פסוק ב:הלילו. עשו יללה ואמרו אהה על היום ההוא הוא יום הפורעניות:
פסוק ג:וקרוב יום לה׳. ר״ל היום הקרוב הוא לה׳ מעמו תבא הפורעניות ולא במקרה:
פסוק ג:יום ענן. ר״ל יום חושך כאלו נתקדרו השמים בעבים:
פסוק ד:ובאה חרב. של מלך בבל:
פסוק ד:והיתה וגו׳. ר״ל בעת יפיל חלל רב במצרים תהיה חלחלה בכוש על כי יראו כי נכון הוא גם לבוא עליהם:
פסוק ד:ולקחו המונה. מוסב למעלה לומר בכוש תהיה חלחלה בעת יפול חלל במצרים ויקחו את המון עמה בשבי ויסודות חומותיה יהיו נהרסים:
פסוק ה:וכל הערב. תערובות העובדי כוכבים אשר בתוכן:
פסוק ה:ובני וגו׳. בני הארצות שהיה להם כריתת ברית עמהם:
פסוק ה:אתם. כלם יפלו בחרב עם מצרים ודומה להם:
פסוק ו:סומכי מצרים. העובדי כוכבים שהיו למצרים לעזרה מול האויב:
פסוק ו:וירד וגו׳. ממשלה חזקה תרד לארץ בשפל המצב:
פסוק ו:ממגדל סונה. הוא התחלת גבול מצרים:
פסוק ז:ונשמו. יהיו שממה בתוך שאר ארצות נשמות ודומה להן:
פסוק ח:וידעו. אז ידעו כולם שאני ה׳ נאמן לשלם גמול בעת אתן אש חמתי במצרים וכל עוזריה ישברו:
פסוק ט:יצאו וגו׳. גדודי גייסות יצאו בצים בשליחותי להחריד את כוש היושבת בטח ותהיה אז חלחלה בהם כיום שנלכדה מצרים שהיתה אז חלחלה בכוש כמ״ש למעלה:
פסוק ט:כי הנה באה. כאומר אם היתה בהם חלחלה כשמעם מפלת מצרים איך לא ימלאו עתה חלחלה כי הגם עתה באה הפורעניות אל עצמם:
פסוק י:והשבתי. אבטל המון עם מצרים ביד נ״נ כי הוא יאבדם בחרב:
פסוק יא:הוא ועמו אתו. ר״ל פרעה ועמו אשר אתו ישבתו ביד נ״נ:
פסוק יא:עריצי גוים. עמים חזקים יהיו מובאים ביד נבוכדנאצר לשחת ארץ מצרים ועל הכשדים יאמר:
פסוק יא:והריקו. ישלפו חרבותם מתערם על מצרים:
פסוק יב:יאורים. מרבית היאורים תתיבש ר״ל אנשיה יגלו ממנה ולא יבוא להם עוד טובה מן היאורים וכאלו נתייבשו:
פסוק יב:ומכרתי. אמסור הארץ ביד הכשדים שהמה אנשים רעים ואכזרים:
פסוק יב:והשימותי וגו׳. את הארץ ואנשיה הממלאים אותה אעשה שממה ע״י אנשים זרים ונכרים:
פסוק יב:אני ה׳ דברתי. ובידי לקיים דברי:
פסוק יג:והאבדתי וגו׳. לא יתעסקו שמה באלילים:
פסוק יג:ונשיא וכו׳. ר״ל ונשיא אשבות מארץ מצרים:
פסוק יג:לא יהיה עוד. ר״ל עד זמן מרובה לא יהיה עד תשלום ארבעים שנה כמ״ש למעלה:
פסוק יג:ונתתי יראה. תמיד יהיה שם פחד ורעדה משאר העמים:
פסוק טו:מעוז מצרים. שהוא חוזק מצרים שהיא עיר בצורה וחזקה:
פסוק טו:את המון נא. את המון עם נא כי היתה בת רבת עם:
פסוק טז:חול תחול סין. עיר סין תרעד ברעדה:
פסוק טז:תהיה להבקע. ר״ל תהיה נוחה ומוכנת להבקע חומתה עם כי היא עיר בצורה:
פסוק טז:צרי יומם. הצרים יבואו עליה באור היום לכבשה ולא בלילה כגנבים:
פסוק יז:והנה. נשי החללים תלכנה בשבי:
פסוק יח:חשך היום. מי שבא עליו צרה נדמה לו כאלו נמנע ממנו מאור היום וכן יום חושך ואפלה (יואל ב):
פסוק יח:בשברי שם. בעת אשבור שם מוטות מצרים ר״ל מוטות העול שהכבידו על העובדי כוכבים:
פסוק יח:ונשבת בה. בתחפנחס יבוטל ממשלת חזקה:
פסוק יח:היא. העיר תחפנחס הענין יכסה אותה כי מאד יחשך לה:
פסוק יח:ובנותיה. בנות העיר בשבי תלכנה:
פסוק יט:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק כ:באחת עשרה שנה. לגלות יהויכין ומלכות צדקיה והיא שנת החורבן:
פסוק כ:בראשון. בחדש הראשון:
פסוק כא:את זרוע וגו׳. הנה כבר שברתי את אחת מהזרועות של פרעה ר״ל כבר מסרתיו פעם ביד נ״נ בשנת ד׳ ליהויקים כמ״ש בירמיהו ובמ״ב ולקח אז חלק גדול מארצו:
פסוק כא:והנה לא חובשה. עדיין לא קשר תחבושת על השבר לתת רפואות אל השבר לשום כריכה ולקשרה היטב לחזק אותה למען תוכל לאחוז בחרב להלחם עוד ר״ל לא חזרו מצרים אל כבודם ולא לקחו מהם נקם ועדיין ארצם בידם:
פסוק כב:הנני. הנה אני אלחם עם פרעה:
פסוק כב:ושברתי. אני אשבור את שתי זרועותיו את החזקה שלא נשברה מאז וגם את הנשברת אשבר עוד לבל יהיה לה רפואה כלל ובזה אפיל את החרב מידו כי לא יוכל מעתה להחזיקה באחת מן הזרועות ר״ל נ״נ יקח גם הארץ הנשארת לו ומה שכבר לקח יחזיק בו לעצמו ולא תצא מתחת ידו ולא יוכל עוד לעמוד נגדו במלחמה:
פסוק כד:ונתתי וגו׳. ר״ל אני אתן בידו הכח לאבד את מצרים:
פסוק כד:ונאק. פרעה יאנח לפני נ״נ נאקות חלל כדרך שהחללים נואקים בצאת נפשם:
פסוק כה:תפולנה. בחוזק השבירה:
פסוק כה:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:
פסוק כה:בתתי. בעת אתן חרבי וכו׳ וינטה אותה אל ארץ מצרים להכות בה:
פסוק כו:כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול: