פסוק ב:על הר שעיר. כן כתוב בכל ספרים על הר ובס"א כ"י שהיה כתוב בתחלה על נמחק ונכתב אח"כ אל וקלקול הוא זה דבישעיה נ"ו מני במסורת כל אל דסמיכי למלת הר ולית דין בגווייהו:
פסוק ו:ודם ירדפך אם לא דם שנאת ודם ירדפך. ב' בפסוק ושניהם בחטף קמץ לב"א ובשוא ופתח לב"נ כן כתב רד"ק בפי' ובמכלול דף כ"א ובשרשים והגהת לוית חן שער ו' פ' ה' ותמיהני על רוב ספרים שלנו שהם בשוא ופתח כב"נ אמנם בחילופי ב"א וב"נ שבדפוס וגם בכ"י לב"א ירדפך ב"נ ירדפך וחושש אני להם מחטאת:
פסוק ז:לשממה. במקצת ספרים כ"י כתוב לשממה ובמדוייקים לשממה השי"ן בחירק ובמאריך ומ"ם ראשונה בשוא וזהו דעת רד"ק שכתב בפירוש ובמכלול דף רט"ו שם בפלס שמלה שפחה ונמשך פ"א הפעל בטעם ע"כ. ובקצת ספרים מ"ם ראשונה בחטף פתח כמנהגה אחר אמאריך או בעבור שתי אותיות דומות:
פסוק ט:שממות עולם. בספרים מדוייקים השי"ן במאריך והמ"ם בשוא לבדו וכן משמע מדברי רד"ק שלא כתב עליו רק שנמשך פ"א הפעל בטעם ובספרים שהמ"ם בחטף פתח הוא מהטעמים שכתבתי למעלה:
פסוק ט:תישבנה. תשובנה קרי:
פסוק יא:אשפטך. בהרבה ספרים כ"י ודפוסים ישנים הפ"א בשוא לבדו כדינו ועיין מכלול פתוחי אפקוד:
פסוק יב:וידעת. הוא"ו בגעיא בס"ס:
פסוק יב:נאצותיך. בקמץ הנו"ן והאל"ף: