פסוק ב:שים פניך. החזר פניך מול ההרים:
פסוק ג:חרב. אחוזי חרב מלומדי מלחמה:
פסוק ג:במותיכם. הבמות העשויות לעבודת כוכבים העומדים בכל המקומות ההם:
פסוק ד:ונשמו. יהיו שממה כי לא יהיה עוד מי יבוא להקטיר בה:
פסוק ד:חמניכם. צורת חמה היו עושים להם לפסל כי עבדו לחמה וכן נאמר וישבת וכו׳ אשר נתנו מלכי יהודה לשמה (מ״ב כג):
פסוק ד:לפני גלוליכם. במקום הרשע שם העונש:
פסוק ה:ונתתי וגו׳. ר״ל שמה יהיו ולא יקברו:
פסוק ו:למען יחרבו. ר״ל החורבן יהיה גדול באופן שיחרבו וישממו מזבחותיכם וכו׳ וכל מעשיכם יהיו נמוחים ונשחתים:
פסוק ז:ונפל חלל. רב חלל יפול בתוככם:
פסוק ז:וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ והכל בידי:
פסוק ח:והותרתי. אבל אשאיר מהם במה שיהיה לכם בין הגוים אנשים פליטי חרב כשתהיו פזורים בארצות הגוים:
פסוק ט:וזכרו פליטיכם. הפליטים מהם יזכרו בי בהיותכם בין הגוים אשר נשבו שם וחוזר ומפרש שיזכרו את אשר נשברתי ונעצבתי מלבם הזונה ולתוספת ביאור אמר אשר סר מעלי:
פסוק ט:ואת עיניהם. ר״ל ומעיניהם הזונות אחרי העבודת כוכבים ר״ל אז יזכרו העצבות שהיו לפני מלבם הזונה ומעיניהם הזונות:
פסוק ט:ונקוטו בפניהם. יכרתו בעיני עצמם ר״ל הם ישפטו הכריתה על עצמם על הרעות אשר עשו להוסיף על כל תועבותיהם שעשו מאז:
פסוק י:וידעו. אז יתנו לב לדעת אשר אני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה:
פסוק י:לא אל חנם וגו׳. כ״א בגמול המעשה:
פסוק יא:הכה בכפך. כף אל כף כאשר יעשו המקוננות:
פסוק יא:ורקע ברגלך. בעט רגלך בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ והוא ענין צער ואבלות:
פסוק יא:ואמר אח. אמור כמתאונן האח על כל תועבות הרעות שעשו בית ישראל אשר בעבורם יפלו בחרב וברעב ובדבר:
פסוק יב:הרחוק. המרחיק עצמו מן המלחמה ויברח לארצות הגוים להמלט שמה הנה לא ימלט מן הדבר וימות בה:
פסוק יב:והקרוב. המקריב עצמו למלחמה יפול בחרב האויב:
פסוק יב:והנשאר והנצור. הנשאר בהעיר והוא בתוך המצור כי האויבים צרים עליה הנה הוא ימות ברעב מחסרון הלחם:
פסוק יב:וכליתי. אשלים בם כל חמתי:
פסוק יג:וידעתם וגו׳. כשיהיו חלליהם בין גלוליהם במקום הרשע שם המשפט אז תדעו שאני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה:
פסוק יג:אל כל. החללים יהיו על כל גבעה רמה ובכל ראשי וכו׳:
פסוק יג:אלה עבתה. אילן אלה המרובה בענפים וקלועים זה בזה:
פסוק יג:ריח ניחוח. הקטרת שמעלה ריח להיות לה לנחת רוח ואמר זה לפי מחשבת עובדיה:
פסוק יד:ונטיתי וגו׳. להכות בם:
פסוק יד:ומשמה. הכל יתמהו מגודל חורבנה:
פסוק יד:ממדבר דבלתה. משם תתחיל מקומות שוממות וכן יהיה בכל מושבותיהם:
פסוק יד:וידעו. אז ידעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול: