פסוק ב:על הר שעיר. היא ארץ אדום היושבת בדרומה של א״י אולם הנבואה ההיא נאמרה לפי שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו לכן אמר הר שעיר:
פסוק ג:הנני אליך. הנה אני אלחם עמך:
פסוק ג:ונטיתי ידי. להכות בך:
פסוק ד:ואתה. ר״ל כל הארץ בכללה:
פסוק ד:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק ה:יען. בעבור שהיה לך על ישראל שנאה שמורה מימות עולם והזלת דמי ישראל על ידי חרב בעת בוא עליהם אידם בחורבן הבית בעת בוא העון הממלא את הסאה ומשלים את הקץ:
פסוק ו:לדם אעשך. אעשה ארצך מלאה דמי הרוגים:
פסוק ו:ודם. אנשי שופכי דם ירדפוך:
פסוק ו:אם לא דם שנאת. וכי לא שנאת שופכי דם ומאד נשמרת מהם והנה עתה שופכי דם ירדפוך וישיגוך:
פסוק ז:את הר שעיר. ר״ל שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו:
פסוק ז:לשממה ושממה. כפל המלה יורה על מרבית השממון:
פסוק ח:את הריו. כי ינוסו על ההרים ושם ישיגם האויב ויהרגם:
פסוק ט:שממות עולם. עד עולם תהיה שממה ועריך לא תשובנה לקדמתן:
פסוק ט:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק י:יען. בעבור שאמרת את שתי הגוים וכו׳ הם יהודה וישראל וארצותם הנה מעתה תהיינה לי ואנחנו נירש אותן עד עולם:
פסוק י:וה׳ שם היה. כאומר אבל לא כן יהיה כי ה׳ היה שם ר״ל מקום מקדש והיה שם ואיך אם כן יעזבנו בידך:
פסוק יא:ועשיתי. אעשה לך כפי אפך וקנאתך אשר עשית להם מרוב השנאה שיש לך עליהם ר״ל אעשה עמך בערך שעשית עמו:
פסוק יא:ונודעתי בם. אהיה נודע וניכר בין בני ישראל למשגיח כאשר אשפטך מה שעשית לו:
פסוק יב:וידעת. אז תדע ששמעתי את כל דברי בזיונך שאמרת על הרי ישראל הנה שממו כי אנשיהם נתנו לנו לאכלה ולא נשאר שם מי מהם:
פסוק יג:ותגדילו. ואשר הגדלתם עלי בפיכם לדבר גדולות ודברי גאוה ואשר הרביתים עלי דבריכם בדברי חרוף הנה אני שמעתי את הכל ואין דבר נעלם ממני:
פסוק יד:כשמוח. בעת שתהיה שמחה בכל הארץ ואז אעשה אותם שממה וזהו בימות המשיח שיגולה מלכות שמים ותתרבה אז השמחה בעולם כמ״ש ה׳ מלך תגל הארץ וכו׳ (תהילים צ״ו:י״א):
פסוק טו:כשמחתך. כערך השמחה שהיה לך על נחלת בית ישראל על אשר נעשית שממה בערך הזה אעשה שמחה על שממותך:
פסוק טו:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול: