פסוק א:הנבואה השמינית תחילתה ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחדש וגומר עד ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם שים פניך נגד תימנה. ויש בה שלשה פרשיות. הראשונה, ויהי בשנה השביעית. השנית, ויהי דבר ה' וגומר דבר אל זקני ישראל. השלישית, לכן דבר את בית ישראל. וראיתי בפסוקי הנבואה הזאת שש שאלות:
פסוק א:השאלה הראשונה באומרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם ביום ההוא נשאתי ידי להם בארץ מצרים וגומר. ופירשו המפרשים שנשיאת יד הנזכרת כאן היתה להוציאם ממצרים ולהנחילם הארץ הנבחרת, ויקשה מאד אם כן למה אמר ראשונה ואשא ידי לזרע בית יעקב ואמר שנית ואשא ידי להם ושלש לומר ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים והוא דבור כפול ומכופל ללא צורך כי היה די באומרו ביום בחרי בישראל נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים:
פסוק א:השאלה השנית במה שאמר ואומר אל בניהם במדבר וגומר וימרו בי הבנים וגומר ואומר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בם במדבר והשבותי את ידי וגומר, כי הנה בתורה נזכר עון המרגלים בגזרת אנשי המדבר ושבניהם יירשו את הארץ אבל לא נזכר שם שחטאו הבנים ושאמר לכלות אפו בם ושחזר ממנו למען שמו:
פסוק א:השאלה השלישית באומרו וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, כי הנה חוקי התורה ומשפטים שנתן השם לעמו הם טובים וישרים וכמו שאמר ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים (דברים ד, ח) ואיך אמר הנביא א"כ שנתן להם השם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם, והמפרשים פירשו שבעבור שישראל מאסו בדברי השם מסר אותם בידי אויביהם שישימו עליהם חקים שלא יהיו טובים להם ויהיו החקים והמשפטים שלא יחיו בהם שזכר כאן חקי האומות ומשפטיהם הרעים שעשו בישראל, ואינו נכון כי חקי האומות ומשפטיהם לא יאמר הקדוש ברוך הוא וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם כי הוא לא נתנם והם מרשעת הגוים:
פסוק א:השאלה הרביעית באומרו ואטמא אותם במתנותם מהעביר כל פטר רחם למען אשימם למען אשר ידעו אשר אני ה', והיא כי הנה מצות קדש לי כל בכור פטר כל רחם היה קדושה וטהרה ואיך אמר על זה ואטמא אותם, וגם אומרו למען אשימם וכן למען אשר ידעו אשר אני ה' יראה שאין ענין לו, וה"ר רבי דוד קמחי כתב שאולי אמר זה על שנצמדו לבעל פעור ואינו נכון כי איך יאמר על הפשע שהם עשו מעצמם ואטמא אותם שהיה הש"י המטמא אותם:
פסוק א:השאלה החמישית באומרו מה הבמה אשר אתם הבאים שם ויקרא שמה במה עד היום הזה, והפסוק הזה יראה שאין ענין לו כי למעלה לא נזכרה במה לשיאמר עליה מה הבמה אשר אתם הבאים שם, גם שהיה לו לומר מה הבמה הזאת לא אשר אתם הבאים שם ומה ענין ויקרא שמה במה כי הנה בזמן התורה היה נקראת הבמה במה ובספורי המלכים גם כן ומה היא הבמה שעתה נקראת ככה ונשאר' שמה כן עד היום הזה:
פסוק א:השאלה השישית באומרו והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה, כי הנה תחלת הפסוק מורה על הגאולה העתידה והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן העמים אשר נפוצתם שם וגם אומרו ביד חזקה ובזרוע נטויה הוא מאמר מיוחס לקבוץ הגליות, אבל אומרו ובחמה שפוכה שהוא סוף הפסוק אין לו ענין בזה כי הוא מורה על עונש האומה ורעתה לא על פדיונה, ואין לומר מאמר ובחמה שפוכה על האומות כי הנה כתוב אחריו והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם וגומר ואמר כי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבא, הנה א"כ החמה שפוכה שזכר כנגד ישראל אמרה לא כנגד האומות: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:
פסוק א:הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להגיד שבאו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' רוצה לומר להתפלל אליו שירחם על עמו ונחלתו ירושלם שלא תחרב, והשם יתברך צוה שיאמר להם הנביא הלדרוש אותי אתם באים רוצה לומר לבקש ממני סליחה וכפרה בעון בית ישראל חי אני אם אדרש לכם לתת את שאלתכם ובקשתכם, וצוה לנביא שכאשר יוכיח אותם לא לבד יוכיח מעשיהם בהווה כי גם יודיעם את תועבות אבותיהם אשר עשו מימי קדם ושיספר להם תועבותיהם והעבודה זרה שהיו עובדים בארץ מצרים שהיו ראויים מפניהם לכלייה ועבר על פשעם למען רחמיו, ואחר כך מה שעשו במדבר מהעונות והפשעים וכמה פעמים היו ראויין לכלייה אם לא שהשם יתברך למען שמו כפר בעד חטאתם, ושככה עשו אחרי בואם אל הארץ שעבדו שם ע"ז על כל גבעה רמה, ומפני זה אין ראוי שידרש להם עוד לתת את שאלתם ובקשתם להצילם מאויביהם, ולפי שהיו בני ישראל אומרים שיהיו כגוים לשרת עץ ואבן ושאז ינצלו מגזר' השי"ת ויצאו מהשגחתו בהיותם ככל גויי האדמה, השיבם השם ע"ז שעכ"פ ימלוך עליהם ואע"פ שיצאו מכלל הדת ויהיו כגוים יוציא אותם מן העמים ומן הארצות אשר נפוצו שם בגיותם והוא יתברך ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה ימלוך עליהם ויוציא' משם ויוליכם מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר כאילו הם הולכים במדבר ויכניסם במסורת הברית באופן שיכנעו לדת האלהי בעל כרחם, ויבדיל מהם המורדים והפושעי' כי אותם מארץ מגוריהם שהיו דרים שמה יוציאם ולא יזכו ללכת אל אדמת ישראל באופן שיתמו במדבר ההוא כאשר תמו כל הגוי היוצאים ממצרים במדבר אשר הלכו בו, ולכן בית ישראל עתה איש גלוליו יעבדו אם אינם רוצים לשמוע לדברי השם בגיותם כי כבר יבא זמן בהכרח שלא יחללו עוד את שם ה' כי בהר קדשו שהוא ציון בהר מרום ישראל שהוא ירושלם שם יעבדו כל בית ישראל את השם הנכבד בזמן גאולתם ושם יקבל תרומותיהם וכל קדשיהם וכריח ניחוח ירצה אותם כשיוציא אותם מכל העמים, ואז יכירו וידעו כח ה' וכבודו בהביא אותם אל האדמה אשר נשבע לאבותם ויזכרו שם דרכיהם ותועבותיהם ויבושו ויכלמו מהם וידעו שהוא יתברך למען שמו גמלם כרחמיו וכרוב חסדיו לא כדרכיהם הרעים ולא כעלילותם הנשחתות בית ישראל נאם ה', וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
פסוק א:ויהי בשנה הז' וגומר עד וימרו בי בית ישראל במדבר: אחד עשרה שנה גלה יהויכין קודם חרבן ירושלם אות' אשר מלך צדקיהו והלך עמו לבבל יחזקאל הנביא ובתחלת השנה החמישית לגלותו ראה יחזקאל הנבואה הראשונה שהתחיל בה ספרו, ומשם והלאה עד החרבן בתחלת כל שנה ושנה היה אומר לו הקב"ה נבואה אחת, ועם היות שבאו ביניהם נבואות אחרות הנה עכ"פ בתחלת כל שנה היה רואה נבואה אחת ועליה היה אומר בשנה פלוני, וכן הוא הנבואה הראשונה בשנה הה' וכן ויהיה בשנה הו' וזקני יהודה יושבים לפני ועתה בשנה הז' בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני, ונתן ג"כ רמז לזה שבחדש הה' כזה וימי החדש כאלה תחרב ירושלם ותשרף בית ה' ולכן סבב השם שביום ההוא יבאו הזקנים לפני הנביא לדרוש את ה' כדי שישמעו תשובתו, ואין ענין הדרישה לשאול מה יהיה אלא להתפלל אל השם ולהתחנן לפניו על ירושלם שלא תחרב, ובסדר עולם אמרו מי היו אלו זקני ישראל חנניה מישאל ועזריה היו כי באו לדרוש את ה' בעבור הנותרים בארץ (ב) והנה צוה השם את הנביא (ג) שישיבם הלדרוש אותי אתם באים רוצה לומר להתפלל לפני שתנצל ירושלם חי אני אם אדרש לכם לתת את שאלתכם ובקשתכם, ולפי שרצה להוכיחם כדי להראות להם שבדרך משפט היו ראויים בני ישראל כלייה אמר לנביא (ד) התשפוט אותם התשפוט בן אדם רוצה לומר האם אתה רוצה להוכיחם כאשר צויתיך לא תוכיחם בלבד על מעשיהם בדור הזה אבל את תועבות אבותם הודיעם שתודיע אותם כל התועבות שעשו אבותיהם קודם שנכנסו לארץ ועם זה מה שהם עשו אחרי היותם בארץ, (ה) וזהו אומרו ביום בחרי בישראל ואשא ידי וגמר ופירוש כאשר בחרתי בישראל בהיותם במצרים הנה נתתי להם ג' מתנות גדולות האחת הנבואה ששלחתי אליהם מרים אהרן ומשה בנבואתי וע"ז אמר ואשא ידי לזרע בית יעקב ואודע להם בארץ מצרים שזה היה בנבואה ולכן אמר ואשא ידי מלשון יד ה' (לעיל א, ג) ואודע הוא מלשון במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), והמתנה השנית היא שנדרתי להיות להם לאלקים מנהיג ומשגיח מבלי אמצעי וזהו ואשא ידי להם לאמר אני ה' אלהיכם, (ו) והמתנה השלישית היא שנדרתי להם ירושת הארץ וזהו ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות, ועל שלשת המתנות האלה אמר שלש פעמים ואשא ידי או ונשאתי ידי, והותרה בזה השאלה הראשונה.
פסוק ז:ואמר שעשה להם תנאי אחד שבו יזכו לכל המתנות האלה והוא שירחיקו עצמם ממעשה ארץ מצרים וגלוליה ויטהרו מטמאותיהם כיון שה' אלהיהם אינו כאלהי מצרים, והנה אמר איש שקוצי עיניו השליכו כלומר שלא יעבדו את האלוהות אשר יראו בעיניהם כי אותם הדברים הנראים לעינים הם הצלמים והפסילים אין בהם אלהות והם משקצים את הנפש, וגם בענין המאכלות והניאופים האסורים אמר איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו והוא ע"ד מה שאמרה תורה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם (במדבר טו, לט) וכן אמרו חכמים ז"ל (במ"ר י, ו) עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה, (ח) וסיפר שלא אבו בני ישראל היושבים במצרים לשמוע דבר השם וימרו בו בעשותם כמעשה ארץ מצרים, וכן אמרו במכילתא (מכילתא על שמות יב, כא; שמ"ר טז, ב) משכו וקחו לכם (שמות יב, כא) משכו ידיכם מע"ז והרבו במצות רבי יהודה אומר הרי הוא אומר (שם ו, ט) ולא שמעו אל משה שהיה קשה להם לפרוש מע"ז הה"ד (שם יג) וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל צום להפרישם מהע"ז, ובראות השם מעשיהם הרעים אמר לשפוך חמתו עליהם בתוך ארץ מצרים קודם הגאולה, וכבר ביארתי בפירוש התורה שמפני זה ניתוספו בגלות מצרים שלשים שנה כי עם היות הגזרה ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה כתוב ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה (שם יב, מ), לפי שבתום הארבע מאות שנה מהגלות נשא השם ידו להם בהיותם בגלות להוציאם מארץ מצרים ואז צוה אותם איש שקוצי עיניו השליכו וגומר, וכאשר מרו ועצבו את רוח קדשו לא היו ראויים לגאולה ונתארך עליהם הגלות שלשים שנה עד שצעקו אל ה' מן העבודה ואז הוציאם משם ועליו נאמר כאן (ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים אשר המה בתוכם והם המצריים אשר נודע והתפרסם לעיניהם שאמר השם להוציאם מארץ מצרים כי היה נודע ומפורסם למצריים מפי בני ישראל שהתודע להם השם שמה על ידי נביאיו ודיבר להם להוציאם מארץ מצרים, ומלת החל הוא מגזרת חלול, והנה היה כ"ז משהתחילו מרים ואהרן להתנבאות קודם שבא משה עם נבואתו כי אחרי בואו לא עבדו עבודה זרה, אמנם חכמים זכרונם לברכה (שמות רבה יד, ג) אמרו כי אף אחרי שבא משה רבינו עליו השלום בשליחות האל היו ביניהם רשעים ולא שבו מדרכיהם הרעים ואותם מתו בשלשת ימי אפלה כדי שלא יראו המצרים במפלתו וישמחו להם.
פסוק י:וזכר שכאשר עשו תשובה במצרים הוציאם משם והביאם אל המדבר, (יא) ונתן להם חקותיו ומשפטיו והם המצות שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו שקבלו אותם בהר סיני, והנה אמר עליהם אשר יעשה אותם האדם וחי בהם להגיד שהיו החקים והמשפטים ההם מסוגלים בקנין החיים בכלל והם חיי העולם הזה שכוללים כל מיני הטובות הגשמיות כמו שפירשתי למעלה וחיי העולם הבא שהם המיוחדים לנפש, או יהיה פירושו שאותם המצות אין בהם עמל ולא טורח כי כבר יעשה אותם האדם וחי בהם לרוצנו וחפצו, (יב) ואומרו וגם את שבתותי נתתי להם ענינו שלא לבד נתן להם המצות שהן צריכות אליהם לחיותם וטובתם אבל גם מצות השבת שהיא מיוחדת לכבוד הש"י והגדלתו להיותה לאות כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, והוא דבר כולל לכל הנמצאים עליונים ותחתונים ובפרט במין האנושי הנה אותה מצוה אלהית נתתי להם בייחוד, והוא אומרו וגם את שבתותי נתתי להם להיות לאות ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשם כי היה השבת אות שהקדוש ברוך הוא ברא את עלומו ושישראל עם סגולתו כיון שלהם ניתנה מצות שבת ולא לעם אחר וזהו לדעת כי אני ה' מקדשם, וכמו שאמר בתפלת השבת ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות ולא הנחלתו מלכנו לעובדי פסילים וכולי, והנה נזכרה מצות השבת בכל זאת הפרשה בלשון רבים שבתותי הוא אצלי לכלול מצות השבת ביום השביעי ומצות השמטה בשנה השביעית והיובל גם כן כי כולם אם כפי הימים ואם כפי השנים היו שבתות ה' וכולם היו רמז לחדוש העולם:
פסוק יג:וימרו בי בית ישראל במדבר עד לכן דבר את בני ישראל. עתה יספר עונותיהם ומריים במדבר ואמר בחקותי לא הלכו על מה שעשו במרה כמו שכתוב שם שם לו חק ומשפט (שמות טו, כה), ואת משפטי מאסו הוא על כלל המצות ומכללם העגל שעשו בחורב, ואמר ואת שבתותי חללו מאד לפי ששבת ראשונה חללו את השבת שיצאו מן העם ללקוט המן ולא מצאו וכמו שאמר עד אנה מאנתם לשמור מצותי ותורותי (שם טז, כח), ומפני עונות המדבר בתבערה ובמסה ובקברות התאוה אמר לשפוך חמתי עליהם במדבר לכלותם, (יד) ומפני שלא יאמרו הגוים מבלתי יכולת ה' להביאם אל הארץ אשר נשבע להם סלח לעוונם ועשה למען שמו לבלתי החל לעיני הגוים, (טו) ואמר וגם אני נשאתי ידי להם במדבר לבלתי הביא אותם אל הארץ על עון המרגלים שבעבורו נגזרה עליהם גזרה שלא יבאו לארץ הטובה זבת חלב ודבש שהיא היתה צבי ויופי לכל הארצות, (טז) ויען במשפטי מאסו ושבתותי חללו פעמים רבות ולא שבו מדרכם הרעה אבל תמיד אחרי גלוליהם לבם הולך לכן נשבעתי לבלתי הביאם על הארץ, ויותר מהעונש הזה היו חייבים (יז) אלא שחסה עיני עליהם משחתם ולכן לא עשיתי אותם כלה במדבר אבל גזרתי עליהם שלא יבאו לארץ, (יח) והזהרתי את הבנים שנשארו מהם במדבר בחוקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמורו רוצה לומר אל תלכו באותם החקים והמשפטים שהם היו הולכים בחייהם, (יט) אבל בחקותי לכו ואת משפטי שמרו (כ) ואת שבתותי קדשו לא חקיהם ומשפטיהם ושבתותיהם, (כא) אבל עם כל זה לא נזהרו הבנים לא ממה שראו מעונש אבותיהם ולא ממה שצויתי להם כי מרו בי הבנים כמו שזכר, וידמה שהיה זה בנצמדים לבעל פעור ובקרח ועדתו ומפני זה אמרה שורת הדין לפניו יתברך לכלות אפו עליהם במדבר, (כב) אבל חמל מדת רחמים עליהם והשיב ידו מבלע למען שמו הגדול כדי שלא יהיה מחולל לעיני הגוים והם המצריים והכנעניים אשר הוצאתי אותם לעיניהם ממצרים, הנה אם כן ענין הבנים במדבר היה על אותם העונות שעשו אחרי המרגלים, והותרה בזה השאלה השנית.
פסוק כג:ואמנם אומרו וגם אני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים ולזרותם בארצות זה אינו נזכר בתורה, אבל חכמים זכרונם לברכה אמרו (תענית כט, א) שכשנגזרה גזרת המרגלים ליל תשעה באב היה ושאז הוקבעה להם בכייה לדורות רוצה לומר לחרבן בית ראשון וחרבן בית שני ושאר השמדות והגירושין שהיו לישראל בלילה ההוא בכל הדורות, ואין ראוי שיחשוב אדם שהיה זה להם זכרונם לברכה בדרך דרש והפלגה אלא קבלה מקובלת, וכבר יעיר על אמיתת זה מה שאמר המשורר בספור ענין המרגלים שאמר באמצעיתו (תהלים קו, כו - כז) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות ואחר זה אמר (שם כח) ויצמדו לבעל פעור מורה שבכלל גזרת המרגלים היתה בכית דורות בלילה ההוא, ולהיות הדבר מקובל באומה אמר כאן גם אני נשאתי ידי להם במדבר להפיץ אותם בגוים וגומר, (כד) ולא היה זה בלבד בעון המרגלים אלא גם כן על כל שאר עונותיהם והוא אומרו יען משפטי לא עשו וגומר ואחרי גלולי אבותם היו עיניהם רוצה לומר שמפני שאנשי בית ראשון ואנשי בית שני אחרי גלולי אבותם היו עיניהם לכן נגזרה עליהם בלילה ההיא בכיה לדורות כמו שנגזרה על האבות.
פסוק כה:ואמנם אומרו וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם כתב רש"י מסרתי אותם ביד יצרם להכשל בעונם וכן תרגם יונתן וסרתינון ביד יצריהון טפשא ואזלו ועבדו גזרין דלא תקינו ונמוסין דלא יתקיימון בהון, כוונת המתרגם ורש"י שהחקים והמשפטים שזכר כאן הם אשר זכר למעלה בחקי אבותיכם אל תלכו ואת משפטיהם אל תשמרו ולהיותם חקים ומשפטים רעים שלהם אמר עליהם כאן חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, ובעבור שהקדוש ברוך הוא נתן בהם הבחירה לעשות מה שירצו לכן אמר וגם אני נתתי להם כאילו הוא יתברך היה הסבה בזה, וכבר הודעתיך דרך ה"ר ר' דוד קמחי שהחקים אשר לא טובים והמשפטים לא יחיו בהם הם חקי האומות ומשפטיהם ששמים על ישראל מהמסים והארנוניות שיפרעו, ומפני שהקדוש ברוך הוא הביאם בגלות ייחס לעצמו החקים והמשפטים ההם. והפרושים האלה כולם כמה רחוקים הם מדרך הפשט.
פסוק כה:והנראה לי בענינו הוא באחד משני אופנים. האחד, שהמצות האלהיות הם טובות ומסבבות החיים והטוב למקיימים אותן והן רעות ומסבבות המות לעוברין עליהן, וכבר בא זה בתורה במה שאמר משה רבינו עליו השלום בתחלת זכרון המצות שבמשנה תורה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה (דברים יא, כו) שקרא את המצות בשני שמות הפכיים ברכה וקללה אבל משתי בחינות וז"ש את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו, ובדרך ההוא אמר אחרי שהשלים זכרון המצות וביאורן ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע (שם ל, טו) וביאר ענינו באומרו אשר אנכי מצוך היום וגומר וחיית ורבית וגומר ואם יפנה לבבך ולא תשמע וגומר הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון לא תאריכון ימים על האדמה וחתם בדברים באומרו החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, הנה אם כן המצות האלהיות הם ברכה וקללה החיים והמות או רע וטוב בבחינות שונות, והיה זה לפי שישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם והם טוב להם ופושעים יכשלו בם והם רע להם, וכפי הדרך הזה אמר השם וגם אנכי נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם לפי שבהיותם רשעים היו החקים אשר נתן השם להם לא טובים ובמקום שהיו טובים כשהיו זכאין וכן במקום שבהיותם צדיקים היו המצות בערכם סם מחיה ומאריך ימים כמ"ש אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא יח, ה) ככה בהיותם רשעים ועוברים על המצות היו המשפטים אליהם סמים ממיתים וזהו ומשפטים בל יחיו בהם, ולפי שכל המצות ניתנו ממנו יתברך לכן אמר וגם אני נתתי להם זהו האופן הראשון מהפירוש. והאופן השני, הוא שהחקים לא טובים והמשפטים שלא יחיו בהם שנזכרו כאן הם הקללות שנאמרו בפ' אם בחקותי בברית חורב, והנה בקראו חקים ומשפטים לפי שאחרי זכרונם אמרה תורה (ויקרא כו, מו) אלה המצות והחקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה, ועל אותן הקללות שנזכרו שמה נאמר כאן וגם אני נתתי להם רוצה לומר כמו שהם חקותי לא עשו ומשפטי מאסו כן אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם והם הקללות אשר נתן השם בינו לבינם בברית אשר כרת עמם בחורב והותרה בזה השאלה השלישית:
פסוק כו:ואמנם אומרו ואטמא אותם במתנותם בהעביר כל פטר רחם פירשו רש"י כמו שפירש הפסוק הקודם ואמר אותם מתנות שנתתי ושחקקתי להם לקדש לי כל בכור מסרתים ביד יצרם להעביר אותם בכורות למולך הרי חוקים לא טובים, למען אשימם שאתן אותם שממה, והרב רבי דוד קמחי פירש שמפני שהטמא הוא המרחק מבני אדם לכן אמר ואטמא אותם במתנות' רוצה לומר ארחיק אותם ממני בעבור מתנותם והוא בהעביר כל פטר רחם, והנה הרחקתי אותם למען אשימם רוצה לומר למען אתן ארץ ישראל לשממה ויהיה תועלת שוממותם למען אשר ידעו ויכירו שאני ה' אמת ולא כאלהי הגוים שהם עובדים והוא פי' נכון, והותרה בזה השאלה הרביעית:
פסוק כז:לכן דבר אל בית ישראל וגומר עד והעולה על רוחכם היו לא תהיה. אחרי שהשלים להודיעם תועבות אבותיהם הוכיחם עוד על תועבותיהם שעשו אחרי היותם בארץ והוא אומרו עוד זאת גדפו אותי אבותיכם רוצה לומר כזה הדרך עצמו גדפו אותי אבותיכם במעלם בי מעל, (כח) והוא שהבאתי אותם אל הארץ אשר נשאתי ידי ונשבעתי לאבותיהם לתת אותה להם והם בהיותם עליה בראותם כל גבעה רמה וכל עץ עבות יפה ויזבחו שם את זבחיהם ויתנו שם כעס קרבנם רוצה לומר שהכעיסוני בקרבנם שהיו מקריבים שמה וישימו שם ריח נחוחיהם שהוא דבר מיוחד לגבוה כמו שאמר אשה ריח ניחוח לה' (ויקרא א, יג) וכן נסכו שם את נסכיהם, ועשו א"כ שמה כל העבודות הנעשות על מזבח ה' זבחים וקרבנות ועולות שעליהם אמר וישימו ריח ניחוחיהם ונסכיהם כאילו עשו בכל מקום בית המקדש להם, (כט) ואומרו אליהם מה הבמה וגומר כתב הרב ר' דוד קמחי כשראיתי שהם מקריבים לעבודה זרה בכל מקום ואני יחדתי להם מקום מיוחד לשמי והם עשו הפך מצותי בעשות להם במה בכל מקום ואפילו לשמי, ועוד שהקריבו לאלהים אחרים אמרתי להם מה הבמה מי צוה אתכם לעשות במה גבוה הלא צויתי אליכם מזבח אדמה תעשה לי (שמות כ, כא) אלא שאתם לומדים ממעשה הגוים לעשות מזבח גבוה שנקרא במה לגבהותו מלשון ירכיבהו על במתי ארץ (דברים לב, יג), אעלה על במותי עב (ישעיה יד, יד), ומתוך שלמדתם מהגוים לעשות במה כמוהם למדתם מהם גם כן לעשותה בכל מקום ולאלהים אחרים אשר אתם הבאים שם לא שומרים מצותי שאינם באים אלא במקום המיוחד לי ויקרא שמה במה עד היום הזה כי להרגל הלשון נקרא אף הנעשה לשמי במה כמו שתמצא בדברי שמואל הרמתי, ונאמר בדברי שלמה בבמה אשר בגבעון (דברי הימים א' טז, לט), ובספרי המלכים רק הבמות לא סרו (מלכים ב' יב, ד), כי נשאר שם הבמה עד היום הזה, זהו כלל דעתו ואיני מוצא בו לא טעם ולא ריח שאם מזמן התורה היתה נקראת במה איך אמר על זאת ויקרא שמה במה עד היום הזה.
פסוק כז:והיותר נראה לי בזה הוא שהנביא היה מגנה ענין הבמה שעליה היו מקריבים קרבנותיהם ונסכיהם והיה אומר אליהם הנה הבמה לא תקרא כן אלא להיותה מיוחדת אל הגבוה כי היא מלשון גובה ולא מפני שהיא על כל גבעה רמה ועל כל עץ עבות נקראת כן אלא מפני שהיה יורד עליה אש מן השמים כי זהו הגובה והרוממות שלה, וזהו אומרו מה הבמה רוצה לומר מה מעלת הבמה הזאת האם מפני שאתם הבאים שם אין רוממותה בשאתם באים שמה אלא בבוא שם האש האלקי והנה לא בושו ולא נכלמו מקריאתם אותה כן כי בהחלט קראו אותה במה כאילו היא הבמה הגדולה אשר בגבעון ששם משכן האלקים ולכן היה מספר בפשעם שהמקום המגונה ההוא נקרא אצלם במה עד היום הזה שכל ימי היותם בארץ היו קורין אותה כן לגדלה ולכבד' ואין פשע גדול מזה. והותרה בו השאלה הה'.
פסוק ל:ואחרי שהשלים כל הספור הזה מתועבות אבותיהם ומתועבותם בעצמם הוציא תולדה ממנו באומרו לכן אמור אל בית ישראל כה אמר השם אלקים הבדרך אבותיכם אתם נטמאים רוצה לומר כיון שבמעשה אבותיכם ובדרכיהם אתם נטמאים ואחרי שקוציהם בע"ז אתם זונים, (לא) ובפרט בעבודה יותר מגונה ורעה מכל העבירות שהיא בשאת מתנותיכם בהעביר בניכם באש והיא עבודת המולך, האם יהיה ראוי בהיות הדבר כן שאני אדרש לכם ואעשה בקשתכם ותחנתכם באמת אינו מהראוי ולכן חי אני נאם השם אם אדרש לכם לתת את שאלתכם ובקשתכם:
פסוק לב:והעולה על רוחכם היו לא תהיה וגומר עד סוף הנבואה: הנבואה הזאת עצומה היא מאד ראוי לתת לב עליה כי רובה קרהנו וראינו בעינינו גלות המר והנמהר הזה שאנחנו בו בתוך בני אדום, וענינה אין ספק שלא נתקיימה בגלות בבל אלא בגלות רומי אשר אנחנו בו שבני ישראל מפני צרות הגזרות והשמדות ומפני חרבות האויבים יצאו מכלל הדת וחשבו להיות כגויי הארצות ועשו זה בחשבם שבזה תסור מהם השגחת הש"י ויצאו מחובת שמירת תורתו ולא יפול עליהם בעבור זה חרון אפו ולא עונש קללותיו ויהיו כגוים וכמשפחות האדמה לעבוד את אלוהיהם ויעזבו למקרי הזמן ולמערכות השמימיות ויהיו מוצלחים במעשיהם כהצלחת העמים ההם ולא יהיו עוד עם השם וצאן מרעיתו ולא יזכר שם ישראל עוד עליהם, וכן אמרו בויקרא רבה את מוצא כשבקשו לפרוק עול בימי יחזקאל כתוב באו אנשים מזקני יהודה לדרוש את ה' (לעיל פסוק א) אמרו לו בן אדם כהן הקונה עבד מהו שיאכל בתרומה אמר להם יאכל אמרו לו אם חוזר ומכרו לישראל לא יצא מרשותו אמר להם הן אמרו לו אף אנו יצאנו מרשותו של הקדוש ברוך הוא נהיה כאומות העולם אמר להם יחזקאל העולה על רוחכם היו לא תהיה חי השם וגומר. אמר להם כל זמן שלא מכרו ברשותו הוא ואתם לא נמכרתם ולא בכסף תגאלו, הנה ביארו שהיתה כוונתם לצאת מכלל הדת וכבר נבא זה אדוננו משה באומרו (דברים ד, כז - כח) והפיץ השם אתכם בעמים ונשאתם מתי מספר בגוים אשר ינהג השם אתכם שמה ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יריחון וע"ז אמר כאן הנביא והעולה על רוחכם היו לא תהיה וביאר מהו העולה על רוחם באומרו אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן שהם הפסילים כמו שהם עובדים, (לג) אבל המחשבות הזאת העולה על רוחכם דעו נא וראו שהיו לא תהיה לעד ולא תתקיים לפי שאני נשבע חי השם אם לא ביד חזקה וזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, ואמר יד חזקה וזרוע נטויה וחמה שפוכה לכלול כל בני ישראל אם היהודים שעמדו בדתם וטעמם לא נאמ' שהנה ימלוך עליהם ביד חזקה ובכחו הבלתי בעל תכלית ואמר זה על היהודים אשר בארץ אדום, ואמר ובזרוע נטויה על היהודים שבארץ ישמעאל שעמדו ביהדותם ושמרו דתם, וכנגד המשומדים והאנוסים שיצאו מכלל הדת אמר ובחמה שפוכה אמלך עליכם שהחמה היא מפני שעברו על דת, ורמז בזה שאף על פי שישתדלו הם וזרעם אחריהם להיות כגוים גמורים הנה לא יהיה כן כי תמיד יקראו אותם משפחות הארצות יהודים ובשם ישראל יכנו בעל כרחם ויחשבו אותם ליהודים ויעלילו עליהם שהם מתיהדים בסתר ובאש שרוף ישרפו אותם על זה, וכל זה נכלל באומרו ובחמה שפוכה אמלוך עליכם שאף על פי שהם ירצו להראות עצמם גוים הנה בעל כרחם יהיו נחשבים ליהודים כי המלך ה' צבאות ימלוך עליהם בעל כרחם.
פסוק לד:ולפי שהם יתערבו בגוים ויתחתנו בהם ויפוצו בארצותם אמר והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצות' בם, הנה התבאר שלפי שיהיה קבוץ הגליות כולל לכל עדת ישראל אם לאותם שעמדו ביהדותם ואם לאותם שעברו על דת וכמו שאמר ישעיהו (ישעיה נט, כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב לכן נאמר כאן בענין קבוץ גליות ביד חזקה כנגד היהודים הגמורים שבארץ אדום ובזרוע נטויה אותם שבארץ ישמעאל ובחמה שפוכה כנגד אותם שעברו על דת, ומזה התבאר שישראל אע"פ שחטא ישראל הוא ואע"פ שעבדו ע"ז לא יצאו מהשגחת הש"י והנהגתו ולא יצא אחד מצאנו ועם מרעיתו להיות לעם אחר לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברשעת הגוים טוב ברע או רע בטוב כי על כל פנים ישוב אל העדר אשר ממנו לוקח הוא וזרעו, ואמנם איך תהיה ההוצאה והקבוץ הזה הנה נרמז באומרו ובחמה שפוכה רוצה לומר שבאחרית הימים יעיר ה' לבות המשומדים האנוסים ההם או זרעם לשוב אל ה' ולעשות קצת המצות בסתר וכמו שאמר משה רבינו עליו השלום אחרי אותו פסוק שזכרתי למעלה ובקשתם משם את ה' אלקיך ויעורר לבבות הגוים לרדוף אחריהם על זה ולהעליל עליהם לאמר אתם מתיהדים ואת דתי הגוים אינכם עושים וישרפו אותם לאלפים ולמאות באכזריות חמה ושטף אף כמו שראינו בעינינו בדור הזה במלכיות ספרד, ומפני זה יתעוררו לבות האנוסים הם ובניהם נשיהם וטפם לנוס ולברוח מארצו' מגוריהם מקרב הנוצרים ללכת למרחקי ארץ למלט על נפשם ובזה האופן יהיה קבוצם מן הארצות אשר נפוצו שם מפאת ההכרח וליראת המות בחימה שפוכה שימלו' עליהם יתברך, ואמנם היהודים האומללים יהיה קבוצם ויציאתם מארץ מגוריהם במצות המלכים שיאמרו אליהם קומו צאו מתוך עמי ולכן אמר שיקבצם ביד חזקה כלומר באותו דרך ששלחם פרעה שהכריחם לצאת מארצו, (לה) והודיע עוד בזה שלא יחשבו המקובצים ההם שמיד בצאתם מארץ מגוריהם יבאו דרך ישרה מבלי עיכוב אל אדמת ישראל כי הנה קודם זה יביאם השם אל מדבר העמים וישפוט אותם פנים אל פנים, (לו) כאשר נשפט את אבותיהם במדבר ארץ מצרים, ואמנם מהו המדבר הזה ולמה קראו מדבר העמים לא שיערו בו המפרשים שיעור אמיתי כי הם חשבו שיהיה מדבר שמם ומקום שאין שם אדם ולא עובר ושב כדי שלא יראו הגוים ברעתם וישמח לבבם, ושזהו אומרו פנים אל פנים רוצה לומר ביני וביניכם מבלי אמצעי, ואין הדבר כן.
פסוק לד:אבל אמתת הענין הזה בעונותינו שרבו הזמן והנסיון הורה אותו והוא שהקדוש ברוך הוא מוציא את ישראל אם היהודים גמורים ואם השבי פשע ובעלי תשובה מהאנוסים ומקבצם מן הארצות אשר נפוצו בם האמנם אינם הולכים בדרך ישר אל אדמת הקדש כי אם מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, כי אותם הבורחים מאימות המות והמגורשים מרשעת המלכים ילכו בטלטול גדול מפה אל פה ובגוי אשר לא ישמע לשונו יתמידו להלוך ימים רבים ואותו הטלטול החזק והעצום קרא כאן בלי ספק מדבר העמים כי הוא היה להם כמדבר אשר בו נחש שרף ועקרב וצמאון שהם הרעות והצרות אשר מצאו בדרכיהם, האמנם לא יהיה מדבר שמם כמו אותו מדבר שהלכו בו ישראל בצאתם ממצרים כי אותו מדבר מצרים היה שמם מבלי יושב וזה יהיה מדבר העמים המתחלפים אשר יעברו בהם ובארציהם ובו יתבררו ויתלבנו ויצרפו רשעים כי במדבר הזה יתמו ושם ימותו האנשים הפושעים, ועל זה אמר ונשפטתי אתכם שם שיעשה בהם משפט, ולפי שלא יהיה המשפט ההוא מפאת המקרה ולא מפאת המערכות השמימיות כי אם בהשגחה פרטית ממנו יתברך לכן אמר ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים שהוא שם נאמר על ההשגחה הפרטית כמו שאמר פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה, ד) כי כמו שבגאולת מצרים נאמר ועברתי בארץ מצרים (שמות יב, יב) ובא בקבלה האמתית אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא שליח ובמדבר גם כן הושגח מבלי אמצעי כמו שאמר במדבר הזה אשר נשאך ה' אלקיך (דברים א, לא), כן אמר כאן ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים ובזה גילה שתהיה הגאולה העתידה דומה לגאולת מצרים בבחינות רבות כי כמו שביציאתם ממצרים הלכו במדבר ארבעים שנה בהנהגה והשגחה פרטית נסיית כן יהיה הגאולה העתידה והוא אומרו כאשר נשפטתי את אבותיכם במדבר ארץ מצרים כן אשפוט אתכם וכמו שבמדבר מצרים נכנסו תחת הנהגה אלקית ובברית השם שכרת אתם בהר סיני כן אמר על הגאולה העתידה הזאת (לז) והעברתי אתכם תחת השבט, ולפי שהאנוסים בהתערבם בגוים היו כל בניהם וזרעם ערלים מפני שנולדו בגיותם הוצרך לומר כנגדם והבאתי אתכם במסורת הברית כי בצר להם ומצאום כל הרעות האלה ישובו אל ה' ויכנסו בבריתו ככל זרע אברהם ולא יהיו עוד ערלי לב וערלי בשר כאשר הם בין הגוים, ויתכן שאמר והעברתי אתכם תחת השבט כנגד היהודים הגמורים והבאתי אתכם במסורת הברית על המשומדים שיקבלו ברית המילה כמו שפירשתי.
פסוק לח:וכמו שבגלות מצרים מתו במדבר בדרך המורדים והפושעים כי לא האמינו באלקים כן בגאולה זאת אמר וברותי מכם שהוא רמז לעדת ישראל כולם המורדים והפושעים רוצה לומר מאלו ומאלו, וביאר איך יהיה הבירור והנקמה ההיא באומרו מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא רוצה לומר שיוציא ויקבץ אותם מן הארצות שהיו דרים בהם כי הם היו ארץ מגוריהם שהיו גרים שמה בגלותם ויבדילו המורדים והפושעים לכלותם באותו מדבר העמים שהוא בטלטולם באופן שלא יזכו לבוא בא"י ולראות תשועת ה' ובזה יכירו השגחתו ומשפטו והוא אומרו וידעתם כי אני ה'.
פסוק לח:ודברתי אני אל לבי דבר גדול דיבר אלינו הנביא במקום הזה בהדמותו הגאולה העתידה לגלות מצרים ובאומרו שישפוט השם את ישראל במדבר העמים כאשר נשפט אותם במדבר ארץ מצרים, כי הנה רמז עוד בזה הדמוי כי כמו שישראל כשיצאו ממצרים הלכו במדבר ארבעים שנה ואחריהם התחילו בירושת הארץ כן לעתיד לבוא ילכו בני ישראל ארבעים שנה במדבר העמים והיתה התחלתם לדעתי משנת רכ"ד שאז נעשתה המחברת העצומה משבתי וצדק כי מאז התחילו הצרות בישראל ובכל היהודים וזרעם אם בארץ שאבויי"א ופרובינצי"א ופיאמונט"י וכל ארץ לומברדי"א וכל מלכיות ספרד וסירדיני"א ושיצילי"א ורושיא"ה ובארצות הקיסר שירש מאביו באשכנז ובפורטוג"ל ונאבאר"א וגם במלכיות נאפולי"ש ובפלורינסיא"ה ובשאר הארצות המיוחדות שעשו גרושים משם ליהודים, ועוד ידם נטויה על האנוסים אשר מזרע ישראל הם לשרפם להומם ולאבדם שמפני זה גורשו בני ישראל מהסתפח בארץ מגוריהם ונהרגו מהמשומדים ומהאנוסים אלפים ורבבות, ולכן עמים ואוכלוסין רבים מהם לאין שיעור נסו לנפשם וקצתם בארץ ישמעאל ורובתם בארצות התוגרמים ואני בה' אצפה שנשלמו הארבעים שנה ההם בשנת חמשת אלפים ורס"ה לבריאת העולם היא השנה הזאת ושמכאן התחילה תשועת ישראל, והוא הקץ הראשון שמצאתי אני בדברי דניאל כמו שזכרתי בספר מעייני הישועה, כי עם היות שחכמים ז"ל עשו הקץ מהמגילה שנמצאת ברומי בשנת רצ"א מהאלף הששי הנה אין חילוף ולא סתירה בדבר שאפשר שתהיה תחילתה בשנת רס"ה ותכליתה בשנת רצ"א.
פסוק לח:ונשוב אל דברי הנביא שאחרי שזכר עונש המורדים והפושעים שימותו ויכלו במדבר העמים ולא יראו בתשועת ה' כמו הצדיקים (לט) אמר כנגד בני ישראל אם כן איפה אתם בית ישראל איש גלוליו לכו עבודו ואין זו מצוה אלקית שיעשו כן אבל הוא דרך גיזום על דרך שמח בחור בילדותך (קהלת יא, ט), וכן שישי ושמחי בת אדום (איכה ד, כא) רוצה לומר עשו כטוב בעיניכם לעבוד הגלולים שהנה אחר זה אם אינכם שומעים אלי ידוע תדעו שאת שם קדשי לא תחללו עוד במתנותיכם ובגלוליכם רוצה לומר שלא אביא אתכם אל ארצי ולא אבחר במתנותיכם כדי להרחיק גלוליכם מעלי, ויהיה לפי זה וא"ו ואת שם קדשי נוספת כי הוא גזרת המאמר כמו וישא אברהם את עיניו (בראשית כב, ד) ויאמר ה' אל הושע (הושע א, ב) יאמר שאם לא ישמעו אליו לשוב בתשובה לא יבאו לאדמת ישראל באופן שלא יחללו שמו שם במתנותיהם וגלוליהם, (מ) אמנם הצדיקים לא יהיו כן כי יזכו לבוא שמה במתנותיהם והוא אומרו כי בהר קדשי מרום ישראל שהיא ירושלם הגבוה מכל הארצות שם יעבדוני כל בית ישראל כולו בארץ ר"ל היהודים הגמורים ובעלי התשובה כל אשר בשם ישראל יכנה, שם ארצם ושם אדרוש את תרומותיכם, (מא) וחזר לומר בריח ניחוח ארצה אתכם ואוציא אתכם מן העמים לתת הסבה למה ירצה אותם כריח ניחוח בזמן שיצאו מהגלות מכל הארצות ולא קודם לזה ואמר שהוא מפני שיתקדש שמו לעיני הגוים באמצעותם, ואמנם למה אמר בריח ניחוח הוא לפי שהעולה שכולה כליל לגבוה נאמר בה אשה ריח ניחוח לה' (ויקרא א, יג), ומפני שהיתה עדת בני ישראל בגלותה שרופה באש כסוחה מצרות האויבים ורעותיהם לכן דימה אותו בריצוי ואהבה לריח ניחוח הנקרבת לפני ה' וז"ש הלא תדעו למה אמרתי שכריח ניחוח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים הוא לפי שאז אקדש בכם לעיני הגוים שבאמצעות הניסים והנפלאות שאעשה בזמן הגאולה יתקדש שמי לעיני הגוים, (מב) וגם אתם עצמיכם תדעו כי אני ה' כי תגיעו לשלימות הידיעה האלקית בהביאי אתכם אל אדמת ישראל שהיא הארץ שנשאתי את ידי ונשבעתי לתת אותה לאבותיכם ושקיימתי הבטחתי, (מג) וכאשר תזכרו עם זה את דרכיכם וכל מעלליכם אשר נטמאתם בם ותתביישו מהם והוא אמרו ונקוטותם בפניכם בכל רעותיכם שהוא מענין קטטה שהמתחרט על הדבר שעשה הוא לוחם ומתקוטט עם עצמו, (מד) הנה אז תדעו האמת כי אני ה' חנון ורחום בעשותי אתכם התשועה והגאולה למען שמי לא כדרכיכם הרעים ולא כעלילותכם הנשחתות בית ישראל: