פסוק א:ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם הנבא ואמרת כה אמר ה' אלקים הלילו הה ליום וגומר עד ויהי באחת עשרה שנה וגומר בן אדם את זרוע פרעה. כבר ביארתי למעלה שדרך הנבואות כן הוא שפעמים תבוא הנבואה לנביא על ענין אחד קרוב לבוא ומיד יודיעהו ענין אחר ממינו שהוא לזמן רחוק או לאחרית הימים, וכמו שפירשתי בענין צור שלא לבד ניבא יחזקאל החרבן העתיד לבא עליה בקרוב אבל גם ניבא על חורבן אחר שהיה עתיד לבא עליה אחרי ימים רבים, כן היה הענין במצרים כי הנה הנביא יחזקאל ניבא בפרשיות האלה שפירשתי על חרבן מצרים הקרוב לאותו זמן ומיד באה לו נבואה אחרת ממה שעתיד שתחרב מצרים חרבן אחר יותר מופלג ממה שעשה נבוכדנצר ויהיה זה באחרית הימים, ועל זה באה הפרשה הזאת (ב) בן אדם הנבא ואמרת כה אמר ה' אלקים הלילו הה ליום רוצה לומר החרבן הזה שנבאתי על מצרים בימי נבוכדנצר כאפס ותוהו תחשב לו בערך אל חרבן אחר שיהיה למצרים אחר כך ביום השם הגדול והנורא שהוא יום קבוץ הגליות וכאילו אמר אל תיילילו על החרבן הזה אבל הלילו על אשר יהיה ביום השם (ג) שהוא יהיה יום ענן ועת גוים רוצה לומר עת שיפלו בו גוים רבים, (ד) ואז תבוא חרב גדול במצרים וממנו תהיה חלחלה בכוש בשמעם חללי מצרים, (ה) ולכן זכר בחרבן הזה כוש ופוט ולוד וכל הערב וכוב ובני ארץ הברית שעם המצריים בחרב יפלו, והאומות ההמה רובם לא זכרם ירמיהו בפרשת כוס יין החמה כי לא היו אלה בכלל הארצות שהחריב נבוכד נצר אבל הם עתידים ליחרב לעתיד לבוא כמו שיתבאר, (ו) ועל זה אמר גם כן כה אמר ה' ונפלו סומכי מצרים רוצה לומר שהאומות אשר יבואו לסמוך את מצרים ולעוזרו יפלו גם כן מהם חללים הרבה באופן שתרד גאות עוזה של מצרים ממגדל סונה שהוא קצה א' ממצרים ולא זכר הקצה האחר לפי שנסמך על מ"ש ועד גבול כוש, (ז) ויהיו ארצות מצרים נשמות ונחרבות בתוך הערים הנחרבות שבעולם, (ח) וידעו שמאת ה' היתה זאת בתתו אש שריפה וכליון במצרים ונשברו כל עוזריה רוצה לומר שכל הבאים לעזור אותה יפלו מהם חללים רבים, (ט) וביום ההוא שתהיה החרבן המופלג הזה במצרים יצאו מלאכים בציים שהם הספינות הקטנות כמ"ש וצים מיד כתים (במדבר כד, כד), ואותם המלאכים ילכו להחריד את כוש בהיותו יושב לבטח ותהיה בהם חרדה בשמעם מהפכת מצרים ורעתה והיתה חלחלה בהם רוצה לומר בכושיים ביום מצרים כי יפחדו מאד בשמעם כליון מצרים והריגתה פן עליהם תבא החרב ההוא גם כן.
פסוק י:ואחרי שזכר הנביא חרבן מצרים העתיד להיות על ידי נבוכד נצר וחרבנו האחר העתיד להיות באחרית הימים, זכר הנבואות שבאו אליו על כל א' מהן והתחיל בפרשה כה אמר ה' אלוקים והשבתי את המון מצרים ביד נבוכד נצר כי מפני שפרעה היה בוטח ברב עמו והיה בוטח גם כן באליליו ואלקיו שיצילוהו והיה בוטח גם כן במבצריו וערי מעוזו שהיו חזקות והיה בוטח גם כן בהצלחתו שתמיד היה מנצח וגובר על אויביו לכן אמר השם לנביא שלא יבטח בדבר מזה ועל ההמון ורוב עמו אמר כה אמר ה' אלקים והשבתי את המון מצרים ביד נבוכד נצר, (יא) הוא ועמו עמו רוצה לומר פרעה ועמו שיהיו עמו כולם יפסדו מן הארץ לפי שעריצי גוים והם הכשדים מובאים לשחת הארץ כי היתה כוונת נבוכד נצר לכבוש להשחית ולהחריב את כל הארצות והכשדיים ההם יריקו חרבותם על מצרים באופן שימלאו את הארץ חלל, (יב) ואז לא יועיל להם היאור ולא רוב תבואתו וזהו ונתתי יאורים חרבה ומכרתי את הארץ ביד רעים שהם הכשדיים רעים וחטאים לה' מאד ובזה האופן תשומם הארץ ומלואה שהוא המון העם שלה ביד זרים אני ה' דברתי וגזור היא כן מלפני.
פסוק יג:ואמנם כנגד האלילים והאלוהות שהיה מצרים בוטח בהם אמר כה אמר ה' אלהים והאבדתי גלולים והשבתי אלילים מנוף ונוף הוא מצרים, ואמר ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד להגיד שגם כן ישבות מארץ מצרים מלך נשיא ומושל, והיה זה כל המ"ם שנה שהתמיד חרבנו כמו שנזכר למעלה, ואל תתמה מאומרו לא יהיה עוד שמורה על הנצחיות כי הנה מצינו ולא יספו עוד גדודי ארם (מלכים ב' ו, כג), והיה אם כן כאן מלת עוד מורה על זמן רב והם הארבעים שנה שזכר לא על הנצחיות המוחלט, וכאשר תבטל בטחון מצרים שהיו בוטחים בהמונו ובאלהיו ישאר לו פחד ורעדה מהאויבים והוא אומרו ונתתי יראה בארץ מצרים שיהיה להם יראה משאר העמים ולא יבטחו בהמונם ובאלהיהם.
פסוק יד:וכנגד הבטחון שהיה להם במבצריהם אמר והשמותי את פתרוס ונתתי אש בצוען ועשיתי שפטים בנא שאלה הם ערי מבצרות למצרים ואמרו שנא הוא אלכסנדריא, (טו) וכן אמר ושפכתי חמתי על סין שהוא מעוז מצרים ולפי שהיה עם רב בנא אמר והכרתי את המון נא, (טז) וביאר מה הם השפטים והרעות שיעשה בערים האלה באומרו ונתתי אש במצרים שירד עליה אש מן השמים ומזה חול תחול סין, ואפשר לפרש שבא הפסוק הזה לבאר סדר החרבן וזמנו כי ראשונה יהיה האש במצרים והוא רמז להריגת נבוכדנצר שמה וכאשר תהיה חרבן מצרים חול תחול סין כי תחיל ותצעק מפני הרעה אשר בא על מצרים, ונא עם היותה עיר בצורה תהיה להבקע חומותיה רוצה לומר נוחה ומוכנת להבקע ונוף צרי יומם רוצה לומר ונוף עם היותה עיר מבצר גבוה ותלול הצרים שהם שרי הכשדים יבאו עליו יומם ולא בלילה כגנבים כי לנגד השמש יבאו על נוף ללכדה, (יז) וכן בחורי און שהיא עיר אחת מארץ מצרים ואפשר שהוא כהן און הנזכר בתורה, ופי בסת שהוא גם כן שם עיר אחרת כולם בחרב יפולו, והנה רוצה לומר נשותיהם של החללים בשבי תלכנה, וי"ת עולמי און ופי בסת בחרבא יתקטלון ופלחיהון בשביא יהכון.
פסוק יח:עוד זכר משאר הערים באומרו ובתחפנחס חשך היום שהוא עיר אחת מארץ מצרים ונזכרה בספר מלכים, ואמר שבה חשך היום לרוב הצרה שבא עליו והוא אומרו בשברי שם את מטות מצרים ונשבת בה גאון עזה שהיתה עיר אחרת, ומפני רעתה אמר היא ענן יכסנה ובנותיה על נשי עזה שתלכנה בשבי, (יט) ולכן כלל כולן באומרו ועשיתי שפטים במצרים וידעו כי אני ה':
פסוק כ:ויהי באחת עשרה שנה בראשון באחד לחדש וגומר בן אדם את זרוע פרעה וגומר עד ויהי בשתי עשרה שנה.
פסוק כא:עתה יבאר שגם כן לא יבטח פרעה על הצלחתו והיותו תמיד נוצח במלחמותיו, כי הנה את זרוע פרעה מלך מצרים שברתי והנה לא חובשה ואמר זה על חיל פרעה נכה מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמיש אשר הכה נבוכדנצר מלך בבל בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו כמו שנזכר בספר ירמיהו (ירמיה מו, ב), והיתה מכת מצרים כל כך גדולה שמה שנאמר בספר מלכים (מלכים ב' כד, ז) ולא הוסיף עוד מלך מצרים לצאת מארצו כי לקח מלך בבל וגומר, וזהו שאמר כאן שנשברה זרועו האחת ואמר שלא חובשה לתת עליה רפואות לשום חתול לחבשה כדי שתחזק הזרוע ויוכל לתפוש בה החרב כלומר שאחרי שהכה שם נבוכדנצר את חיל ארץ מצרים לא שבו עוד המצריים על כבודם ולא נקמו נקמתם מן הכשדיים, אבל עדיין זרוע פרעה נשברת ואם כן איך יתהלל בהצלחות ובנצחון האויבים והוא לא הוסיף עוד לצאת מארצו, וחתול הוא ענין כריכה שכורכין העצם הנשבר וחובשין אותו, (כב) אבל לא בלבד יהיה לו זרוע אחת נשברת כי אני אשבר את שני זרועותיו את האחת החזקה שעדיין לא נשברה ואת הזרוע האחרת שכבר נשברה שתשבר עוד באופן שלא יוכל פרעה לקחת חרב בידו לא בימנית ולא בשמאלית וזהו והפלתי את החרב מידו, והיה הנמשל בזה שארצו שנשארה לו אחרי שהכה אותו נבוכדנצר על נהר פרת גם היא תאבד ע"י נבוכדנצר ולא יוכל מלך מצרים להצילה בחרבו ובקשתו, (כג) ומפני זה יהיו נפוצים המצריים בגוים ובארצות מהם בורחים ומהם גולים, (כד) וכמו שאשבר את שני זרועות פרעה כן אחזק את זרועות מלך בבל שארחיב ממשלתו ואגדיל מלכותו ונתתי את חרבי בידו לנקום נקמתי מאויבי, וכאשר אשבר זרועות פרעה יאנק פרעה נאקות חלל רוצה לומר כמו שיאנק החלל בצאת נשמתו לפניו של נבוכדנצר, (כה) ואומרו אחר זה והחזקתי את זרועות מלך בבל וזרועות פרעה תפולנה יראה שהוא מאמר כפול כי כבר נזכר זה למעלה, אבל ענינו וכאשר אחזיק את זרועות מלך בבל לגבור גבורות וזרועות פרעה תפולנה לארץ במפלה מוחלטת אז ידעו כי אני ה' שנתתי הגבורה לנבוכדנצר והמפלה למצרים והוא אומרו בתתי חרבי ביד מלך בבל ולכן הוא מצליח במעשיו ובנטותו אותה אל ארץ מצרים, (כו) והפיצותי את מצרים בגוים שידעו גם כן כי אני ה' שהפלתי את מצרים לארץ ושברתי את זרועותיו והותרה בזה השאלה החמישית: