א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם הִנָּבֵא֙ וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הֵילִ֖ילוּ הָ֥הּ לַיּֽוֹם׃ ג כִּֽי־קָר֣וֹב י֔וֹם וְקָר֥וֹב י֖וֹם לַֽיהוָ֑ה י֣וֹם עָנָ֔ן עֵ֥ת גּוֹיִ֖ם יִֽהְיֶֽה׃ ד וּבָאָ֥ה חֶ֙רֶב֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְהָיְתָ֤ה חַלְחָלָה֙ בְּכ֔וּשׁ בִּנְפֹ֥ל חָלָ֖ל בְּמִצְרָ֑יִם וְלָקְח֣וּ הֲמוֹנָ֔הּ וְנֶהֶרְס֖וּ יְסוֹדֹתֶֽיהָ׃ ה כּ֣וּשׁ וּפ֤וּט וְלוּד֙ וְכָל־הָעֶ֣רֶב וְכ֔וּב וּבְנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַבְּרִ֑ית אִתָּ֖ם בַּחֶ֥רֶב יִפֹּֽלוּ׃ ו כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה וְנָֽפְלוּ֙ סֹמְכֵ֣י מִצְרַ֔יִם וְיָרַ֖ד גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ מִמִּגְדֹּ֣ל סְוֵנֵ֗ה בַּחֶ֙רֶב֙ יִפְּלוּ־בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ ז וְנָשַׁ֕מּוּ בְּת֖וֹךְ אֲרָצ֣וֹת נְשַׁמּ֑וֹת וְעָרָ֕יו בְּתוֹךְ־עָרִ֥ים נַחֲרָב֖וֹת תִּֽהְיֶֽינָה׃ ח וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה בְּתִתִּי־אֵ֣שׁ בְּמִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבְּר֖וּ כָּל־עֹזְרֶֽיהָ׃ ט בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יֵצְא֨וּ מַלְאָכִ֤ים מִלְּפָנַי֙ בַּצִּ֔ים לְהַחֲרִ֖יד אֶת־כּ֣וּשׁ בֶּ֑טַח וְהָיְתָ֨ה חַלְחָלָ֤ה בָהֶם֙ בְּי֣וֹם מִצְרַ֔יִם כִּ֥י הִנֵּ֖ה בָּאָֽה׃ י כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה וְהִשְׁבַּתִּי֙ אֶת־הֲמ֣וֹן מִצְרַ֔יִם בְּיַ֖ד נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶֽל׃ יא ה֠וּא וְעַמּ֤וֹ אִתּוֹ֙ עָרִיצֵ֣י גוֹיִ֔ם מֽוּבָאִ֖ים לְשַׁחֵ֣ת הָאָ֑רֶץ וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל־מִצְרַ֔יִם וּמָלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ חָלָֽל׃ יב וְנָתַתִּ֤י יְאֹרִים֙ חָֽרָבָ֔ה וּמָכַרְתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ בְּיַד־רָעִ֑ים וַהֲשִׁמֹּתִ֞י אֶ֤רֶץ וּמְלֹאָהּ֙ בְּיַד־זָרִ֔ים אֲנִ֥י יְהוָ֖ה דִּבַּֽרְתִּי׃ יג כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה וְהַאֲבַדְתִּ֨י גִלּוּלִ֜ים וְהִשְׁבַּתִּ֤י אֱלִילִים֙ מִנֹּ֔ף וְנָשִׂ֥יא מֵאֶֽרֶץ־מִצְרַ֖יִם לֹ֣א יִֽהְיֶה־ע֑וֹד וְנָתַתִּ֥י יִרְאָ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ יד וַהֲשִׁמֹּתִי֙ אֶת־פַּתְר֔וֹס וְנָתַ֥תִּי אֵ֖שׁ בְּצֹ֑עַן וְעָשִׂ֥יתִי שְׁפָטִ֖ים בְּנֹֽא׃ טו וְשָׁפַכְתִּ֣י חֲמָתִ֔י עַל־סִ֖ין מָע֣וֹז מִצְרָ֑יִם וְהִכְרַתִּ֖י אֶת־הֲמ֥וֹן נֹֽא׃ טז וְנָתַ֤תִּי אֵשׁ֙ בְּמִצְרַ֔יִם ח֤וּל תחיל (תָּחוּל֙) סִ֔ין וְנֹ֖א תִּהְיֶ֣ה לְהִבָּקֵ֑עַ וְנֹ֖ף צָרֵ֥י יוֹמָֽם׃ יז בַּח֥וּרֵי אָ֛וֶן וּפִי־בֶ֖סֶת בַּחֶ֣רֶב יִפֹּ֑לוּ וְהֵ֖נָּה בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃ יח וּבִֽתְחַפְנְחֵס֙ חָשַׂ֣ךְ הַיּ֔וֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם֙ אֶת־מֹט֣וֹת מִצְרַ֔יִם וְנִשְׁבַּת־בָּ֖הּ גְּא֣וֹן עֻזָּ֑הּ הִ֚יא עָנָ֣ן יְכַסֶּ֔נָּה וּבְנוֹתֶ֖יהָ בַּשְּׁבִ֥י תֵלַֽכְנָה׃ יט וְעָשִׂ֥יתִי שְׁפָטִ֖ים בְּמִצְרָ֑יִם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ כ וַיְהִ֗י בְּאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה בָּֽרִאשׁ֖וֹן בְּשִׁבְעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֥ה דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ כא בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־זְר֛וֹעַ פַּרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֖יִם שָׁבָ֑רְתִּי וְהִנֵּ֣ה לֹֽא־חֻ֠בְּשָׁה לָתֵ֨ת רְפֻא֜וֹת לָשׂ֥וּם חִתּ֛וּל לְחָבְשָׁ֥הּ לְחָזְקָ֖הּ לִתְפֹּ֥שׂ בֶּחָֽרֶב׃ כב לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֣ר ׀ אֲדֹנָ֣י יְהֹוִ֗ה הִנְנִי֙ אֶל־פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם וְשָֽׁבַרְתִּי֙ אֶת־זְרֹ֣עֹתָ֔יו אֶת־הַחֲזָקָ֖ה וְאֶת־הַנִּשְׁבָּ֑רֶת וְהִפַּלְתִּ֥י אֶת־הַחֶ֖רֶב מִיָּדֽוֹ׃ כג וַהֲפִצוֹתִ֥י אֶת־מִצְרַ֖יִם בַּגּוֹיִ֑ם וְזֵרִיתִ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃ כד וְחִזַּקְתִּ֗י אֶת־זְרֹעוֹת֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְנָתַתִּ֥י אֶת־חַרְבִּ֖י בְּיָד֑וֹ וְשָׁבַרְתִּי֙ אֶת־זְרֹע֣וֹת פַּרְעֹ֔ה וְנָאַ֛ק נַאֲק֥וֹת חָלָ֖ל לְפָנָֽיו׃ כה וְהַחֲזַקְתִּ֗י אֶת־זְרֹעוֹת֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וּזְרֹע֥וֹת פַּרְעֹ֖ה תִּפֹּ֑לְנָה וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֗ה בְּתִתִּ֤י חַרְבִּי֙ בְּיַ֣ד מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְנָטָ֥ה אוֹתָ֖הּ אֶל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כו וַהֲפִצוֹתִ֤י אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ בַּגּוֹיִ֔ם וְזֵרִיתִ֥י אוֹתָ֖ם בָּאֲרָצ֑וֹת וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
נבואה נוספת על מצרים ושכנותיה: וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק ב:
בֶּן־אָדָם, הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הֵילִילוּ: הָהּ, יללו: אוי לַיּוֹם שעליו ידובר.
פסוק ג:
כִּי־קָרוֹב יוֹם, וְקָרוֹב יוֹם לַה', קרוב היום שה' יתגלה בו, הוא יוֹם עָנָן, אפלה וערפל, עֵת מפלת גּוֹיִם יִהְיֶה.
פסוק ד:
וּבָאָה חֶרֶב בְּמִצְרַיִם, וְהָיְתָה חַלְחָלָה בְּכוּשׁ, מדינת הבת הסמוכה תזדעזע בִּנְפֹל חָלָל, חללים בְּמִצְרָיִם, וְלָקְחוּ האויבים בשבי את הֲמוֹנָהּ של מצרים וְנֶהֶרְסוּ יְסֹדוֹתֶיהָ.
פסוק ה:
כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד, שעל פי ההקשר שוכנת ליד מצרים ואינה המדינה שבמערב אסיה הקטנה הקרויה כך. וְכָל־הָעֶרֶב, תערובת עמים וְכוּב, שעל פי גרסת תרגום השבעים היא לוב, וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית, ארץ או ארצות סמוכות בעלות ברית למצרים, אִתָּם בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. מצרים הייתה ממלכה עתיקה ביותר והממלכה הראשית באזור זה של אפריקה. היא הייתה גם מקור העצמה ומקור התרבות לסביבתה, לכן מפלתה תזעזע את כל עמי האזור.
פסוק ו:
כֹּה אָמַר ה': וְנָפְלוּ סֹמְכֵי מִצְרַיִם, המדינות התומכות בה, וְיָרַד גְּאוֹן עֻזָּהּ, גאוות כוחה, מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה, השוכנת כנראה בקצה מצרים, כלומר מקצה עד קצה בַּחֶרֶב יִפְּלוּ־בָהּ. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
פסוק ז:
וְנָשַׁמּוּ, יהיו שוממים המצרים או סומכי מצרים בְּתוֹךְ אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת, שוממות אחרות, וְעָרָיו בְּתוֹךְ־עָרִים נַחֲרָבוֹת תִּהְיֶינָה. ערי מצרים יצטרפו לרשימת הערים שנחרבו. לעומת ארצות אחרות שהורגלו במידה מסוימת לכיבוש זרים, אל מצרים כמעט לא הגיעו אויבים. התרחיש שפורש יחזקאל בפני מצרים הוא חסר תקדים. לראשונה תדע מצרים מהן ערים חרבות מיד אויב.
פסוק ח:
וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה' בְּתִתִּי־אֵשׁ בְּמִצְרַיִם, וְנִשְׁבְּרוּ כָּל העמים עֹזְרֶיהָ.
פסוק ט:
בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַלְאָכִים, שליחים מִלְּפָנַי בַּצִּים, כלי שיט לְהַחֲרִיד אֶת־כּוּשׁ היושבת בֶּטַח. כשמצרים תיחרב, יגיעו הידיעות לכוש באמצעות סירות שישוטו על נהר הנילוס, שמוצאו בארץ כוש – באתיופיה של היום. וְהָיְתָה חַלְחָלָה בָהֶם – באנשי כוש בְּיוֹם פורענות מִצְרַיִם, כִּי הִנֵּה בָּאָה.
פסוק י:
כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: וְהִשְׁבַּתִּי, אכרית אֶת־הֲמוֹן אנשי מִצְרַיִם בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ־בָּבֶל.
פסוק יא:
הוּא וְעַמּוֹ, צבאו אִתּוֹ, שהם עָרִיצֵי, תקיפי הגוֹיִם, מוּבָאִים לְשַׁחֵת הָאָרֶץ, וְהֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם עַל־מִצְרַיִם וּמָלְאוּ אֶת־הָאָרֶץ חָלָל, חללים. חָלָל,
פסוק יב:
וְנָתַתִּי יְאֹרִים, הנילוס ותעלותיו חָרָבָה, יובש, וּמָכַרְתִּי, הסגרתי אֶת־הָאָרֶץ בְּיַד־רָעִים, וַהֲשִׁמֹּתִי אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ בְּיַד־זָרִים. אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי.
פסוק יג:
כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: וְהַאֲבַדְתִּי גִלּוּלִים וְהִשְׁבַּתִּי אֱלִילִים מהעיר נֹּף, וְנָשִׂיא, מלך מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה־עוֹד, וְנָתַתִּי יִרְאָה, פחד בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק יד:
וַהֲשִׁמֹּתִי אֶת־פַּתְרוֹס, וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּצֹעַן, שהייתה בירת מצרים בזמן מסוים, וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בּעיר הגדולה נֹא, הנקראת גם 'נֹא אמון'.
פסוק טו:
וְשָׁפַכְתִּי חֲמָתִי, עַל העיר סִין שהיא מָעוֹז, מבצר או מקלט מִצְרָיִם, וְהִכְרַתִּי אֶת־הֲמוֹן נֹא. סין ונֹא היו שתי הערים הגדולות והמרכזיות באותה עת, ואילו לצֹען הייתה רק חשיבות היסטורית.
פסוק טז:
וְנָתַתִּי אֵשׁ בְּמִצְרַיִם, חוּל תָּחוּל, תרעד ביותר סִין, וְנֹא המבוצרת תִּהְיֶה לְהִבָּקֵעַ, וְנֹףצָרֵי יוֹמָם. יצורו עליה באורח יומיומי; יתקיפו אותה לאור יום בלא מורא; או: אנשי נוף ישנאו את היום המואר, משום שאי אפשר להסתתר בו.
פסוק יז:
בַּחוּרֵי העיר המצרית אָוֶן, אוֹן. צורתה החריגה של המלה מרמזת על ביזוי, והביטוי נושא גם את המשמעות 'בחורי רשע', וּבחורי פִי־בֶסֶת בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְהֵנָּה – הנשים, או: אוכלוסיות שתי הערים הללו בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה.
פסוק יח:
וּבִתְחַפְנְחֵס חָשַׂךְ, נמנע, הוסר אור הַיּוֹם בְּשִׁבְרִי־שָׁם אֶת־מֹטוֹת, תמיכות, עמודי מִצְרַיִם, כאשר אשבור את מקור כוחה, וְנִשְׁבַּת־בָּהּ גְּאוֹן עֻזָּהּ, עצמתה ותפארתה, הִיא עָנָן יְכַסֶּנָּה, העיר תיראה כאילו ענן האפיל עליה, וּבְנוֹתֶיהָ בַּשְּׁבִי תֵלַכְנָה.
פסוק יט:
וְעָשִׂיתִי שְׁפָטִים בְּמִצְרָיִם, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.
פסוק כ:
נבואה מאוחרת יותר על מצרים: וַיְהִי בְּאַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּחודש הרִאשׁוֹן, ניסן, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ, הָיָה דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק כא:
בֶּן־אָדָם, אֶת־זְרוֹעַ, כוח פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם שָׁבָרְתִּי, נראה שנרמזת כאן תבוסת פרעה בהתנגשות צבאו בצבא נבוכדראצר, כאשר המצרים חתרו צפונה כדי להילחם בבבלים על השליטה בארץ ישראל. וְהִנֵּה לֹא־חֻבְּשָׁה זרוע פרעה לָתֵת לה רְפֻאוֹת, לָשׂוּם עליה חִתּוּל, עטיפה תומכת, תחבושת לְחָבְשָׁהּ לְחָזְקָהּ. הזרוע שנשברה לא נחבשה עד שהבריאה כדי לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב.
פסוק כב:
לָכֵן כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הִנְנִי פונה אֶל־פַּרְעֹה מֶלֶךְ־מִצְרַיִם, וְשָׁבַרְתִּי אֶת־זְרֹעֹתָיו. שברתי את זרועו האחת, והיא עדיין לא נרפאה. ובעתיד אשבור את שתי זרועותיו – אֶת הזרוע הַחֲזָקָה וְאֶת הזרוע הַנִּשְׁבָּרֶת כבר בידי נבוכדראצר, וְהִפַּלְתִּי אֶת־הַחֶרֶב מִיָּדוֹ. עצמתו הצבאית של פרעה תישבר לגמרי.
פסוק כג:
וַהֲפִצוֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִם בָּאֲרָצוֹת.
פסוק כד:
וְחִזַּקְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל, וְנָתַתִּי אֶת־חַרְבִּי בְּיָדוֹ, וְשָׁבַרְתִּי אֶת־זְרֹעוֹת פַּרְעֹה, וְנָאַק נַאֲקוֹת חָלָל לְפָנָיו. פרעה ייאנק כמי שעומד להיהרג.
פסוק כה:
ושוב – וְהַחֲזַקְתִּי, אוסיף חוזק, אֶת־זְרֹעוֹת מֶלֶךְ בָּבֶל, וּזְרֹעוֹת פַּרְעֹה תִּפֹּלְנָה, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה', בְּתִתִּי חַרְבִּי בְּיַד מֶלֶךְ־בָּבֶל, וְנָטָה אוֹתָהּ אֶל־אֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק כו:
וַהֲפִצוֹתִי אֶת־מִצְרַיִם בַּגּוֹיִם, וְזֵרִיתִי אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת, וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.