פסוק א:אל נשיאי ישראל. על נשיאי ישראל הם מלכי יהודה יהואחז ויהויקים יוצאי ירך יאשיהו המלך:
פסוק ב:מה אמך לביא. על בית יאשיהו המלך יאמר מה מאד היא חשובה להקרא לביא אם האריות:
פסוק ב:בין אריות רבצה. הוא משל על מלכי האומות ור״ל בית המלך ההוא היו רובצים בין מלכי האדמה לבטח מבלי פחד:
פסוק ג:ותעל. העלה אחד מבני המלוכה למעלה ונעשה מלך ועל יהואחז יאמר:
פסוק ג:וילמד. הרגיל עצמו לטרוף טרף עד שאכל גם בני אדם ר״ל כמו החיה המורגלת לטרוף ביותר סופה טורפת גם בני אדם כן יהואחז הרגיל עצמו מאד לעשוק העכו״ם עד שעשק גם את ישראל שהיו קרויים אדם כמ״ש ואתן צאני וכו׳ אדם אתם (לקמן לד):
פסוק ד:וישמעו. האומות התאספו אליו למלחמה ונלכד בהשחת אשר עשו עליו והם הביאוהו בשלשלאות למצרים כמ״ש ויאסרהו פרעה וכו׳ (מלכים ב כג:לג) ועל שהמשילו לאריה אמר לשון הנופל בלכידת החיה הנופל בשחת ונמשך בחחים:
פסוק ה:ותרא. בית מלכות יאשיהו ראתה כי עמדה זמן מה בתוחלתה שתשוב למלכותה והנה אבדה תקותה כי לא שבה:
פסוק ה:ותקח. לקחה אחד מבני המלוכה ושמה אותו למלך ועל יהויקים יאמר:
פסוק ו:ויתהלך. הנהיג המלוכה בתוך מלכי המצרים ודומה להם:
פסוק ו:כפיר היה. מלך מושל וגבור:
פסוק ו:וילמד. הרגיל עצמו לטרוף טרף לעשוק העכו״ם עד שאכל גם בני אדם ר״ל שעשק גם את ישראל:
פסוק ז:וידע אלמנותיו. שבר והרס ארמנות בני עמו והחריב עריהם:
פסוק ז:ותשם. א״י והאנשים הממלאים אותה נעשו שממה מפחד קול שאגתו ולפי שהמשילו לכפיר אמר לשון הנופל בכפיר אריות המחריד בקול שאגתו:
פסוק ח:ויתנו עליו גוים. האומות מסביב ממדינות רבות נתנו עליו מוקש ופרשו עליו רשתם ונתפש בהשחת אשר עשו עליו ר״ל נלחמו בו ולכדו אותו כמ״ש וישלח ה׳ בו את גדודי כשדים ואת גדודי ארם וכו׳ (מ״ב כ״ד):
פסוק ט:ויתנהו בסוגר. הלוכדים אותו נתנוהו בכבלים סגורים בשלשלאות והביאוהו אל מלך בבל לשהוא יביאהו במצדות להיות כלוא שם למען לא ישמיע עוד קולו על הרי ישראל ר״ל דעתם היה להיות אסור במאסר לעולם למען לא ימשול עוד בישראל ולא יפחידם בקול שאגתו (אבל באמת לא בא לבבל ולא ישב במצדות כי מת בדרך כמ״ש בירמיה):
פסוק י:אמך. בית מלכות דוד בכללה היתה כגפן בדמותה וכאלו יאמר אל מול כל אחד מהמלכים הנה בעבור דמות כ״א מכם תדמה בית המלכות לגפן הנטועה סמוך למים לבוא בה מרבית הרטיבות:
פסוק י:פריה וענפה. פריה של הגפן וכן ענפה היתה גדילה מן המים הרבים אשר השקתה ר״ל הטובה והממשלה בא לה על כי היתה מזרע דוד:
פסוק יא:מטות עוז. ענפיה היו מטות עוז ומחוזק להיות מהן שבטי מושלים לרדות וללקות בהן את המורדים בהם ר״ל הממשלה היתה חזקה להכניע ולכבוש את כל הקמים למולה:
פסוק יא:ותגבה קומתו. גבהה בקומה:
פסוק יא:על בין עבותים. על הסעיף העליון והוא האמצעי העומד בין העבותים הם הענפים המתפשטים הקלועים אלה באלה ור״ל קומת הגפן עלה למעלה על כל הסעיפים העליונים מכל האילנות:
פסוק יא:וירא בגבהו. בעבור רוב גבהו היה נראה למרחוק עם רוב דליותיו הגבוהים והגסים ר״ל גדלה ממשלתה על ממשלת כל המלכים והיתה מפורסמת בעולם ברוב הגבורה והכח:
פסוק יב:ותתש בחמה. והנה הגפן הזאת נעקרה ממקומה בחמה רבה והושלכה לארץ:
פסוק יב:התפרקו. נשברו ויבשו ענפים שהיו כמטות חזקות:
פסוק יב:אכלתהו. שרף כ״א מן הענפים ור״ל הנה המלוכה נעקרה והושפלה לארץ והאויר עשק כל טובתה והשפיל ממשלתה:
פסוק יג:שתולה במדבר. הגפן הזאת נטועה היא במדבר בארץ ציה וצמאון לא ימצא שם מים להשקותה ר״ל עתה נפסק כל הטובה:
פסוק יד:ותצא אש. מן הבדים שהיו כמוטות יצאה אש ושרף את פריה ולא נשאר בה מטה חזק ושבט למשול ע״י לרדות וללקות בו את המורדים ר״ל בעבור גודל הממשלה פשעו בה׳ ונלקח ממנה טובתה וגם מן הממשלה לא נשאר בה ואין בה עוד כח לעמוד מול הקמים עליה:
פסוק יד:קינה היא. אמורה היא לקינה וכן תהיה לקינה לקונן בה על הממלכה ההיא:
