פסוק א:בשנה השביעית. לגלות המלך יהויכין:
פסוק א:בחמישי. בחדש החמישי:
פסוק א:לדרוש את ה׳. ר״ל להתפלל לפניו ולהתחנן לו על ירושלים שלא תחרב:
פסוק א:וישבו לפני. התעכבו לפני:
פסוק ג:הלדרוש. הוא בה״א השאלה שאמר האם באתם לדרוש אותי בתפלה הנה דעו הריני נשבע חי אני אם אהיה נדרש לכם לקבל תפלתכם:
פסוק ד:התשפוט. האם תתווכח עמהם להודיעם שהדין עמדי זאת עשה הודיעם גם תועבות אבותם עם מה שהוסיפו המה:
פסוק ה:ביום בחרי בישראל. כאשר בחרתי בישראל בהיותם במצדים:
פסוק ה:ואשא ידי. אז נשאתי ידי בשבועה להוציאם משם:
פסוק ה:ואודע להם. נודעתי להם שמה בהשראת שכינתי על אהרן ונשאתי ידי בשבועה לאמר להם אני ה׳ אלהיכם ר״ל אני אהיה למנהיג ומשגיח עליכם לא כגוי׳ הקדמונים שהיו מושגחים באמצעית מערכת השמים ושריהם של מעלה:
פסוק ו:ביום ההוא. ר״ל בו ביום שנשבעתי להם שאהיה להם למנהיג ומשגיח אז נשבעתי להוציאם ממצרים אל ארץ אשר חפשתי אותה להם שהיא זבת חלב ודבש והיא המפוארה לכל הארצות:
פסוק ז:ואומר אליהם. ע״י אהרן אמרתי אליהם כל איש ואיש השליכו השקץ והתעוב שעיניו מראות לו כי העין הוא סרסור לעבירה:
פסוק ז:ובגלולי. בעכו״ם של מצרים אל תטמאו ללכת אחריהם:
פסוק ז:אני ה׳ אלהיכם. כאומר ואיך א״כ תחליפו אותי בעכו״ם:
פסוק ח:וימרו בי. בעודם במצרים מרו בה׳:
פסוק ח:ואומר. בעבור זה חשבתי לשפוך עליהם חמתי ולהשליך בהם חרון אפי:
פסוק ט:ואעש. אבל עשיתי למען שמי לבל יחולל לעיני המצרים:
פסוק ט:אשר נודעתי. אשר הייתי נודע לישראל ע״י אהרן שהיה מודיעם בנבואה לעיני מצרים שאגאלם משם ואם היו כלים במצרים היה חלול ה׳ באמרם מבלי יכולת ה׳ להוציאם אבדם וכלם:
פסוק יא:אשר יעשה וגו׳. ר״ל החוקים והמשפטים ההם מסוגלים להחיות את האדם העושאן בחיי עוה״ז ועוה״ב:
פסוק יב:להיות לאות וגו׳. במה שהנחלתי להם יום מנוחתי למנוחה היא לאות בינינו לדעת בזה אשר אני ה׳ מקדשם להיות עמי:
פסוק יג:אשר יעשה אותם. כאומר עם כי החוקים והמשפטים מסוגלים להחיות את האדם העושאן לא חששו בהם:
פסוק יג:חללו מאד. לפי שבשבת ראשונה חללו אותו כמ״ש ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט (שמות טז) ובשבת שניה חלל המקושש בשאט נפש:
פסוק יד:לבלתי החל. לבל יחולל לעיני הגוים שהוצאתי את ישראל לעיניהם והם מצרים כי כן יאמרו מבלי יכולת ה׳ להביאם לארץ כנען אבדם וכלם במדבר:
פסוק טו:נשאתי ידי. בשבועה עליהם:
פסוק טו:לבלתי הביא וגו׳. זה היה בעבור עון המרגלים כי אז נגזר עליהם שלא יבואו אל הארץ:
פסוק טז:אחרי גלוליהם. אחרי העכו״ם שעבדו במצרים:
פסוק יז:ותחס עיני. ר״ל אף כליה היו חייבים אבל עיני חסה עליהם מהיות משחית אותם ולכן לא כליתים במדבר:
פסוק יח:אל בניהם. הבנים של הדור שיצאו ממצרים הם הבאים אל הארץ:
פסוק יח:בחוקי אבותיכם. שבדאו מלבם אשר לא צוה ה׳:
פסוק יט:אני ה׳ אלהיכם. ולכן ישמעו אלי לכו בחוקותי ומשפטי שמרו בלבבכם ועשו אותם:
פסוק כ:והיו לאות. למען היו לאות:
פסוק כא:וימרו וגו׳. הם הנצמדים לבעל פעור וקרח ועדתו:
פסוק כב:והשיבותי את ידי. השבתי ידי מלהכות בם:
פסוק כג:גם אני. ר״ל כמו שהם בגדו בי כן שלמתי גמול ונשבעתי להם במדבר להפיץ אותם בגולה כי בליל בכיית המרגלים שהיתה בט׳ באב הוקבעה הלילה ההיא בכיה לדורות בחרבן בית ראשון ובית שני כן ארז״ל:
פסוק כד:יען וגו׳. ר״ל אולם לא בעון זה בלבד היו החורבנות כ״א גם בעבור שלא עשו אז משפטי וכו׳:
פסוק כד:גלולי אבותם. הדברים התעובים ומאוסים כגלל של רעי:
פסוק כה:נתתי להם. מסרתים ביד העכו״ם לעשות עמהם חוקים לא טובים ומשפטים אשר לא ישיגו בעבורם את החיים כ״א הכליון והאבדון ועל הגזירות והשמדות שהיו בשעת חורבן הבית יאמר:
פסוק כו:ואטמא אותם. הרחקתים ממני כדבר טמא בעבור מתנותם וחוזר ומפרש במה שהיו מעבירים למולך כל פטר רחם הם הבכורות שפתחו רחם אמם:
פסוק כו:למען אשמם. ר״ל הריחוק ממני היה למען יהיו שממה ויהיה תועלת שוממותם למען אשר ידעו ויכירו אשר אני ה׳ האמיתי:
פסוק כז:עוד זאת. ר״ל גם בזאת במה שאתם חרפתם אותי חרפו אותי גם אבותיכם בעת מעלם בי:
פסוק כח:ואביאם. ר״ל והוא כשהבאתי אותם אל הארץ אשר נשבעתי לתת להם וכשראו כל גבעה רמה ונשאה וכו׳ היו זובחים שם לעכו״ם ושם נתנו קרבנם המכעיס אותי ושם שמו ריח קטורת הבאה לנחת רוח ושם נסכו היין:
פסוק כט:ואומר אליהם. ר״ל כשהיו נועדים ללכת להקריב לעכו״ם והיו אומרים נבוא אל הבמה אמרתי להם מה מעלת הבמה הזאת להקרא שם במה האם בעבור שאתם הם הבאים שם כאומר הלא אין לקרוא למזבח בשם במה שהוא מל׳ רוממות וגבהות כ״א גם בעבור שבא שמה אש האלהי מן השמים ולא בעבור שתבואו אתם שם כי מה מעלה ורוממות יש בזה:
פסוק כט:ויקרא. עכ״ז לא שמעו אלי והיה נקרא בפיהם בשם במה עד היום הזה ולא חזרו בהם:
פסוק ל:הבדרך. וכי בעבור שאתם נטמאים ללכת בדרך אבותיכם ואחרי פסיליהם אתם זונים לעבדם כדרך אשה הזונה תחת בעלה:
פסוק לא:ובשאת. ובעבור תשורת מתנותיכם וחוזר ומפרש במה שאתם מעבירים בניכם באש לכל גלוליכם בזה אתם נטמאים עד היום:
פסוק לא:ואני. וכי בעבור זה אהיה נדרש לכם לקבל תפלתכם:
פסוק לא:חי אני. הריני נשבע חי אני אם אהיה נדרש לכם:
פסוק לב:והעולה. ועכ״ז הדבר העולה על מחשבותיכם לא תתקיים והוא מה שאתם אומרים הואיל והמקום שלח אותנו מעל פניו נהיה א״כ כעובדי גלולים לעבוד פסילי עץ ואבן כמותם ולא נהיה עוד באמת מושגחים ממנו אבל נהיה נעזבים למקרי הזמן ולמערכות השמים כמו העכו״ם:
פסוק לג:אם לא. הוא ענין שבועה שנשבע לומר שבע״כ ימלוך עליהם:
פסוק לג:ביד חזקה. ר״ל שיכוף אותם בחמה שפוכה לעבוד את ה׳:
פסוק לד:והוצאתי. כי אוציא אתכם מן העמים אשר נטמעו שם במחשבה הזאת:
פסוק לד:ביד חזקה. אכביד ידי עליהם ואשפוך עליהם חמתי בתת בלב העמים לגרשם ולהוציאם מארצם:
פסוק לה:אל מדבר העמים. ר״ל אל מקום שיהיה שממ׳ מבלי מצוא שם מי מן האומות שלא יראו במפלת הפושעים והמורדים:
פסוק לה:ונשפטתי. שם אתווכח עמכם פנים אל פנים להודיע סרחונכם:
פסוק לו:כאשר. כמו שהתווכחתי עם אבותיכם במדבר הסמוך לארץ מצרים כן אתווכח עמכם:
פסוק לז:והעברתי. אעביר אתכם אחד אחד כדרך מונה הצאן שמעבירם זה אחר זה תחת השבט כמ״ש כל אשר יעבור תחת השבט (ויקרא כ״ז:ל״ב) והוא על דרך משל:
פסוק לז:במסורת הברית. באסורי קשר הברית שלא תצאו עוד ממנה:
פסוק לח:וברותי. אברור מכם את המורדים בי לכלותם במדבר:
פסוק לח:מארץ מגוריהם. ממקום שהיו דרים בין העכו״ם:
פסוק לח:כי אני ה׳. הנאמן במאמרו:
פסוק לט:לכו עבודו. ר״ל עבדו העכו״ם לבד בזבח ומנחה ולא תוסיפו לעבוד אותי:
פסוק לט:ואחר. ר״ל וזהו הואיל אם אינכם שומעים אלי מוטב לעבוד לעבודת עכו״ם לבד:
פסוק לט:במתנותיכם ובגלוליכם. ר״ל במה שאתם מתנדבים מתנות לבית ה׳ ובמה שאתם עובדים עבודת עכו״ם הנה עי״ז באה חלול ה׳ כי בע״כ תבוא הפורעניות בעבור עבודת הגילולים ויאמרו הבריות על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת ומה חרי הלא המה מתנדבים מתנות לבית ה׳ ולכן מוטב לעבוד לעבודת כוכבים לבד שלא יהיה עוד חלול ה׳ בהבאת הפורעניות:
פסוק מ:כי בהר וגו׳. אלא בהר קדשי וחוזר ומפרש בהר הרמה של ישראל הוא מקום המקדש שם יעבדוני כל בית ישראל כולם הבאים בארץ ר״ל הצדיקים המחזיקים בדת אלהים הבאים בארץ בימי המשיח:
פסוק מ:שם ארצם. שם אקבל קרבנותיהם ברצון ושם אדרוש לשאול את תרומותיכם ואת מיטב מתנותיכם הראוי לי בכל קדשיכם והם קדשי המזבח הנתון לאישים:
פסוק מא:בריח ניחוח. בעבור הבאת ריח הקטורת הבאה לנחת רוח אהיה מרוצה לכם וזה יהיה בזמן שאוציא אתכם מן העמים וכו׳:
פסוק מא:ונקדשתי בכם. על ידכם אהיה מקודש לעיני העמים כי יראו שידי משלה לי:
פסוק מב:אני ה׳. הנאמן במאמרו:
פסוק מב:בהביאי וגו׳. ר״ל אז תדעו שאני ה׳:
פסוק מב:אשר נשאתי וגו׳. להשבע על הדבר:
פסוק מג:וזכרתם שם. בארץ ההיא:
פסוק מג:ונקוטותם בפניכם. תכרתו בעיני עצמכם ר״ל אתם תשפטו הכריתה על עצמיכם בעבור הרעות אשר עשיתם:
פסוק מד:כי אני ה׳. הנאמן במאמרו:
פסוק מד:למען שמי. למען כבוד שמי:
פסוק מד:לא כדרכיכם. לא כגמול דרכיכם אשר המה רעים ונשחתים: