח הזהב, ואם על מזבח הזהב אמר כאן המזבח עץ שלש אמות יקשה למה לא זכר מזבח העולה ולמה ראה אותו עץ ולא ראה אותו זהב.
פסוק א:השאלה השישית באומרו והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים, כי למה ייחס דרך הקדים לכבוד והנה במסכת בתרא פרק לא יחפור (בבא בתרא כה, א) באו דעות בשכינה כי מהם אמרו שכינה במערב ומהם אמרו שכינה בכל מקום ולשניהם יקשה למה שייחסו כאן למזרח, וגם יקשה אומרו וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבואי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי על נהר כבר כי מה צורך לזכרון המראות האלה כולם. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם.
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שאחרי שהראה הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא קבוץ הגליות שיהיה באחרית הימים הגאולה והתשועה אשר קוינוה, הראהו בנין בית המקדש שתבנה ותכונן לזמן הגאולה ולא הראהו ענין כל הבית ולא עושרו אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב אבל הראהו בלבד גודל הר הבית החומה והתאים השערים והאולמים להודיע שיתגדל ויתקדש הבנין ההוא העתיד יותר מבנין שלמה ומן הבנין שיעשו בני הגולה בבית שני מפני רוב העם הנגאלים שיתקבצו שמה כי למען דעת גודל מקדש השם והתרחבות ירושלים ראה הנביא כל מה שראה וכמו שיתבאר בפסוקים.
פסוק א:בעשרים וחמש שנה לגלותינו וגו' עד וימד את רחב פתח השער. חכמים ז"ל בדברים מהנבואה הזאת אמרו פרשה זו עתיד אליהו לדרשה כלומר שאין אנחנו יודעים לדרוש אותה ולפרשה כראוי לפי שהם דברים עתידים ממדות הבנין וחלקיו וקרבנות הבית ודברים אחרים ממנו שהאל ית' לבדו הוא היודע איך יהיו ואינן מבוררות אצלנו, ואם נפרשם כפי הסברא אין ראוי לסמוך עליו, וכבר חשבו אנשים שהנבואה הזאת נאמרה על בנין בית שני מפני שראו שהיו בו דברים כמו שזכר הנביא כאן, אבל זה הוא טעות מבואר כי הנה בגודל הבנין וחומות הר הבית יראה שאין הדבר כן ושלא היה בבית שני הר הבית כחלק קטון ממה שזכר הנביא כאן, אבל ענין הדבר באמת כן הוא שיחזקאל ראה המראה הזאת לעתיד לבוא מבנין הבית ומהקרבנות ומחלוקת הארץ לשבטים ושערי ירושלים ועניני הנשיא וחלקו בארץ שהם דברים שלא היו ולא נתקיימו בבית שני, האמנם אנשי בית שני כשעשו בנינה קצתה עשו כמעשה בנין שלמה וקצתה למדו מדברי הנביא יחזקאל הנה וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפרק ראשון מהלכות בית הבחירה, אבל לא נעלם מהם שהבנין שהם עושים לא היה אותו שניבא יחזקאל. ואני בפירוש הנבואה הזאת אתנהלה לאטי לרגל המתרגם והמפרשים וכפי מה שיעלה על דעתי ויורוני מן השמים כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה.
פסוק א:סיפר הנביא שבעשרים וחמש שנה לגלותם הוא גלות יהויכין שאז גלה יחזקאל עמו כמו שזכרתי למעלה בראש השנה בעשור לחדש ראה המראה הזאת, וכבר פירשתי בתחילת הספר הזה שבשלשים שנה ליובל ראה יחזקאל הסתלקות הכבוד מבית ה' והיא היתה השנה החמישית לגלות יהויכין ונשארו א"כ מן היובל עשרים שנה, וזהו פרטן שש שנים שמלך אח"כ צדקיהו שהרי עברו לו ממלכותו חמש שנים כשראה יחזקאל המראה הראשונה לפי שצדקיהו מלך כשגלה יהויכין ונחרב הבית אחר כך בשנת ל"ו ליובל והמראה הזאת היתה י"ד שנים אחר שהוכתה העיר, יתחייב שהיתה הנבואה הזאת בהתחלת שנת החמישים שהיא שנת היובל, ומפני ששנת היובל היתה התחלתה ביום הכפורים שהוא בעשרה לחודש לכן הראה הקדוש ברוך הוא ליחזקאל בשנת היובל ביום הכפורים שהוא התחלת גאולת ישראל ובנין בית עולמים להודיעו כי ביום ההוא יסלח לעונם ולחטאתם ולא יזכר עוד ויגלם מעבודתם, ועל זה אמר בראש השנה בעשור לחדש אי זו היא שנה שראש השנה שלה היא בעשור לחודש זו שנת היובל שהתחלתה וראש השנה שלה ביום הכפורים שהוא בעשור לחדש השביעי, ולהגיד שקדושת היום סייעו בהשגת המראה הזאת אמר בעצם היום הזה היתה עלי יד ה' לרמוז ליום הכפורים שאמרה בו תורה (ויקרא כג, כח) בעצם היום הזה, ואומרו ויבא אותי שמה רוצה לומר אל העיר שהוכתה שזכר למעלה זהו דרך חכמים ז"ל בפירוש הפסוק הזה והוא נכון ואמתי.
פסוק א:ואפשר לפרש עוד כפי הפשט שאמר בראש השנה לא על התחלת החודש השביעי שהוא הנקרא בתורה יום תרועה לא ראש השנה אבל בא להגיד שראה המראה הזאת בכ"ה שנים לגלותם לא בסוף השנה ההיא ולא באמצעיתה אלא בהתחלת השנה ההיא בעשור לחדש שבו התחילה אותה שנה לגלות, כי אם נמנה שנת גלותם על דרך משל מחדש כסלו אין ספק שבעשרה ימים לאותו חדש שהוא הראשון מאותה שנה יהיה ראש השנה ההיא כי לא אמר הכתוב בראש החדש אלא בראש השנה והחדש הראשון כולו יקרא ראש השנה כ"ש עשרה ימים הראשונים ממנו, ולכל אחד מהמפירושים האלה הותרה השאלה הראשונה.
פסוק א:ולפי שאמר שהיתה עליו יד ה' שהוא שם לנבואה והיה כמו שזכר הרב המורה בפ' מ"ה ח"ב שיש בנבואה מדרגות רבות ממנה שמע דברים בלבד וממנה ראיית צורות ומשלים בלבד וממנה מורכבת משתיהם, לכן אמר (ב) במראות אלקים הביאני אל ארץ ישראל שהראהו הצורות והמדות אשר יזכור כאילו היה עומד שמה ורואה אותם בעיניו, ואפשר לפרש היתה עליו יד ה' כפשוטו שראה כאילו יד שלוחה אליו ויקחהו בציצית ראשו ויביאהו מבבל אל ארץ ישראל, ויניחהו אל הר גבוה מאד רמז אל הר הבית שהראהו לו בנבואתו שיהיה במעלה וכבוד ירום ונשא מאד וכמו שאמר נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות, גם שהיה ההר ההוא בעצמו גבוה מאד לפי מקומו כי א"י גבוה מכל הארצות וירושלים גבוה מכל א"י והר הבית גבוה מכל ירושלים ולכן היה הר הבית בעצמו גבוה מאד, ולפי שערבה לנביא הנבואה הזאת אמר ויניחני להודיע שראה המראה ההיא בשובה ונחת ומנוחה רבה ולא אמר כן במראה הראשונה כשראה הסתלקות הכבוד אלא שראה אותה מתוך הרעש והאש חשך ענן וערפל, ואומרו ועליו כמבנה עיר מנגב פירשו המפרשים ועליו כמבנה עיר מנגד פירשו המפרשים ועליו וסמוך לו שיהיה בית המקדש בנוי בהר והעיר ירושלים סמוכה לו מנגב, ואין נכון בעיני אבל פירושו שראה על ההר הגבוה ההוא כמבנה עיר רוצה לומר כאילו היו בונים שם עיר והבונים היו מנגב שהוא ירושלים שמשם היו בונים את העיר ובית המקדש, ואפשר שיהיה כמבנה עיר ענינו כבנין עיר שראה על ראש ההר ההוא בית המקדש שהיה כבנין עיר מוקף ואותה עיר היתה מנגב ר"ל לצד דרום.
פסוק ג:וזכר שהביא אותו שמה וראה איש מראהו כמראה נחשת רוצה לומר בזהרו ובהירותו כמו שאמר (לעיל א, ז) ונוצצים כעין נחשת קלל, ואותו מלאך נורא היה מודד הבנין ולכן היה בידו פתיל פשתים וקנה מדה שבחבל ובפתיל מודד האדם מדה מרובה בקרקע ובקנה מודד מדה מועטת, והענין שהראהו בנין הבית העתיד לנחם את ישראל אשר גלו שעוד ישוב זרעם אל הארץ וישבו בה לבטח ויבנו בית המקדש גדול ממה שהיה בתחילה, וגילה לו בזה שלא יהיה בנין הבית העתיד כבנין בית שני שהיה מרצון בני אדם ובמדה שנתן להם מלך פרס אבל יהיה בגזירת עירין פתגמא ולכן הראהו האיש שהיה עומד על הבונים ומודד האורך והרוחב לפי שהכל יהיה מאת ה' מן השמים.
פסוק ד:ושצוהו הנביא שיראה בעיניו רוצה לומר הדמות והצורות אשר יראהו ובאזניו ישמע הדברים אשר יאמר אליו וישים לבו לכל מה שיראה ר"ל הנמשל שיורו עליו המדות והצורות ההמה כיון שלזה הובא שמה ותכלית הביאה והראיה היא שיגיד הכל לבית ישראל כדי לנחמם ולחזק תקותם.
פסוק ה:והנה הראה ראשונה החומה שהיה מחוץ לבית סובבת אל הר הבית כי ההר בכללו נקרא ב"ה, והגיד בו הודעות רבות. הראשונה שהיה החומה ההיא מרובעת ולה ד' כותלים לד' רוחות העולם מזרח ומערב צפון ודרום. השנייה שהיא החומה ההיא שפלה ועבה קנה אחת ברחבה וקנה אחת קומתה וכבר פירש שהקנה היה שש אמות באמה וטפח והמפרשים כתבו שהיה הקנה שש אמות מהאמות של חמשה טפחים, ועוד היה בכל אמה מהם טפח אחד ולפי זה היה כל קנה שלשים וששה טפחים כי לא היה כל אמה שוה בכל הדברים, וכן אמרו במשנה אמר ר' יהודה אמה דבנין ששה טפחים ושל כלים חמשה טפחים, ואמרו המפרשים שאמרו כאן קנה המדה שש אמות באמה וטפח ענינו שש אמות באמה הידועה מחמשה טפחים ועוד טפח אחד באמה ומאותם אמות של ששה טפחים היו שש אמות בקנה שעולים לל"ו טפחים, וכפי מלות הפסוק נ"ל שאין הדבר כן כי היה הקנה בן שש אמות וכל אמה מן הבנין היתה בת ששה טפחים כדברי רבי יהודה ומלבד זה היה עוד בקנה טפח אחד שעולין כולם לשבעה טפחים בקנה, ולזה יראה שנטה יונתן בתרגומו והנה היתה החומה ההיא שפלה ושאר כותלי העזרות היו גבוהים ממנה וכן אמרו במסכת מדות (פ"ב מ"ד) שבבנין בית שני כל הכותלים היו גבוהים חוץ מהכותל המזרחי שהכהן השורף את הפרה עומד בהר המשחה ומתכוין ורואה כנגד פתחו של היכל בשעת הזיית הדם, אבל פשט הכתוב הזה מורה שלעתיד לבא כל החומה החיצונה שהיתה סובבת ומקפת כל הר הבית היתה שפלה קנה אחד גובהה והיה זה ליופי ונוי שמחוץ יראה כל בנין ב"ה ולא יעלימהו החומה ההיא ההודעה השלישית שהודיענו בזה היא שהיה הר הבית משופע ועולה במעלות מלמטה למעלה וגם זה היה יופי גדול בהר הבית שיראה מחוץ. ההודעה הרביעית שהיו בהר הבית שלש עזרות קודם ההיכל והדביר ובין כל עזרה ועזרה היה חומה וכותל מבדיל והעזרה החיצונה הראשונה אמרו חז"ל (מדות פ"ה מ"ה) שבבית שני היה עזרת הנשים ושבנו אותה גזוזטרא כמו שאמר במשנת מדות וחלקה היתה בראשונה והקיפו הגזוזטרא שהנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יהיו מעורבין האנשים עם הנשים, וראיתי אני בפירושי חכמי הנוצרים שהיתה העזרה הראשונה מיוחדת לגוים הבאים להתפלל בית ה' וכמ"ש שלמה בתפלתו (מלכים א' ח, מא) וגם אל הנכרי וגו', ונראין דבריהם לדעתינו כי הנה לעתיד לבוא ייעדו הנביאים שילכו עמים רבים אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב לקבל תורתו ולכן היה ראוי שיוחד אליהם מקום היותר חיצוני והיותר מרוחק מהקדושה, ואולי שעל אותה עזרה תהיה עליה מוקפת גזוזטרא לנשים כדבריהם ז"ל ותהיינה רואות מלמעלה והגוים בעזרה מלמטה ועזרה השנית היא עזרת ישראל ועזרה השלישית היא עזרת הכהנים. ההודעה החמישית היא שלכל רוח מארבע רוחות מהחומה החיצונה ההיא היו במדה ת"ק קנים שלכל קנה ששה אמות וטפח והיה הר הבית א"כ אורך ת"ק קנים ורוחב ת"ק קנים כמו שיזכור. ההודעה הו' שהיו בכל אחד מהעזרות ג' שערים א' כנגד מזרח ואחד כנגד צפון ואחד כנגד דרום ואמנם כנגד המערב לא נזכר בכתוב שהיה שם שער כלל וגם המפרשים לא העירו על זה דבר ולא נתנו בו טעם אולי חשבו שהיה שם ג"כ שער ולא זכרו הנביא לפי שנסמך על מה שכבר זכר בשאר השערים, ואולי יסתייעו בזה ממ"ש הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ה (ה"ב) שהיו ה' שערים בהר הבית א' מן המערב וא' מן המזרח וא' מן הצפון וב' מן הדרום, אבל אין ראוי לומר כן כי איך יקצר הכתוב בדברים ההכרחיים אשר כאלה.
פסוק ה:ולכן אחשוב שלעתיד לבוא לא יהיו השערים כמו שהיו בבית שני כי אז לא יהיה להר הבית שער לצד המערב ואולי שגם בבית שני לא היה שער במערב גמור אלא לצד הצפון הסמוכה למערב, וכן כתב הרב באותה פרק ששבעה שערים היו לעזרה שלש מן הצפון סמוכין למערב וג' מן הדרום ואחד במזרח כנגד בית קדשי הקדשים, הרי שקרא הרב צד המערב לצד הצפון הסמוך למערב, והיה הטעם בזה בשני דרכים הראשון לפי שהשערים היו לצורך העם שיכנסו בהם ויבאו לעזרת ישראל ויראו את ההיכל ופרוכת קדש הקדשים וישתחוו נגדו מרחוק וגם שהכהנים יכנסו באותן השערים בבואם לעבוד עבודה על מזבח ה' שהיה בחצר כנגד ההיכל ובהיכל עצמו גם כן וגם בקדש הקדשים ביום המקודש, ומפני זה היה ראוי שיהיו השערים לצד מזרח לצפון ודרום לפי שמשם יראו ההיכל הפתוח כנגד אותם הצדדים אבל לצד המערב לא היה צריך שער לפי שמשם לא יראו דבר מההיכל ולא מקודש הקדשים כי היו ההיכל והדביר בלתי פתוחים לאותו צד מערבי והיו פתוחים כנגד המזרח ולכן היתה ההכנסה העצמית מאותו צד, ואין לטוען שיטעון שהיה ראוי לפי זה שלא יהיה בהר הבית כי אם שער א' לצד מזרח כי הנה יהיה בזה עמל וטורח רב לרוב העם הבאים ברגלים שמה שירמסו אותם בשער וימותו, גם שרצה ה' שיכנסו בשער א' ויצאו בשער אחר וכמו שיתבאר אחר זה ולכן יהיו לעתיד ג' שערים בהר הבית למזרח לצפון ולדרום כי משם יראם ה' את כבודו ואת גודלו ואת אותותיו הנעשים במקדש, ולא צוה בשער המערבי שאין משם ראייה בהיכל כלל. והטעם השני הוא שבזמן ההוא היו רוב בני אדם עובדים לשמש להיותו הפועל הגדול בהויה וההפסד ולכן היו כולם פונים בתפילותיהם לצד המזרח, ואברהם אבינו להתרחק מזה ייחד תפילתו לצד המערב וכן אמר בגמרא דיומא (עיין יומא עז, א) שאברהם ייחד המערב לתפילה והיה זה כדי שישיב אחוריו לשמש ולא יהיה כפושעי ישראל שהיו אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה (לעיל ח, טז) והם משתחוים קדמה לשמש וכמו שאמר הרב המורה פרק מ"ה חלק ג', ומפני זה לא היה שער לצד המערב לפי שישראל בהכנסם בשער היו משתחוים נכחם ונמצא שהשתחוו קדמה ויעלה על לבם שהם משתחוים לשמש לכן להרחיקם מדרכי הגוים ותועבותיהם צוה שיהיו נכנסים בשערי המזרח הצפון והדרום וישתחוו משם כנגד קדש הקדשים שהוא לצד המערב ויהיה אחוריהם לשמש ומהם לקדש הקדשים ולזה לא היה שער לצד מערב כדי שלא ישתחוו משם לנגד השמש והוא טעם אמתי ונכון והותרה בזה השאלה הב'.
פסוק ה:ההודעה השביעית שהודיע הנביא בענין הר הבית היא שכל השערים שבו היה עשר אמות רחבן וכמו שהיו כולם במדה אחת כך היו כולם מכוונים זה כנגד זה באופן שהעומד בשער החיצון היה רואה כל מה שכנגדו עד ההיכל. ההודעה הח' היא שבכל שער היו בו ה' דברים הא' אולם והב' איל והג' תא והד' ספי השער והה' מעלות, וביאורם כך הוא האולם הוא קרוב לשער וסמוך אליו והוא הנקרא אולם השער שנכנס בו האדם מיד אל השער, ואיל הוא מזוזת האולם אבל רש"י כתב שכל איל הנאמר בענין היה כמין אילנות עגולים עשויים מאבני גזית ועומדים בפתח השער אחד מן הימין ואחד מן השמאל במקום סיפים ומזוזות וכן תרגם יונתן וינועו אמות הסיפים (ישעיה ו, ד) אילנות סיפיא ונקראו אילים על שם עיגולם כאלה וכאלון, והתא הוא לשכה ונקרא פעמים יציע וצלע והוא חדר אחד והיו התאים ג' מימין השער המזרחי ושלש מן השמאל, והסיפים הם מזוזות השער מהם היו סיפים חיצונים מהשער כלפי חוץ ומהם היו סיפים פנימיים מהשער מבפנים, והמעלות הם היו המדרגות שהיו עולים בהם ליכנס בשער כי היה הר הבית משופע כמו שזכרתי ובמעלות יעלו בו אבל לא היו המעלות שוות בכל השערים.
פסוק ה:ואחרי שזכרתי כללי ההודעות האלה אפרש פסוקי המראה.
פסוק ו:אמר ויבוא אל השער אשר פניו דרך הקדימה ויעל במעלותיו רוצה לומר שנכנס לו לתוך ההיקף של החומה שזכר ובא לו לשער עזרת הנשים המזרחית ועלה בי"ב מעלות שהיו בין החיל לעזרת הנשים ונקראת חיצונה לפי שהיא קודם עזרת ישראל, וימד את סף השער קנה אחד ראה שמדד האיש את ספי השער והיה קנה אחד רוחב בסף האחד והיו שני הסיפים ברוחב החומה והם מזוזות השער מפה ומפה, ולכן היה רוחב הסף כרוחב החומה קנה אחד מכל צד רוצה לומר לצפון וכן לדרום והיו סמוכים אותם הסיפים בכותל מזרחי של עזרת הנשים מבחוץ כלפי הר הבית.
פסוק ז:וראה גם כן שמדד האיש את התא רוצה לומר כל אחד מהתאים שהיו שם והיה התא קנה אחד אורך וקנה אחד רוחב לפי שהיה מרובע בחללו, ובין התאים ה' אמות רוצה לומר שהכותל הממוצע המבדיל התא הא' מהתא האחר היה עוביו חמש אמות וכן ת"י ובין תאויא כותלא חמש אמין, וסף השער מאצל אולם השער מהבית קנה אחד ענינו כי לפי שזכר למעלה ספי השער שהם הסיפים החיצונים בא להגיד עתה שהיו לשער ג"כ סיפים פנימיים לפי שהאולם מחובר אליו ולכן אמר כי הסף הפנימי שהוא אצל אולם השער היה מדת רוחבו קנה אחד כמו החיצוניים, וכן היא הענין בסף השני אף על פי שלא זכרו, ואומרו מהבית פירושו מבפנים וכן תרגם יונתן מלגיו.
פסוק ח:ואומרו וימד את אולם השער מהבית קנה אחד ענינו שעובי כותל האולם מבפנים היה קנה אחד, (ט) אבל אורך האולם לא היה קנה אחד כי אם שמונה אמות שהיה נמשך כלפי פנים שמונה אמות לתוך עזרת הנשים, ואילו שתים אמות רוצה לומר מזוזת האולם מבפנים היו שתי אמות משוכים כלפי פנים, ורש"י פירש ואילו שתים אמות עובי עיגולה והיו עומדין בתוך חלל האולם דבוקים זה לצד ימין וזה לצד שמאל נמצא בליטת האולם ואילים שלו עשר אמות לתוך העזרה לפנים מהשער, ואמר ואולם השער והבית לפי שאולמי עזרת ישראל היו בולטים ומשוכים לצד חוץ ולכן אמר פה שעם היות ששאר האולם היה חוץ לשער והוא שקורין בית השער וכן היה אולם ההיכל מבחוץ הנה זה אולם השער שהיה בעזרת הנשים היה מבפנים והוא אומרו ואולם השער מהבית כאילו אמר ואולם השער הזה הוא היה משוך לצד פנים ולא מבחוץ, (י) ותאי השער דרך הקדים שלשה מפה רוצה לומר שהתאים ולפי שהיו סמוכים לשער המזרח קראם תאי השער אותם שהיו דרך הקדים והיא השער המזרחי מעזרת הנשים שהיו שלש תאים מצד דרום השער ושלש מצפונו כולם במדה אחת, וכן היה מדת אחת לאילים מפה ומפה.
פסוק יא:וימד את רחב פתח השער וגומר עד ויוליכני דרך הדרום. השער הוא שם כולל אל המזוזות והאסקופות והפתחים שכל זה יחד קרוי שער, אמנם מה שפתוח בו שבאותו חללים נכנסין ויוצאין קרוי פתח ולכן אמר כאן שראה את האיש שהיה מודד את רוחב פתח השער והיה עשר אמות, ואמנם אורך השער היה י"ג אמות כי אורך השער הוא מן הסף החיצוני עד הסף הפנימי ורחבו הוא מסף אל סוף הנכחי אליו, והנה אמר למעלה שהסף החיצוני היה רחבו קנה אחד שהוא שש אמות ואותו הרוחב קורא עתה אורך בזכרו מדת השער מסף אל סף כי השיעור היתר והיותר גדול נקרא אורך, והנה ברוחב לא נכללו מדת הסיפים כי אינו אלא מה שהוא פתוח בשער אבל באורך נכלל מדות הסיפים שמדתם בין הפנימי והחיצוני י"ב אמות כי כל סף רחבו קנה א' שהוא שש אמות ובין סף אל סף אמה אחת הרי י"ג אמות שקרא כאן אורך השער, ואמנם קומת השער וגבהו כפי זה הפי' לא נזכר בכתוב זהו דרך הרד"ק בפירוש הפסוק הזה. ורש"י פירש אורך השער חלל אולם השער מן הצפון לדרום י"ג אמה עשר כנגד חלל הפתח ואמה וחצי מכאן ואמה וחצי מכאן הרי י"ג, אבל יקשה לרש"י שיהיה האורך והרוחב כולו דבר אחד, וכתב על זה שאין לתמוה מאשר אצל הפתח קורא אותו רוחב ואצל חלל האולם קורא אותו אורך כי הנה הפתח גבהו הוא ארכו ורחבו הוא מסף אל סף האמנם האולם לפי שנמשך בליטת חללו מן המזרח למערב פחות ממדת חללו מן הצפון לדרום קורא את המדה היותר גדולה אורך, והאולם על פני היכל הבית עשרים ארכו על פני רוחב הבית נמצא מן הצפון לדרום קרוי להיכל רוחב ולאולם אורך לפי שההיכל מדתו ממזרח למערב יתירה על מצפון לדרום ובאולם בחלוף זה שמדה היתרה קרויה אורך וזהו היותר נכון.
פסוק יב:ואומרו וגבול לפני התאות אמה אחת כתב רש"י התאות שמכאן ומכאן לשער היו משוכים מן כנגד חלל השער שלפנים אמר לצפון ואמה לדרום נמצאו משוכים מחלל רוחב הפתח שתי אמות ומחצה לכאן וכן לכאן וזהו לשון גבול מקום פנוי. והרב רבי דוד קמחי פירש שלפני השלש תאים שזכר למעלה היה אמה אחת שהיה להם לרחבה ועל הסף האמה גבול התאים וכן מפה לשלשת התאים האחרים כאילו התאים היו פתוחים לפנים למערב כנגד החיל וכן היו פתוחים לצפון ולדרום, ודעתי נוטה שהתאות האלה שזכר כאן אינם התאים שזכר למעלה כי אותם היו סמוכים לחומה החיצונה מבפנים פתוחים כנגד הבית, אמנם התאות שנזכרו כאן היו סמוכין לעזרת הנשים מבחוץ פתוחים להר הבית כמו שזכר רש"י, ולכן תראה שבתאים שזכר למעלה היו חמש אמות מבדילים בין תא לתא אמנם בתאות האלה נאמר כאן שהיה גבול בין תא לתא אמה אחת ולכן עם היות אלו ואלו כל א' מרובע ארכו כרחבו שש אמות מבואר הוא שהיו מחולפים אלה מאלה כפי מקומותיהם והבדליהם ולכן אין להקשות בזה ייתור והכפל ממה שזכר למעלה כמו שהקשה הרב רבי דוד קמחי.
פסוק יג:וימד את השער מגג התא לגגו רוחב כ"ה אמות פרש"י מגג התא שבצפון השער לגג התא שבדרום השער כ"ה אמות עובי כותל התא חמש וכן עובי כותל התא שמהצד השני הרי עשר ושתי אמות ומחצה שהוא משוך מחלל הפתח לכאן וכן לכאן הרי ט"ו וחלל הפתח עשר הרי כ"ה אמות וכולם מדת רוחב השער הן. והקשה עליו הרב רבי דוד קמחי למה אמר וימד את השער שהיה לו לומר וימד מגג התא האחד לגג התא האחר שכנגדו מבלי שיזכור השער. ולי נראה שאין בזה קושיא כי בהיותו מודד מגג התא לגג התא שכנגדו היה מודד השער שביניהם, גם אפשר לומר כמ"ש שהתאים האלה היו צרים מלמעלה ולפיכך חזר למדוד גגי התאים עם גג השער והאילים והאולם כ"ה רוחב לפי שבערך מדתם שלמטה היו יותר מזה, וכן נאמר בשאר השערים עם התאים והאולמים רוחב כ"ה ואורך חמשים אמה, ואולי היו שם אולמים אחרים מלבד האולם הנזכר. ואומרו פתח נגד פתח רוצה לומר שפתח השער הזה היה כנגד פתח שלפנים ממנו בעזרת ישראל כי היו השערים מכוונים זה כנגד זה כמו שבארתי, ורש"י פירש פתח התא שאצל השער שבדרום מכוון כנגד פתח התא שבצפון.
פסוק יד:ואומרו ויעש את האילים ששים אמה אין הכוונה שעשה ששים אילים אלא שעשה את האילים גבוהים ששים אמה ובמדה ההיא היו כל אילי החצר שהם אילי השער ומזוזותיה, סביב סביב רוצה לומר בכל השערים שהיו לכל הרוחות וכן תרגם יונתן ועבד ית איליא שתין אמין קומיהין, ואומרו איל החצר אף על פי שהוא לשון יחיד עומד במקום רבים כי הוא שם לכלל האילים, והודיע בכתוב הזה שכמו שהיו אילים לשער המזרחי כן היו לכל השערים סביב.
פסוק טו:ואמנם אומרו ועל פני שער האיתון על לפני אולם השער הפנימי חמישים אמה פרש"י ועל פני השער גובה השער כי מגובה שאר השערים שבענין שהם חמשים אמה אני למד שעל פני האמור כאן הוא לשון גובה וכן פירש למטה חמשים אמה ארכו גבהו, ומסייע לפירוש הרב שמצינו בספר מלכים (מלכים א' ז, טו) בבנין שלמה במדת העמודים לשון קומה ובדברי הימים (דברי הימים ב' ג, טו) כתב במקומה אורך, וקרא השער הזה שער האתון לפי שהיה משמש בכניסה ויציאה לכל באי העיר ואיתון הוא תרגומו של ביאה, אמנם הרב רבי דוד קמחי פירש ועל פני שער האיתון על לפני אולם השער שמפני השער מחוץ עד לפני אולם השער הפנימי היו חמשים אמה אורך כמו שמנה בשאר השערים אורך חמישים אמה ורוחב עשרים וחמש עם התאים והאולמים כלומר מצד השער החיצוני עד איל השער הפנימי חמשים אמה, ויהיה אומרו על לפני אולם השער כמו עד לפני וכן על המעברות כמו עד, ומה שפירש רש"י הוא יותר נכון בעיני כפי מלות הכתוב.
פסוק טז:ואומרו וחלונות אטומות אל התאים אין הכוונה שהיו חלונות סתומות בהחלט כי לא יקרא חלון אם אין שם פתח, אבל פירוש אטומות הוא כפירוש שקופים אטומים (מלכים א' ו, ד) בבנין שלמה וכתבו המפרשים שם שהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים להודיע שהמקדש היה מאיר לכל העולם ולא היה צריך לאורה, וכן אמרו בילמדנו לפי שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגומר לא בשביל שאני צריך אורה אלא כדי להאיר לך הוי ויקחו אליך שמן, ראה מה כתוב מחוץ לפרוכת העדות לא היתה המנורה צריכה להנתן אלא לפנים מן הפרוכת אצל הארון והיא נתונה חוץ לפרוכת להודיעך שאינו צריך לאורה, וזה בחלונות המקדש דרך דרש הוא כי כבר התבאר במופתי ההנדסא כי מפני היות החלונות רחבות מבחוץ וצרות מבפנים הולכות בשפוע ירבה יותר האור בבית. ויותר נכון לפרש ששקופים אטומים הם שמות הפכיים כי שקופים הוא מלשון השקפה כמו וישקף אבימלך (בראשית כו, ח), בעד החלון נשקפה (שופטים ה, כח), ואטומים הוא מלשון סתימה כמו אוטם אוזנו (משלי כא, יג) אוטם שפתיו (שם י, ז כח), וענינו שהיו החלונות האלה עשויים במלאכה כמו אשנבים וחרכים כסדקים דקים כדרך שעושים השרים כדי שמאותן החלונות יראו את כל אשר מחוץ ואינן נראין, ולפי שהיה א"כ בחלונות ההם חלק מפתוח וחלק מהסתימה כאילו הם מורכבים משניהם קראם שקופים אטומים ע"ד גר ותושב, והיה התועלת בזה שיביא אור לבית מאותן החלונות ולא יוכל אדם מחוץ לראות מהם מה בבית והם כדמות הגזוזטראות. או יהיה הענין בזה שצוה שלמה לעשות חלונות מזכוכית להשים בבית כדי שיכנס האור ולא יראה אדם בהם מחוץ דבר ולכן קראם שקופים אטומים רוצה לומר נראין בהירים בעצמן לענין האור ואטומים וסתומים לענין הראייה, ועל זה עצמו אמר כאן וחלונות אטומות. ומלת איליהמה היא כמו איליהם והה"י נוספת וענין הכתוב שהיו חלונות בקירות התאים וכן באילים לפנימה לשער סביב סביב וכן לאילמות לתאים ולאילים שהיו לפנים מן השער הזה ולשאר השערים שלכולם היו חלונות אטומות, ומילת אילמות היא כמו אילים שהוא כיפה, וחלונות סביב סביב לפנימה רוצה לומר שהחלונות היו לצד פנים ולא לצד חוץ לחומה כי כולן היו פתוחות לצד פנים, ואמר ואל איל תמרים להגיד שלכל איל ואיל היו תמורים והם צורות דקלים וכותרות על ראשיהם וכן תרגם יונתן כותרתא.
פסוק יז:ויביאני אל החצר החיצונה יאמר שהכניסו באותה עזרה שהיתה חיצונה לעזרת ישראל, ועם היות שכבר אמר למעלה ויבא אותי שמה ויבא אל השער אשר פניו דרך הקדימה הנה חזר לומר כאן ויביאני אל החצר החיצונה להגיד שראה בנבואתו ראשונה איך הובא אל ההר הגבוה ההיא ושהאיש אשר ראה נכנס בשער המזרחי וכאילו הנביא נשאר מחוץ ועתה יאמר שהכניסו באותה עזרה וראה שם לשכות, ואחר זה יבאר כמה היו הלשכות שהיו שלשים כמו שיזכור כי לא ספר עתה אלא שהיו בנויות על רצפה וכתב רש"י שהרצפה היא עלייה סביב ועליה היו לשכות, ושממה שאמר והרצפה אל כתף השערים אנו למדין שהרצפה היא עלייה, ויותר נכון לפרש רצפה שהיא הקרקע שמצפין באבנים חלוקים ויפים אבני שיש טהור ושעל אותה רצפה היו שלשים לשכות.
פסוק יח:והיא היתה אל כתף השערים לעומת אורך השערים ומאשר אמר הרצפה התחתונה נראה שהיו שתי רצפות אחת תחתונה בקרקע ואחרת עליונה בנויה על גבי עמודים ושתיהן היו רצפות אבנים יקרות אותה שלמטה ואותה שהיא עליה בעלייה, ויסכים זה עם דעת רש"י בצד מה. ועם מה שאמרו במשנת מדות (פ"ב מ"ה) חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא שהנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה כדי שלא יהיו מעורבין האנשים עם הנשים ולכך אמר שהרצפה שעליה לשכות היתה עשויה אל כתף השערים רוצה לומר בעבר השערים מזה ומזה כי פירוש כתף הוא צד ועבר כמו ולכתף השנית (שמות כז, טו), ולפי שהיתה הרצפה התחתונה גדולה תחת כל השערים לכן אמר לעומת אורך כל השערים, וכתב רש"י גובה שערי החצר היה מפסיק את העלייה שלא היתה מסבבת את כל החצר והיא על כתפות השער מזה ומזה כנגד גובה השערים. וכתב עוד הרצפה התחתונה נשתנית תיבה זו מכל תחתונה שבמקרא שבכל מקום הטעם בנו"ן וזה בתי"ו למדנו שאין תחתונה זו רצפה שתחת אחרת אלא רצפה אחת היא ותחתונה של רצפה היה לעומת גובה השער וה"י התחתונה כה"י של ביתה ושל חלאתה שהן יתרות, ואין דברי הרב בזה מחוורין אצלי כי אין הטעם שזכר שבא בת"ו ולא בנו"ן מכריע היות הרצפה אחת ולא שתים והה"י יתירה הוא גנאי בכתבי הקדש.
פסוק יט:וימד רוחב מלפני השער התחתונה רוצה לומר שמדד האיש הנראה אליו שער החצר החיצונה שהיא עזרת הנשים שהיתה תחתונה כנגד שער החצר הפנימית שהיא עזרת ישראל, כי כמו שזכרתי עזרת ישראל גבוהה מעזרת הנשים להיות ההר משופע ועולה, וכמו שאמר כי בז' מעלות יעלו בו, והענין שמדד הרוחב שהיה שער זה בשער החצר הפנימי והיו ק' אמה, ואמר לפני החצר הפנימי מחוץ להגיד שהיתה המדה מחוץ לא עם השער הפנימית כי הוא לא מדד אלא רוחב החלל, ולפי שהיה המדה למזרח ולצפון אמר הקדים והצפון רוצה לומר שמדד השער המזרחית וכן שער הצפונית של עזרת הנשים, (כ) וזהו אומרו השער אשר פנה דרך הצפון להחצר החיצונה מדד ארכו ורחבו.
פסוק כא:ואומרו ותאיו שלשה רוצה לומר שכן מדד התאים שהיו ג' מפה וג' מפה ואיליו ואלמיו שהיו בשער הזה הצפונית כמדה שהיו בשער הראשון המזרחי שהם חמשים אמה ארכו ורוחב כ"ה באמה, (כב) וכן היו בשער הזה חלוניו ואלמיו ותימריו שהיו מצויירים שמה כמו שהיו בשער המזרחי, וכן במעלות שבע יעלו בו כי שבעה מעלות היו מעזרת הנשים לעזרת ישראל ואמר ואילמו לפניהם להגיד שלפני המעלות היה אילמו, ובמסכת מדות (פ"ב מ"ה) שנינו שט"ו מעלות היו עולין מעזרת הנשים לעזרת ישראל כנגד ט"ו מעלות שבתהילים שעליהם היו הלוים עומדים בשיר, (כג) ואמרו ושער לחצר הפנימי נגד השער לצפון ולקדים פירושו כי שערי עזרת ישראל שהוא החצר הפנימי היה כנגד שער החיצון של עזרת הנשים לצפון ולקדים שהיו זה כנגד זה והיו מאה אמה מזה לזה.
פסוק כד:ויוליכני דרך הדרום וגומר עד ושתים דלתות להיכל ולקדש. סיפר שהאיש הנראה אליו אחרי שהראהו מעזרת הנשים השער המזרחי והצפוני הוליכו עוד לאותה עזרת הנשים עצמה דרך הדרום והראהו השער הדרומי שהיה שם ומדד מדותיו ואיליו ואילמיו כמו בשאר השערים שקדמו, (כה) וחלונים לו ר"ל לשער הזה ג"כ היו לו חלונים ואילמים כבשאר השערים, ואומרו כהחלונות ר"ל כמו החלונות שנזכרו למעלה ובדרש דרשוהו ל' כהה חלונות כהות רחבות מבחוץ וצרות מבפנים.
פסוק כו:וגם ראה שהיו בשער הזה הדרומי מעלות שבעה עולותיו שהוא כמו מעלותיו כי משער הדרומי של עזרת הנשים היו עולים לעזרת ישראל בשבעה מעלות והאילמים והתימרים הכל היה שם כמו בשאר השערים.
פסוק כז:ואח"ז הראהו שער לחצר הפנימי דרך הדרום ר"ל שהראה עזרת ישראל והשער שהיה בדרומה מכוון כנגד השער הדרומי מעזרת הנשים מאה אמות, (כח) ושהכניסו בחצר ישראל ההוא שקראו פנימי בערך עזרת הנשים ומדד את השער במדות ההם.
פסוק כט:וראה התאים והאילים ואילמיו באותם המדות שנזכרו בשאר השערים והאילים והאילמים ההם היו נכנסין בעובי החצר, (ל) ועליו אמר ואילמות סביב סביב כי היו האילמות והחלונות בעובי כותלי החצר סביב סביב ולא היו יוצאין מהמדות שזכר למעלה אורך כ"ה אבל הרוחב היה חמש אמות כי לכל אחד היה רוחב חללו חמש אמות וזה לא זכר בחצר החיצונה.
פסוק לא:ואמר ואילמו אל חצר החיצונה להגיד שאילמיו של החצר הפנימי היו בולטין אל החצר החיצונה לא כמו שהיה בעזרת הנשים היא החצר החיצונה שאיליו ואילמיו היו מבפנים, עוד זכר הבדל אחר שראה שם והוא שמעלות שמונה היו מעלותיו ר"ל כי בשמונה מעלות היו עולין מעזרת ישראל לעזרת הכהנים ובבנין בית שני לא היו אלא שלש מעלות גילה בזה שלע"ל תהיה קדושה בכהנים יותר גדולה ולזה יבדלו וירוחקו יותר מן העם.
פסוק לב:ואמר ויביאני אל החצר הפנימי אל הקדים להגיד שהביאו בשלשת הרוחות מאותו החצר הפנימי והראהו שלשת השערים שהיו בהם וכולם היו שוים במדות ובענינים.
פסוק לח:ואמרו ולשכה ופתחה באילים השערים ענינו שראה ברוח הצפון לשכה והיא פתוחה באילי השערים ששם ידיחו את העולה ר"ל כי לרוח צפון לצפונו של מזבח היתה שחיטת הקדשים והפשטם וניתוחם כמ"ש בתורה (ויקרא א, יא) צפונה לפני ה', (לט) וזכר שעל שלחנות של שיש היו מדיחים אותם והוא אומרו ובאולם השער שנים שלחנות מפה ושנים שלחנות מפה לשחוט אליהם העולה ר"ל לשחוט עליהם, והיו אותם שלחנות ב' במזרחו של מזבח וב' במערבו כי הנה צותה תורה שבמקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת (שם ו, יח) והיה זה כן שלא לפרסם החטאים.
פסוק מ:ואומרו ולכתף מחוצה לעולה ענינו כמו מעלה כלומר מחוץ למעלות שזכר אל הצד הצפוני היה כמו בשער הדרום שתי שלחנות מפה ושתים שלחנות מפה, (מא) והיו כולם ח' שלחנות עליהם ישחטו לא לבד העולה כי גם שאר הזבחים כמו שאמר בסוף הפסוק והזבח אבל זכר העולה שהיתה תמידית.
פסוק מב:וזכר שהיו השלחנות כולם אבני גזית וכל אחת מהן ארכה אמה וחצי ורחב אמה וחצי וגובהה אמה אחת ועוד ישמשו אותן שלחנות שיניחו עליהם הכלים שישחטו בהם והם הסכינים והמזרקות שיקבלו בהם את הדם, (מג) ואמר והשפתים טפח א' מוכנים בבית להגיד שהכלים ששופתין עליהם הקדירות או הם כמ"ש רש"י אונקליות של ברזל קבועים בעמודים שבבית המטבחים בצפון לתלות ולהפשיט בהן הקדשים, וכן אמרו במשנת מדות (פ"ג מ"ה) בית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו שמנה עמודים נכסין ורביעין של ארז על גביהן ואונקליאות של ברזל קבועים בהם ושלשה צדדין היו לכל או"א שבה תולין ומפשיטין על שלחנות של שיש שבין העמודים בשר הקרבנות, ואונקלין הם ווי ברזל קבועים בעמודים ובכותלים לתלות בהם.
פסוק מד:ואמרו ומחוצה לשער הפנימי לשכות שרים ר"ל ששער הפנימי של עזרת ישראל היה מחובר בחלל החצר הפנימי ושם היו לשכות הלוים המשוררים וכן ת"י לשכות שרים לשכות ליואי שהם היו משוררים, ואמר אשר אל כתף שער הצפון ופניהם דרך הדרום להגיד שהיו אל כתף שער הצפון אותם הלשכות ר"ל לאותה צד צפוני ופני הלשכות ההם היו דרך הדרום כלומר שפתחיהם היו לדרום, וכתף השער קורא מה שאחר השער, ואומרו אחד אל כתף שער הקדים פני דרך הצפון פי' לשכה אחת היתה אל כתף וצד שער הקדים שהיתה פתוחה לצד צפון, (מה) ואמר וידבר אלי זה הלשכה אשר פניה דרך הדרום לכהנים שומרי משמרת הבית לפי שזכר שהיו שם שתי לשכות אחת לדרום ואחת לצפון ביאר עתה שאותה שפניה דרך הדרום היתה לכהנים שומרי משמרת הבית והם הלוים המשוררים וקראם כהנים לפי שענין כהן הוא משרת והיא לשכת השרים שזכר למעלה, (מו) והלשכה האחרת אשר פניה דרך הצפון היתה לכהנים שומרי משמרת המזבח והם הכהנים גמורים, וביאר שהם מבני צדוק ומזרעו כי הוא היה כ"ג תחילה בבית שבנה שלמה כמו שאמר (דה"א כט, כב) וימליכו שנית לשלמה בן דוד לנגיד ולצדוק לכהן שהוא היה מבני אלעזר הכהן ופנחס בנו ולזרעו ניתנה ברית הכהונה ואשר היו מבני איתמר ירדו ממעלת הכהונה בקללת עלי.
פסוק מז:עוד זכר שמדד האיש הנראה אליו את החצר והוא עזרת ישראל ושהיה מרובע ארכו מאה אמה ורחבו מאה אמה, ושהמזבח היה מונח לפני הבית רוצה לומר קודם שיכנסו להיכל, והנה בבית שני היתה אורך עזרת ישראל קל"ה אמות על רוחב אחד עשרה וכאן אמר שהיה מרובע מאה על מאה שהוא גדול יותר נמרץ, והרד"ק פירש והמזבח לפני הבית שמדד האיש ג"כ המזבח שהיה לפני הבית ולא זכר מדתו ואינו נכון.
פסוק מח:עוד אמר ויביאני אל אולם הבית והוא אולם ההיכל וימד אל אולם ואין הכונה שמדד את האולם כי איך יהיה מדתו ה' אמות אבל מלת אל הוא חסר יו"ד והוא כמו איל אולם ר"ל שמדד האיל שבאולם והוא עובי כתפות הפתח ממזרח למערב, וכ"א היה חמש אמות, ורוחב השער היה שלש אמות מפה ר"ל מן הצפון ושלש אמות מפה מן הדרום נמצא רוחב השער י"ד אמות כי אורך האולם היה עשרים אמות וכשתסיר מהם שש לקצוות השער נשאר רחבו י"ד אמה, (מט) וזהו שביאר מיד אולם עשרים אמה שהיה ארכו כנגד רחבו של היכל ורוחב עשתי עשרה וכן היה בבנין בית שני שכך שנינו (מדות פ"ד מ"ז) כותל אולם חמש ואולם אחד עשרה אבל בבנין שלמה היו עשרים רוחבו כאורכו, ואומרו ובמעלות אשר יעלו אליו פירושו ובמעלות היה הדרך אשר בהם יעלו אליו ובבנין בית שני אמרו במשנה (מדות פ"ג מ"ו) שהיו י"ב מעלות ורום כל מעלה היה חצי אמה ועמודים אל האילים ר"ל שהאילים אשר זכר שהיו לאולם היו מונחים על העמודים אחד מפה ואחד מפה.
