פסוק א:ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל. אל כמו על וכמוהו רבים ונשיאי ישראל הם מלכי יהודה יהואחז ויהויקים וצדקיהו:
פסוק ב:ואמרת מה אמך לביא. תבא מלת מה בענין נהי כמו זה וכמו מה אמולה לבתך הכנסה תקרא אם וכן ת"י מה כנישתא דישראל דהות דמיא לליתא והמשילה ללביא והיא אם האריות ואריה מלך החיות והלביאה אם המלוכה לפיכך המשיל בהם מלכות בית דוד ומלת לביא הנכון לביאה אלא שבאה היו"ד תמורת האל"ף והאל"ף במקום ה"א הנקבה כאל"ף גבהא קומתו ויו"ד המשך נבלעת בדגש היו"ד המונעת תמורת האל"ף:
פסוק ב:בין אריות רבצה. בעוד שהיו עושים רצונו של מקוה היו רובצים כארי בלי פחד:
פסוק ב:בין אריות. בין מלכי האומות:
פסוק ב:רבתה. ענין גדול כמו אשר טפחתי ורביתי והכפיר קטן מהארי וגדול מגור ואריות משל למלכים וכפירים משל לשלטונים וכן ת"י אריות מלכיא וכפירים שלטוניא:
פסוק ג:ותעל. מבנין הפעיל היא העלתה אחד מגוריה ר"ל אחד מבני המלוכה והוא יהואחז כמו שאמר ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו וימליכו אותו תחת אביו ר"ל ותעל שרבתם אותו עד שעלה במעלה והיה כפיר ר"ל שמלך יהואחז וקראו כפיר ולא קראו ארי כי לא היתה לו ממשלה גדולה כי רוב הארץ היתה אז חרבה:
פסוק ג:וילמד לטרף טרף אדם אכל. למד זה הכפיר לטרוף טרף עד שאכל אדם כי הארי או הכפיר רוב טרפו בחיות ופעמים טרף גם האדם כן יהואחז נלחם בגדול ממנו והוא מצרים כמו שפירש בספר מלכים ובעבור זה אסרו פרעה נכה:
פסוק ד:וישמעו אליו גוים. חיל פרעה שהיה בארץ חמת שמעו כי פשט בארץ מצרים ותפשוהו בשובו משם זהו שאמר בשחתם נתפש בשחתם מן כורה שחת וי"ת כמו במצודתם שתרגם בסריגתהון אתאחד:
פסוק ד:בחחים. בשלשלאות של ברזל וכן תירגם יונתן בשלשלן:
פסוק ה:ותרא כי נוחלה. הפך התוחלת ופירוש אבדה תקותה ועל הדרך הזה תירגם יונתן וחזת ארי פסק אבד סברה. ויש לפרש כמשמעו ענין תוחלת כלומר ותרא כי עמדה ימים רבים בתוחלת אולי ייטיב ענינה והנה אבדה תקותה:
פסוק ה:ותקח אחד מגוריה כפיר שמתהו. אמרה אולי יצליח זה למלוכה ואף על פי שפרעה נכה המליכו בהסכמת עם הארץ המליכו וכאילו הם שמוהו מלך:
פסוק ו:ויתהלך בתוך אריות. זה היה יהויקים שהמליכו פרעה נכה ויתהלך בתוך אריות כלומר בתוך מלכים והם פרעה נכה ונבוכדנצר כי פעם היה עם זה ופעם עם זה כי מלך בבל כבשו והוליכו לבבל ואחר כך שב לירושלם ומרד במלך בבל והיה נעזר במלך מצרים:
פסוק ו:כפיר היה. שלא עלה במעלה עד שיקרא אריה אלא כפיר היה כמו שהיה בעת מלכו:
פסוק ו:וילמד לטרף טרף אדם אכל. אפשר שנלחם באדום ובמואב ובבני עמון כי הם באו עליו עם גדודי כשדים כשמרד במלך בבל וכן בישראל היה שופך גם דם נקי:
פסוק ז:וידע אלמנותיו. הכנוי כנגד אדם שזכר ושניהם דרך כלל אמר כי היה הורג האנשים והיה שוכב עם אלמנותיהם זהו שפירש וידע כמו וידע אדם עוד את חוה אשתו וכן העיד עליו הנביא שהיה שופך דם נקי שאמר עליו ירמיהו כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך וי"ת וידע ואצדי בירנייתיה תרגום וידע ענין שבר וחרבן כמו ויודע בהם אנשי סכות ותירגם אלמנותיו כמו ארמנותיו שתרגם ואבדית בירנייתיה:
פסוק ז:ועריהם החריב. ממעשיו הרעים היה חרבן הערים בארץ ישראל כי הוא לא החריב בידים אלא הוא גרם החרבן וכן ואת העיר תשרוף באש שאמר הנביא לצדקיהו:
פסוק ז:ותשם ארץ ומלואה מקול שאגתו. שממה ארץ יהודה מקול שאגתו שהיה מטיל יראתו על בני אדם ולפי שהמשילו לכפיר אמר קול שאגתו:
פסוק ח:ויתנו עליו גוים סביב ממדינות. נתנו עליו בקולם כלומר שנאספו גוים רבים כמו שאמר את גדודי כשדים ואת גדודי ארם ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון:
פסוק ט:ויתנוהו בסוגר. הנה לא זכר בזה המשל יהויכין וצדקיהו ויש לפרש כי יהויכין לא מלך אלא ג' חדשים לפיכך לא זכרו וצדקיהו גם כן כי כיון שהיה מלכות יהויקים וצדקיהו במספר אחד ושניהם נתנו ביד מלך בבל ומתו ברשותו אמר הענין על שניהם כאחד ועיקר החרבן החל מיהויקים שהרי מלך בבל הוליך עמו בבלה מקצת כלי בית אלהים ומשרי הארץ:
פסוק ט:בסוגר בחחים. ת"י בקולרין בשלשלן:
פסוק ט:יביאהו במצודות. ואחר שהביאהו לבבל הביאהו במצודות פירוש מגדלים חזקים להיות שם כלוא וכן מצודות סלעים משגבו במצודות עין גדי:
פסוק ט:למען לא ישמע קולו. לפי שאמר מקול שאגתו אמר שלא ישמע עוד קולו:
פסוק ט:אל הרי ישראל. אל כמו על ואם על צדקיהו אמר הוא הנכון כי לא שב עוד לארץ ישראל מיום גלותו ואם על יהויקים גם כן נכון כי בגלות ראשונה שגלה הביאו גם כן מלך בבל במצודות למען לא ישוב עוד לארץ ישראל ואף על פי כן השיבו אחר כן שם כי חשב שלא ימרוד בו והאמין בו ואחר כן בגלות שני תפשוהו הכשדים להוליכו בבל ומת בדרך כמו שכתוב סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלם ולדעת קצת המפרשים מת בבבל:
פסוק י:אמך כגפן בדמך על מים שתולה. עוד הוסיף למשול משל על כנסת ישראל בענין אחר דמה כנסת ישראל לגפן פוריה וענפה כן היה ענינה בתחילה עם המלכים הראשונים דוד ושלמה והמלכים הטובים הבאים אחריהם וכ"ף אמך כנגד ישראל והאם היא הכנסה ופירוש בדמך כמו בדמותך וכן ת"י כנישתא דישראל במעבדה אוריתא דמיא לגפן דשתילא על מבוע דמיין ויהיה בדמך כמו בדמותיך כמו וצורם לבלות שאול שהוא כמו וצורתם אצל פנה כמו פנתה או הוא משקל אח' דם בשקל צו קו ורב האי ז"ל פירש בדמך כמשמעו שהדם הוא רטיבות הטבע לפי שכל דבר שיוצא מדבר אחר יש בו מרטיבות טבעו:
פסוק י:על מים שתולה. לפיכך היתה פוריה וענפה שלא פסקו המים מתחתיה כך כנסת ישראל כל זמן שמנהיגיה היו טובים היתה מצלחת במעשיה והולכת וגדלה כמו הגפן שהיא על המים:
פסוק י:פוריה. גדלה מן פרו ורבו והוא בשקל בוכיה או יהיה פוריה עושה פרי לרוב. וענפה שם התואר ענינה בעלת ענפים ארוכים:
פסוק יא:ויהיו לה מטות עוז אל שבטי מושלים. ענפיה היו מטות עוז ותוקף וגדולה עם שבטי המושלים והם המלכים אשר בידה שבטי המוסר:
פסוק יא:ותגבה קומתו. זכר הגפן בלשון זכר ובלשון נקבה ברוב ובלשון זכר כמו שאמר הנה קומתו ואמר וירא בגבהו ברוב דליותיו וכן בלשון זכר גפן בוקק ישראל וכן וימצא גפן בשדה וילקט ממנו:
פסוק יא:על בין עבותים. הענף שהוא בין העבותים הוא גבוה על כל שאר הענפים והוא האמצעי שבאילן והוא הנקרא צמרת וזאת הגפן היתה קומתה על צמרת שאר העצים והמשל כי מלכות דוד ושלמה בנו היתה עליונה על כל ממלכות הגוים ועל הגבוה והגדול שבהם וכולם היו נשמעים למלכות בית דוד ומשועבדים תחתיה עד שהיתה נראית בגובה ובמעלה על כולם ברוב גבורים ושרים רבים ונכבדים שהיו לה זהו משל ברוב דליותיו וכן תירגם יונתן הפסוק והוו בה שלטונין וגו':
פסוק יא:דליותיו. בשקל הריותיו:
פסוק יב:ותתש בחימה. הנתישה הגדולה הזאת לא היתה אלא בחמה ובקצף גדול כי היתה גבוה מהכל ושבה שפלה מהכל כי לארץ השלכה וכן אמר ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה:
פסוק יב:ורוח הקדים הוביש פריה. כמו שפירשנו למעלה בפסוק הלא כגעת בה רוח הקדים כי המשיל מלך בבל לרוח הקדים כי היא חמה ויבשה ועוד כי בבל מזרחית צפונית לארץ ישראל:
פסוק יב:התפרקו ויבשו. דליותיו שזכר מטה עזה אש אכלתהו:
פסוק יב:מטה עזה. הוא המלך כמו שפירשנו והוא צדקיהו:
פסוק יג:ועתה שתולה במדבר. בגלות שהוא דומה להם למדבר וארץ ציה:
פסוק יד:ותצא אש ממטה בדיה. הוא צדקיהו כי הוא גרם החרבן ואחריו לא היה בה מטה עז שבט למשול:
פסוק יד:קינה היא ותהי לקינה. קינה היא בדבר הנבואה וכן היתה לקינה בעת החרבן והגלות ותירגם יונתן אמר נבייא איליא היא נבואתא ותהי לאיליא:
