פסוק ה:ישראל בית יעקב. ישראל הם הגדולים ובית יעקב ההמונים (ישעיה ט' ז') :
פסוק ו:צבי. דבר הנרצה מפני קיומו והתמדתו (ירמיה ט' ז'), וממליץ שמועיל לשלימות הנפש הקיימת לעד :
פסוק ז:שקוצי עיניו גלולים. שניהם לע"ז רק השקוצים היו הדמותים המעוררים לזנות ומשגל נמאס, לכן נסמכו אל העינים וזה הבדלם כשבאו נרדפים :
פסוק ח:וימרו, ולא אבו לשמוע. המרי, הוא בל"ת, והבלתי שמוע, הוא בקום ועשה (יהושע א' י"ח, ש"א י"ב י"ד) :
פסוק ח:לשפך חמתי, לכלות אפי. החמה היא הפנימית, והאף הוא הקצף החיצון המתראה ע"י עונש, ואם האף בלא חמה לא יעשה כלה כמ"ש למעלה (ז' ח') :
פסוק יא:חקותי, משפטי עיין למעלה (ה' ו'), המשפטים נמצאים בטבע האדם וא"צ רק שידעם, אבל החקים נתונים המה לו בקבלה ולא ידעם לכן אמר ואתן את חקותי :
פסוק יז:ותחס עיני. עיין למעלה (ז' ד') :
פסוק יט:בחקותי לכו ואת משפטי שמרו. עמ"ש בחבורי התו"ה אחרי (סי' קל"ד) :
פסוק כג:בגוים. בארצות. עי' למעלה (י"ב ט"ו) :
פסוק כו:אשמם. הבנין הפעיל מפעלי הכפל :
פסוק כט:הבאים שם. יונתן תרגם מה במתא דאתון אתן לאשטאה תמן, מפרש מלת הבאים משם הבאי, שמורה על שטות ודבר הבל, ויל"פ ג"כ מענין זבחי הבהבי, שאתם מהבהבים ושורפים הקרבן שם, ושם הבאים כשם חטאים גנבים :
פסוק לא:ובשאת. כמו בהרים, כמו ראשית משאותיכם (פס' מ') :
פסוק לד:והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות. כבר בארתי למעלה (י"ב ט"ו) שכ"מ שבאו בס' זה נרדפים גוים וארצות יצייר שגלו לגוים הסמוכים ומשם נפוצו לארצות רחוקות, ויש הבדל בין גוים לבין עמים, שעמים מצייר שי"ל מלך, וגוי מציין הקיבוץ לבד, כמ"ש (ישעיה א' ד'), ובעמים שי"ל מלכים ההוצאה מידם הוא חידוש יותר, ומן הארצות הקיבוץ הוא חידוש יותר כי שם היה הפיזור יותר כנ"ל שם, ועי' למעלה (י"א י"ז) :
פסוק לה:והבאתי אתכם אל מדבר העמים. וכן אמר (הושע ב' ט"ז) והלכתיה המדבר, וירמיה (ל"א) מצא חן במדבר עם שרידי חרב :
פסוק לז:והעברתי. כמו כל אשר יעבר תחת השבט (ויקרא כ״ז:ל״ב) :
פסוק לז:במסרת. כמו מאסורת (והא' חסר) :
פסוק לח:המורדים והפושעים. ר"ל אף הפושעים שקטנים ממורדים כנ"ל (ב' ג') :
פסוק לח:לא יבוא. וי"ו יתירה כוי"ו ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ומלת אם כמלת אשר, אחר אשר אינכם שומעים, ובא אם תחת אשר כי בו תנאי ג"כ אם אינכם שומעים איש את גלוליו עבודו, כי אם ישמעו ישוב ה' להדרש להם :
פסוק מ:כל בית ישראל כלה. הכפל לחזק, ובפי' תקנתיו :
פסוק מ:תרומתיכם, ראשית משאותיכם התרומה מדגן תירוש ויצהר, ומשאות הם יתר המתנות, כמו בכור וכדומה, שאינה מרימה ומפרישה מן החולין המתערבים עמם :
פסוק מג:דרכיכם, עלילותיכם. הדרכים הם מנהגי הנפש ותכונותיה, שמהם צומחים העלילות שהם הפעולות וזה הבדלם בכ"מ, ועי' למעלה (סי' ז' וסי' י"ד) :
פסוק מג:ונקטתם, עי' למעלה (ו' ט') :