פסוק א:וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לגלות יהויכין, בַּחֲמִשִׁי, בחודש אב, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בָּאוּ אלי אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל כדי לִדְרֹשׁ אֶת־ה', לברר עניין העומד על הפרק או עתיד לבוא, וגם: לשמוע דברי תורה. וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָי.
פסוק ב:וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר:
פסוק ג:בֶּן־אָדָם, דַּבֵּר אֶת־זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הֲלִדְרֹשׁ אֹתִי אַתֶּם בָּאִים?! דרישתכם אותי אינה כנה. חַי־אָנִי, אִם־אִדָּרֵשׁ, אני נשבע שלא איענה לָכֶם, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. ובשאלה רטורית ליחזקאל:
פסוק ד:הֲתִשְׁפֹּט אֹתָם, הֲתִשְׁפּוֹט, בֶּן־אָדָם?! אל תדון בעניינם, אֶת־תּוֹעֲבֹת אֲבוֹתָם הוֹדִיעֵם. על זקנים אלה לשמוע את החשבון הגדול של המציאות, לא את חשבונם הפרטי.
פסוק ה:וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים: בְּיוֹם בָּחֳרִי, בזמן שבחרתי בְיִשְׂרָאֵל, וָאֶשָּׂא יָדִי, נשבעתי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב, וָאִוָּדַע, התגליתי לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא יָדִי לָהֶם, לֵאמֹר: אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, אתם עמי.
פסוק ו:בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֶל־אֶרֶץ אֲשֶׁר־תַּרְתִּי, חיפשתי לָהֶם, ארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי, יפי, חמדה הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת.
פסוק ז:וָאֹמַר אֲלֵהֶם באותו הזמן: אִישׁ את שִׁקּוּצֵי, אלילי עֵינָיו, שהעיניים נשואות אליהם. או: אלוהויות הנראות לעיניים הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי, כינוי גנאי לעבודה זרה מִצְרַיִם אַל־תִּטַּמָּאוּ. השליכו את פסיליכם, ועבדו אותי בלבד, כי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
פסוק ח:וַיַּמְרוּ, מרדו בִי, וְלֹא אָבוּ, רצו לִשְׁמֹעַ אֵלַי – אִישׁ אֶת־שִׁקּוּצֵי עֵינֵיהֶם לֹא הִשְׁלִיכוּ וְאֶת־גִּלּוּלֵי מִצְרַיִם לֹא עָזָבוּ. כבר בארץ מצרים היו בני ישראל מרדנים. וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם. לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם, בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק ט:וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל, כדי שלא יתחלל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר־הֵמָּה בְתוֹכָם, אֲשֶׁר נוֹדַעְתִּי אֲלֵיהֶם – לבני ישראל לְעֵינֵיהֶם ונשבעתי לישראל לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
פסוק י:ולכן למרות שלא היו ראויים – וָאוֹצִיאֵם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, וָאֲבִאֵם אֶל־הַמִּדְבָּר,
פסוק יא:וָאֶתֵּן לָהֶם אֶת־חֻקּוֹתַי, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי הוֹדַעְתִּי אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. משפטי ה' הם המעצבים את הדרך הראויה לחיות.
פסוק יב:וְגַם אֶת־שַׁבְּתוֹתַי נָתַתִּי לָהֶם, לִהְיוֹת לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם.
פסוק יג:וַיַּמְרוּ־בִי בֵית־יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר – בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי מָאָסוּ, החוקים והמשפטים אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתֹתַי חִלְּלוּ מְאֹד, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם בַּמִּדְבָּר, לְכַלּוֹתָם.
פסוק יד:וָאֶעֱשֶׂה בכל זאת לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִים לְעֵינֵיהֶם.
פסוק טו:וְגַם־אֲנִי נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם בַּמִּדְבָּר, לְבִלְתִּי הָבִיא אוֹתָם – את היוצאים ממצרים אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־נָתַתִּי להם, ארץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, צְבִי הִיא לְכָל־הָאֲרָצוֹת,
פסוק טז:יַעַן בְּמִשְׁפָּטַי מָאָסוּ וְאֶת־חֻקּוֹתַי לֹא־הָלְכוּ בָהֶם, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, כִּי אַחֲרֵי גִלּוּלֵיהֶם לִבָּם הֹלֵךְ,
פסוק יז:ועם זאת – וַתָּחָס עֵינִי, ריחמתי עֲלֵיהֶם מִלשַּׁחֲתָם, וְלֹא־עָשִׂיתִי אוֹתָם כָּלָה, לא השמדתי אותם בַּמִּדְבָּר.
פסוק יח:וָאֹמַר אֶל־בְּנֵיהֶם, של היוצאים ממצרים, בַּמִּדְבָּר: בְּחוּקֵּי אֲבוֹתֵיכֶם אַל־תֵּלֵכוּ, וְאֶת־מִשְׁפְּטֵיהֶם אַל־תִּשְׁמֹרוּ, וּבְגִלּוּלֵיהֶם אַל־תִּטַּמָּאוּ,
פסוק יט:כי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. בְּחֻקּוֹתַי לֵכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי שִׁמְרוּ וַעֲשׂוּ אוֹתָם,
פסוק כ:וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.
פסוק כא:וַיַּמְרוּ־בִי גם הַבָּנִים – בְּחֻקּוֹתַי לֹא־הָלָכוּ, וְאֶת־מִשְׁפָּטַי לֹא־שָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אוֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם, אֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ. ושוב, כיוון שגם דור זה לא שמע בקולי – וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם, לְכַלּוֹת אַפִּי בָּם בַּמִּדְבָּר.
פסוק כב:וַהֲשִׁבֹתִי אֶת־יָדִי, נמנעתי, וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי, לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר־הוֹצֵאתִי אֹתָם לְעֵינֵיהֶם.
פסוק כג:גַּם־אֲנִי נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי נשבעתי לָהֶם – לדור בניהם של יוצאי מצרים כבר בַּמִּדְבָּר, לְהָפִיץ אֹתָם בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹת, לפזר אוֹתָם בָּאֲרָצוֹת בבוא הזמן,
פסוק כד:יַעַן מִשְׁפָּטַי לֹא־עָשׂוּ, וְחֻקּוֹתַי מָאָסוּ, וְאֶת־שַׁבְּתוֹתַי חִלֵּלוּ, וְאַחֲרֵי גִּלּוּלֵי אֲבוֹתָם הָיוּ עֵינֵיהֶם.
פסוק כה:וְגַם־אֲנִי – בהתאם להתנהגותם – נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים, וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם, חוקַי שהיו אמורים להיות לישראל לחיים ולברכה נהפכו להם לרועץ, גם משום שישראל נכשלו בהפרתם, גם מפני שסילפו את החוקים, וגם משום שהחוקים עצמם אינם מתאימים למי שאינו נאמן לה'.
פסוק כו:וָאֲטַמֵּא אוֹתָם, הנחתי להם לטעות בְּמַתְּנוֹתָם לאלילים, בְּהַעֲבִיר למולך כָּל־פֶּטֶר רָחַם, לְמַעַן אֲשִׁמֵּם, אתנם לחורבן ולבעתה, לְמַעַן אֲשֶׁר יֵדְעוּ אֲשֶׁר אֲנִי ה'.
פסוק כז:לָכֵן דַּבֵּר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בֶּן־אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: עוֹד זֹאת גִּדְּפוּ, חירפו וביזו אוֹתִי אֲבוֹתֵיכֶם בְּמַעֲלָם בִּי מָעַל, כדלהלן:
פסוק כח:וָאֲבִיאֵם אֶל־הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לָהֶם, וַיִּרְאוּ בארץ כָל־גִּבְעָה רָמָה וְכָל־עֵץ עָבוֹת, שענפיו עבים וצפופים, וַיִּזְבְּחוּ־שָׁם אֶת־זִבְחֵיהֶם, וַיִּתְּנוּ־שָׁם כַּעַס קָרְבָּנָם, קרבנם המכעיס, וַיָּשִׂימוּ שָׁם רֵיחַ נִיחוֹחֵיהֶם, וַיַּסִּיכוּ שָׁם אֶת־נִסְכֵּיהֶם.
פסוק כט:וָאֹמַר אֲלֵהֶם: מָה הַבָּמָה, מה יש בה בבמה הגבוהה אֲשֶׁר־אַתֶּם הַבָּאִים, באים שָׁם?! אין בה כלום. וַיִּקָּרֵא שְׁמָהּ "בָּמָה" כביטוי לעג: בא-מה, במֶה, בה-מה. כלומר, למה באים אליה? במה היא חשובה? אין בה מאומה. עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
פסוק ל:ומכאן לזמן ההווה: לָכֵן אֱמֹר אֶל־בֵּית יִשְׂרָאֵל: כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים: הַבְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵיכֶם אַתֶּם נִטְמְאִים, וְאַחֲרֵי שִׁקּוּצֵיהֶם אַתֶּם זֹנִים?!
פסוק לא:וּבִשְׂאֵת, בהרמת מַתְּנֹתֵיכֶם, כלומר בְּהַעֲבִיר בְּנֵיכֶם בָּאֵשׁ, אַתֶּם נִטְמְאִים לְכָל־גִּלּוּלֵיכֶם, עַד־הַיּוֹם, וַאֲנִי אִדָּרֵשׁ לָכֶם אם תדרשוני, בֵּית יִשְׂרָאֵל?! חַי־אָנִי, אני נשבע, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־אִדָּרֵשׁ לָכֶם. לא אענה לכם מפני שאינכם ראויים לכך, שהרי אתם מקיימים פולחנים מתועבים.
פסוק לב:וְהמחשבה הָעֹלָה עַל־רוּחֲכֶם – הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, כלומר אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים: "נִהְיֶה כַגּוֹיִם, כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן, כדאי לנו לעזוב את ה' ולהיות 'עם נורמלי', לעבוד עץ ואבן".
פסוק לג:חַי־אָנִי, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, אִם־לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. מלכותי עליכם אינה תלויה ברצונכם.
פסוק לד:אתם לא תיטמעו בגויים כפי מחשבתכם – וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצוֹתֶם, תפוצו בָּם, אך לא תזכו לצאת ולהתקבץ שמחים וטובי לב, אלא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה. תגיעו לארצכם שבעי מלחמות, רדיפות, שחיטות וצרות אחרות.
פסוק לה:וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל־מִדְבַּר הָעַמִּים, תנדדו מגולה לגולה מופקרים לטרף ולביזה, וְנִשְׁפַּטְתִּי אבוא במשפט אִתְּכֶם שָׁם פָּנִים אֶל־פָּנִים.
פסוק לו:כַּאֲשֶׁר נִשְׁפַּטְתִּי אֶת, עם אֲבוֹתֵיכֶם בְּמִדְבַּר אֶרֶץ מִצְרָיִם, כֵּן אִשָּׁפֵט אִתְּכֶם במדבר העמים, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
פסוק לז:וְהַעֲבַרְתִּי אֶתְכֶם תַּחַת הַשָּׁבֶט. כמו שסופרים כבשים – מעבירים אותן אחת אחת תחת מטה הרועים, כך אתם תיבחנו כולכם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת, בקשר, או בכבל הַבְּרִית.
פסוק לח:וּבָרוֹתִי, אברור מִכֶּם את הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, מֵאֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם אוֹצִיא אוֹתָם, וְאולם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל לֹא יָבוֹא, יבואו. וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.
פסוק לט:וְאַתֶּם, בֵּית־יִשְׂרָאֵל, כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים בלשון אירונית: אִישׁ את גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, לכו אחר האלילים כאוות נפשכם ואל נא תשובו אלי, וְאַחַר נראה אִם־אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי, וְאֶת־שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ־עוֹד בְּמַתְּנוֹתֵיכֶם וּבְגִלּוּלֵיכֶם. אסלק מתוככם את הפושעים בי. הם לא יבואו לארץ ולא יחללו עוד את שם קודשי בעבודה זרה.
פסוק מ:כִּי בְהַר־קָדְשִׁי, בְּהַר מְרוֹם יִשְׂרָאֵל, נְאֻם ה' אֱלוֹהִים, שָׁם יַעַבְדֻנִי כָּל הנשארים מבֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה, בָּאָרֶץ, לא במדבר העמים, שָׁם אֶרְצֵם, וְשָׁם אֶדְרוֹשׁ אֶת־תְּרוּמֹתֵיכֶם וְאֶת־רֵאשִׁית מַשְׂאוֹתֵיכֶם, מתנותיכם בְּכָל־קָדְשֵׁיכֶם, בכורות, ביכורים ותרומות.
פסוק מא:ואז בְּרֵיחַ נִיחֹחַ אֶרְצֶה אֶתְכֶם, בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מִן־הָעַמִּים, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצֹתֶם בָּם, וְנִקְדַּשְׁתִּי בָכֶם לְעֵינֵי הַגּוֹיִם. הגויים ייווכחו שאני מחזיר אתכם לארץ ישראל, וכך שוב יקודש שמי.
פסוק מב:וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בַּהֲבִיאִי אֶתְכֶם אֶל־אַדְמַת יִשְׂרָאֵל, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת־יָדִי לָתֵת אוֹתָהּ לַאֲבוֹתֵיכֶם. אתם חושבים שתצליחו להתמזג בעמים שבקרבם אתם יושבים בגלות, ושתיפטרו מהתחייבויותיכם לי. לא כך יהיה. ברצונכם או שלא ברצונכם תחזרו לארץ שהבטחתי לאבותיכם, ואז תדעו שאני ה'.
פסוק מג:וּזְכַרְתֶּם־שָׁם – בארץ ישראל אֶת־דַּרְכֵיכֶם וְאֵת כָּל־עֲלִילוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר נִטְמֵאתֶם בָּם בעבר. ולאחר שעולמכם ייהפך טוב יותר – וּנְקֹטֹתֶם בִּפְנֵיכֶם, תסתכלו על עצמכם בעבר ברגשי חרטה ובוז בְּשל כָל־רָעוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם.
פסוק מד:וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בַּעֲשׂוֹתִי אִתְּכֶם לְמַעַן שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים. שְׁמִי, לֹא כְדַרְכֵיכֶם הָרָעִים וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם הַנִּשְׁחָתוֹת, בֵּית יִשְׂרָאֵל. נְאֻם ה' אֱלוֹהִים.
