א וַיְהִ֥י דְבַר־יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ ב בֶּן־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם׃ ג וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּה־אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים ולגאית (וְלַגֵּאָי֗וֹת) הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם׃ ד וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶֽם׃ ה וְנָתַתִּ֗י אֶת־פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְזֵרִיתִי֙ אֶת־עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃ ו בְּכֹל֙ מוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶעָרִ֣ים תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַעַן֩ יֶחֶרְב֨וּ וְיֶאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֤וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַעֲשֵׂיכֶֽם׃ ז וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃ ח וְהוֹתַרְתִּ֗י בִּהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃ ט וְזָכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם׃ י וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֑ה לֹ֤א אֶל־חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃ יא כֹּֽה־אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־אָ֔ח אֶ֛ל כָּל־תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ׃ יב הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃ יג וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כָּל־גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל ׀ רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כָּל־עֵ֤ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כָּל־אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ־שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּוּלֵיהֶֽם׃ יד וְנָטִ֤יתִי אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת־הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
נבואת זעם נוספת על ארץ ישראל ויושביה החוטאים: וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר׃
פסוק ב:
בֶּן־אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ, פנה בדיבורך אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל, כנקודות ציון שייצגו את הארץ כולה, וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם, ובעיקר על מה שמסביבם,
פסוק ג:
וְאָמַרְתָּ: הָרֵי יִשְׂרָאֵל, שִׁמְעוּ דְּבַר־ה' אֱלוֹהִים: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים לֶהָרִים וְלַגְּבָעוֹת, לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת, לנחלים ולעמקים: הִנְנִי אֲנִי. כפילות המלים מורה על נכונות ונחרצות. מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב מלחמה, וְאִבַּדְתִּי בה את בָּמוֹתֵיכֶם, מבנים גבוהים שהוקמו לפולחן.
פסוק ד:
וְנָשַׁמּוּ, יחרבו מִזְבְּחוֹתֵיכֶם, וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם, סמלי שמש שנעשו לעבודה זרה. וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם, כינוי מבזה לעבודה זרה.
פסוק ה:
וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גִּלּוּלֵיהֶם, וְזֵרִיתִי, אפזר אֶת־עַצְמוֹתֵיכֶם סְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם השוממים.
פסוק ו:
בְּכֹל מקומות מוֹשְׁבוֹתֵיכֶם הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה, וְהַבָּמוֹת תִּישָׁמְנָה, לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ, יהיו שוממים מִזְבְּחוֹתֵיכֶם. וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ, יחדלו מלהתקיים גִּלּוּלֵיכֶם, וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם, וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם.
פסוק ז:
וְנָפַל חָלָל, הרוגים בְּתוֹכְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה'.
פסוק ח:
וְהוֹתַרְתִּי, בִּהְיוֹת לָכֶם כל זאת, פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגּוֹיִם בְּהִזָּרוֹתֵיכֶם, כשתהיו פזורים בָּאֲרָצוֹת.
פסוק ט:
בסופו של דבר פליטי הגלות יבינו את פשר החורבן. וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אוֹתִי בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת, גרמתי שיישבר. או: נשברתי ונעצבתי, כביכול, עם לִבָּם הַזּוֹנֶה אֲשֶׁר־סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנוֹת אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם, וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם הם ימאסו בעצמם, יתביישו ויתחרטו אֶל־הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תּוֹעֲבֹתֵיהֶם.
פסוק י:
וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה', לֹא אֶל־חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשׂוֹת לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת. הגלות אינה רק עונש על המעשים הרעים שנעשו בעבר, יש בה גם היבט של תיקון חיובי וחינוכי שיבוא אם העם יהיה מודע לכך שסבלו ונדודיו באו בעקבות העבודה הזרה שלו.
פסוק יא:
כאן באה נבואת המשך: כֹּה־אָמַר ה' אֱלוֹהִים הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ, אלו הן מחוות גוף לא פורמליות המבטאות התרגשות לשמע ידיעות רעות. וֶאֱמָר־אָח, אוי אֶל כָּל־תּוֹעֲבוֹת רָעוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בגלל תועבותיהם בַּחֶרֶב, בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ.
פסוק יב:
הָרָחוֹק ממרכזי הערים ומזירת הקרב בַּדֶּבֶר יָמוּת, וְהַקָּרוֹב אל המלחמה בַּחֶרֶב יִפּוֹל, וְהַנִּשְׁאָר מהחרב ומהדבר וְהַנָּצוּר בתוך הערים בָּרָעָב יָמוּת, וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם בעונשים השונים.
פסוק יג:
וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי ה', בִּהְיוֹת חַלְלֵיהֶם מושלכים בְּתוֹךְ מתחמי גִּלּוּלֵיהֶם בסְבִיבוֹת מִזְבְּחוֹתֵיהֶם, אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה, בְּכֹל רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל עץ אֵלָה עֲבֻתָּה, מסובכת בענפיה, שלא קצצו אותה מפני שהייתה סוג של פולחן. כל המקומות הללו הם מְקוֹם אֲשֶׁר נָתְנוּ־שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם.
פסוק יד:
וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה, שיממון כפול, אינה מיושבת וגם הרוסה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה, אולי זהו כינוי לגבול דרומי במדבר יהודה, או: מהמדבר שבדרום עד 'רבלה' שבגבול הצפון. בְּכֹל מוֹשְׁבוֹתֵיהֶם. וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי ה'.