פסוק ב:בן אדם, הלילו. אמר כנגד מצרים:
פסוק ג:כי קרוב יום. כי באותה שנה שנאמרה נבואה זו נתנה מצרים ביד מלך בבל אמר כי קרוב יום רוצה לומר יום אידם ואמר אחר כן וקרוב יום לה' ר"ל כי היום הזה בא להם מה' ואליו הוא למהר יום אידם כי הוא יצוה לאויב לבא עליהם:
פסוק ג:יום ענן. ענן וערפל יהיה להם היום ההוא:
פסוק ג:עת גוים יהיה. עת שיאספו גוים על מצרים להחריבה ויונתן תירגם עידן תבר עממין יהא:
פסוק ד:והיתה חלחלה בכוש. כשיראו בני כוש שיפלו חללים במצרים יחילו ויפחדו וירגזו שתבא החרב גם עליהם כי שכנים הם ועם אחד הם כלם בני חם:
פסוק ד:חלל. דרך כלל רוצה לומר חללים רבים:
פסוק ה:כוש ופוט ולוד וכל הערב. עם מקובץ מעמים נתערבו יחד וי"ת סומכותא לשון ערבוב:
פסוק ה:ובני ארץ הברית. שהיה להם ברית עם ארץ מצרים אבל לא היו מהם וממשפחותם ולפי שהיו בני בריתם לקו עמהם:
פסוק ו:כה אמר ה', סומכי מצרים. הם בני ארץ הברית ושאר העמים שזכר שהיו סומכים ידי מצרים ועוזרים אותם:
פסוק ו:ממגדל סונה. הוא גבול מצרים מפאה אחת ואמר כי משם תחל החרב לאכול בהם עד גבול כוש כמו שזכר למעלה ממגדל סונה ועד גבול כוש ולפי שזכר כוש למעלה שהוא הגבול השני סמך על המבין ולא זכרו וכנוי מלת בה לארץ מצרים:
פסוק ז:ונשמו בתוך ארצות נשמות. בתוך ר"ל בכלל ופירוש ונשמו ארצות מצרים ובתוך ארצות יעיד עליו וכן כפל הענין במלות שונות ואמר ועריו בתוך ערים נחרבות:
פסוק ח:וידעו, בתתי אש במצרים. על דרך משל כתרגומו כד אייתי עממיא דתקיפין כאשתא על מצרים:
פסוק ט:ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני בצים להחריד את כוש. בצים הם הספינות כמו וצי אדיר לא יעברנו והיה משפטו ציים בשני יודי"ן כמו מן עי עיים אלא שהוקל כמו עברים יהודים אמר בעת ההיא אחרי חרבן מצרים אביא על כוש צבא גוים בספינות. וקראם מלאכים כאילו בשליחות האל יתברך באים שם כי הוא גזר הגזירה עליהם לפיכך אמר מלפני ואמר בצים כי נהר גדול סובב ארץ כוש ולא יוכלו להכנס לה אלא בספינות וכן אמר בתורה הוא הסובב את כל ארץ כוש וכן יש נהרות אחרות ואמר בספר ישעיה הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש השולח בים צירים ובכלי גמא על פני מים:
פסוק ט:להחריד את כוש בטח. כוש שהיה יושב לבטח יחריד אותה העם שיבואו עליהם פתאום:
פסוק ט:כיום מצרים. כמו שהיתה חלחלה בהם בחרבן מצרים כמו שאמר למעלה והיתה חלחלה בכוש בנפול חלל במצרים כן תהיה עתה חלחלה בהם בעבור עצמם:
פסוק ט:כי הנה באה. רוצה לומר עת חורבנם:
פסוק י:כה אמר. מבואר. היא
פסוק יא:הוא ועמו. מובאים. כי אני ה' מביא אותם:
פסוק יב:ונתתי יאורים חרבה. יבשה כמו אשר בחרבה ולפי שארץ מצרים כל טובה ושבחה היא היאור אמר דרך משל שיחרבו היאורים רוצה לומר שיכלה מהם כל טובה:
פסוק יג:כה אמר ה', והאבדתי גלולים. כמשמעו ולפי שהיה בטחונם בהם שיצילו אותם מיד האויב אמר כן כמו שאמר בבל הוביש בל חת מרודך חתו גלוליה או הוא על דרך משל כמו ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים וי"ת ואביד דפלחין לטעוותא:
פסוק יג:ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד. ומלך גם כן אשבית מארץ מצרים שלא יהיה שם עוד ר"ל זמן רב כמו ולא יספו עוד גדודי ארם שהרי אמר מקץ מ' שנה אקבץ את מצרים או יהיה עוד כמשמעו לעולם כמו שאמר ולא תתנשא עוד על הגוים וזהו שאמר ונתתי יראה בארץ מצרים שיהיו לעולם יראים משאר העמים:
פסוק יד:והשמתי, בנא. נא היא אלכסנדריא וכן תירגם יונתן:
פסוק טו:ושפכתי. מבואר הוא:
פסוק טז:ונתתי, חול תחיל סין. כתיב ביו"ד וקרי בוי"ו הכתוב מבנין הפעיל והקרי מן הקל והוא לשון חיל כיולדה:
פסוק טז:להבקע. שיבקעו חומותיה:
פסוק טז:ונוף צרי יומם. ואל נוף יבואו צרי יומם רוצה לומר ביום יבואו לה האויבים ולא בלילה כגנבים ויונתן תירגם בעלי דבביא יקפונה יום יום:
פסוק יז:בחורי און. שם עיר בארץ מצרים ואפשר שהיא און הכתוב בתורה כהן און:
פסוק יז:ופי - בסת. תרין מלין כתיבין וקרין מלה חדא והוא שם עיר:
פסוק יז:והנה בשבי תלכנה. כמו הן הנה היו לבני ישראל. ואמר המה לזכרים והנה לנקבות. ופירש אדוני אבי ז"ל כי על הנשים אמר ואע"פ שלא זכרם הנה זכר הבחורים שיפלו בחרב ואמר כי נשיהם תלכנה בשבי ויונתן תירגם עולמי און ופיבסת בחרבא יתקטלון ופלחיהון בשביא יהכון:
פסוק יח:ובתחפנחס. הוא תחפנחס הנזכר במלכים ונשתנו התנועות כי זה נקוד הבי"ת בחיר"ק והתי"ו בשוא והחי"ת בפתח והפ"א והנו"ן בשוא:
פסוק יח:חשך היום. בשי"ן ונקרא בשמאל כמו ולא חשך ממני מאומה פירוש מנע היום מאורו להם ואמר זה מרוב הצרה כאילו מנע היום מאורו להם ויונתן תירגם על תחפנחס אייתי חשך בימם תירגם אותו כמו חשך בימין:
פסוק יח:את מטות מצרים. מוטות עולם שהיו על צוארי הגוים ויונתן תירגם כד אתבר תמן ית תקוף מצרים:
פסוק יח:היא ענן יכסנה. כתרגומו מלך במשרייתיה יחפינה כעננא דסליק וחפי ית ארעא:
פסוק יח:ובנותיה בשבי תלכנה. רוצה לומר יושבי הכפרים ילכו בשבי כי הם אין להם כח להלחם כנגד האויבים ויקחום ויוליכום בשביה:
פסוק כ:ויהי באחת עשרה שנה. לגלות צדקיהו:
פסוק כ:בראשון בשבעה לחדש. בחדש הראשון שהוא ניסן:
פסוק כא:בן אדם את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי. זהו שנאמר בירמיה על חיל פרעה נכה מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמיש אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו ואומר במלכים ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל וגו' וזהו שנשברה זרועו האחת:
פסוק כא:והנה לא חובשה. אחר שנשברה לא חובשה שתוכל לתפוש חרב עוד כמו שאמר ולא הוסיף עוד:
פסוק כא:לשום חתול. כריכה שכורכין העצם הנשבר וחובשין אותו וזה השברון לא היה לו רפואה עוד:
פסוק כא:לחבשה. במפיק הה"א לחבש אותה וכן לחזקה ויהי לחזקה מקור מן הקל יוצא וכן ויצר לו ולא חזקו פעל יוצא מן הקל ופירש יונתן המשל כן בר אדם ית תקוף פרעה מלכא דמצרים תברית והא לא מיתקפא לאתסאה וגומר:
פסוק כב:לכן, את החזקה ואת הנשברת. החזקה אשבר הנשברת תהיה שבורה כמו שהיתה והחזקה משל על ארצו שנשארה לו אחר שהכה אותו נבוכדנצאר על נהר פרת:
פסוק כג:והפיצותי. מבואר הוא:
פסוק כד:וחזקתי, ונאק נאקות חלל לפניו. כבר פירשנו לעיל מהו נאקת חלל והוא הוצאת הנשמה מהקנה בקול בעת מותו:
פסוק כה:והחזקתי, תפלנה. כאילו נפלו שלא יהא בהם כח:
פסוק כה:ונטה אותה. על דרך נטה את מטך:
פסוק כה:אל ארץ מצרים. כמו על וכמוהו רבים: