פסוק א:ואתה שא קינה אל נשיאי ישראל וגומר עד סוף הנבואה, ופרשה ויהי בשנה הז'. בעבור שניבא הנביא על מפלת צדקיהו צוהו עתה שישא קינה עליו ועל כל אחיו בני יאשיהו ומשפחתו, (ב) ואמרו מה אמך לביא ות"י מה כנשתא דישראל דהות דמיא ללביאתא והלביא היא אם האריות והאריה הוא מלך החיות הגדול מאחיו והכפיר הוא הקטון ממנו לימים והגור הוא הקטן מהכפיר שהוא כדמות הילד בבני אדם, ונ"ל שלא אמר מה אמך לביא על כנסת ישראל כי הקינה היתה אל נשיאי ישראל רוצה לומר על נשיאי ישראל לא על האומה, אבל מה אמך לביא אמרו על מלכות בית דוד שלפי שיצאו ממנה כל מלכי יהודה קראה לביא אם האריות, ואמר שהלביא ההיא היתה חזקה ועצומה בכחה וממשלתה עד שמפני זה בין אריות רבצה שהוא משל למלכי האומות ואותה לביא היתה רובצת ביניהם מי יקימנה כי לא היתה מפחדת מכל מלכי האדמה, וזהו ג"כ בתוך כפירים רבתה גוריה רוצה לומר בקרב מלכי האומות חזקים ככפירים הלביא הזאת רבתה וגדלה גוריה, ורבתה הוא מלשון גידול כמו אשר טפחתי ורביתי (איכה ב, כב) וגוריה הוא רמז למלכי יהודה, ואפשר לפרש לביא על בית יאשיהו המלך כי לפי שיצאו ממנו ד' מלכים והם יהואחז יהויקים יהויכין וצדקיהו קראה לביא ולחזקה וגבורתה אמר בין אריות רבצה בתוך כפירים שהם מצרים ובבל רבתה גוריה, (ג) ואמר ותעל אחד מגוריה כפיר היה על יהואחז שהוא היה אשר מלך ראשונה ביהודה אחרי מות יאשיהו ואמר ותעל שמלכות יאשיהו העלתו לכך, ולפי שהיה אהוב מכל עמו המליכו בנו אחריו לא להיות יהואחז הגון למלוכה כמ"ש הכתוב ויקח עם הארץ את יהואחז בן יאשיהו וימשחו אותו תחת אביו (מלכים ב' כג, ל), והענין שמלכות יאשיה גדלה את יהואחז עד שעלה במעלה והיה כפיר, ולפי שלא משל בחזקה לא קראו ארי, ואמר וילמד לטרוף טרף אדם אכל להגיד שיהואחז נלחם בגדול ממנו והוא מלך מצרים וחשב לטרוף טרף ממנו ולאוכלו כמו שאוכל הארי את האדם, (ד) וישמעו אליו גוים בשחתם נתפש רוצה לומר שחיל פרעה שהיה בארץ חמת שמעו כי פשט יהואחז בארץ מצרים ותפשוהו בשובו משם והוא אומרו בשחתם נתפש רוצה לומר בשחתם שכרו לו המצרים נתפש ויביאוהו בחוחים שהם שלשלאות של ברזל, אל ארץ מצרים.
פסוק ה:ותרא כי נוחלה אבדה תקותה ותרא בית יאשיהו כי נוחלה רוצה לומר שעמדה ימים רבים בתוחלת ואבדה תקותה והיא בכאב נוחלה, ותקח א' מגוריה כפיר שמתהו והוא רמז ליהויקים שנעשה כפיר ומלך ואע"פ שפרעה נכה המליכו המלוכה להסכמם עם הארץ או לבית דוד או לבית יאשיהו תיוחס.
פסוק ו:ויתהלך בתוך אריות כפיר היה רוצה לומר יהויקים זה הלך בתוך מלכים והם פרעה נכה ונבוכד נצר פעם היה עם זה ופעם עם זה כפיר היה בגבורתו אבל לא אריה וילמד לטרף טרף ממלך בבל עד שבא עליו. והרד"ק פירש שנלחם באדום ומואב ובבני עמון כי הם באו עליו עם גדודי כשדים כשמרד על מלך בבל ושעליו אמר וילמד לטרף טרף אדם אכל. ונ"ל לפרשו על ישראל שהיה בהם שופך דמים ועושה רעות הרבה, (ז) וזהו שאמר וידע אלמנותיו שהיה הורג האנשים ושוכב עם אלמנותיהם כי הוא מלשון והאדם ידע את חוה אשתו (בראשית ד, א), וכן העיד עליו ירמיהו באומרו כי אין עיניך ולבך כי אם על בצעך ועל דם הנקי לשפוך (ירמיה כב, יז), וי"ת וידע אלמנותיו ואצדי בירניותיה עשאו מלשון שבר וחרבן ותרגם אלמנותיו כמו ארמנותיו, ומסכים לפירושו אומרו מיד ועריהם החריב רוצה לומר שממעשיו הרעים נמשך חרבן ערי יהודה כי הוא גרם אותו, וכן ותשם ארץ ומלואה מקול שאגתו שהיה מטיל אימתו על בני אדם עד שמפחדו תשומם הארץ, ובעבור שהמשילו בכפיר אמר בו ותשם ארץ ומלואה מקול שאגתו. וזכר שכמו שבהיות הכפיר או האריה בארץ יתקבצו עליו רבים מהמדינות אשר סביבו ויפרשו רשת לתופשו ככה עשו אל יהויקים שבאו עליו גדודי כשדים וגדודי ארם וגדודי מואב וגדודי בני עמון וע"ז אמר כאן (ח) ויתנו עליו גוים וגומר ויפרשו עליו רשתם בשחתם נתפש רוצה לומר בשחת שלהם נתפש יהויקים והשחת היא בבל שנפל ביד הכשדים להוליכו בבלה, (ט) והוא אומרו ויתנהו בסוגר בחוחים ויביאוהו אל מלך בבל ואחר שהביאוהו לבבל הביאוהו במצודות שרצה לומר מגדלים חזקים וכן מצודות סלעים משגבו (ישעיה לג, טז), ולפי שאמר למעלה ותשם ארץ ומלואה מקול שאגתו לכן אמר כאן למען לא ישמע עוד קולו אל הרי ישראל רוצה לומר על ערי ישראל, זהו דרך המפרשים שפרשו אלה הפסוקים על יהויקים.
פסוק ו:אבל נראה לי שאין ראוי לפרשם על יהויקים לפי שבפעם הראשונה שנלכד והביאוהו לבבל לא שמוהו במצודות וא"א לפרש עליו למען לא ישמע עוד קולו אל הרי ישראל כי מיד השיבו נבוכד נצר למלכותו, וגם על הפעם השנית אין ראוי לפרשו עליו כי אז לא הוליכוהו עד בבל ולא בא במצודות אבל מת בדרך כמו שניבא עליו ירמיהו (ירמיה כב, יט) קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים, ולכן יותר ראוי לפרש ויתנו עליו גוים וגומר ויתנוהו בסוגר על יהויכין המלך או על צדקיהו כי שניהם הלכו לבבל והובאו במסגר המלך ושם מתו, והיותר נכון שאמרו ויתנו עליו גוים וגומר עד בשחתם נתפש נאמר על יהויקים, ואומרו ויתנוהו בסוגר בחוחים נאמר על יהויכין, ואומרו ויביאוהו אל מלך בבל יביאוהו במצודות נאמר על צדקיהו, ובזה האופן כללה הקינה כל ארבעת המלכים שיצאו מבית יאשיהו עם היות שדבר בקצור בשנים האחרונים:
פסוק י:ואמנם אומרו אחר זה אמך כגפן נאמר כנגד בית יאשיהו רוצה לומר אמך שהיא כנסת ישראל היתה נדמית כגפן פוריה שעל מים היא שתולה שפריה וענפה היתה ממים רבים, וכן ת"י כנשתא דישראל במעבדא אוריתא דמיא לגפן דשתילא על מבועי דמיין ויהיה בדמך כמו בדמותך, וחסר בו הת"ו כמו וצורם לבלות שאול (תהלים מט, טו) שהוא כמו וצורתם, ורבינו האיי פירש בדמך כמשמעו שהדם הוא רטיבות הטבע לפי שכל דבר שיוצא מדבר אחר יש בו מרטיבות טבעו, וכאילו אמר אמך שהיא ישראל כי היא היתה אם יאשיהו ושאר המלכים היתה בדמך כגפן שעל מים שתולה שכל פריה וענפיה היתה ממים רוצה לומר פריה וכן ענפה שלהיותה שתולה על מים היו מטבע המים, ורצה בזה שכל זמן שמנהיגי האומה ומלכיה היו צדיקים וטובים כדוד ושלמה אסא ויהושפט ושאר המלכים הטובים היתה אומה מצלחת במעשיה והולכת ומתגדלת כמו הגפן השתולה על המים, (יא) ויהיו לה מטות עוז אל שבטי מושלים רוצה לומר ענפיה היו מוטות עוז בתוקף על שבטי המושלים והם המלכים אשר בידם שבטי המוסר, ותגבה קומתו של אותו גפן כי פעמים יזכרהו בלשון זכר ופעמים בלשון נקבה, עד בין העבותים הוא שהענף אשר בין העבותים גבוה על כל שאר הענפים והוא האמצעי שבאילן הנקרא צמרת וירא בגבהו ברב דליותיו רוצה לומר ונראה הגפן ההוא בגבהו וברב דליותיו נראה לכל הארץ לפי שאין כמוהו וזה כולו משל להצלחת האומה בימי דוד ושלמה שהיתה יותר גבוהה ונכבדה לעיני כל רואיה מכל מלכיות האדמה.
פסוק יב:ועתה תותש בחמה לארץ רוצה לומר הגפן ההיא נתשה והשלכה לארץ בחמה רבה ובקצף גדול כי במקום שהיתה גבוהה מאד עתה השפלה כל כך שלארץ השלכה, ותותש בחמה הוא מלשון ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול (דברים כט, כז), ואומרו ורוח הקדים הוביש פריה רמז אל מלך בבל כי הוא מזרחית צפונית לארץ ישראל, ומפניו התפרקו ויבשו רוצה לומר דליותיה שזכר ומטה עוזה של אותו גפן רוצה לומר העץ שהיא נשענת עליו שהוא המלך צדקיהו אש אכלתהו, (יג) ועתה הגפן ההיא במקום שהיתה שתולה על פלגי מים היא עתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא שהוא רמז לגלות, (יד) ואמר ותצא אש ממטה בדיה פריה אכלה להגיד שחרבן הגפן שוממותה ושריפתה היה מסבת המטה שהוא רמז לצדקיהו שבעבור שהוא מרד במלך בבל אותו המרד היה אש שיצא ממטה בדיה שאכלה את פריה שהוא עמה, ולא היה בה מטה עוז רוצה לומר שלא היה עוד ביהודה מלך כי צדקיהו היה אחרון מהם ואחריו לא היה שבט למשול, והרעה הגדולה הזאת קינה היא שנאמרה לנביא בנבואתו ותהי לקינה שעוד כל ימי הארץ יקוננו על הגפן הזאת ועל מטותיה:
