פסוק ב:מה אמך לביא. כמה היתה חשובה אמך אתה צדקיהו שנמשלה ללביאה:
פסוק ב:בין אריות. שרי יהודה:
פסוק ג:ותעל אחד מגוריה. על בני יאשיהו נאמרה קינה זו שראשון הוא יהואחז:
פסוק ג:אדם אכל. גוזל את ישראל כי ישראל נקראו אדם כמו שנאמר (לקמן ל"ד) ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם ולפי המשל כל חיה שטעמה טעם בשר אדם מתגרה באנשים לעולם:
פסוק ד:וישמעו אליו גוים. פרעה מלך מצרים:
פסוק ד:בשחתם נתפש. גומין חופרין ומכסין פיהם בקש והחיה נופלת בתוכה:
פסוק ד:חחים. כמין טבעות ברזל נוקבין חוטמו ומושכין אותן בהן:
פסוק ה:ותרא. אמו כנסת ישראל:
פסוק ה:כי נוחלה. לשון חולי:
פסוק ה:ותקח אחד מגוריה. יהויקים:
פסוק ה:כפיר שמתהו. מלך כל כפיר שבמקרא ארי בחור וגבור:
פסוק ז:וידע אלמנותיו. מענה את הנשים והורג את בעליהן, ויש פותרין אלמנותיו כמו ארמנותיו וידע לשון פגור והרס כמו וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳):
פסוק ז:ועריהם החריב. שנתן מס על הארץ לתת לפרעה בכל שנה כמו שנאמר (מלכים ב כ"ג ל"ה):
פסוק ח:ויתנו עליו גוים סביב ממדינות. וישלח ה' בו את גדודי ארם ואת גדודי כשדים ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון (מלכים ב כ"ד ב'):
פסוק ח:ויתנו עליו גוים. ואיתכנשו:
פסוק ט:בסוגר. ת"י בקולרין:
פסוק ט:במצדות. להיות כלוא שם:
פסוק י:אמך כגפן. עוד זה מן הקינה:
פסוק י:בדמך. לשון דמיון ומשל כלומר דומה אתה למי שהיתה אמו כגפן שתולה על מים:
פסוק י:פוריה. כמו פורה ראש לשון עושה פרי:
פסוק י:ממים רבים. על ידי מים רבים:
פסוק יא:מטות עוז אל שבטי מושלים. שלטונין תקיפין ומלכין גברין:
פסוק יא:עבותים. אילנות שענפיהן מרובין:
פסוק יב:ותתש. כל נתישה ונטיעה היא דבר המוטל בפיזור על פני כל הארץ:
פסוק יב:הוביש פריה. שחט את בני צדקיהו:
פסוק יד:ותצא אש ממטה בדיה. מעון מלכיה ושריה באת לה הרעה:
פסוק יד:קינה היא ותהי לקינה. איליא היא נבואתא ותהא לאיליא: